Chasidut su Salmi 72:5

בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (במדבר ח ב). הנה טרם נבוא אל ביאור הענין, נקדים לפרש החרוז שאנו אומרים בשבת (זמר אל אדון) מלאים זיו ומפיקים נוגה נאה זיום בכל העולם, שמחים בצאתם וששים בבואם עושים באימה רצון קונם. גם לפרש הפסוק (קהלת א' ג) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. ולהבין מאמרם (ב"ב ט"ז ע"ב) מרגליות טובה היתה תלויה בצווארו של אברהם אבינו, כל חולה הרואה אותה מיד נתרפא, וכשנפטר תלאה הקב"ה בגלגל חמה. וכבר כתבנו על זה ביאור נחמד בפרשת וירא (על הפסוק (בראשית יח א) כחום היום) ובפרשת צו (בהפטורה לשבת הגדול), עיין שם. ועתה נאמר כעין זה באופן אחר, על פי מ"ש היערות דבש (חלק א' דף כ"ט ול') ותורף דבריו, על מה שהקשו איך השמש וכוכבי השמים ירוצו להאיר הכדור הארציי החומרי והקטן. והענין הוא כי מרוצתם לקנות שלמות נפשם ושפעת אלקית כי זהו מרוצתם ועבודתם, כי הם בעלי שכל ומדע כאשר הוכיח שם, עיין שם. ואמנם עוד הקשו הפלוסופים, הלא נודע כי יש להם שני תנועות, אחד ממזרח למערב שהיא תנועה היומית, ואחד ממערב למזרח תנועה הפכיית, למה ומה טעם יש בו. עוד נלאו להבין איך אפשרי שיש בפעם אחת שני תנועות הפכיות ומתנגדות זה את זה. והעלו בזה כי הכוכב בתוך הגלגל, והגלגלים חוזרים מעת לעת כל הכדור הארציי על פי גלגל היומי, והכוכב שהוא בתוך הגלגל מקיף עמו ממילא ממזרח למערב כל העולם מעת לעת, אבל הכוכב בעצמו חוזר בתוך הגלגל שהוא בו תנועה עצמית ממערב למזרח, וסובב והולך בתנועתו הלבנה בכ"ז ימים כל עולם, והחמה בשס"ה ימים, ואם כן יתכנו שני התנועות. ובזה יתכנו דברי חכמי ישראל שאמרו (פסחים צ"ד ע"ב עיין שם) כוכב חוזר וגלגל קבוע, דהיינו הכוכב בתנועתו העצמית, וגם דברי חכמי אומות העולם שאמרו גלגל חוזר וכוכב קבוע, דהיינו בתנועה היומית. וזה שאמרו והודו חכמי ישראל וכו', ולא אמרו וחזרו, כי שניהם אמת ולכך הודו שבבחינה אחת אמת בשפתם. ובזה יובן הטעם לתנועה ההפכית, כי כבר אמרו רז"ל (סנהדרין צ"א ע"ב) חמה יוצאת במזרח ושוקעת במערב כדי ליתן שלום לקונה, שנאמר (נחמיה ט ו) וצבא השמים לך משתחוים, ועיין מהרש"א שהקשה מתנועה הפכית, דהא החמה וכל הכוכבים הולכים גם כן ממערב למזרח. אבל דע כי מ"ש ששלימות החמה והכוכבים בסיבוב התנועה, היא בשביל כך שהשכינה במערב ששם אורה מבהיק ומשפיע, ולכך הגלגל סובב את הכוכבים ממזרח למערב להתקרב למקום השכינה ולקבל שפעה, ובבואה לשם אי אפשר להמתין ולנוח שם לגודל אור המבהיק, לכך חוזרים והולכים משום כדכתיב (יחזקאל א יד) והחיות רצוא ושוב, וכמו כן הגלגלים הולכים לנוכח המערב וחוזרים וסובבים. ואמנם כשהגלגל מוליך הכוכב שבו לנוכח פני ה' לקבל השפעתו, הכוכב ההוא נחרד מפחד ה' והולך לאחוריו ליראת אש ה', על דרך משל אם מוליכין אדם בעגלה נוכח פני המלך, האדם שהוא בהעגלה נחרד מאימת המלך, והוא עומד בראש עגלה והולך לאחוריו עד סוף העגלה, והעגלה מוליכו בעל כרחו. וכן הדבר ממש בענין הגלגל והכוכב, וזהו סיבת שתי התנועות, תנועות הגלגל ותנועות הכוכבים, עד כאן דברי היערות דבש. ויוצא לנו מזה כי תנועה היומית היא מחמת אהבה, ותנועה ההפכית היא מצד היראה. והיינו מרגליות טובה היתה תלויה בצווארו של אברהם אבינו, כי אברהם היה לו דחילא ורחימא, כמ"ש (בראשית כב יב) כי ירא אלקים אתה, ונאמר (ישעיה מא ח) זרע אברהם אוהבי, ולא נאמר אהובו, והבן. וכל חולה, ר"ל דמאן דלית ליה דחילא ורחימא הוא חולה הנפש, כמ"ש בעקרים דגילה הבא מרעדה נצמח מכח שמרגיש הנפש בבריאתה, עד כאן דבריו. אלמא דהעדר הוא חולה והבן, הרואה אותה, ר"ל שעובד בדחילו ורחימו מיד נתרפא, וכן הוא דברי הזוהר (תיקו"ז י כ"ה ע"ב) כל דלית ביה דחילו ורחימו, לא פרחת לעילא. והן הן דברי הגמרא (שבת ס"ג ע"א) למיימינים בה אורך ימים, ולמשמאילים בה עושר וכבוד (משלי ג טז) ודוק, וכן יש לפרש הפסוק (בתהילים ל"א כ') מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, דהיינו יראך באמת דהיינו מיימינים בה, לם רב טוב צפון עין לא ראתה, אבל פעולת דהיינו שכבר פעלת להם בעולם הזה, היא לחוסים בך נגד בני אדם ולא לשם שמים, והיינו משמאילים בה, והבן. והיינו יראוך עם שמש (תהלים עב ה), ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה' לא), דתרווייהו ישנן בהשמש. והיינו תלאה בגלגל חמה, והבן. והיינו מה יתרון לאדם וגו', כי אם לית ביה דחילו ורחימו לא פרחת לעילא ואינו רק בעולם הזה, דמותר אדם מן הבהמה אין בזה כי הכל הבל (קהלת ג יט), על כן כל היתרון לאדם בא ממה שיעמול תחת השמש, היינו בדחילו ורחימו דוגמת השמש.

והוא יושב פתח האוהל כחום היום (בראשית יח א). עיין בכלי יקר שמדקדק דהיה ראוי לומר בחום היום, ולא כ"ף כחום, ולפי פירושו אכתי היה ראוי לומר כהאיר היום, או כהאיר השמש, או כחום השמש, עיין עליו. והנ"ל בהקדים מה שאמרנו לפרש הפסוק (שופטים ה' לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, על פי מה שפירש באגודת אזוב (קלח ג' גבעול א') על הפסוק (קהלת א ה) וזרח השמש וגו', וז"ל: ביאור הענין כי למדתי מדעת קדושים שהשמש יש לה ב' תנועות, תנועה ישרה שלה היא ממערב למזרח, אלא שגלגל היומי מקיפה בכל יום סביבות הכדור ממזרח למערב, כי הוא גדול והשמש בהכרח נגררת אחריו, אבל מכל מקום מעט מעט הולכת תנועתה הישרה ממזרח למערב, עד שתשלים בשס"ה ימים להקיף הכדור פעם אחת, וטרם תקיף תנועה ישרה שלה, תהיה מקפת תנועה הפכית שס"ה סבובים. ותנועה ישרה נקרא הליכה שבכל יום תלך מעט בדרך ישרה שלה, אבל תנועה הפכית שלה נקרא סבובה, כי בכל יום תקיף כדור הארץ בהכרח, כי מקומה היא גלגל היומי והשמש עם גלגלה נגררין אחריו. והנה גלגל היומי נקרא מקום השמש, כי הוא מקום השמש העצמי, ואין השמש נקרא מקום הגלגל כי היא טפל אל גלגל היומי. וז"ש וזרח השמש ובא השמש, ר"ל מה שתראה זריחת השמש הוא בעצם ביאת השמש, כלומר זריחה ושקיעה כחדא שריין, והטעם ואל מקומו שואף הגלגל היומי נקרא מקום השמש כמ"ש, והשמש בהכרח שואף אליו, והגלגל היומי מעבירו על דת מהלכו להפך תנועתו ובהכרח הזה זורח הוא שם, שם דייקא באשר מהלך גלגל היומי מקיפו. ואמר עוד (קהלת א ו) הולך אל דרום, נתן משל כאלו השמש ברקיע באמצע רוח מערבית ורוצה ללכת אל קצה המערב לדרום, אך יסובב אל צפון מסיבת גלגל היומי המכריחו להיות סובב היפך תנועתו, סובב סובב הולך הרוח, ר"ל עם כל הסיבובים הללו היא מהלכת מעט בכל יום כפי רצונה הישרה, ואמר ועל סביבותיו, ר"ל כמו עם סביבותיו, ור"ל ועם כל ריבוי סביבותיו, מכל מקום שב הרוח ורצון השמש על מקומו, ולא ימנעה כל אותן סיבובים מלהלוך דרכה דרך הישרה בשס"ה הקפים הפכיות פעם אחת ישר. והנמשל כן הצדיק יאחז דרכו ללכת להשלים רצון קונו לגשת אל הקודש, אף אם תנועות הפכיות המרחיקות מקיפין אותו הוא היצר הרע, עם כל זה ברבות הזמני ישלים חוקו האמיתי ועל מקומו יבא בשלום, עד כאן דבריו עיין שם. והיוצא לנו מזה כי השמש יש לה מנגד למהלכה הטבעי שמכריחה לההיפך שס"ה פעמים קודם הליכתה פעם אחת, אף על פי כן איננה מניחה את שלה אף רגע אחד והולכת לאט עד שתגמור הליכתה, והוא מוסר גדול ויסוד גדול בעבודת השי"ת, כי סבת כל חולי הנפש הוא על ידי סבת המונעים ושערי תירוצים לא ננעלו. וזה אצלי ביאור אמרם (נדרים ח' ע"ב) לעתיד לבוא הקב"ה מוציא חמה מנרתקה הצדיקים מתעדנים בה, כי הם המתנהגים בבחינותיה ואינם שמים עיניהם אל התנועות המעכבות והעיכובים, והרשעים שיש להם תירוצים מכח המניעות והעכובים, נידונים בה כי היא מחייבתן, והבן. וז"ש ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ירצה שהם עושים כמעשה השמש כאמור. וזו לדעתי פירוש אמרם (ב"ב ט"ז ע"ב) מרגליות טובה היתה בצוארו של אברהם אבינו ע"ה וכו'. כי ידוע שממש לא היה לו מנוח מההרפתקאות, ואף על פי כן לא עזב את שלו ועבד את בוראו ב"ה, ואת זה היה מלמד להועיל לבני דורו לבלי השגיח על המניעות והעיכובים בעסק עבודת השי"ת. וזהו המרגליות הטובה שהיתה תלויה בצוארו, שהודיע זאת ונתן קולו לפני חילו, וכל חולה ר"ל חולי הנפש שהיה רוצה לעבוד השי"ת, אלא שהיה נראה לו שיש לו מונעים ומעכבים, הרואה אותו מיד נתרפא, וכשנפטר תלאה הקב"ה בגלגל חמה, פירוש שנוכל ללמוד דבר זה מן החמה, והבן. וזו לדעתי פירוש אמרם (ויק"ר כ' ב') עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה. כי עקב הוא לשון סוף, כמו שדרשו (דב"ר פ"ג א') והיה עקב (דברים ז יב), שכרו בעקב. והנה מתחילה לא היה אדם הראשון במעלת השמש, כי נמשך אחר כח המתנגד, אבל בסוף שכבר גבר עליו המתנגד, והוא התחזק את עצמו ועשה תשובה גדולה ונוראה, אז בגבורתו הכהה גלגל חמה, והבן כי הוא פירוש יקר. וז"ש (קהלת א' ג) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, ר"ל שכל היתרון לאדם הוא רק אם יעמול בבחינת השמש לשבור זרוע המניעות והעיכובים, ולעבוד את בוראו ב"ה על דרך הילוך השמש וכאמור. וזה שאמר הכתוב (תהלים עב ה) יראוך עם שמש, ר"ל יראוך עם בחינה של שמש, והבן. והנה נחזי אנן דחמה יש לה שני מעלות. (א), להאיר על הארץ. (ב), להחם האויר. והנה הארתה ביום, הוא על ידי פעולת גלגל היומי בסבובו שמסבב השמש בכחו, אך זמן הארה ביום ארוך, הוא על ידי צירוף סיבובה של עצמה בהיקף השנה, אבל העיקר הוא בהיקף של היומי, ונמצא היקף היומי גובר ולכך נקרא גלגל היומי. והנה בחמימות בקיץ היא על ידי הקפה של עצמה בהיקף השנה בצירוף היומי לענין משך זמן החימום, אבל עקרה בהקיפה והיא גברת הבית, ולכך נקרא השמש בשם עצם חמה, ואור אינו שם דבר לה רק שם הפעולה והבן, ובאמת ההארה מצד עצמה, והחמימות רק מצד שמכה בארץ בכח. והנה אם לענין החמימות יש מבוא ליומי המנגדה, ואף על פי כן השמש מנצחו, זה הוא השתדלות נפלא להשמש, מה שאין כן אם לא היה ליומי מבוא כלל בזה. והנה אמרו (ב"מ פ"ו ע"ב) יום שלישי למילתו היה, שאז הכאב גדול ומסוכן ובפרט לאיש זקן כמוהו, ובמאמר שרה ואדוני זקן (בראשית יח יב), מבואר שהרגישה בו אפיסת הכחות, וגם הוציא הקב"ה החמה מנרתקה (שם). והנה גם אם דרכו היה תמיד לעמוד בחוץ להכניס עוברים ושבים, עם כל זה בזמן ההוא היה ראוי לו לשכוב על מטתו ולא לצאת חוץ, היש מונע גדול מחלישות הזה ובפרט לזקן כמוהו וכנ"ל, אף על פי כן והוא היה יושב פתח האוהל להכניס אורחים כפירוש רש"י, וזה מורה על השתדלותו בחריצות נפלא לעשות רצון קונו, ולא עצרהו שום מעכב ומונע כל מה שהוא תחת חוק האפשר, ואף שהיה קצת מונע שלא חיפש על הדרכים, רק יושב על פתח האוהל מצד חולשתו, כי זה היה יוצא מחוק האפשר לשוטט אז על הדרכים, אבל התגבר כארי כל מה דאפשר. וזה ביאור וירא אליו ה', כאמרם לבקר את החולה כי שלישי למילתו היה, אף על פי כן והוא יושב פתח האוהל כדי להכניס אורחים, וזה הוא כחום היום, פירוש כמעשה חום היום היינו בשש שעות, שהוא גבורה גדולה להשמש בתנועת עצמה מתגברת על המתנגד לה בכח עצום. אף שיש לו מבוא גדול בזה וכמ"ש, והבן כי הוא נפלא בס"ד.

בתנחומא (חיי סי' א') ילמדינו רבינו היה רוכב על החמור והגיע עונת תפלה, כיצד יעשה, כך שנו רבותינו היה רוכב על החמור והגיע זמן תפילה, ירד ויתפלל. והוא פלאי מה ענינו לכאן. והנ"ל כי בלא זה הוה אמינא היכא דיש לו איזה מניעה פטור מתפילה, והוה אמינא דכל המצות ניתנו רק באין לו שום מונע, אבל באונס כל דהו פטור דקיימא לן (נדרים כ"ז ע"א) אונס רחמנא פטריה, והוה אמינא דאונס כל דהוא אונס שמיה. וכן מצינו לענין כמה דברים ובפרט בענין תפילה, (עיין בשו"ע או"ח סימן צ' סעיף ט') ובבאר היטב שם (ס"ק י"ב), ועיין עוד שם (או"ח) (בסימן ק"ח סעיף ח'), ואין לחלק כאן בין אונס דשכיח וכו', כמ"ש בסוגיא דנדרים דף כ"ז על דברי רש"י (ד"ה) התמוהין שם. ומיהו באמת אינו כן, דמחויב להיות גבור כארי ולדחות כל המניעות, כמו שפירשתי בפסוק (תהלים עב ה) יראוך עם שמש, (תמצאנו בפרשת וירא בפסוק (בראשית יח א) והוא יושב פתח האוהל כחום היום, עיין שם). ורק לענין דיכול להשלים בתפילה הסמוכה, אמרינן דכזה הוי אונס, וגם כן רק בדיעבד וכמ"ש בתרומת הדשן סימן ה', וכן פירש הרמ"א שם (או"ח) בסימן ת"ח סעיף ח', ולא אמרינן אונס רחמנא פטריה רק באונס נפשות, או שאי אפשר לו בשום אופן לקיים המצוה אף אם יתאמץ בכל היכולת, וראיה לדבר ממה דאיתא בתנחומא פרשת תשא (סי' ג') בפסוק (קהלת ה יא) מתוקה שנת העובד, אמר ר' לוי משל למה הדבר דומה למלך ששכר פועלים למלאכתו, עד שהן עושין נטל המלך אחד מהן וטייל עמו, לערב באו ליטול שכרן, בא אותו הפועל גם כן וכו', שמא יכול המלך לומר לו אתה לא עשית אלא ב' שעות עמהן, טול כפי מה שעשית, אף הוא יכול לומר למלך אלולי אתה שבטלתני וכו', היה שכרי מרובה, כך המלך זה הקב"ה, והפועלין אלו בעלי תורה, מי שיגע בתורה כ' שנה ומי שיגע חמשים שנה, יכול לומר אלולי שסלקתני הייתי עוסק בתורה, לכך אמר שלמה אם מעט ואם הרבה יאכל, שמתן שכרן שוה, עכ"ל התנחומא. והנה לכאורה קשה על דברי התנחומא הנ"ל דאין המשל דומה להנמשל, דבשלמא התם המלך גרם לו שקרא אותו לטייל עמו, אבל כאן זה שנאסף בלא זמנו, ודאי דלא חשיד קב"ה דעביד דינא וכו', ובודאי דהוא על איזה חטא שחטא, ואם כן לאו המלך מלכי המלכים ית"ש גרם לו רק החטא גרם לו. וצריך לומר דבנספה בלא משפט איירי, כהא דאיתא במסכת (חגיגה דף ד':) דיש נספה בלא משפט (משלי יג כג), כהאי עובדא דמרים מגדל שער נשים, עיין שם. מיהו אהא גופא קשיא לכאורה, דמכל מקום לאו המלך ית"ש גרם לו רק המקרה, ואין המשל דומה לנמשל. מיהו הא לא קשה מידי, דהא בלאו הכי קשה אהא דאמרינן יש נספה בלא משפט, הלא כתיב (איכה ג לז) מי זה אמר ותהי ה' לא ציוה. וגם דבר תמוה מאד הוא דיספה אדם במקרה שלא בהשגחה ח"ו, והלא עיני ה' משוטטות בכל הארץ (זכריה ד י), אלא על כרחך דהכי פירושו דיש השגחה גלויה לצבא מעלה, והוא על פי משפט מבית דין של מעלה, ויש השגחה מסותרת גם מצבא מעלה ונעשה על פי מקרה שלא במשפט, אבל היא בהשגחה מסותרת, שכן חייבה חכמתו ית"ש שיתהוה המקרה הזה, וזה ברור. ואם כן אתי שפיר דהמלך גרם לו ולכך משלם, דקיימא לן (ב"ק ט' ע"ב) דדיינינן דינא דגרמי רק זהו באם בריא היזקא, ואם פטור מהמצות על ידי איזה מניעה כל דהו, הרי לא ברי הזיקא, דשמא היה לו מניעות ולא היה יכול לקיים המצות, אלא ודאי דאינו פטור על ידי מניעות וצדיק בחזקתו עומד למעבד כדין, ולאונס לא חיישינן עיין בריש (כתובות דף ג' ע"א) ובתוספת שם (ד"ה וסברה). והנה ויהיו חיי שרה וגו' (בראשית כג א), קשה מה דמסיים שני חיי שרה דהוא מיותר, וצריך לומר כמו שפירש באור החיים דהא היא מתה על פי מקרה מבשורת העקדה, ואם כן מתה קודם זמנה. וז"ש שני, היינו השנים שהיו לה לחיות, גם כן חיי שרה שעל כולם יש לה שכר, עיין שם. והיינו כהתנחומא פרשת תשא. ועל פי זה יתבאר המדרש תנחומא הנ"ל שפתחנו בו, דבלא הקרא הנ"ל היה אפשר לומר דפטור מתפילה כשיש לו איזה מניעה, אבל השתא דמוכח מקרא הנ"ל דשאר השנים גם כן חיי שרה, והיינו מכח דינא דגרמי כנ"ל, וצריך לומר דבריא הזיקא, ועל כן המניעות אינם פוטרין, לכך בעי כיצד יעשה, ודו"ק היטב.