Chasidut su Salmi 78:70

ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו (במדבר טז ה). כפל ענין אחד שלשה פעמים במילות שונות. וגם והקריב לשון עבר, ויבחר ויקריב לשון עתיד. והנ"ל בזה על פי הנחלת עזריאל בפרשה זו, במ"ש על אמרם (תנחומא קרח סי' ד') אם ביררת לך מלכות, לא היה לך לברר לאחיך הכהונה, עיין שם. והנה משה רבינו ע"ה רצה להראות להם כי לא עשה כלום מדעתו, רק הכל על פי ציוי השי"ת, וראיה לדבר כי לא לקח לעצמו המלכות לדורות, רק לפי שעה רק לו לבדו. והנה כתוב (ישעיה ו ב) שרפים עומדים ממעל לו, והיינו לו לשמשו. והנה קריבה לפי שעה ובחירה לדורות, כענין שנאמר (תהלים עח ע) ויבחר בדוד עבדו. והיינו בקר ויודע ה' את אשר לו לשמשו, היינו הכהונה. והנה קדושה ומלכות כחדא אזלין, והיינו ואת הקדוש והקריב אליו לפי שעה, והיינו מלכות שלו, ואת אשר יבחר בו בחירה לדורות, יקריב אליו בעתיד דהיינו דוד וזרעו כנ"ל.

מקרב אחיך תשים עליך מלך. היינו שיהיה לבו טוב לכל ישראל, וכמו שמצינו בדהמע"ה שנאמר עליו (תהלים ע"ח, ע') ואקחהו ממכלאות צאן היינו שראה הקב"ה איך נוהג ברחמנות עם צאנו, שמו למלך על ישראל.

ויאמר אליו אדני יודע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן, יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני וגו'. הענין בזה הוא, שיעקב אמר לו לעשו, שאי אפשר לו לילך עמו בדרך אחד. כי לעשו ניתן דעה רחבה בעסקים גדולים, שלא ישגיח לפי דעת כל אחד ואחד כמלך הפורץ גדר ואין מוחה בידו, לא כן עמדי שאני מוכרח להתנהג לפי דעת כל אחד ואחד, ואין ביכלתי למנוע השגחתי מקניני אף רגע אחד. וע"ז מרמז שכל עסקו היה עם הצאן. וכן נבדקו מנהיגי ישראל במרעה הצאן, משה רבינו ודוד המלך^קנטכמו שכתב במי השלוח ח"א פרשת שופטים ד"ה מקרב: מקרב אחיך תשים עליך מלך. היינו שיהיה לבו טוב לכל ישראל, וכמו שמצינו בדהמע"ה שנאמר עליו (תהלים עח, ע) ואקחהו ממכלאות צאן היינו שראה הקב"ה איך נוהג ברחמנות עם צאנו, שמו למלך על ישראל.. כי בטבע הצאן נמצא משכוכית, שנמשכים אחר רצון מנהיגם, ואם יתנהג בהם הרועה כפי דעת כל אחד ואחד, מוכח מזה שיוכל להנהיג את ישראל הנמשלים לצאן לנחותם הדרך ילכו בה, וכדאיתא במדרש (רבה ויקרא ד) שה פזורה ישראל, מה השה כל אבריו מרגישין במכאוביו וכו'. וכענין דאיתא בזוה"ק (בא דף מ:) ובהאי דאתקרי צאן אתקשר כלא וכלא כליל בצאן. והעומק בזה הוא, כי בפנימיות תרמוז מדת צאן להמשכה אחר רצון השי"ת, וכדאיתא במדרש (תהלים עח) מה הצאן נמשכת אחר בעליה כך ישראל נמשכין אחר משה ואהרן. ובמס' בבא קמא (דף נב:) הקונה עדר מחבירו כיון שמשך משכוכית קנה כל העדר, לפי שמטבע הצאן להמשך, ומדת ההמשכה הוא יסוד לכל ההסתעפות: