Chasidut su Salmi 89:7

כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' (במדבר טז ג). ויש לדקדק דהיה די באחד, או כולם קדושים, או בתוכם ה', יתרת למה לי. והנ"ל על פי המבואר בספר ברית שלום הטעם לבחירת שבט לוי מכל שבטי ישראל להיות כהנים ולהקריב על גבי המזבח. על פי אמרם במדרש (פרשת נח, ב"ר פי"ט ז') מתחלה היתה שכינה בתחתונים וכו', ובחגיגה (דף י"ב:) אמרו שבעה רקיעים הם, ואלו הן וילין רקיע וכו', נמצא לוי ובניו הורידו מזבול ששם מיכאל עומד ומקריב, ולכך נבחרו תחת מיכאל הכהן גדול, שהמזבח במקום השכינה או שלמעלה או שלמטה, עד כאן דבריו בשינוי קצת. ועל פי זה פירש (תהלים פט ז) כי מי בשחק, ר"ל לוי שהוריד מזבול לשחק שהוא מרביעי לשלישי, יערוך לה' קרבנות, והבן עד כאן דבריו. ומזה יובן דלוי שקרב העבודה למטה על ידי הורדה, ועשה הכנה אבל לא נגמר, מדה כנגד מדה נתקרבו בניו אל הכנה. אבל משה שהורידה לארץ וגמר הענין, לו ראוי הכהונה והעבודה ממש, רק שהחרון אף המבואר בפרשת שמות (ד יד) עשה רושם, וניתנה הכהונה לאהרן. והם אמרו כי לא משה לבדו הורידה לארץ, רק כל הדור בכחם, כי ירד על הארץ על ידי מתן תורה, ולכולם ניתנה התורה כאמרם כולם שמעו בסיני וכו' (במ"ר פי"ח ו'). והיינו כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' דייקא, ר"ל דמפני שכולם קדושים, לכך ובתוכם ה' ולא אתם לבדכם הורדתם לארץ ומדוע תתנשאו וגו'. ומשה השיב (במדבר טז ה) בקר ויודע ה', כפירוש רש"י את אשר לו לעבודת לויה ואת הקדוש לכהונה, ואחר כך אמר (במדבר טז ח) שמעו נא בני לוי, ר"ל שאתם לא עשיתם מאומה, רק שאתם בני לוי שהוריד מזבול, לכך המעט מכם וגו' כי זה מדה כנגד מדה לעבוד את עבודת וגו' דייקא, דהיינו הכנה לעבודה הכנה כנגד הכנה, ובקשתם גם כהונה שהיא יותר מן המדה, ודוק.

שכל את ידיו וגו'. ומתרגמינן אחכמינון לידוהי. היינו כי יצחק אבינו אמר יקוב הדין את ההר, מאחר שעשו הוא בכור לו צריך לברך. אבל יעקב אבינו נקרא ישורון, כדכתיב (ישעיהו מ״ד:ב׳) אל תירא עבדי יעקב וישרון בחרתי בו, וכמבואר בזוה"ק (וישלח קעז:) בקדמיתא יעקב ולבתר ישראל ולבתר ישורון וכו' ישורון כד"א ישור על אנשים וכו'. היינו כענין שאמרו ז"ל (אבות פ"א) חכמים הזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וכו'. וזהו נמי ענין ישורון, שהסתכל לדורי דורות לבלתי יסתעף ח"ו מדבריו גם בהגלות שום טעות. כי אברהם ויצחק שהיו הולכים תמיד במדה המיוחדת להם, אברהם אבינו במדת החסד ויצחק אבינו במדת הגבורה, והיו דבוקים לגמרי בהשי"ת בגודל הבהירות, עד שהיו שוכחים בעצמם לגמרי, על כן הפסולת שיצא מהם היו שוכחים לגמרי בהש"י ונשארו דבוקים רק בתאות עולם הזה. אבל יעקב אבינו היה אוחז בשני ראשין חסד וגבורה, והיה צריך להביט בכל פעם אל השי"ת מה רצונו בזה הרגע^קמהוכן איתא בתפארת יוסף שמחת תורה ד"ה אין כאל: והשם ישרון מורה שאדם צריך להביט אל קו המדה, וימדוד את כל החסדים כמה שברצונו ית', ומה שאין ברצונו ית' יהיה מוכן למסור תיכף להשי"ת. כי אף מדת החסד שהוא מדה יקרה מאד, ואם לא יביט לרצונו ית' יכול לצמוח מזה גודל אכזריות. לזה צריך להביט תמיד אל עומק רצונו ית'. וזה שמשרע"ה אחר כל הברכות שבירך לישראל סיים, אין כאל ישרון. והיינו שהישראל עומד תמיד ישר ומביט אל קו המדה, שכל טובה שרואה שהוא מרצונו ית' הוא מקבל. אבל במקום שמושיט פסיעה לחוץ, והיינו שכל טובה שיוצאת מגבול היקף רצונו ית', הוא תמיד מוכן ומזומן למסור את הטובה בחזרה להשי"ת ולא לקבלו. לעיל פרשת ויצא אות ז, בית יעקב הכולל פרשת ויצא ד"ה ויצא [א]., לפיכך היתה לו נחלה בלי מצרים, שיוכל להתפשט בהקדושה כמה שירצה ולא יצא ממנו שום טעות. ועל זה מורה נמי סימני בהמות וחיות טהורות, שיש להם סימנים משני המדות^קמוכמו שביאר בבית יעקב ויקרא פרשת שמיני אות מ: וזה רומז ג"כ השני סימני טהרה, מעלת גרה ומפריס פרסה, מדה והיפוכה, מפריס פרסה רומז על גודל תקופות ובטחון, ומעלת גרה רומז על מדת היראה. ובכח בחירת אדם להכניס במדתם דעת, לנטות ולזוז ממדה למדה כפי רצונו ית' וכו'. עיין לעיל פרשת ויצא אות כז כל העניין שם.. וכן בעוף יש סימן טהרה אצבע יתירה, להורות שיש לו דבר המונע אותו ומחזירו בחזרה להתיישב בכל פסיעה, כמו שיתבאר אי"ה במקומו (בפ' שמיני)^קמזמקורו במי השלוח ח"א פרשת שמיני ד"ה סימני עופות: אצבע יתירה מורה על ישוב הדעת כי בהאצבע הוא מחזיר פניו מן הרגל, ורומז כי בכל מרוצתו יש לו מעצור וישוב הדעת, פן נכון לפניו לשוב לאחוריו.. וגם רזא דקרבנא מורה על אורו של יעקב אבינו. כי כל הויות הבהמה נסתעפו מהשור של המרכבה, שעומד שם בגודל הבהירות ומביט תמיד רק להשי"ת עד ששוכח בעצמו מכל וכל, ומזה הביטול שמבטל עצמו כל כך למעלה בהמרכבה, מסתעף למטה בהמה שעומדת תמיד בשכחה בלי דעת כלל. אולם בני ישראל שהן תופסין בשני ראשין, הם יכולין להעלות אף הבהמה לשרשה ולהאיר כל העולמות, אשר אין בכח שום מלאך להאיר כל כך, משום שאחיזת המלאך הוא גם כן רק במדה מיוחדת. וזה שאמר הכתוב (תהילים פ״ט:ז׳) כי מי בשחק יערך לה' ידמה לה' בבני אלים, וכמבואר במדרש תנחומא (פ' צו) כי מי בשחק יערך לה' וגו' אמר הקב"ה אלו הייתי מבקש קרבן לא הייתי אומר למיכאל שהוא אצלי להקריב לי קרבן וממי אני מבקש קרבן מישראל, וכמו שנתבאר הענין (בפ' ויקרא וצו), כי רק ישראל משום שאוחזין בשתי המדות יש בכחם להקריב קרבן ולהאיר בכל העולמות^קמחלעיל פרשת וישלח אות מא.: