Chasidut su Salmi 92:2

אך יש להבין למה נצרכו ב' ימים דר"ה לתשובה שלימה. והלא כ' היום אם בקולו תשמעו ובמדרש (שוח"ט תלים צ"ה ושמו"ר סו"פ כ"ה) דרש לה על יום השבת. ועכ"פ די ביום א'. ובאמת מצינו (זח"א קכ"ט סע"א) זכאין אינון מאריהון דתשובה דהא בשעתא חדא ביומא חדא ברגעא חדא קרבין לגבי קוב"ה. וא"צ אפי' יום א' ולמה נתיחדו לזה ב' ימי ר"ה. גם כיון דאז בעי עלמא לאשתכחא קמי קב"ה בתיובתא שלים למה נצרכו אח"כ עוד ז' ימים עד יוהכ"פ. גם מ"ש ובעיין בני היכלא בתשעה לירחא למיעבד חדוותא כו' לא מצינו בעיוהכ"פ רק כל כל האוכל ושותה בתשיעי כו' ולפירש"י (ברכות ח': ויומא פ"א:) הכינו עצמיכם כי היכי שייקל לכם התענית ביוהכ"פ (וכמ"ש הרא"ש בפ"ח דיומא סי' כ"ב) והי' די באכילת לחם בעיוהכ"פ. אך לפירש"י (ר"ה ט'.) כל דמפיש באכילה ושתי' טפי עדיף כו' נר' שיש מצוה להרבות בסעודה (וכמ"ש הרא"ש שם) ומהגמ' (חולין פ"ג.) נר' שנהגו להרבות ולאכול בשר. ומעשה דחייט שהי' אוכלים דגים (כמ"ש הרא"ש). אך מצות שמחה לא מצינו. גם יש להבין הא בסוכות מתחיל זמן שמחתינו. וכמ"ש בזה"ק אח"כ וכדין כל חדוותא כו' ביומא תמינאה חדוותא דאורייתא הוא כו'. אך הענין שבכל שנה מתעורר בר"ה היום הרת עולם. וכמו שנברא אז אדה"ר בר"ה שהי' יום ו' ואז הי' הקלקול. ואח"כ הי' שבת שהוא זמן תשובה כמש"נ טוב להודות לה' שכל מי שמודה על פשעיו וכו' (כמ"ש בשוח"ט תהילים צ״ב:ב׳ ופרדר"א פי"ט וכ') ואי' בפסיקתא שיום השבת הגין עליו שהמתין לו השי"ת יום השבת שמא ישוב ויתקן הכל וכ"כ במדר' (ב"ר פכ"א) אין ועתה אלא תשובה שפתח לו פתח של תשובה. והוא אומר פן לאו. וכשעבר יום השבת ונטרד במוצ"ש מג"ע. ביום א' כבר רצה לשוב בתשובה והקריב קרבן (כמ"ש ע"ז ח'.) ואז הוצריך לז' ימי המעשה שיהי' ז' נקיים. ואם הי' שב בתשובה על כל הפגם והקלקול הי' אח"כ כל התיקון כמו לעתיד. וכן בכל שנה מתעורר יומי דדינא בר"ה ואז ישראל בתשובה מיד נגאלין בתשרי (כמשנ"ת במ"א דכו"ע מודו דע"י תשובה נגאלין בתשרי) ובא התעוררות שיתעוררו בתשובה. וכדין כל עלמא בדחילו דדינא ובעי ההוא זמנא בתיובתא שלים לאשתכחא קמי קב"ה. ומצד הקב"ה אם היו ישראל שבין בתשובה שלימה הי' נתקן מכל וכל כמו ביעקב אע"ה באמת בלא יצה"ר כאדה"ר קודם הקלקול. ומ"מ הוא מצדו נתיירא שמא יגרום החטא (כמ"ש ברכות ד'.) וכן ישראל צריך אח"כ ז' נקיים כמו האשה שנטהרה לבעלה ואז ביום הז' היא שמחה למטרוניתא שהוא הכנה לזווגא דמלכא. וז"ש ובעיין בני היכלא למיעבד חדוותא ולמטבל בנהרא לדכאה בזווגא דמטרוניתא ביומא אחרא היא זווגא דילי' לשוואה שמאלא תחות רישהא וכו' והיינו בעיוהכ"פ השמחה ממה שהוא יום ז' מז' נקיים. והיא הכנה לזיווג של יוהכ"פ. ומ"ש למטבל בנהרא בודאי אין הפי' על טבילה לבד. רק הוא כמ"ש הרמב"ם (סוף ה' מקואות) ואעפ"כ רמז יש בדבר כו' המכוין לבו לטהר נפשו מטומאת הנפשות כו' והביא נפשו במי הדעת טהור כו' והיינו שזמן הז' ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ ימי תשובה להיות ז' ימים נקיים. ולהטהר במי הדעת שהוא השער הנ' שנמסר לבע"ת והיינו טבילה בנהר דינור. ומזה זוכין לשמחה בעיוהכ"פ. שמחה מההכנה להזווג ביוהכ"פ. ואז הזמן להיות נתקן הכל. ומ"מ צריך להתענות לכפר על העבר. וז"ש וכדין ישראל בתעניתא על חובייהו ומכפרא להו דהא אמא עלאה אנהירת אנפהא למטרינותא בזווגאה כו'. ומצד השי"ת כבר מר"ה נתקן הכל. אך מצד ישראל יש פחד וצריך ז' נקיים. ומש"ה בעיוהכ"פ הזמן שנתקן כל שורש הפגם שהי' בג' הקליפות. שאדה"ר הי' הקלקול בתאוה והנאת הגוף. ואח"כ אצל קין יצא ק' רציחה וקנאה. ואח"כ ע"י אנוש יצא לפועל ק' ע"ז שלימות היצה"ר. ובאמת כל הקליפות נכללו במ"ש הנחש ואף כי אמר אלהים גו' שאין להשגיח על ציווי השי"ת והוא כעין כפירה וע"ז. אך לפועל יצא אח"כ בזרעו. וע"ז הי' הזמן בז' ימי המעשה שאחר שבת ראשונה שיתקן אדה"ר מכל וכל. ואחר שלא נתקן. הזמן בכל שנה בר"ה ב' ימי תשובה ואח"כ ז' ימים נקיים מצד ישראל:

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען אלה תולדות יעקב יוסף וגו'. והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה י״ד:ט׳). הענין בזה, כמו שדרשו ע"ז בש"ס (פסחים נ.) אטו האידנא לאו אחד הוא. אמר רבי אחא בר חנינא לא כעולם הזה העולם הבא העוה"ז על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעוה"ב כולו הטוב והמטיב. ושמו אחד מאי אחד אטו האידנא לאו שמו אחד הוא, א"ר נחמן בר יצחק לא כעוה"ז עוה"ב, העולם הזה נכתב בי"ה ונקרא בא"ד, אבל בעוה"ב כולו אחד נקרא בי"ה ונכתב בי"ה. על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, היינו שאז מנהג השי"ת עם בריותיו ברחמים, שניכר אף לעין אדם הטובה, אזי נקרא השי"ת בשם הוי"ה שמרמז שחפץ בהויית עולם, ואז מבין האדם אף מצדו לשבח ולהלל להשי"ת על הטובה שהשפיע לו, וכדכתיב (תהילים צב) טוב להודות לה'. היינו בעת שהשי"ת נקרא בשם יקו"ק, שמתנהג עם הבריות בלבוש הנראה אף לעין אדם שהשי"ת חפץ בקיום והויית העולם, אז טוב בעיני האדם להודות לה'. ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת, היינו אף שבאמת השי"ת צופה רק לטובה, וכדאיתא כמה פעמים בתנא דבי אליהו רבה (פרשה א), וכל הבריאה נברא בד"ת כדאיתא בזוה"ק (שמיני לה:) באורייתא ברא קב"ה עלמא, ואורייתא הוא כולא טב, א"כ אין שום חילוק מצד השי"ת אם הבריאה מכרת שפעת טובה מהשי"ת אם אינה מכרת, מאחר שהשי"ת משפיע רק טוב. אמנם באתר דלית תמן דכר ונוקבא, שאין מקבל הטובה מכיר בטובת המשפיע, לית בה יחודא שלים, ואזי נקרא השי"ת בשם עליון, שמצד האדם נראה לו שלרעתו הוא זאת ע"ז כתיב (תהילים צ״ב:ב׳) ולזמר לשמך עליון, שאז אין לאדם הכרה בהטובה^פגכמבואר לעיל פרשת וישלח אות א בתחילתו.:

וְאָמַר לוֹ הֶחָכָם הַזֶּה: "תֵּדַע, שֶׁזֶּה הַקַּפִּיטָן כְּבָר עִקַּלְנוּ אוֹתוֹ עִם הַסְּפִינָה, עַד שֶׁיַּנִּיחַ אֶתְכֶם לָצֵאת מִסְּפִינָתוֹ, וּמָעוֹת צְרִיכִים לִתֵּן לוֹ כַּמָּה שֶׁיִּרְצֶה, וְטוֹב לְהוֹדוֹת לַה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם וְהִפְלִיא עִמָּכֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁזְּכִיתֶם לָבוֹא לְכָאן, וְשֶׁהַקַּפִּיטָן יְבֻלְבַּל דַּעְתּוֹ וְיַנִּיחַ אוֹתְךָ לִכְנֹס אֶל הָעִיר. כִּי זֶה הַקַּפִּיטָן הוּא גַּזְלָן מְפֻרְסָם וְהוּא מֻשְׁרָשׁ בְּרִשְׁעָתוֹ, כִּי יִחוּסוֹ הוּא מֵחֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְּלִשְׁתִּים כִּי כָּךְ הוּא חוֹתֵם עַצְמוֹ.