Chasidut su Salmi 92:6

וכבר כתבנו במקום אחר פירוש הכתוב (תהלים צ"ב, ו'-ז') מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת וגו', ולכאורה להפלא הוא שאדונינו דוד המלך ע"ה ישבח את שמו יתברך שגדלו מעשיו כל כך עד שהכסיל אינו מבין בזה. ואפילו בשבח איש החכם לא ישבחנו אדם שהוא חכם יותר מן הכסיל רק ישבחנו שהוא חכם יותר מכל החכמים ומכל שכן באלהי עולם ה'. ועוד מה זאת שאמר איש בער לא ידע וגו' וכי החכם יודע גדולת מעשיו ברוך הוא ועומק מחשבותיו ואילו מתקבצים כל החכמים שבעולם ואפילו כל מלאכי מעלה ושרפים וחיות הקודש האם ידעו אפס קצה דקצה מעומק מחשבותיו אתמהא. ואולם דוד המלך ע"ה שיבח לשמו יתברך ואמר הנה אני יודע שמה מאוד גדלו מעשיך ה' ומאוד עמקו מחשבותיך עד שאי אפשר לי להשיג בהם בשום פנים בעולם. ואמנם איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת כלומר שהכסיל אינו מבין את זאת שמאוד גדלו מעשיך ומאוד עמקו מחשבותיך עד שאי אפשרי לידעם כי הוא סובר בדעתו שיודע הכל ומבין הכל. ולא כן החכם שיודע כי מעשיו ברוך הוא ועומק מחשבתו וחכמתו הנה רק אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה.

ואחשוב שלכוונה זו בא במזמור שיר ליום השבת פסוקים אלו (תהילים צב, ו) מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת בפרוח כו'. יובן ע"פ הפסוק (תהילים לו, ז) צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה, כי הצדקה והרחמים שעושה השי"ת נמשל להררי אל לבריאות גדולים כענין צדקתך כהר תבור, וכן מדת החסד נקרא יד הגדולה, ומדת הדין נמשל לדבר עמוק והיינו משפטיך תהום רבה, וכלפי זה אמר ענין דקדוקי השבת צריך לדקדק ולירא את ה' יותר ויותר ביום השבת. לז"א מה גדלו מעשיך ה', ר"ל אותן שנבראו רק במעשה ולא עלו במחשבה גדלו והיינו שמתנהגים ברחמים, משא"כ מאוד עמקו מחשבותיך אותן שנבראו במחשבה מתנהגים בדין ולכן צריך דקדוק מאוד בשבת. ואמר איש בער לא ידע שאיו מבין חילוק זה בין עולם המחשבה לעולם המעשה ולכן וכסיל לא יבין את זאת בפרוח רשעים כמו עשב, ר"ל ואלו ידע החילוק האמור היה מבין דבר זה ג"כ כי הצדיקים עלו במחשבה לכן מדקדקים עמהם לא כן הרשעים וק"ל.

השם יתברך נקרא לעולם גומל חסדים טובים כי זה כל פעולותיו וכל אצילות מדותיו היה רק לצורך להטיב לישראל וכמו שכתוב בשוחר טוב (מזמור קטז) אזנים שלמעלה אין כרויות אלא לשמוע תפלתי שנאמר אזנים כרית לי. וכיוצא בזה בכל כחות שלמעלה הוא רק לצרכינו להטיב לנו. וכאשר נראה פעמים לעין לא כן זה אדרבה להטיב בטובה יותר גדולה שלמעלה מן השכל האנושי. וכדרך שאמרו בבראשית רבה (פרשה ט) טוב מאוד זה יצר הרע ומות ושינה דכל אלו נראים לא טוב לעין ועל זה אמר דהוא טוב מאוד דבזה יש עומק טוב. על דרך משל האוכל מאכל מתוק לחיך הוא בשביל הנאת ברגע אבל האוכל מאכל מרור על כרחך שהוא להבריא גופו דלולי כן ודאי לא היה אוכלו אם כן על כן הנאתו מרובה יותר הרבה. ועל זה נאמר מה גדלו מעשיך ה' פירוש מעשיך הוא כל עולם העשיה הנגלה ופעולות הנגלים גדלו הוא מדת הגדולה והחסד להטיב והרבה טובות יש בנגלות המעשים. ומאוד עמקו מחשבותיך הוא כטעם טוב מאוד מחשבותיו הוא עולמות הנעלמים ודברים שטובתם נעלמת דלפי הראות היה טוב להיפך כענין צעקת ירמיה מדוע דרך רשעים צלחה וגו' דכפי הנראה הוא המשכת מדת הגדולה והחסד דהשם יתברך שלא במקום הראוי. וזה שסיים גם כאן בפרוח רשעים וגו' ואתה מרום פירוש ברום מעלה ועולמות העליונים דהיינו עולם המחשבה זה נקרא מרום שהוא מתרומם מהשגת בני אדם שזהו מהנסתרות וכבשי דרחמנא שאין נגלה שלות הרשעים ויסורי הצדיקים כדרך שאמרו (מנחות כט:) ברבי עקיבא כך עלה במחשבה ועל זה נאמר מאד עמקו מחשבותיך שיש בו מעמקים של טובה הנקרא טוב מאוד. וכל מעשי אדם הוא מעשי השם יתברך כמו שכתוב גם כל מעשינו פעלת לנו וזה ודאי מה גדלו כטעם זדונות נעשו כזכיות. ומחשבות אדם והנסתרות דאינון מוחא וליבא הם ודאי לה' אלקינו והם מחשבותיו יתברך אלו מאוד עמקו כענין לא יהרהר אדם ביום כו' (כתובות מו.) ר"ק בלילה הוא מעשה שאנו צווחים על זה גם כל מעשינו וגו' דאנו לא רצינו בזה כלל. ותיקון על זה בזמן הוא חודש אדר בשנה דכפי הנראה ממה שיש פעמים שני אדרין שהוא נגד שבט יוסף שהוא פעמים שבט אחד ופעמים שנים (וכן איתא בספר קדושת לוי). גם מזלו דגים כמו שכתוב ביוסף וידגו לרוב והוא על הפריה ורביה כמו שאמרו (ר"ה ח.) אימת לבשו כרים הצאן באדר שהוא היפך משחית זרעו. ומתחיל אחר השובבי"ם שידוע מטעם האריז"ל שאז הוא גמר התיקון עד פרשת כי תקנה עבר עברי. ונברא באות הק' כמו שכתוב בספר יצירה ויום ששי שהוא בימים גם כן נגד מדת יוסף שהוא מדה ששית כנודע נברא באות ר' כמו שכתוב בספר יצירה והם אתוון דשקרא כמו שכתוב בזוהר בתחלת ההקדמה. והיינו דעולם הזה נקרא עלמא דשקרא מה שאין כן עולם הבא עלמא דקשוט והשם יתברך ברא עולם הזה הרי ברא כח זה השקרא והכל נברא באותיות התורה ואותיות ר"ק הם כח זה כי השי"ן הוא יסודא דקשוט והיינו שנאמר (דברים לב, מז) כי לא דבר רק וגו' ואמרו ז"ל (ירושלמי פאה פרק א הלכה א ג.) ואם רק מכם הוא רק למה שאין אתם יגיעים. דעולם הזה הוא עולם היגיעה והשתדלות ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת (ע"ז ג.) שהוא עלמא דקשוט ונמצא גם הערב שבת ועולם הזה אינו דבר רק. רק לפי שאין אנו יגיעים נראה דבר רק. ועל זה נקבע פורים באותו חדש דבו חייב לבסומי עד דלא ידע. לומר דבאמת הנודר מן המולים אסור בערלי ישראל דאין הערלה נקרא אלא על שם העכו"ם (כמו שאמרו נדרים לא:) ועמך כולם צדיקים שומרי הברית שכולם נקראו על שם יוסף שארית יוסף. והגם שאין נראה כן הוא רק למראית עין לפי שאין אנו יגיעים נראה דבר רק ועלמא דשקרא אבל בשוב ה' וגו' היינו כחולמים שהכל חלום והאמת אין כן כי באמת גם כל מעשינו פעלת לנו הגם שאנו לא ידענו בין ימין לשמאל והיינו (ישעיה נא, כא) שכורת ולא מיין. ועל ידי זה הוא ניצוח לעמלק שהיה זורק מילותיהם כידוע דלכן אין עמלק נופל אלא ביד זרעו של יוסף (כמ"ש ב"ב קכג:) דהיינו בחודש אדר ובכח זה שאנו דבוקים בהשם יתברך גם בעת הביסום עד דלא ידע כי אין אנו צריכים ידיעה והתבוננות שכל כלל דעצם שרשינו דבוק בהשם יתברך וכל אשר אנו עושים הוא העושה וזהו במעשה. ואחר כך חודש ניסן ובימים יום השבת הוא על המחשבה ושגם כל הרהורא דיומא שלנו דבוק בהשם יתברך ושגם על מחשבות שלנו נאמר (תהלים צב, ו) מאוד עמקו מחשבותיך וזהו הגאולה שלימה שמעין עולם הבא.