Chasidut su Salmi 93:2

במדבר סיני באהל מועד. איתא בזוה"ק (במדבר קי"ז.) כיון דאורייתא ומשכנא אתוקמא בעא קוב"ה למפקד חיילו. כמה חיילין אינון דאורייתא וכמה חיילין אינון דמשכנא. הענין בזה עפ"י מה דאיתא תיקונים [ע'.] בראשית ב' ראשית אילין תרין פקודין א' והגית בו יום ולילה ב' מצות המלך וכתב לו את משנה תורה הזאת. והוא כי אף כשיבא לאדם במחשבתו לעשות אף דבר טוב צריך האדם לראות שיהיה לבו מזוכך ומנוקה מכל סיג ופסולת, שאל"כ גם המעשה לא תהיה בשלימות ונמצא בה חסרון. וכמו כן מצינו אף בהאבות שאף שכל מעשיהם היו תמיד לש"ש, אך ממה שלפעמים לא כוונו לעומק רצון הש"י יצא לפועל אחר איזה דורות, ונולדו מזה נפשות לא טובים. כי במחשבה אין צדיק בארץ שיאמר זכיתי לבי וטהרתי מחשבותי כמו שנתבאר על פסוק וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. וזהו שאמר דהע"ה (תהלים צ"ג,ב') נכון כסאך מאז מעולם אתה. ופירש בזוה"ק (שמות נ"ד.) מאז א' רוכב על ז' כי א' מורה על ראשית המחשבה וזיין מורה על המעשה כי ז' הוא נגד ז' ימי בראשית וכאשר נקשר המחשבה והמעשה נקרא אז וזה פירש התרין פקודין, והגית בו יומם ולילה, היא נגד המחשבה והרצון שיהיה שלימים לרצון הש"י, ומצות המלך וכתב לו את משנה התורה הזאת הוא נגד המעשה, ועי"ז נקרא מצות המלך כי מעשה דהמע"ה היו מבוררים מאד לרצון הש"י. וזה פירש חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא, חיילין דאורייתא הוא כוחות המחשבה והרצונות של ישראל לדברי תורה, וחיילין דמשכנא היא שיקבעו ד"ת וישכנו בלב ישראל עד שיצא לפועל שגם מעשיהם יהיו לרצון.

וְיֵשׁ דִּבּוּר שֶׁל מַלְכוּת, בְּחִינַת מַלְכוּת פֶּה. וְזֶה בְּחִינַת: גַם מֵאָז דַּבֶּרְךָ, בְּחִינַת (תהילים צ״ג:ב׳): נָכוֹן כִּסְאַךָ מֵאָז:

ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה (שמות יב מ). עיין רש"י (ד"ה שלשים) ורשב"ם ותרגום יונתן בן עוזיאל, וכולם חתרו להבין הני שלשים מאי עבידתייהו, וכן בפסוק שאחריו (שמות יב מא) ויהי מקץ שלשים שנה, ואף אני אענה חלקי. וכן בהא דדרשו רז"ל (מדרש רבה בראשית פרשה ל"ה, תנחומא וירא סי' י"ג) לא בציר עלמא מתלתין צדיקים, שנאמר (בראשית טו ה) כה יהיה, יהיו בגימטריא הכי הוי, ולכאורה אין זה ענין לקשר הפסוק לספירת הכוכבים שנאמר בו כה יהיה וגו'. ונקדים לפרש הפסוקים (בתהילים צ״ג:א׳) ה' מלך גאות לבש וגו' אף תכון תבל בל תמוט, ר"ל בשעת בריאת עולם הראה גדולתו כי תולה ארץ על בלימה רק במאמרו, (תהלים צג ב) נכון כסאך מאז, ר"ל שניכר גדולתו מאז מעולם אתה, אבל (תהלים צג ג) נשאו נהרות הם הד' מלכיות קולם להשכיח שמו ית', נשאו נהרות דכים, כמו שפירש הרד"ק מלשון לדכא שמדכין את ישראל, וכפל הענין על פי שפירש הרמב"ם באגרת תימן (ישעיה נד יז) כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיע, דמרמז על שני מיני שונאי ישראל, האחת העומדת עלינו להפר דתנו בנצחון מלחמה וחרב כמו עמלק ונבוכדנצר וכדומה, והב' הם המחודדים משאר המלכיות והחכמים שבהם, כמו האדומיים השמים פניהם לסתור דתינו ולהפר תורתינו בטענות שטוענים עלינו ומקשים על דתינו. והנה על כל אחד מהב' הנ"ל הובטחנו שלא יצלחו ולא יעשו רושם בנו, היינו כל כלי יוצר, ר"ל בכלי זיין עליך לא יצלח, וכנגד הכת השני הנ"ל אמר וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיע וגו', עיין שם באורך. ונשאו נהרות קולם, היינו הלשון הקם למשפט וכו', (תהלים צג ד) מקולות מים רבים וגו', כמו המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון (ישעיה יז יב), משברי ים האומות הללו שהם משברי ים וגו', כמו כי גדול כים שברך (איכה ב יג), שהוא השרטון הגדול, וזה מקולות מים רבים אדירים, שהם אדירים יותר מכל מים רבים כמבואר בדניאל בחיה הרביעית (מגילה י"א ע"א), ועל ידיהם אדיר במרום לדיוקא, כמבואר בבעל עקדה על אמרם (יומא דף כ':) אלמלא קול המונה של רומי וכו', על כן אדיר במרום ה' בלשון חכמה וכבוד כלפי מעלה, ודיוקא אשמועינן אף על פי כן אין אנו מתייאשין, כי (תהלים צג ה) עדותיך נאמנו מאד במה שהבטחתנו בכמה הבטחות, לביתך נאוה קדש היינו שמקדש ה' מעשה ידיו יתכונן, אז ה' לאורך ימים לעולם שכלו ארוך, כי השם הוא יהיה וא"ו במקום היו"ד ולעתיד באתגליא, והבן כמו שיתבאר דיהיה תלתין.