Chasidut su Salmi 95:4

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. בזוה"ק (בא לט:) אמר ר' יצחק לא הוה איצטריך אורייתא למכתב אלא מהחודש הזה לכם מ"ט משום דשירותא דסיהרא הוה, ועל דא אורייתא הוה איצטריך למכתב מהכא דהא בקוב"ה אתקשר מלה. אלא משום דכתיב (תהילים קי״א:ו׳-ז׳) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. כח מעשיו, היינו המחקרי ארץ, כדאיתא בגמ' (יומא נד:) מציון מכלל יופי (תהילים נ) משתיתו של עולם שממנו מסתעפים רצועות וגידים לכל העולם, וכל הכח מכל העולם נכלל שם. ועל זה הכח כתיב (תהילים צ״ה:ד׳) אשר בידו מחקרי ארץ, היינו שורש הכח שבכל הבריאה, זה הגיד לעמו, היינו שכלל הבריאה מסר השי"ת לישראל, וישראל אינם מתפשטים עצמן כמו עובדי כו"ם שנדמה להם שהנאת עולם הזה הוא העיקר, כי הם אין להם רק הלבוש. אבל לישראל יש התוך והפנימיות של כל דבר. לתת להם נחלת גוים, שהשי"ת רוצה ליתן לישראל לטעום הטעם האיך העכו"ם מטעימין מהנאת עולם הזה והאיך מקבלים השפע והטובות. כי הישראל מקבל הטובה בצמצום לראות שיצמח ממנה כבוד שמים. והשי"ת רוצה להטעים לישראל הטעם מהטובה בלי צמצום, ואצלם הוא כמו נחלה:

שמעתי ממורי פירוש הפסוק (תהילים צ״ה:ד׳) אשר בידו מחקרי ארץ וגו'. שהקשה למה [שהעולם קדמון ח"ו]. מה שאין כן עתה. מאמינים שהוא יתברך שמו אחד יחיד ומיוחד. והשיב שהיה מצד עכירות חומר הארץ. שאז היה יותר רב ועצום. מה שאין כן עתה וכו'. ולשון ידו הוא סוף המדרגה. וזהו שאמר אשר בידו מחקרי ארץ וכו' ודפח"ח כי קצרתי:
(תוי"י סו"פ וישב דל"ד ע"ג)

איתא (במס' חולין דף ס.) בשעה שאמר הקב"ה למינהו נשאו דשאים ק"ו בעצמן ומה אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקב"ה למינהו אנו על אחת כמה וכמה, מיד כל אחד ואחד יצא למינו, פתח שר העולם ואמר (תהילים קד) יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו. הנה כבר ביארנו למעלה ההפרש שבין הדשאים והאילנות, שהדשאים נזרעים בכל פעם מחדש, והאילנות המה קבועים שנוטעים אותם רק פעם ראשון ואח"כ השרף עולה ומשקה אותם תמיד. ובנפש האדם תרמוז זאת על הפעולות המתחלפות באיכותם. כי יש פעולות טובות שנקבעו בנפש האדם בקביעות לעולם, ויש פעולות טובות ויקרות מאד שנעלם כח קדושתם מהאדם אחר עשותם, וכמו שכתוב (תהילים צ״ה:ד׳) ותועפות הרים לו, היינו שהשי"ת מראה שהפעולות האלו הם גבוהים מאד^קיטכמבואר ברש"י תהלים פרק צה פסוק ד: ותועפות, לשון גובה כעוף המעופף.. וזה שאמר, מיד פתח שר העולם, היינו שצדיק הדור נקרא שר העולם, והוא צריך לשמור את הפעולות להאיר אותם שיהיה נגלה בהם מפורש הכבוד שמים. והיינו, יהי כבוד ה' לעולם, היינו שמכל דבר יש כבוד שמים: