Commento su Numeri 14:34

את תנואתי. שֶׁהֲנִיאוֹתֶם אֶת לְבַבְכֶם מֵאַחֲרַי, תנואה לְשׁוֹן הֲסָרָה, כְּמוֹ "כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ" (במדבר ל):

במספר הימים. שהאריכו במצותכם לראות אם אפשר לכבשה:

יום לשנה וגו': כן דעת בה"ט ונכון מאד.

יום לשנה יום לשנה. היה לו לומר שנה ליום, שנה ליום כלומר אני מעניש אתכם וגוזר עליכם שתהיה מטולטלין במדבר כאהל רועים המטלטל ממקום למקום שנה אחת לכל יום ויום אשר תרתם את הארץ, ולפי קשור הענין היה לו להקדים הפורענות, אבל בא להודיענו שמתוך ענשו ותוכחתו למדנו רחמנות, וכשאמר יום לשנה יום לשנה בא לרמוז מה שדרשו רז"ל והלא ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה והיאך הספיקו ללכת בארבעים יום, אלא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין שיגזור עליהם שנה ליום וקצר להם את הדרך, ולפיכך אמר יום לשנה יום לשנה כאב המכה את בנו לא מכת אכזרי אלא כרחם אב על בנים, ובאורו הנני קצרתי לכם את הדרך כדי שימעט שבועתי.

במספר הימים. וכי ארבעים שנה חטאו והלא ארבעים יום חטאו ^כאר"ל למה נענשו ארבעים שנה תחת ארבעים יום שחטאו. , אלא לומר לך, כל העובר עבירה אפילו יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאלו עבר כל השנה ^כבוכן במדת הטובה, שכל העוסק בתורה אפילו יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאלו עסק כל השנה. .
(חגיגה ה׳ ג׳)

שהניאותם את לבבכם. ר"ל קרא הסרת לבבם מהשם הסרת השם מהם, מפני שכיון שהוסר לבבם מהשם הוסר השם מהם:

אשר תרתם. בציווי:

יום לשנה יום לשנה. שנה ליום שנה ליום מבעי ליה למימר, ועוד הלא מדה טובה מרובה על מדת פורעניות ואיך יכפול עונשם שנה ליום, ומ"ש במספר הימים כמספר בכ"ף מבעי ליה, ומהו שחזר ואמר תשאו עונותיכם מ' שנה כי כבר הזכיר עונשם ורז"ל אמרו (תענית כט.) כי יום זה היינו ט' באב כי בו בכו בכיה לחנם וקבעו בכיה לדורות ע"כ בכל יום ט' באב היו קוברים מתיהם לכך נאמר יום לשנה שבכל שנה תשאו עונותיכם יום אחד.

וידעתם את תנואתי. באשר יהי׳ לפלא זה המשך הרב. ולא שייך לומר כי הוא בתורת מדה כנגד מדה. שהרי להדור החדש אין מגיע עונש. וא״כ הרי טוב היה שימותו כל אותו הדור במשך קצר. והבנים יכנסו לארץ. ע״ז השיב וידעתם את תנואתי. עוד תגיע שעה שתדעו טעם שאני מניא אתכם הרבה. והוא מה שפירש משה רבינו לישראל בערבות מואב. כמבואר בספר דברים א׳ ב׳ ג׳. ובדרך כלל הוא על יסוד א׳ ללמדנו אורח הגלות והפזור. ולא הודיעם כאן. שלא לשבר לבבם בלי תועלת. ודיה לצרה זו של אותה שעה שנגזר גלות במדבר ארבעים שנה. אבל בעבר הירדן הי׳ בא ההכרח להודיעם כדי לגלות להם כח התלמוד ופלפולה ש״ת שהחל לבאר בעבר הירדן. וע״ז היה יסוד כל ספר דברים כמו שיבואר במקומו שהיה ההכרח בשביל עת הגלות [והיינו דאי׳ בירו׳ הוריות פ״ג ה״ח ר״י דסכנין בשם ר׳ לוי משה שצפה ברוה״ק שעתידין ישראל להסתבך במלכיות וראשיהן עומדין על גביהן הקדים ראשים לזקנים]:

במספר הימים בבי״‎ת.

את תנואתי שהניאותם את לבבכם מאחרי תנואה לשון הסרה. קרא הסרת לבבם מהשם הסרת השם מפני שכיון שהוסר לבבם מהש' הוסר השם מהם:

במספר עתה יאמר דעו כי העונש הזה הוא לטובתכם להשאיר לכם שארית ופליטה ואינו מצד מדת הדין רק מצד מדת הרחמים כי בכ"מ מדה טובה מרובה ממדת פורענות, ומצאנו שבעת שאמר ה' ליחזקאל שישכב על צדו הימנית והשמאלית לכפר על עון ישראל ויהודה הקל לו שישכב יום לשנה, ר"ל שבעד כל שנה שחטאו ישראל שכב על צדו יום אחד, ונכפר להם חטא כל השנה. ואיך היה בכאן בהפך שבעד כל יום שחטאו הוצרכו להניע שנה שלמה, וע"כ שזה שנעו במדבר למדה טובה יחשב ולרחמים גדולים שע"י הגלות כפר להם עונש המות והכליון וע"כ סבלו שנה ליום, וז"ש במספר הימים אשה תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את עונותיכם ארבעים שנה ודבר זה הוא לכאורה כאלו אני יוצא מגדר היושר ומתעולל אתכם עלילות, שזה קרוי תנואות [כמו הן תנואות עלי ימצא (איוב ל״ג:י׳) שמציין שה' מעליל עליו עלילות נגד הדין והיושר], עז"א וידעתם את תנואתי אני מודיע לכם שתדעו את חטאתי שאינו תנואות ועלילות, רק:

"...יום לשנה יום לשנה". כך למדו חז"ל במסכת חגיגה (ה ע"ב): וכי ארבעים שנה חטאו, והלא ארבעים יום חטאו? אלא לומר לך כל העובר עבירה אפילו יום אחד בשנה מעלה עליו הכתוב כאילו עבר כל השנה כולה. ע"כ. וקשה לי: לכאורה היה צריך לומר 'שנה ליום שנה ליום'. וכבר שאלתי כן על לשון רש"י למעלה (יג, כה) ולא עליו השאלה. לפי שעה לא מצאתי מי שיעיר על זה. (פ' בהעלתך תשנ"א)

שהניאותם את לבבם. לא שהקדוש ברוך הוא סר, אלא מה שאתם סרתם מאחרי ה' יקרא זה "תנואתי", והסרה מאתו יקרא הסרה של הקדוש ברוך הוא, כלומר שהם סרו מאתו:

יום לשנה. תשעה באב של כל שנה כמבואר בתענית בתרא:

וידעתם את תנואתי: והניא אותה ענינו בטול רצון אחרים, אף כאן התקוממו נגד רצונו באמרם נתנה ראש ונשובה מצרימה.

את תנואתי. אניא דברי או מי יניאני והטעם שישבור את שבועתי כמו ואם הניא:

וע"ד הדרש נ"ל לפרש, לפי שעיקר כוונת המרגלים היתה בהוצאת דבת הארץ כדי להיות להם פתחון פה לומר נתנה ראש ונשובה מצרימה, וידעו כי מאז ומקדם נתחייבו שמצרים תשב שממה מ' שנה כמ"ש ביחזקאל (כט יב) תהיין שממה מ' שנה. ופירש"י שם לפי שנגזר עליהם רעבון מ"ב שנה כנגד ג"פ שנכתב החלום שבע פרות שבע שבלים ולא היה להם אלא שתים, כי משבא יעקב פסק הרעב ונשארו חייבים עוד מ' שנה כך פירש"י, ולפי זה מקום אתי לפרש שהמרגלים ידעו גם המה שהמצרים יש להם לפרוע חוב מ' שנה, או להיות שממה מ' שנה, או להיות שם שנת רעבון מ' שנה. לכך הלכו מ' יום לומר לישראל שמ' יום אלו אשר בהם ראינו סכנת ארץ אוכלת יושביה. גרועים לנו יותר מן מ' שנה הרעים שנגזרו על מצרים, וע"כ אמרו נשובה מצרימה. כי יותר טוב לנו להיות בשממת מצרים מ' שנה מאותן מ' יום אשר בהם היינו בסכנת מות ומשכלת בארץ, לכך נאמר במספר הימים אשר תרתם את הארץ מ' יום, כדי שיגיע יום לשנה של מצרים לומר ששנה של מצרים יותר טוב מן יום של הארץ אפילו שנת רעבון או שממה, וז"ש יום לשנה יום לשנה היינו לשנה שנה של מצרים. על כן תשאו עונותיכם מ' שנה כנגד אותן מ' שנה של מצרים הרעים אשר בחרתם להיות שמה במצור ובמצוק יותר מן יום בארץ ע"כ תהיו במצור ובמצוק במדבר מ' שנה וזה פירוש יקר.

וידעתם את תנואתי אמרתם שכוונתי להפילכם בחרב כדי שלא להביא דברי שאמרתי לפניכם להכניס אתכם לארץ עכשיו תבחינו ותכירו אותה תנואה שחשבתם עלי מדה כנגד מדה.

וראה "כלי יקר" על אתר השואל כך ואף מוסיף לשאול מכח מידה טובה המרובה על מידת פורענות, ועוד, ומשיב כי יום זה בו חטאו המרגלים, ט באב היה, וקבעוהו יום בכיה לדורות, לכן בכל ט באב היו קוברים מתיהם (ראה תענית כט ע"א), ולכן נאמר "יום לשנה" - בכל שנה ישראל נושאים עוונותיהם יום אחד. דומה שזו גם כוונתו של ר"ע ספורנו כאן. (פ' שלח תשנ"ו)

תנואתי. תכירו מה רע בטול המכוון שלי בסורכם ממנו כאמרו ונפלתם בחרב כי על כן שבתם מאחרי ה':