Commento su Genesi 32:14

ויקח מן הבא בידו מנחה לעשיו אחיו. יובן בס"ד ע"ד שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל ע"פ וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו והמלאכים השיבו באנו אל אחיך אל עשו והכוונה דהוא חשב שאע"פ שהוא עשו הרשע עכ"ז הוא אחיו שבודאי יזכור האחוה שלו ולא יהרגנו ולכן אמר אל עשו אחיו ר"ל אע"פ שהוא עשו עכ"ז אחיו והמלאכי' השיבו לו לא כן הוא אלא אדרבה מה שראוי לומר הוא באנו אל אחיך אל עשו שאע"פי שהוא אחיך עכ"ז לא יזכור האחוה אלא הוא עודנו עשו הרשע ולא כמו שחשבת להפך ע"ש ועיין ברש"י ז"ל ע"פ באנו אל אחיך אל עשו ע"ש. והנה בזה יש לתרץ מה שיש לכאורה להתפלאות על יעקב אע"ה איך שלח לו בכלל המנחה עזים מאתים ולא חש פן בראותו העזים יזכור המרמה שעשה ליקח הברכות ע"י שלבש עורות גדי העזים על ידו ובזה אז וידא אביו כי היו ידיו שעירות כידי עשו אחיו ויברכהו והוא מה לו להזכיר את עונו אשר חטא לו ואמנם כפי האמור שיעקב אע"ה חשב שעתה ודאי יזכור האחוה ולא ישלם לו רעה וכמ"ש וישלח וגו' אל עשו אחיו לכן לא חש כ"כ לזה שאמר אפי' אם יזכור ודאי יתנהג עמו באחוה ובזה יובן ויקח מן הבא בידו ר"ל גם מאותו המין אשר בא בידו שלבשם מקודם בשעת נטילת הברכות שהם עזים ג"כ לקח מנחה יען שלדעתו הוא אל עשו אחיו ר"ל שאע"פי שהוא עשו הרשע עכ"ז הוא אחיו שיתנהג עמו באחוה ולהכי לא חש כ"כ לזה:

ויקח מן הבא בידו איתא מדרש פליאה וישלח יעקב שלח לו מת ורגליו בתוכו ופרשו בשם הרב לב אריה ז"ל הכונה לומר ששלח מרגליו"ת ע"כ ועוד נ"ל בס"ד דשר עשו נקרא מת הפך שם תם של יעקב אע"ה וכנגד זה שלח לו בהמה דקה מספר מ"ת גם ידוע דחיילות הסט"א נדמים לכינים כי החיילות הם סיגים דוגמת הכינים שהם סיגים של הגוף שנבראין מן הזיעה לכך מותר להרגם בשבת וידוע כי הכינים בלשון חכמים נקראים כלימי לכך אחר מנחת בהמה דקה שהם מספר מת כנגד השר שלו שלח כנגד החיילות שנקראים כלימי והיינו גמלות מניקות שלושים כנגד אות למ"ד פרות ארבעים ופרים עשרה אותיות מ"י אתונות עשרים ועיירים עשרה כנגד אותיות יו"ד כ"ף הרי אותיות כלימ"י והחיילות מכוונים בשם רגלים כמ"ש צא אתה וכל העם אשר ברגליך לז"א שלח לו מ"ת ורגליו שהם כלימ"י בתוכו נמצא המנחה שהיא כנגד השר היא מספר מת וזה המספר נרמז במלוי יד כזה יו"ד דל'ת גי' מת ולז"א ויקח מן הבא בידו דייקא מנחה לעשו אחיו שהיא עיקר המנחה:

ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו עזים מאתים כו' גמלים מניקות כו' והנה יש לדקדק למה תפס הכתוב לשון מנחה ולא לשון מתנה ונ"ל דהנה יש עוד לדקדק בפסוק ויאבק איש עמו כו' ודרשו חכמז"ל שהעלו אבק עד כסא הכבוד ויש להבין מה הוא האבק ונ"ל להקדים לפרש הפסוק וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו כו' ויירא כו' ויש להבין מה הוא המורא הגדול לפני ד' מאות איש אחרי שמצינו במד"ר שמחנה יעקב היה רב מאוד כאשר כבר הזכרנו והגם שמצינו במדרש שהיו כולם קטורי תגא אמנם יש עוד לאלקי מילין גם יש להבין מה דאיתא במדרש ששלח לו כולן בעלי מומין וגם מה דאיתא במדרש שעישרן כל זאת צריך להבין ונ"ל ע"ד דאיתא קצת הדברים בלקוטי תורה מהאר"י ז"ל אמנם אינו מפורש שם הטוב בביאור ונבא לפרש הדברים כי כוונת יעקב היה בזה המנחה לשלוט כל הגבורות והדינים על עשו ולמשוך על עצמו החסדים כי מצינו בספרים הקדושים שנמצאים ת' עלמין דכסופין בקדושה הם רחמים פשוטים והנה את זה לעומת זה כו' נמצאים ד' מאות עלמין אשר בהם נאחז עשו הרשע והלך לקראת יעקב סטרא דקדושה ללחום עמו וזה שנרמז וגם הולך לקראתך וד' מאות איש עמו ר"ל לקראתו וכנגדו ע"ד האמור את זה לעומת זה והנה ידוע ששורש הדינין הם ש"ך לפ"ר כמובא בספרי הקודש ולכן רמז לו במנחה זו והשליך כל הדינין על עשו וכת דילי' כי בפסוק ראשון עזים מאתים כו' נמצא בסופי תיבות שמנה ממי"ן שעולה בגי' ש"ך. ובפסוק שני גמלים מניקות נמצאים שבעה ממי"ן שעולים גימ' פ"ר וכוונתו הי' להשליך כל הדינים עליו וזה אשר מרמז המדרש שהיו בעלי מומין ר"ל שכיוון להממי"ן שבסופו תיבות של המנחה ומה שעישר אותם הוא רמז לשבר תקיפות של עשו כי כל הבהמות ששלח לו היה מנין תק"פ הם מנין תיבת עישר כמנין שעיר עזאזל לשבר תוקף של עשו כמובן. והנה עוד נמצאים ש"י עולמות בקדושה ונמצא בזוה"ק שאותן הש"י עולמות נחלקים לימין ולשמאל היינו ר"ז עולמות כמנין אור לימין וק"ג עולמות לשמאל כמנין מנחה. ע"כ אמרו חכמז"ל הוי זהיר בתפלת המנחה מחמת כי אז מתחילין להתגבר כוחות הדינין וצריך להמתיקם ויעקב במנחתו הי' כוונתו לשבר תוקף הדינין שיחולו על עשו וכת דלי' ולהגביר הרחמים על בני ישראל עם קרובו ע"כ אמר ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו ר"ל שהק"ג שהם מצד השמאל שעולים במספר מנחה יהיו על עשו אחיו וזה רמזו חכמז"ל בדבריהם שהעלו אבק עד כסא הכבוד ר"ל שאבק בגי' ק"ג העלה אותם עד כסא הכבוד ר"ל שהעלה הדינין להכלל אותם בימין להוריד רחמים על הכנ"י. וע"י זה ככה את עשו להיות נכנע לפניו ונכנעו הדינים ונעשה רחמים גמורים על הכנ"י אמן.

ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו הנה נראה תיבת מן הבא בידו הוא לבלי צורך כלל ואפי' לפירש"י ז"ל צריך להבין מה משמיענו בזה ותחלה נבאר מה שפי' רש"י ז"ל על והיה המחנה הנשאר לפליטה התקין עצמו לשלשה דברים לדורון ולתפלה ולמלחמה לדורון שנאמר ותעבור המנחה על פניו לתפלה שנאמר ה' אלקי אבי אברהם וכו' למלחמה והיה המחנה הנשאר לפליטה ע"כ: והנה יש לדקדק בדברי רש"י אלו למה לא סידר אלו הג' דברים כמו שהן סדורים במקראות שהביא רש"י והיה נכון לומר התקין עצמו וכו' למלחמה שהוא הקודם בפסוק והיה המחנה הנשאר לפליטה ולתפלה שהוא אחריו ואח"כ לדורון שהוא המאוחר שבכולן ורש"י ז"ל היפוך זה הסדר לגמרי ותפס המאוחר תחלה והנכון בזה לפענ"ד דבאמ' שלשתן אלו ענייני' ממוצא אחד ושלשתן נרמזו בתיבת מנחה שכתוב בפירוש בפסוק שהכין עצמו כי הפשוט במלת מנחה היינו דורון וגם מרומזבו ג"כ תפלה ע"ד יצחק תיקן תפלת מנחה נמצא מנחה הוא ג"כ תפלה וגם מרומז בו מלחמה כי איכות מלחמה נמשך מבחי' גבורה להתגבר על שונאיו ולהפילם והיא ג"כ בחי' מנחה כידוע שמנחה הוא בחי' גבורה שיצחק תיקן תפלת מנחה בסוד פחד יצחק ועל סדר זה כתב רש"י הפשוט ומפורש יותר ידם והיינו לדורון שהוא הפירוש הפשוט כאן ואח' תפלה שמרומז בו ג"כ ואח"כ מלחמה כנ"ל ששלתן נרמזו בתיבת מנחה והנה ידוע שאברהם היה מדת החסד והיה מרכבה ליד ימין ויצחק שהיה בחי' גבורה היה מרכבה ליד שמאל ויעקב שהיה עמודא דאמצעיתא כלול מתרין דרועין ששניהם נכללו בו וזה י"ל הרמז בפסוק ויקח מן הבא בידו היינו מן אותם שני ידים שהיו מרכבה לקח מן ידו אחת שבאה לו ומפרש מן איזהו מנחה היינו מן יד שמאל שהיה לו היינו בחי' גבורה שהוא פחד יצחק שתיקן תפלת מנחה מזה לקח והכין לעשו אחיו והבן:

הבא בידו. בִּרְשׁוּתוֹ, וְכֵן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ (במדבר כ"א). וּמִ"אַ מִן הַבָּא בְיָדוֹ – אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָלִיּוֹת, שֶׁאָדָם צָר בִּצְרוֹר וְנוֹשְׂאָם בְּיָדוֹ (דָּ"אַ מִן הַבָּא בְיָדוֹ, מִן הַחֻלִּין, שֶׁנָּטַל מַעֲשֵׂר, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ, וַהֲדַר לָקַח מִנְחָה):

מן הבא בידו מנחה יאמר כי עשה מנחה מאשר עמו כי עשרו היה צאן ובקר ומהם שלח כי בדרך היה ואיננו מקום לשלוח לו כלי כסף וכלי זהב ומגדנות:

ויקח מן הבא בידו וגו'. למעלה פרשתי שנאמר זה כפי מה שהראה בנגלה לעשו, כי כל זה אינו לא מן השמים ולא מן הארץ, כ״א מן הבא בידו מעמלו וכחו ועוצם ידו אך כפי האמת הודה יעקב כי ה' הוא הנותן לו כח לעשות חיל, וזה המעט אשר בא בידו מעמל ידו יפרוץ לרוב וברכת ה' היא תעשיר, ועמל הוא בעיני יעקב ליתן מברכת ה' לרשע זה, כי תוספת שפע זה ממקום קדוש מתהלך ואין רשע זה כדאי להשתמש בו, אך לפי שהיה מעורב בתוך זה גם זה המעט אשר בא בידו בדרך הטבע ושכר עמלו, מן אותו חלק חשב יעקב שמותר ליקח ולשלוח לרשע מנחה, לכך נאמר מן הבא בידו.

מן הבא בידו מנחה לעשו ששלח לו אבנים טובות שאדם צוררן בידו:

וילן שם, עומד ומצפה תשובת האל על תפילתו, ובין כך הכין מנחה מן הבא בידו, ואחר כן מפרש מה לקח.

וילן שם וגו׳. אחר שראה שעשו לא בא באותו יום החליט בדעתו לבטל מערכת המחנות וללון במנוחה כאן ולשלוח מתנה:

מן הבא בידו: מן דאייתי בידיה.

מן הבא בידו. פי' שעשה מנחה מאשר עמו כי עשרו הי' צאן ובקר ומהם שלח כי בדרך הי' ואינו מקום לשלוח כסף וזהב ומגדנות:

ומדרש אגדה מן הבא בידו אבנים טובות ומרגליות. דאס"ד ברשותו מן הבא בידו למה לי וכי תעלה על דעתך ששלח לו מנח' מאותם שאינם ברשותו:

מן הבא בידו. ממה שהשיגה ידו, מן הבא ולא מן הגזל, שנאמר (מלאכי א׳:י״ג) והבאתם גזול את הפסח ואת החולה והבאתם את המנחה הארצה אותה מידכם.

וילן שם. פי' הרי"א שחשב אולי תבואהו נבואה מאת ה', וכשראה שלא בא דבר ה' לקח מנחה לעשו אחיו:

מן הבא בידו. ממה שהוא ברשותו ולא ממה שאינו ברשותו, כלומר אף שהודיעו מלפנים שיש לו צאן עבד ושפחה, לא שלח לו כ"א מין בהמות, לא מן העבדים והשפחות, כי אלה אין לו רשות להוציאם מביתו אשר התרגלו בו להיות בכלל עובדי ה' להכניסם לבית עובד אל נכר (רא"ש):

ברשותו. וקשה א"כ למה אמר בידו לכך הביא ומ"א אבנים טובות וקשה יאמר כל אחד בשמו לכך אמר ד"א מן החולין ובטעם זה לבד נמי לא יתכן דאל"כ לא הל"ל מן הבא בידו דחולין כבר הן בידו לכ"צ לכל הפירושים. [מהרש"ל]:

וילן שם בלילה. ס"ת גי' לוטן אפשר לרמוז במ"ש מהרח"ו ז"ל משם רבינו קלונימוס ז"ל דיעקב אע"ה נקבר בא"י משום דדחה לוטן וזה רמז וילן שם בלילה שזכה ללון בקבר בא"י בשביל שדחה לוטן הרמוז בס"ת ור"ת וישב ששב לא"י ונקבר שם ועיין בכסא דוד דרוש ב':

ויקח מן הבא בידו י"א עופות דורסים ובלעז אסטורי"ש שמביאים ביד וירצה מן הבא בידו של עשו שהיה יודע ציד מזה עצמו נתן לו ועזים מאתים. או יאמר מן העדר הבא בידו שאדון העדרים נותן כל העדרים לעבדיו לכל אחד עדר אחד והעדר הנבחר רועה הוא עצמו לז"א מן העדר הבא בידו מנחה. ובזה הענין יש ספקות:
הספק הא' למה לא דבר הקב"ה עם עשו בחלום כמו שדבר עם אבימלך ולבן ויאמר לו השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע ולא יהיה לו צורך לדורון ולא למלחמה ולא לתפלה. ועוד שהקב"ה חס על ממונם של ישראל ואיך לא חס על ממונו של יעקב שהרויח אותו בטורח גדול הייתי ביום אכלני חורב וגו' ולא הצילו מעשו בלא שיתן מנחה:
הספק הב' כמו שאנו אומרים בבכורים ארמי אובד אבי שלבן בקש לעקור את הכל למה אין אנו אומרים עשו בקש לעקור את הכל. התשובה לראשונה שהמלאך דבר לאבימלך שהיה צדיק ולא רצה לדבר לעשו שהיה רשע ועשו יותר רשע מלבן ועוד שכפי רשעתו ושנאתו עם יעקב לא יועיל ואף על זה יש להקשות היה ראוי שינגע אותו נגעים כמו לפרעה אם לא רצה לדבר עמו בעבור רשעותו ולהשיב לשתי אלו הספקות נקשה עוד ספקות:
הספק הג' כשלא היה צריך למלאכים באו לבקרו וללוותו ובשעת הצורך ברחו ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו וגם כשאמרו וגם הולך לקראתך ות' איש עמו ויירא יעקב מאד ויצר לו אז היה השעה שיפגעו בו מלאכי אלהים ויאמר מחנה אלהים זה:
הספק הד' מדוע לא התפלל יעקב שיצילהו מלבן כמו שהתפלל שיצילהו מעשו אחר שלבן בקש לעקור את הכל:
הספק הה' מדוע לא הבטיח הקב"ה לאברהם וליצחק בדרך אשר הם הולכים שיצילם מיד הרשעים שייראו מהם שיהרגום ויאנסו נשותיהם באברהם והרגו אותי ואותך יחיו אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך ועם אבימלך כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי. וביצחק כי ירא לאמר אשתי פן יהרגוני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה היא כי אמרתי פן אמות עליה וכמו שהבטיח ליעקב למה לא הבטיח לאברהם ויצחק:
הספק הו' בהבטחות שהבטיח הקב"ה ליצחק לעולם אמר בהם לזכות אברהם שאמר בו והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמע אברהם בקולי ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרבתי את זרעך בעבור אברהם עבדי ובהבטחות שהבטיח ליעקב לא אמר בהם בעבור אברהם ויצחק:
התשובה הכוללת לכל אלו הספקות לפי דעתי היא שכל מה שאירע לאבות סימן לבנים וכל ענייני אברהם סימן לגלות מצרים וכל ענייני יצחק סימן לגלות בבל וכל ענייני יעקב סימן לגלותינו זה וכמו שפירשו המפרשים והנה גלותינו זה הוא הרע והמר והארוך מכולם ובזה יתיישבו כל הספקות בהקדמה אחרת שהקב"ה לעולם רצה שיהיה לישראל קטיגור להחזירם למוטב והאויב הגדול והתמידי מיום שנתעברה רבקה עד זמן המשיח הוא עשו שנאמר ויתרוצצו הבנים בקרבה. ובזה הותרה הספק הא' למה לא דיבר הקב"ה עם עשו בחלום ויאמר לו השמר לך מדבר עם יעקב כמו שעשה ללבן אדרבה לא נולד עשו אלא לדבר משפטים ליעקב ולעשות לו רעות וכל יוצאי ירכו. וגם הותר הספק הב' למה לא אמר עשו אובד אבי לפי שמ"ש ארמי אובד אבי ר"ל שארמי בקש להרוג אבי יעקב והקב"ה הצילנו מידו ואיך יאמר עשו בקש להרוג ליעקב בקש ויבקש עד המשיח ועתה היא ההתחלה. וגם הותר הספק הג' כשלא היה צריך למלאכים באו ללוותו ובעת הצורך הלכו מאתו הטעם שישראל מעשיהם יקריבום לש"י או ירחיקום לא המלאכים שבמעשים טובים ינצחו לעשו ולכל המקטריגים. וגם בזה הותר הספק הד' מדוע לא התפלל יעקב שיצילהו מלבן כמו מעשו הטעם שעשו הוא האויב הגדול התמידי לכל ישראל עד המשיח ולכן צריך תפלה אבל לבן לא היה אויב אלא לשעתו ואין צריך תפלה שעיקר תפלת יעקב על ענין עשו היתה לבניו ולכל ישראל העתידים לצאת ממנו. וגם בזה הותר הספק הה' מדוע לא הבטיח לאברהם ויצחק בשעת הסכנה בעבור שעיקר ההבטחות לאבות אינו בשביל עצמם אלא בעבור ישראל העתידים וגלות מצרים וגלות בבל שאברהם ויצחק סימן להם אינם כלום בערך גלות אדום הארוך וא"כ ליעקב שהוא סי' לגלות אדום צריך הבטחות לא לאברהם ויצחק. וגם בזה הותר הספק הו' למה בהבטחת יצחק אמר בעבור אברהם ולא אמר ביעקב בעבור אברהם ויצחק עבדי שישראל בגלות הארוך הזה גלות אדום צריך זכיות גדולות ומעשים טובים ותשובה להיותם בארץ לא להם ולא זכיות האבות כפי אורך הגלות המר הזה הנה כל הו' ספקות הותרו בתשובה אחת. ויתכן להתיר הספק הג' מדוע ברחו המלאכים לעת הצורך לפי שרצה הקב"ה להראותו גדולת הצדיקים שצדיק אחד ינצח למלאך ושגדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת ואם מלאכים יסייעו ליעקב איך יאמר לו שרית עם אלהים. עוד יש ספק מה צורך למלחמת המלאך עם יעקב. התשובה לפי שיעקב גנב ברכה ובכורה ולכן צריך שיריב יעקב עם עשו לראות מי נוצח והדין עם מי בטענות שיש לזה עם זה ועשו א"א לטעון לפי שאין לו טענות שמי שאין לו מעשים אין לו טענה לכן נשים טוען בעדו והוא מלאך שרו של עשו אבל יעקב אינו צריך טוען ולא מלאך שמרע"ה לא רצה מלאך לכן צריך שיריב מלאך עם יעקב ונמצא שבאחד מהם נצח יעקב למלאך ובאחרת נצח המלאך ליעקב בענין הברכה נצח יעקב לפי שהברכה ניתן לאיש כפי שלימותו ומעשיו ולא היו מעשים לעשו ולכן ויברך אותו שם על כרחו הודה על הברכות אבל הבכורה אינה אלא טבעית למי שנולד ראשון ובזה נצח המלאך ליעקב ולכן ותקע כף ירך יעקב פי' שידו אוחזת בעקב עשו שמורה שעשו יצא ראשונה כיון שיד יעקב אוחזת בעקב עשו ולז"א ותקע כף ירך יעקב לפי שיד וכף יעקב היה אוחזת בעקב וירך עשו לכן נצחו ונשאר צולע על ירכו ועכ"ז עשה יעקב הרבה להנצל מזה שאמר הבכורה ברצונו מכרה מהו האונאה שיש בזה שמכרה בנזיד עדשים אני רוצה לפורעה ולכן שלח מנחה גדולה להסיר האונאה ועכ"ז לפי שעדיין לא נתנה נצחו המלאך:

ובהמה משנתעברה וכו'. כלומר אל יקשה לך איך אפשר לשער כי עשרים תיישים מעברים מאתיים עזים, שמא יבואו תמיד על הראשונות שכבר באו אליהם, שאינם בני דעת אחר שנתעברו הראשונות שיבואו לעבר את האחרים, ולכך קאמר 'ובהמה משנתעברה אינה מקבלת זכר', ובהכרח מעבר האחרות (כ"ה ברא"ם):

הבא בידו וכו׳ ד״א וכו׳ דאילו לפי׳ ראשון ק׳ דא״כ דהך מן הבא בידו מלתא אחריתי היא ולא שייכא עם הבעלי חיים דכתיבי בתר הכי א״כ הול״ל אח״כ ועזים מאתים א״נ הו״ל לסמוך מן הבא בידו לעזים וכולי ונימא ויקח מנחה לעשו אחיו מן הבא בידו עזים וכו׳ לכך פירוש ד״א ולד״א ק׳ דאין זה במשמעות הבא בידו ועוד דהא פשיטא דהא קי״ל סתם חבר אינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ומאי רבותיה וכ״ש שולח לעשו הרשע ואם לא היה מעשר תחלה היה עובר בזה משום לפני עור וכו׳ ומאי קמ״ל:

מנחה לעשו. כי גם זה ראויה בין כוונתו לטובה בין כוונתו לרעה אם כוונתו לטובה ובא לכבדו אף עשו מכבד אותו ואם דעתו לרעה ישוב חרונו במנחה:

מנחה לעשו אחיו לפייסו בין כוונתו לטובה בין כוונתו לרעה.

וילן שם בלילה ההוא. מה שהוצרך הכתוב להודיענו זאת שלן שם באותו הלילה להגיד כי האבות נהגו בתפילתן כמו בקרבן ממש כי תפילות נגד אבות תיקנו ונגד הקרבנות (ברכות כ"ו:) ועל כן עשאו בתפילה כמו בקרבן ממש שהיה טעון לינה כידוע (ספרי ראה ט"ז, ז) וכן בתפילתם. ועל כן יעקב שהתפלל לאלהיו כל התפילה האמורה למעלה בענין, לן שם בלילה ההוא. ואל זה רומז הכתוב בתפילת יעקב בצאתו מבאר שבע שנאמר שם ויפגע במקום וילן שם וגו' פירוש מאחר שפגע במקום ההוא והוא התפילה שהתפלל שם כמו שאמרו חז"ל (ברכות כ"ו:) אין פגיעה אלא תפילה, על כן וילן שם להשוות תפילתו לקרבנות אשי ה'.

"וילן שם בלילה ההוא". לכאורה לשון מיעוט, לא פחות מאשר למעלה (כח, יא) "וישכב במקום ההוא", אך כאן אין כל הערה־דרשה. וצ"ע. (פ' וישלח תשס"ג)

ויש אומרים, מן הבא בידו דווקא הבהמות שהם בידו וברשותו שלח לו מנחה אבל לא הרועים לפי שנתגיירו ונשתחררו ואינם בידו של יעקב, לכך נאמר כי ישאלך עשו למי אתה ולמי אלה לפניך, כי אולי יחשוב שאני שולח לו מנחה הבהמות עם הרועים, ואמרת לעבדך וזה תשובה על שאלת למי אתה לומר הרועים אינם לך, זולת המנחה שלוחה לאדוני.

מנחה בגימטריא אבנים:

מן הבא בידו. לאפוקי עבדים ושפחות שלא נתן מתנה מהם משום שאסור למכור וליתן לגוי שמפקיעו מן המצות כדאי׳ בגטין פ״ד וגם יש בזה צער להם לצאת מרשות יעקב לעשו וזהו שדקדק בלשון מן הבא בידו. וכדאי׳ בקידושין דכ״ב ב׳ דבהמה הנמשכת בקול קנאה דהילוך דידה אדעתא דמרא הוי כמו שמשכה בידו. משא״כ אדם שהולך לדעתו אינו נקנה עד שימשכנו בידו ממש וזהו מן הבא בידו שבא מאליו והוא כמו בידו היינו שאין להם דעת ולא עבדים ושפחות שיש להם דעת:

מן הבא בידו, ברשותו, וכן כל אשר יש לו נתן בידי (ל"ט) ולא בא לו המלאך שהיה תשובת תפלתו עד שהכין המנחה ושלחה לפניו, וזה להודיע כי האדם שהוא בעת צרה אפילו יהיה צדיק לא יסמוך על הנס אלא ישמור עצמו בכל אשר יכול ויכין עצמו לשלשה דברים, לתפלה, לתת ממון ולמלחמה, ועל הכל ישים לבו לאל ויבטח בו והוא יעשה:

ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו. כבר הארכנו בחיבורנו סידורו של שבת (חלק ב' פרק ג') בכמה פירושים נאים על פסוק הזה ונציג קצת כאן בקיצור מופלג. כי הנה יעקב אבינו במה שעשה עם לבן בהצגת המקלות בשקתות המים לעת יחם הצאן אף שעשה כל אלה בדין היושר והצדק ולא עולתה בו בכל אלה, כי עביד אינש דינא לנפשיה כמבואר בחושן משפט (סימן ד') וקיים בו עם עקש תתפתל מכל מקום לגודל הפלגת מעלות הנכבדות ליעקב אבינו בחיר האבות לא היה רצונו ליהנות מהם עבור שהושע ידו לו, ועל כל פנים עשה איזה דבר בידו לישועתו ולא ראוי זאת לכבודו ליהנות מזה. וכאשר אמרה אביגיל לדוד המלך (שמואל-א כ"ה, כ"ו) בעת הלכו להרוג לנבל אישה אף שהיה הורגו בדין ובמשפט הצדק, אמרה אליו (שם) אשר מנעך ה' מבא בדמים והושע ידך לך. כי הצדיקים הנה ה' יריב ריבם ולא הם בעצמם. ועל כן לפי שעשה מעשה בעצמו לא רצה בהנאתם ושלחם מנחה לעשו וזה אומרו ויקח מן הבא בידו כלומר מחמת שבאו בידו בכח ידו בעשייתו על כן שלחם מנחה לעשו אחיו.

רש"י ד"ה הבא בידו, ברשותו. וכן וכו'. ג' פירושים בד"ה זה ושלושתם קשים. הראשון, משום שבהקשר זה לא שייך לומר אחרת, וממילא המלה ברשותו - "מן הבא בידו" מיותרת, שהרי אין הוא יכול ליתן מנחה ממה שאין שלו. השני, הרי תוכן המנחה מפורש היטב בפסוקים הבאים ומה שייך לומר שונה מהם (ור' בעל הטורים כרש"י, אך ראה רמב"ן על אתר). והשלישי, עדין קשה לי מה שכבר שאלתי למעלה (כח, כב) - מה עשה במעשר זה, והרי אין למי ליתנו. וכלום יתן גם מעשר מחמורים ומגמלים? ופירושו של בעל "כלי יקר" יפה, אך מאולץ ביותר ורחוק מפשוטו של מקרא.

או יאמר בדרך זה כי הנה ודאי בהמות יעקב לא רצו ללכת למנחה לעשו וכל אחת תאמר ולמה אני נבחרתי להיות נשלח ממחנה צדיקו של עולם לעשו הרשע וכמו שמצינו באליהו בהר הכרמל שלא רצה הפר השני להיות נקרב לעבודת אלילים עד שלחש לו אליהו באזנו שכשם שיתקדש שם שמים על ידי הפר הנבחר לשמים כן יתקדש על ידך כמאמרם (ילקוט נ"ך רמז רי"ד), ואף על פי כן לא רצה ללכת עד לקחו אליהו בידו ומסרו לנביאי הבעל, וכן כאן הוצרך יעקב ליקחם בידו ולמסרם למנחה לעשו וזה אומרו מן הבא בידו כלומר שלקחם בידו ומסרם למוליכי המנחה.

ועוד קשה לי, שהרי לכאורה מן הבא בידו רוצה לומר - מה שנזדמן לידיו, וכפי שאנו מבינים לשון זה גם היום. אך כיצד תתיישב עם זה שליחת בעלי־חיים לפי חישוב מדוקדק באשר ליחס בין זכרים לנקבות, ראה רש"י בהמשך. (פ' וישלח תש"ס)

או כך יאמר לפי שלא ידע יעקב את מי ממקנה בהמותיו יקח בשביל המנחה ועל כן ניסה שכל מי שבא לידו ממילא הבין שזה הוא שראוי למנחת עשו וזה אומרו ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו שכל מי שבא בידו בלקיחה הראשונה זה מסר למנחת עשו.

ברור שהפירוש הראשון רוצה להדגיש, שאין המדובר ביד ממש, ואלו השני מנסה למצוא דרך לפרש יד ממש. השלישי הוא לכאורה סינתזה של שני הראשונים. (פ' וישלח תשס"ג)

או אפשר שלקח אלו הבאים לידו מאליהם וכמו שהיה בתיבת נח שבאו מאליהם אל התיבה וכל הבא בידו מאיליו הבין שזה שייך לחלק עשו. ולזה מונה והולך כל הנשלח אליו עזים מאתים וגו' להגיד כי זה חידוש יותר מפר שהיה בימי אליהו שלא היה רק פר אחד אשר לא חפץ לילך שיוקרב לעבודה זרה וכאן היה כאלה רבות ולא נשלחו שיקרבו לעבודה זרה כי אם תחת רשות עשו אף על פי כן לא רצו להמסר מעצמן עד שמסרם יעקב בידו.

ודומה שכל הדרשות באות לענות על הקושי שבמלים "מן הבא בידו" - שמהן משתמע - במקרה, וזה בוודאי אינו, וכפי שמוכיחה המתנה המחושבת היטב, ראה רש"י פס' טו (ד"ה עזים מאתיים וגו'). (פ' וישלח תשס"ו, מלון מרידיאן דוד, ים המלח)

או שהיה הכל בהשגחה מאת בורא ברוך הוא כל מי שיפול בגורל עשו כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים ואפילו בהמתן, אם לא שראוין לכך מנפשות הטמאות הדביקים בהם ביותר עד שהגונים לחלק עשו הרשע ועיין עוד שם בחיבורנו כי הארכנו שם.

רק עתה הגעתי למסקנה שכאשר רש"י מביא פירושים אחדים שכל אחד מהם קשה במשהו, כוונתו לרמוז לך לכלל "שבעים פנים לתורה", ואתה רשאי לברור לך בפירוש הנראה לך ביותר. בזה הוקלה לי תמיהתי על מהרש"ל שרגיל לפרט את הקושי שבכל אחד מכמה פירושים שרש"י מביא על קושי אחד. (פ' וישלח תשס"ד)

ועוד יאמר מן הבא בידו וגו'. כי נודע אשר כל עבודת יעקב שהיה בצאן, והקב"ה הציל ממקנה לבן ונתן לו כמו שכתוב (לעיל ל"א, ט') ויצל אלהים ממקנה אביכם ויתן לי. הכל בכדי לברר ניצוצי הקדושה מן הקליפה. ועל כן נאמר (לעיל ל', מ"ב) והיה העטופים ללבן והקשורים ליעקב. כי יש מיני ניצוצות הקדושה הדבקים בקליפה שאינם יוצאים משם לעולם עד עת קץ שיעביר ה' רוח הטומאה מן הארץ והאלילים כליל יחלוף וממילא יצאו הניצוצי הקדושה מהם לפי שלא ישאר שום קליפה סביבם אבל כל עוד שלא יבוטל הקליפה לא יוכלו לצאת הניצוצות ממאסרם לשוב אל חיק אביהם. ויש מיני ניצוצים הקדושים שבתוך הקליפה שאנו מבררין אותן בכל יום ויום על ידי תפילות ומצוות ומעשים טובים. ואלה הניצוצות הם אשר נקראו הקשורים כי עודם קשורים ומצומדים בחבל העליון עד מקום שורשם שנחצבים משם, ובקל יוכל האדם להוציאם על ידי שורשם. מה שאין כן הם שלא יקראו קשורים לפי שאינן יכולין לצאת עד עת קץ ונראים כנפסקים וניתקים ח"ו משורשם, אף שבאמת גם המה קשורים הם בשורש חבל יעקב אך לפי ראות עין הרואה נראים כנפסקים ח"ו נצמדים בקליפה ועל כן נקראים עטופים שנעטפים ונלבשים בתוך הקליפה. ולזה אחר עבודת יעקב שכל עבודתו היה לברר אותן שיש להם עדיין חלק בקדושה וקשורים בשורשם נאמר והיה העטופים ללבן כי אלה הצאן שלא יכלו להתברר לפי שהקדושה נעטף ונתלבש בהן בדיבוק רב זה נשאר ללבן, והקשורים אלה שהיו קשורים ומצומדים בשורשם נתעלו לחלק יעקב להיות תחת רשות הקדושה לצאת מבית לבן הרשע אל שורש יעקב בחיר שבאבות. ונמצא לפי זה ודאי צריך להבין איך יוציא יעקב אלה הצאן המקושרות קשורים לחלק יעקב, לשלחם לעשו הרשע שורש הרע והטומאה מדור הקליפות.

ואמנם הכל היה בסוד שעיר המשתלח אשר נשלח לעזאזל מקום מדור הקליפות והכל על פי הדיבור בכדי להפריד ולהבדיל כל מיני הרע והסטרא אחרא מן הקדושה ועל כן לקח יעקב כאן חמשה מיני בהמות נגד ה' עולמות הידועים ליודעים, ונגד נשמת כל חי הנחלק לה' חלקים נפש רוח נשמה חיה יחידה (בראשית רבה י"ד, ט'), בכדי להפריד הקליפה מכל החמשה עולמות (אף שמבריאה ולמעלה נאמר (תהלים ה', ה') לא יגורך רע מכל מקום נודע שכל עולם ועולם כלול מכל החמשה כמו שמובא בכוונת הווידוי במה שאומרים אם חטאתי וגו' ופגמתי באות יו"ד של שמך הוי"ה עיין שם) ומכל החמשה חלקי הנשמה שיהנה מבשר אלו המינים ולהפרד מהקדושה מכל וכל. ועל כן צוה לשלוחיו וריוח תשימו בין עדר ובין עדר כדי שיהיה ניכר חלק כל מין ומין לבד שישים אותו רשע עיניו. בכל חלקי המינים ויובדל מחמשה חלקי קדושה. והכל עלה בהשכל יעקב מיד ה' עליו כעין שילוח לעזאזל. ועל כן גם בעזאזל נאמר למסרו ביד איש עתי וכו', כי ודאי שה הנבחר לשם עזאזל לא היה רוצה לילך מעצמו לשם, כמו הפר שבימי אליהו. ועל כן הוצרך הכהן למסרו בידו בכח וללחוש לו כי גם על ידו יתקדש שם שמים בהבדל הסטרא אחרא מן הקדושה. וגם זה היה מוכרח להיות על פי הגורל שנתן הכהן שני גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל כי הכל בהשגחה מאתו הוא מי הוא אשר יפול לחלק ה' ומי לשלח אותו לעזאזל המדברה. וכל זה נבחן בחיות הרוחניות שבו אם ראוי לחלק זה או לזה. ועל כן הנראה אשר גם בשילוח יעקב לעשו כל המחנה הזה בתורת שילוח לעזאזל שהיה מגריל על הבהמות ועל מי שעלה בידו מנחה לעשו היה משלח אותו לעשו כי לא ידחה בהמה מבהמותיו כי אם על ידי הגורל שהוא על פי ה' ובמסירה בעל כורחה. וזה מאמר הכתוב ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו שלקח אותן הבהמות אשר בא בידו הגורל מנחה לעשו את אלו שלח אליו, ובזה היה יודע את מי לשלוח. ועל כן אמר הכתוב,

וכתיבי בענין ג' לילות, א' וילן שם בלילה ההוא, ב' והוא לן בלילה ההוא, ג' ויקם בלילה ההוא, וכנגדן תיקנה אסתר וצומו עלי וגו' שלשת ימים וגו':

ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו. ברש"י ז"ל מביא ע"ז שמתחלה לקח מעשר, ואח"כ שלח לו דורון מהמבורר שבידו בלי עירוב שום ספק. והוא, כי יש לפעמים השפעת טובה שאינה מבוררת כגון חוצפא כלפי שמיא דמהני כדאיתא בש"ס (סנהדרין קה.). אבל יעאע"ה היה לו השפעת טובה מבוררת, וממנה שלח מנחה לעשו. והוא מפני שמה שהוא מבורר לא מתאביד. ולזה דורות הראשונים לא רצו ליתן מהונם לחוץ, מפני שנתייראו אולי אין הדורון מבורר עוד בשלימות, אבל בדורותינו נתברר שאין לפחוד מזה, מאחר שנקבע בנו קדושת אבות ובטח לא יאבד מה שנתברר. וזהו שאמר יעקב, כי חנני אלהים וכי יש לי כל, שאף שעשו יטול ממנו המנחה, על כל זה הוא בטוח בה' שלא יחסר מאתו כלל מן הדורון, כי הש"י חנן אותו ברחמיו בזו המתנה בלי שום אתערותא דלתתא, ולזה אין להתיירא שמא יחסר מאתו הטובה הזו לעד ולא ישוב לקחתה עוד, מאחר שמבוררת הטובה בידו בלי שום עירוב מספיקות. וכי יש לי כל, היינו הטובה של שלימות נמצא בי. ובמדת השלום נכללו כל הטובות^קכגכמו שמבואר במי השלוח ח"ב פרשת ויחי ד"ה גד: כי כל הטובות וכח וגבורה נכלל בהתחברות ושלום ואחדות. ובתפארת יוסף פרשת נשא ד"ה וישם: כי כל זמן שיש עדיין מחלוקת ופירוד אצל ישראל אין הברכה עדיין בשלימות. וכדאיתא (סוף עוקצין) לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא שלום, וע"ז הוא הברכה של וישם לך שלום, שהשי"ת ישכין ביניכם אחדות ושלום ועי"ז יהיה הברכה בשלימות. וכן מבואר לקמן פרשת ויחי אות עד: כי בשלום ובאחדות נכללו כל הטובות. כמו בזמן המקדש שהיו ישראל באחדות, היה כל אחד מאיר לחבירו ממילא לא היה חסר להם כלום., (תענית כה.) מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק, כי בכל הטובות נמצא גם חסרון לבר ממדת השלום. והענין שנחשבה המנחה אחת לאחת בתורה הקדושה הוא, מפני שכל מה שהיה באבותינו בכח ואף כנקודה קטנה, נתפשטה לפועל אחר כמה דורות בהתפשטות ביותר. וכן מזו המנחה והדורון נסתעף כל מה שיתפשט מישראל לחוץ, ועתיד הקב"ה להחזיר לישראל על כל אשר סבלו, שאין שכחה לפניו מלזכור כל אשר סבלו בעולם, כל פרוטה ופרוטה תצטרף לחשבון גדול כמו שכתוב (ישעיה ח) ונוגשיך צדקה, וכמו שנדרש בש"ס (ב"ב ט:) על זה, שכל זה הוא מהסתעפות זו המנחה וכלול בה, ולכן שלח יעקב אבינו מן הבא בידו מעושר ומבורר שנתנה לו מהשי"ת, מפני שדבר מבורר יוחזר לנו בהכרח^קכדבית יעקב הכולל פרשת וישלח ד"ה וענין המנחה.:

ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו. בזו המתנה נכללו כל הסבלנות שישראל סובלים בימי גלותם הן בממונם והן בנפשות. יש דברי תורה שיכולים לקנותם בלא כסף ובלא מחיר, ודברי תורה התלויים במעשה לא יוכל אדם לקנותם רק באגר שלים, וכדאיתא בזוה"ק (תרומה קכח.). ולזה כשרצה יעקב אבינו ע"ה לכנוס לא"י, שזה מרמז על מעשה המצות, היה מוכרח לקנות זאת באגר שלים, והוצרך לשלח את כל זה הדורון ולסבול מזה^קכהכמבואר לקמן פרשת ויחי אות כה: ומצות צריך להיות באגר שלים, כדאיתא בזוה"ק (תרומה קכח.) למנדע ליה לקב"ה במלה דתליא בעובדא צריך למקני ליה באגר שלים, היינו מבורר מאד, שלא יהיה נראה בו שום גאות מצד האדם לומר שכחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה. ועיין בית יעקב הכולל פרשת וישלח ד"ה וענין המנחה.. וכן מצינו בזו הפרשה, שכאשר רצה יעקב אבינו לקנות חלקת השדה, לא היה יכול להשיגה עד שנתן מאה קשיטה. ואיתא על זה (מדרש רבה וישלח פרשה עט) שי"ק של קשיטה מרמז, שבד"ת שאדם מסופק צריך ליתן בהם אגר שלים, כי י"ק מרמז על ספיקות הנסתרים מעין אדם, כדאיתא בתיקוני זוה"ק (הקדמה שניה יז.) הנסתרות לה' אלהינו, י"ק נסתרות. ועשו הוא אחד מהשלשה אומות קיני קנזי וקדמוני^קכומבואר במדרש רבה פרשת לך מד: ואיזה הם הג' שלא ניתן להם וכו' רבנן אמרי אדום ומואב וראשית בני עמון הם הג' שלא ניתן להם בעוה"ז. אדום שנאמר, כי לא אתן לך מארצו ירושה כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר., שהם ג"כ מרמזים על נסתרות, שאין ביד אדם לברר את עצמו כנגדם. כי אלו השלשה הם בקליפה לעומת השלש ספירות הראשונים דקדושה, כתר חכמה בינה^קכזעיין לקוטי תורה להאריז"ל פרשת לך ד"ה את הקיני וזל"ק: אבל הקליפות שהם כנגד ג' ראשונות שלה, לא יכלו, שהם קליפות דקות ביותר וגדולות, והם קיני וקניזי וקדמוני. (וכמש"נ במקומו ולעיל פ' לך אות מא). והוא כי על הגוון יש להם תקיפות גדול, וכדכתיב ביה בעשו (עובדיה א׳:ד׳) אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך, שהוא אמר שאין לו שום צורך לעבודה מפני שהוא נקי אגב אמו^קכחעיין הרחבת העניין לעיל פרשה זו אות יד בהערה צו שם.. ולכן כשרצה יעקב להכניעו ולהתגבר עליו הוכרח שיסבול מזה וליתן לו המנחה, וכדאיתא בזוה"ק (שם) כל מאן דבעי לאשתדלא לאעברא מניה רוח מסאבא ולאכפייא רוחא אחרא צריך למהוי באגרא שלים. וישראל צריכים לסבול עד שיבוא היום שאנחנו מקוים ונראהו, שיברר השי"ת שבעומק לב ישראל ובצפון לבם במקום שאין אדם מרגיש עוד, גם שם לא נמצא רק טוב: