Commento su Deuteronomio 22:29

כסף ישקול. לא שמעינן כמה, הרי אתה דן, נאמר כאן כסף, ונאמר להלן כסף (דברים כב כט), מה להלן חמשים כסף, אף מהר הבתולות חמשים כסף, וכן במסכת כתובות, שיהא זה כמהר הבתולות, ומהר הבתולות כזה, פירושו וכאן למדנו כמוהר הבתולות, שנא׳ כמהר הבתולות כסף ישקול, למדנו שהם שקלים הם סלעים, אף נאמר כסף שקלים, ומהר הבתולות כזה חמשים כסף, שהרי במהר הבתולות כתיב כסף ישקול, ולא ידענו כמה, אבל למדנו שהם חמשים שהסלע ארבעה דינרים, הרי מאתן זוזי לכתובה דאורייתא, שהזוז הוא הדינר, ויש מפרשים כמהר, כמה ר׳, שהן מאתן זוזי דכסף.

לאבי הנער. רה ק':

ונתן איש השכב. שלש מלות אלה מיותרות לגמרי, דודאי איש אחר שלא עשה עול לא יתן קנס, ולזה ארז"ל (כתובות מ') דחמשים כסף שהוא נותן אינו אלא להנאת השכיבה לבד, וחוץ מזה חייב בתשלומי הבשת והפגם והצער, ומלשון תרגום יהונתן שכתב ויתן דמי בהתה חמשין סלעין, יראה שהחמשים סלעים הם דמי בשת, וזה אינו, ואין ספק שהוא משגגת המדפיסים. ודע דלחד מרז"ל (כתובות מ"ב) לא זכתה התורה לאב אלא משעת נתינה, וגבי עבד דכתיב כסף שלשים יתן לאדוניו לא אמרי' הכי ונ"מ לענין אי הוי ממונא להורישו לבניו, דלשון יתן לחוד, ונתן לחוד, ופירש"י יתן משמע לשון צווי ולעולם, ונתן משמע דבר הנתון כבר. ע"כ. ובתו' שם אמרו וגבי מוציא ש"ר דכתיב ונתנו לאבי הנערה איכא למימר ונתן לחוד ונתנו לחוד. יעו"ש. והדבר מפליא כל רואיו, כי מי זה לא ידע שאות וי"ו מהפכת העבר לעתיד, ואיך נאמר כי מלת ונתן כאן משמעותו דבר הנתון כבר, גם אין הבדל בין ונתן לונתנו אלא שזה ליחיד נסתר וזה לרבים נסתרים, ומה זה יאמרו בעלי התוס' כי ונתן לחוד, ונתנו לחוד, ובאמת דברי רז"ל נכונים (כמ"ש בעירוב פרשיות) כי וי"ו ההפוך לא תצא מכלל וי"ו החבור, כי כשיקדים פעל עבר לפני וי"ו המהפכת העבר לעתיד אז אינו מהפכת מעבר לעתיד, כמו פעל ועשה (ישעיהו מ״א:ד׳) וי"ו זו אין וי"ו ההיפך מפני מלת פעל אשר לפניו (ע"ש ר"ש ב"מ), וכן ועשה לו כתונת פסים אינו וי"ו ההיפוך מפני מלת אהב שהוא בתחלת המקרא, ובמאמר. וקרא זה אל זה ואמר (ישעיהו ו׳:ב׳) שהוי"ו אינו מהפכת מעבר לעתיד אף שיקדים לה פעל עתיד בשתים יכסה פניו, באמת מלת יכסה הוא עתיד במקום ההווה (כמ"ש ר"ש ב"מ שם) ובג' מקומות מצאנו שרש נתן שהוי"ו אינו מהפכת מעבר לעתיד, כמו שולף איש נעלו ונתן לרעהו (רות ד׳:ז׳) מפני פעל שלף הקודמו, ונתן כובע נחושת על ראשו (שמואל א י״ז:ל״ח) מפני פעל וילבש הקודמו, ונתן ארצם לנחלה (תהילים קל״ה:י״ב) מפני פעל שהכה הקודם לו במקרא שלפני פניו, ודומים לזה הרבה במקרא, והנה במקרא שלפנינו אין וי"ו של ונתן מהפכת מעבר לעתיד מפני שפעל כי ימצא הקודמו הוא עתיד במקום הווה (כי אין השכיבה מוכרחת מן המציאה) ותרגומו (ווענן עס זיך עראייגנען זאָללטע), ובאופן זה אין הוי"ו מהפך מעבר לעתיד, ושפיר ארז"ל יתן לחוד (כי יתן משמע לשון צווי בעתיד, כי לא יתכן לצוות על העבר) ונתן לחוד (דמשמעותו כאן דבר הנתון כבר), ואמנם וי"ו דונתנו גבי מוציא ש"ר בהכרח היא מהפכת מעבר לעתיד, כי כל הפעלים הנמצאים לפניו הם המהפכים מעבר לעתיד כמו ולקחו ויסרו וענשו, ולזה גם וי"ו של ונתנו איננו מהפכת, אבל היא בכלל עטיפה וחבור, ושפיר אמרו בעלי התו' ונתן לחוד ונתנו לחוד. הנה עכ"פ דברי רז"ל אינם מתנגדים למשפטי הלשון: