Commento su Genesi 24:52

ובזה יובן בס"ד ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם וישתחו ארצה לה' וק' למה הוצרך לזכור כאן עבד אברהם ולא אמר כאשר שמע אליעזר את דבריהם ובזה אתי שפיר דאליעזר היה עבד ופסול לקידושין שאין יכול להיות שליח לקדשה והוא בהאי פחדא הוה יתיב פן יאמרו לו קדשנה כאן ואחר כך תלך פן אח"ך לא תיטב בעיני יצחק וישלחנה לנפשה אבל אחד שקדשת אותה לא אפשר לשלחה ובע"כ יקח אותה דאין אחר מעשה כלום ובאמת הוא אינו יכול לקדשה בשביל שהוא עבד אבל אחר שראה שהם מעצמם לא רוצים לקדשה בכאן אז שבח להקב"ה כי לא יהיה דבר זה לפח ומוקש לעכב הענין ולז"א ויהי כאשר שמע עבד אבדהם את דבריה' וישתחו ארצה לה' הזכיר כאן עבד אברהם לרמוז לזה בשביל שהוא עבד אברהם ואינו יכול לקדש וחשש פן בשביל זה יתעכב הענין וכשרא' שדבר זה בטל מעצמו מכחם אז שמח וישתחו לה' ובזה יובן הטעם שהקדים תחלה ואמר עבד אברהם אנכי כדי שלא יאמרו לו לקדש ובזה אתי שפיר דבריו האחרונים אח"ך שא"ל שלחוני לאדוני שאחר שראה שכבר מת בתואל א"כ עתה אין להם פחד אם ישלחו אותו ואת רבקה להדיא ולכן א"ל עתה שלחוני לאדוני דליכא פחד בדבר כלל וגם לא פחד פן יאמרו לו קדש אותה כאן כי אחר שמת אביה הרי היא ברשותה וידע שהיא לא תבקש כזאת:

וישתחו ארצה. מִכָּאן שֶׁמּוֹדִים עַל בְּשׂוֹרָה טוֹבָה:

ארצה, בפשוט ידים ורגלים:

וישתחו ארצה לה׳. לא בכריעה לחוד אלא נפל מלוא קומתו ארצה מרוב שמחה והודיה:

מכאן שמודים על בשורה טובה. אבל בבראשית רבה לא אמרו זה אלא גבי ויקוד האיש וישתחו לה' ואלו גבי וישתחו ארצה לא אמרו כלום ורש"י ז"ל עשה ההפך ואפשר שהנוסחא שבידינו מהב"ר היא משובשת וצריך להיות ההפך והסברא מוכחת כן שהרי אין לומר מכאן שמודין על בשורה טובה אלא כשאמרו לו הנה רבקה לפניך קח ולך אבל בדברו עם רבקה עדיין לא ידע אם תאבה ללכת אחריו א"נ מפני שאין האגדה הזאת מתיישבת אלא בספורו של אליעזר עם לבן ובתואל כתב אותה האגדה פה:

מכאן שמודים על בשורה טובה. ואם תאמר למה לא פירש"י כן לעיל (פסוק כו) גבי ויקד האיש וישתחו ויש לומר דלעיל כתיב אחריו ויאמר ברוך ה' אלהי וגו' דאיכא למימר לכך השתחוה לפי שאמר ברכה והזכיר השם דברוך לשון ברכה אבל הכא לא כתיב אחריו ברכה. בב"ר (ס ז) כתבו על ויקד האיש ורש"י כתבו כאן שהרי אין לומר שמודים על בשורה טובה עד שאמרו קח ולך אבל בדברו עם רבקה עדיין לא ידע אם תאבה. [קיצור מזרחי]:

ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם וישתחו ארצה לה'. [הודה] על בשורה טובה:

ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם וישתחו. הודה על בשורה טובה.

וישתחו וכו׳ מכאן וכו׳ דבשלמא לעיל דכתוב ויקד האיש וישתחו וכולי ויאמר ברוך ה׳ וכולי ניחא דמשמע שהשתחוה מרוב שמחתו שהקדוש ברוך הוא הנחהו בדרך אמת והצליחו ולכך אמר ברוך וכו׳ אבל בכאן אמאי לא כתיב נמי מה שאמר ולכך משני דקמ״ל דהשתחויה זו לאו מדעתו עבדה בשביל שמחתו שהוא דבר פרטי ודבר חדוש ליתא אלא דינא הכי וכ״ע הכי עבדי שמודים על בשורה טובה ולכך כתביה קרא סתם כמו דבר פשוט שצריך השתחויה:

ויהי כאשר שמע וגו' וישתחו ארצה לה' וגו'. כי אחרי שמעו כי שלוחי ה' המה לדבר דבריו וה' הסכים על ידו בכל אלה הודה לה' והשתחוה לו, וזה אומרם מהיכן יצא ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה' כלומר זה דבר ה' היה.