Commento su Genesi 43:11

ויאמר אלהם ישראל אביהם א"כ איפה זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם גו' מנחה מעט צרי ומעט דבש גו' ושקדים. ותרגם אונקלוס על מזמרת הארץ. מדמשבח בארעא. וי"ל דרך רמז דהנה כתיב מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק. שגם הארץ נותנת שירות ותשבחות להש"י דהיא יודעת באמת שכל ההשפעות שמשפיעין לה מן השמים הכל בא ע"י מעשה הצדיק שהצדיק ממשיך שפע טוב לכל העולמות והנבראים וע"י פעולותיו הקדושי' הוא מעורר מתתא לעילא ומשם בא השפע בשם מטר וגשם. כמ"ש ואדם אין גו' כי לא המטיר. וכיון שהארץ מבינה שהמשכת שפעה הוא ע"י הצדיק לכן היא נותנת שיר ושבח להשי"ת ומבקשת מהשי"ת שיתן צבי תפארה להצדיקתו של עולם היינו שיתפאר בו ויהיו לו ממנו שעשועים רבים. וגם צבי הוא לשון תאוה כמו צבי חמיד ורגיג היינו שהארץ מתאוה ומשתוקקת להדבק בבחי' צדיק חי עלמין. וכמאחז"ל שפסוק זה שר העולם אמרו. ויעקב נצצה בו רוח הקודש היינו שמה שהקב"ה מגלגל עליהם יסורין על השבטי י"ה. הכל הוא רק עבור זילזולם בכבוד יוסף צדיקו של עולם. על מכרם בכסף צדיק כו' בעבור נעלים ועל דברם על צדיק עתק. ופגמו במדת הצדיק. ולזה אמר להם זאת עשו. הוא לשון תיקון. ר"ל שתתקנו זא"ת שהוא מדת המלכות הק' ארץ הקדושה. וקחו מזמרת הארץ. היינו מה שהיא מתאווה ומצפה ומייחלת להדבק בהצדיק חי עלמין. ומבקשת שיתרומם קרנו ויהי' לו להש"י שעשועים גדולים וההתפארות ממנו. בכליכם. הוא לשון מחשבה כמו אשר נכלו. ר"ל שתקחו כל זאת במחשבתכם. ולתקן מה שפגמתם. ולהתאחד ולהתקשר מהיום והלאה במדת צדיק חי עלמין. והורידו לאיש מנחה כו' הזכיר כאן ששה מינים מתנות לאיש הלזה. רמז להם בזה שיתקנו הוא"ו מדות התלויים במדת צדיק שהוא בחי' וא"ו. ולייחדם עמו. ואל שדי יתן לכם רחמים. הזכיר כאן זה השם ע"ש שאמר לעולמו די. בחי' הסתפקות הוא מדת צדיק. וזה השם יתן לכם רחמים שע"י מדת צדיק יושפע לכם כל ההשפעות טובות וחסדים טובים וישועות ולכל זרע ישראל כיה"ר אמן:

ויאמר אליהם ישראל אביהם אם כן איפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכחת ולוט בטנים ושקדים והנה יש לדקדק מאי מזמרת הארץ עיין פירש"י ז"ל ותו אין מובן כלל מאי מתנה זה לאדון הארץ כמוהו ובמה נחשב הוא ובפרט במתנה קטנה כזו מעט צרי ומעט דבש כו' ונראה דאיתא בספרי קודש אהא דאיתא בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא פי' במזל העליון שהוא תלת מוחין עילאין שהוא ג' הויות גימטריא ע"ח כמספר מזל"א ומשם נמשך מי"ג ת"ד עילאה רחמים גמורים וחסדים מגולין לכנ"י ונמשך לכנ"י בני חיי ומזוני רוויחא והנה יש לשם הוי"ה ב"ה ד' מילואים ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ולשם אהי' ג' מילואים קנ"א קס"א קמ"ג כידוע והנה כולם גימ' תרפ"ז כידוע והנה זה ג"כ ידוע מספרי הקודש דש ה' חסדים וה' גבורות וצריכים להמתיקם. והנה ה' פעמים אלהים גימ' ת"ל והנה איתא בכתבי האר"י ז"ל כשמשפיע לנוקבי' נחסר שנים ונשאר תכ"ח עיין שם באריכות והוא גימ' מת"ך והוא שם הממונה על הפרנסה והחותך חיים לכל חי ונשפעים לכנ"י פרנסה וחיים ובזה יובן שאמר להם ישראל אביהם א"כ איפוא זאת עשו ור"ל מאחר שיש קטרוגים ודינים למעלה עליכם א"כ צריכים אתם למשוך ממזל עילאה לכנ"י ולכווין בהוי"ה אהי' ובמילואיהם כנ"ל וזהו קחו מזמר"ת שהוא בגימטריא תרפ"ז כגימ' כל המילואים משמות הנ"ל ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קנ"א קס"א קמ"ג 'בכליכם 'והורידו 'לאיש 'מנחה גימטריא הר"ת ע"ח כגימ' מזל"א דהיינו למשוך ממזלא עילאה ולמשוך מי"ג ת"ד עילאה לכנ"י ולהמתיק את ה' שמות אלהים גימ' כנ"ל שהוא חת"ך כנ"ל החותך 'ח'י'י'ם גימ' אהי' הוי' אהי' כידוע ולסלק כל המקטריגים והדינים מכם ולמשוך רחמים וחסדים מגולים עליכם וזה 'קחו 'מזמרת הארץ עד סוף הפסוק הר"ת עם הכולל גימ' חת"ך לרמוז כנ"ל ודו"ק והבן כל הנ"ל כי להיות שיש עליהם דינין מה' פעמים אלהים גימ' ת"ל נתן להם עצה למשוך המוחין עילאין שהוא כל המליאין גימט' מזמר"ת כנ"ל ולהמתיק הה' פעמים אלהים לעשות מהם גימ' חת"ך שהוא ר"ת מעט צרי כו' כנ"ל כאשר יבואר לקמן בפסוק וירא את בנימן אחיו בן אמו כל זה באריכות ע"ש ועי"ז יומשך להם רחמים גדולים וזה ואל שדי יתן לכם רחמים כנ"ל ודו"ק.

אפוא. לְשׁוֹן יֶתֶר הוּא, לְתַקֵּן מִלָּה בְלָשׁוֹן עִבְרִי, אִם כֵּן אֶזְדַּקֵּק לַעֲשׂוֹת, שֶׁאֶשְׁלָחֶנּוּ עִמָּכֶם, צָרִיךְ אֲנִי לַחֲזֹר וּלְבַקֵּשׁ אַיֵּה פֹה תַקָּנָה וְעֵצָה לְהַשִּׂיאֲכֶם, וְאוֹמֵר אֲנִי זאת עשו:

זאת עשו. זאת העצה:

אם כן. אם הדבר כן כמו שאמרתם שהתגרה האיש בכם והוא ירא אלהים:

מעט צרי ומעט דבש וגו' ו' מינים הביאו לו מנחה נגד ו' בני הגבירות כל אחד מין אחד:

אם כן אפוא, שלא אוכל לעכבו עתה,

ישראל אביהם. דייק כאן הכתוב אביהם. דלולי שהוא אבי כולם והתגברו רחמיו לא הי׳ שומע ליהודה. ועי׳ להלן מ״ד כ״ה:

מזמרת הארץ: מן הפירות היותר משובחים ומהוללים.

מעט צרי ומעט דבש. שלא תראו עצמיכם כעשירים.

בטנים. הבי"ת בקמץ חטוף חזקוני:

אם כן אפוא. צום ג' דברים. א] שיביאו לו מנחה, שבזה יתראה שכנים אתם, שהחוטא יתבייש להביא מנחה למי שיודע בנפשו שחטא כנגדו, ושתהיה המנחה בלתי יקרה שלא יתראו כנותנים שוחד, רק מעט צרי ומעט דבש, שכן דרך להביא מנחה דרך כבוד בעת התראות פנים מאנשים מכובדים:

אפוא. לדעת המפרשים המלה מורכבת משתי מלות מי פה, או כמו אי הבל אחיך לשון שאלה פה על המקום וטעמו איה פה, ואין המלה רק לתיקון הלשון וכמיותר, ערש"י כאן ובתולדות (כ"ז ל"ג) מי אפוא, ולרד"ק צריכים להוסיף שם אות וי"ו מי ואיפוא, ולדעתו אין לחתות כל לשון איפוא בכל המקומות בחדא מחתא, שיש מקומות שאין פרושו לשאלה, כי אי יש לפרשו לשון שלילה, כמו ולרוזנים אי שכר (משלי ל"א) דמלת אי היא בציר"י במדוייקים (כמ"ש המ"ש) שם דלא כר"ש ב"מ) וטעם איפוא, אין פה כלומר שהדבר אינו כאן (ניכט דא) וכשאמר (איוב ל"א) איפוא היית ביסדי ארץ טעמו לא כאן היית כלומר לא היית בעולם, וכן הן אני נשארתי לבדי אלה איפוא הם (ישעיהו מ״ט:כ״א) כלומר אלה לא הי' כאן (זיא ווארען ניכט דא). ע"ש רשב"ם. וכן איפוא פיך אשר תאמר (שופטים ט׳:ל״ח) תחלה יאמר בדרך לעג אי' כאילו יש לו מציאות במקום זולת מקום והוסיף לבאר בהחלט איפה כלומר איננו כאן (וואָ ? ניכט דא). וכן עשה זאת איפוא בני (משלי י' ו') טעמו אין כאן דבר אחר לעשותו כן זאת. וכן כאן, אם כן איפוא זאת עשו, אם כן הוא כדבריכם אין כאן שום דבר לעשות רק זאת, עמ"ש במי איפוא דיצחק, ובמה יודע איפוא דמשה (כי תשא, ל"ג ט"ז):

מזמרת הארץ. מן הדברים היותר משובחים שימצאו בארץ כנען.

ואמר א"כ איפה זאת עשו קחו מזמרת הארץ. כי אולי על שלא הולכתם לו מנחה עשה עמכם מה שלא עשה עם אחרים. וכן אמר זאת עשו כמו שעשיתי לעשו דכתיב אכפרה פניו במנחה. ובכאן התקין עצמו לג' דברים לדורון למלחמה ולתפלה. לדורון קחו מזמרת הארץ. למלחמה י"א כי אחר שיהודה אמר אנכי אערבנו. המלחמה לו פנים ואחור. ול"נ שמלחמה היא רמוזה בזה הפסוק באומרו מעט צרי מעט דבש. כי בכאן למדם סוד צנ"ד לב"ש. היוצא מזה הפסוק מראשי אותיות של צרי דבש נכאת לוט בטנים ושקדים. והוא מסוגל לכל צרה. דכתיב בשש צרות יצילך. לפי שיש בו ו' אותיות ובו כלול סוד סמני הקטרת. דכתיב קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבונה זכה. ובכח זה השם נכנסו למלחמה והיו בטוחים שהשם ילחם מלחמותיהם. וזהו באים בכח מעשיהם בכח שמות ובכח תפלתם ואמונתם. ואמר להם זאת עשו לרמוז לזאת אות הברית זאת התורה זאת התרומה. וזהו וזאת אשר דיבר להם אביהם כשאמר להם זאת עשו. וזאת רמז לשכינה והיא היא זמרת הארץ ארץ החיים. ולכן אז"ל כי הנכנס למדינה שיש בה דבר או דבר רע. יאמר כשיכנס בשער העיר זה הפסוק ג"פ ואינו ניזוק. לפי שיש בו כ"ד תיבות. וג' פעמים כ"ד הם ע"ב רמז לשם המפורש של ע"ב. וכן לפי שמצאו בו סוד זה השם הקדוש היוצא ממנו. הנרמז בשכינה אשר נתמעטה בגלות בסוד הלבנה שאמר לה לכי ומעטי את עצמך. בסוד מעט צרי ומעט דבש. וזה שהיא המלחמה הכתובה בספר מלחמות ה'. וזה תמצאהו מפורש במלחמת דוד עם גלית דכתיב אתה בא אלי בחרב ובחנית ואני בא אליך בשם ה'. וזהו ה' ילחם לכם. והתפלה היא ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש. כי בכאן התפלל עליהם לשעה ולדורות. כאומרם ז"ל ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש. כד"א ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם. ושלח לכם את אחיכם זה גלות עשרת השבטים. אחר זה יהודה ובנימן. ואני כאשר שכלתי בחרבן ראשון שכלתי בחרבן שני ולא אשכל עוד ע"כ:

לשון יתור הוא. דאם לא כן הוי למכתב 'אם כן זאת עשו', מזה נראה שהוא לשון מיותר, ובאה 'לתקון מלה בלשון עברי':

ויאמר אליהם ישראל אביהם אם כן איפוא. אמר אני עשיתי לאבי איפוא והלבשתיו חרדה.

קחו מזמרת הארץ. לתפילה ולדורון אבל לא למלחמה, למד לנו בגלות, וכמבואר כתובות דף [קי״א] ע״א.

נכאת שעוה ולעיל בפרשת וישב אע״ג דמייתי רש״י תרגום אנקלוס דמתרגם התם נמי שעוה מכל מקום נראה דלא ניחא ליה ומפ׳ פי׳ אחר כינוס בשמים משא״כ הכא ונר׳ טעמו משום דלעיל הקדים הכתוב נכאת לצרי והכא מקדים צרי לנכאת משמע דנכאת דהכא אינו נכאת דהתם דנכאת דהתם חשיב טפי מצרי משא״כ הך דהכא:

מזמרת. לשון שבח וזמר ממה שבני אדם רגילין לשבח בהם את הארץ שאומרים כמה טובה ארץ ישראל שיש בה פירות טובות כאילו מזמרין ומשבחין את הארץ:

מעט צרי שאינו מצוי במצרים כענין שנאמר וגמליהם נושאים נכאת וצרי ולוט להוריד מצרימה.

"...ויקחו מזמרת הארץ... לאיש מנחה". נראה שיעקב אבינו נשאר נאמן לשיטתו להיאבק בכל הדרכים - דורון, תפילה ומלחמה. הרי כאן דורון, אחר כך תפילה (פס' יד ורש"י שם ד"ה ואל שדי), ומלחמה באמת לא שייכת במקרה זה, שאין הוא יכול להילחם בממלכה גדולה כמצרים. (פ' מקץ תשנ"א)

מזמרת הארץ. מִדִּמְשַׁבַּח בְּאַרְעָא – שֶׁהַכֹּל מְזַמְּרִים עָלָיו כְּשֶׁהוּא בָא לָעוֹלָם:

מזמרת הארץ. כל דבר משובח. מגזרת זמירות:

איפוא. מן ההכרח ראוי שזאת תעשו:

אם כן. שאתם הולכים שהרי הנני מסכים לכם:

זאת עשו לכפר פני אדני הארץ.

דבש: דבש דבורים מצוי הוא במצרים הרבה, וכן דבש תמרים, ודעת Shaw (ואחריו ראז') כי הוא עשוי מצמוקים Succum ex uvis passis ad mellis propemodum spissitatem decoctum, והוא נקרא בל' ערבי dibs, ועד היום מביאים ממנו מחברון למצרים משא שלש מאות גמל בכל שנה, ומערבים בו מים ושותים אותו במקום יין, והיין מעט במצרים.

שהכל מזמרין עליו. לא שיהיה פירושו לשון 'תזמור' כלומר שיקחו ממה שנקצר בארץ, זה לא יתכן, כי כל דבר נקצר ואין זה מנחה, כי לא תבא מנחה רק מדבר המשובח:

מזמרת הארץ. דברים שהן מזמרין העולם.

מעט צרי וגו׳. דדברים שיש בהם חיי נפש או אוכל נפש ממש אין מוציאין מארץ לחוץ לארץ, עיין ב״ב דף צ׳, ע״ב וברמב״ם פרק י״ד מהלכות מכירה ע״ש, ודבש, וכן צרי דהוא שמן של פלייטין עיין שבת דף כ״ו, ובפ״ק דדמאי ספ״א ולכך נקט רק מעט ע״ש.

בטנים וכו׳ ודומ׳ ל׳ וכו׳ ממ״ש במדרש משח דבטנין משמע טפי כפי׳ ר׳ מכיר דאין דרך כ״כ לעשות שמן מאפרסקין ומ״מ לא ידענא מנ״ל להמד׳ שלא היו בטנים ושקדים ממש אלא השמן שלהם:

בטנים הבי״‎ת בחטף קמץ.

רש"י ד"ה נכאת, שעוה. ע"כ. השוה למעלה (לז, כה) ור' שפתי חכמים (אות ג).

נכאת. שַׁעֲוָה:

צרי ונכאת. כבר פירשתים:

קחו מזמרת הארץ בכליכם מעט צרי. כי אמנם המנחה שתובל לאיש נבהל להון יצטרך שתהיה רבת הכמות להשביע עין ומזה המין היתה מנחת יעקב לעשו. אבל כאשר יובילוה לנדיב אשר כסף לא יחשוב ראוי שתהיה מעט אבל תהיה דבר נבחר מדברים הנמצאים על המעט והם בהיכלי מלך ומזה המין היתה המנחה הזאת ליוסף:

קחו מזמרת הארץ וגו׳. הי׳ זה מנחה בשם אביהם כמו עבד המקבל פני אדונו. ואפשר דבזה נתקיים החלום השני שהשמש משתחוה לו. וע״ע להלן כ״ח:

מזמרת הארץ, מהדברים המשבחים את הארץ.

בטנים. לֹא יָדַעְתִּי מַה הֵם, וּבְפֵרוּשֵׁי א"ב שֶׁל רַבִּי מָכִיר רָאִיתִי פשט"ציאס וְדוֹמֶה לִי שֶׁהֵם אֲפַרְסְקִין:

בטנים. אין לו ריע במקרא. וי"א אגוזים:

והורידו לאיש מנחה. קודם שתלכו לראות פניו למען תראו איך יקבל המנחה ברצון. ובזה תדעו איך יקבל אתכם בסבר פנים יפות כאמרו לו חפץ ה' להמיתנו לא לקח מידינו עולה ומנחה. ואח"כ:

מעט צרי מעט דבש, הצרי והדבש היו מוציאין מארץ ישראל לשאר ארצות כמו שנאמר בפרשת צור, יהודה וארץ ישראל המה רוכליך בחטי מנית ופנג ודבש ושמן (יחזקאל כ"ז י"ז) וצרי הוא הנקרא בלסמא.

נכאת, פירשו בב"ר (צ"א, יא) שעוה, ולוט, מסתוכי. ופירשו דבש בריא כאבן. והגאון ר' סעדיה פירש צרי טריאקי. נכאת, כריב, ולוט שיך בלוט, והוא הנקרא ערמון.

בטנים, הם הנקראים צנובר (?), ובערבי פציולש בלע"ז.

ושקדים, ידוע. ובב"ר משח דלוזים, משח דבטים, והשקדים נקראים לאון בערבי:

אם כן איפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ וגו' והביאו לאיש מנחה, בפ' תולדות אחז"ל על פסו' מי הוא איפוא לשון אופה שנפתח גיהנם מתחתיו, וכאן נ"ל עפ"י דאחז"ל בזכות הצדקה ניצולים מדינה של גיהנם, ואיתא בפ"ק דב"ב ונוגשיך צדקה מה שנותנים לנוגשים יחשב כצדקה וא"כ מצילנו מדינה של גיהנם, ויעקב התנחם פה על מה צריך ליתן להאיש מזמרת הארץ מנחה כדי להנצל מגיהנם ע"ד ונוגשיך צדקה והיינו א"כ איפוא מה הוא הגיהנם ולהנצל ממנו זאת עשו: