Commento su Genesi 50:6

כאשר השביעך. וְאִם לֹא בִּשְׁבִיל הַשְּׁבוּעָה לֹא הָיִיתִי מַנִּיחֲךָ, אֲבָל יָרֵא לוֹמַר עֲבֹר עַל הַשְּׁבוּעָה שֶׁלֹּא יֹאמַר אִם כֵּן אֶעֱבֹר עַל הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִי לְךָ, שֶׁלֹּא אֲגַלֶּה עַל לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁאֲנִי מַכִּיר עוֹדֵף עַל ע' לָשׁוֹן, וְאַתָּה אֵינְךָ מַכִּיר בּוֹ, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה:

כאשר השביעך. בזה הקבר אשר כרה לו. ולא רק במקום הראשון של א״י לבד אלא להביאו לקברו:

השביעך. הכ"ף רפה:

אבל ירא לומר עבור עליה. לפי שהיה אומר לויוסף א"כ אעבור גם אני על השבועה שהשבעתני כו' כדאיתא בסוטה פ' אלו נאמרים דכיון דחזא פרעה ליוסף דהוה משתעי בלשון הקדש בהדיה ולא ידע לאהדורי ליה אשבעיה דלא משתעיית בהאי לישנא ויש לתמוה א"כ איך הורשה לדבר עם אחיו בלשון הקדש כדפרש"י גבי כי פי המדבר אליכם ושמא י"ל שפי' לו בהדיא דלא משתעיית בהאי לישנא עם מצראי שהיה ירא שמא יוציאוהו מן המלכות מפני שלא היה יודע כל הלשונות כפי מה שכתוב בנימוסיהם שאין שום אחד יכול למלוך עליהם אלא א"כ יודע כל הלשונות אבל משא' אנשי דעלמא לא היה מקפיד אבל אין זו סברא נכונה משום דמשפה לאלפא ויגיע הדבר באזני המצריים:

שלא אגלה על לשון הקודש כו'. ויש לתמוה א"כ איך הורשה לדבר עם אחיו בלה"ק כדפירש"י גבי פי המדבר אליכם (לעיל מה יב). י"ל שהתנה עמו שלא ידבר עם המצרים דוקא וכשדיבר יוסף עם אחיו לא היה שום אדם אתו בבית ולא יודע הדבר שדבר עמהם. [רא"ם]: ואי קשיא הא קשיא והא כל דברי המליץ היה בלה"ק ושם היו הרבה מצרים. וע"ק מדידיה אדידיה דבפסוק כי פי המדבר כתב שהרבה מצרים היו יודעים אותו וא"כ מה תועלת בשבועה שיוסף לא ידבר בו והרבה מהמצרים ידברו בו. [נח"י]. וע"ש שהאריך:

וקבור את אביך כאשר השביעך. פרש"י ואם לא מפני השבועה לא הייתי מניחך אבל היה ירא לומר לו עבור עליה לפי שיאמר לו יוסף אעבור כמו כן על השבועה אשר נשבעתי לך וכו'. תימא מה תועלת ליוסף לעבור על ב' שבועות. וי"ל ודאי היה לו תועלת לעבור על שבועה א' כי כך אמר יוסף אני נשבעתי ב' פעמים ומסתמא יותר חלה השבועה אשר נשבעתי לאבא מרי איש בריתי לקיים דיבורו מאותה שבועה אשר נשבעתי לאיש אשר לו ערלה וא"כ טוב לי לעבור השבועה ראשונה ובזה יעבירוך מהיות מלך כי כן כתו' בנימוסי מצרים שכל מלך שאינו יודע ע' לשונות שלא ימלך ומאחר שיעבירוך לא אמצא מונע ומבטל שאמלוך תחתיך לפי שאני בקי ויודע לבדי ע' לשונות ואקיים את השבועה אשר נשבעתי ליעקב אבי ונמצא שלא אעבור על ב' שבועות חלילה וחס לזרעיה דאבא:

בד"ה אבל ירא כו' נ"ב והקשה חמי וכי בעבו' שהוא יעבור על השבוע' הותר לו לעבור ג"כ על שבועתו אלא י"ל דה"ק לו אם אני אגלה שאין אתה יודע שבעים לשון ואני יודע א"כ בהכרח ימליכו אותי וא"כ אקיים שבועת אבא ודוק מהרש"ל:

אבל ירא היה לומר עבור וכו'. ואם תאמר וכי היה יותר מקפיד על ידיעת הלשון משהיה מקפיד על חכמת יוסף שלא היה חכם כמוהו, ויראה דודאי היה ירא יותר מן הלשון, כי ראוי שיהיה מלך על כל אומה ולשון היודע לשון כל אומה ואומה, ואם היה מגלה שהיה יודע בע' ואחד לשון היה נראה שהוא ראוי למלוך על כל הלשונות, וראוי למלוכה יותר מן פרעה. ולפיכך אל תתמה למה לא היה פרעה יודע בלשון הקודש ובשבעים לשונות היה יודע, מפני שפרעה היה באותו זמן כולל כל הלשונות – ומושל על כולם, ולכך ידע בע' לשונות, אבל לשון הקודש למדריגת קדושתו – אין מתיחס לו כלל, ולפיכך לא למד פרעה לשון הקודש מיוסף או ממי שהוא, כי אין הלשון ראוי לו. ואם היה יוסף מדבר בלשון הקודש היו יודעים כי יוסף יותר ראוי למלוכה מפרעה, והיה זה פחיתות לו. ועוד יש לך לדעת כי יוסף אשר היה מלך במצרים היה זה נתלה בענין גדול מאד, לפי שהיה ראוי למלוכה מצד עצמו מצד השם יתברך, ולכך היה יודע בע"א לשונות, ופרעה עד ע' לשונות, כי מלכותו וגדולתו על כל הלשונות, ואם היה מגלה שהוא יודע בע' ואחד לשון היה פרעה נדחה, ולפיכך השביעו שלא יגלה את הדבר. ובודאי אין הפירוש על גלוי הלשון בלבד, רק הכוונה שהיה מגלה אל מצרים כי הוא ראוי מצד עצמו יותר מפרעה, ויהיו מורדים בפרעה וימליכו עליהם מי שהוא יותר ראוי למלוכה – וזהו יוסף, לכך היה משביעו שלא יהיה מראה להם שהוא יותר ראוי למלוכה במה שיוסף כולל כל הלשונות במעלתו, ודבר זה נפלא מאוד מאוד כאשר תבין עיקר זה:

כאשר השביעך וכולי א״כ אעבור וכולי הק׳ התוס׳ ז״ל בסוטה תימא הלא לא יכול לישאל על נדרו כ״א מדעתו שכן הדין בנשבע ע״ד חבירו והאריכו שם ע״ע ולדעתי ה״ק ליה כשם שאתה תאמר לי בודאי שאיני יכול לישאל על מה שהשבעתני בלא דעתך הכי נמי איני יכול לישאל על מה שהשביעני אבי דההיא נמי על דעת אחרים היא ועי״ל עם מה שאמרו ז״ל דהא דאין מתירין בלא דעתו זהו דוקא כשקבל טובה ממנו והשתא הכי קא״ל הואיל ואינך רוצה להניחני לקיים מצות אבי נמצא שכל הטובה שעשית עמי עד עתה הכל בטל למפרע כיון שאתה מכריחני לחטוא ומעתה הוי כאילו לא קבלתי ממך שום טובה אלא רעה ומותר להתיר בלא דעתך ובענין מה שנשבע יוסף לפרעה ביאר הרא״ם ז״ל שנשבע לו שלא ידבר עוד בלשון הקדש והוקשה לו דהיכי דבר עם אחיו כדכתיב כי פי המדבר אליכם בלה״ק והאריך בזה ע״ש ולפי הנר׳ מלישנא דגמרא דסוטה דקאמר אשתבע לי דלא מגלית משמע שהשבועה היתה שלא יגלה למצרים שיש לשון בעולם שפרעה לא היה מכיר בו שהוא היה אומר שמכיר בכל לשון שבעולם ומעתה א״צ לכל דברי הרב בזה:

רש"י ד"ה כאשר השביעך, ואם לא בשביל השבועה, לא הייתי מניחך וכו'. והרי דברי רש"י אלה משום חיזוק לדברי רמב"ן למעלה (מז, לא), ותמוה שאין רמב"ן מזכיר אותם. (פ' ויחי תשמ"ח)

ויאמר פרעה עלה וקבור את אביך כאשר השביעך. היינו, כי מן השבועה היה מתירא, שהרי שבועה הוא בשם, והאומות קורין להשי"ת אלהא דאלהא כדאיתא בשלהי מנחות (קו.), היינו שאומרים שהש"י אינו משגיח על עוה"ז. אבל כשמזכירין להם השם הם מתיראים לגרום להוציא שם שמים לבטלה, כדאיתא בגמ' (מגילה ג.) אפילו על מזיקין דלמא משקרי, גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה, וכן אין גורמים להוציא שם שמים לבטלה, וכן איתא בגמ' (נדרים ח.) מנין שנשבעין לקיים את המצות וכו', זה הכל הוא הטעם, כי על ידי שבועה הם מתיראים לבטל את האדם שלא יגרמו להוציא שם שמים לבטלה. ולזה נמי מצינו בגמ' (קדושין פא.) אשבעיה דנפיק מיניה נפק מיניה כי עמודא דנורא: