Commento su Levitico 24:8

ד״א לא תבערו אש. למה נאמר לפי שהוא אומר אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה (ויקרא ו ו), תאמר אפילו בגבולין, ת״ל בכל מושבותיכם, במושבותיכם אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר במקדש. משום ר׳ ישמעאל אומר תלמיד אחד, לא תבערו אש בכל מושבותיכם, מושבות דכתב רחמנא גבי שבת למה לי, מכדי שבת חובת הגוף הוא, וחובת הגוף נוהגת בין בארץ ובין בחוצה לארץ, ולמה נאמר מושבות גבי הבערה, לפי שנאמר והיה אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם (במדבר לה כט), יכול שאם חייב שריפה לבית דין ישרף בשבת, ת״ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, אין הבערה אלא בידים, וכה״א ובער עליה הכהן עצים (ויקרא ו ה), ואם תאמר והרי נאמר מי עשה זאת ויאמרו שמשון חתן התמני (שופטים טו ו), פירושו כל שמכח הגרמה אינו אסור בשבת, שהרי אדם זורע חטים בקרקע ביום ששי והם נשרשין בשבת, אדם משים עורות בארץ בעפץ בערב שבת ומתעבדין בשבת, וכן הרבה עבודות נשלמות בשבת, ולא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת, למדנו שאם מבעיר האש מערב שבת והוא דולק בשבת אין זה מבעיר בשבת, שהבערתו מאתמול, והוא דומה למי שמשקה את השדה ופתח את הנהר מערב שבת, והזרעים שותין כל יום השבת, ובוא וראה שהרי לא נאמר ולא יראה לך אש, ולא ימצא לך אש, כדרך שכתוב בחמץ, ועוד שהרי נאמר ביום השבת, וכל מקום שנאמר ביום אינו אלא בו ביום, כגון ביום השבת ביום השבת יערכנו (ויקרא כד ח), ואומר ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן (שמות מ ב), וכן כיוצא בהן, ללמדך שלא נאסרה הבערה אלא לבו ביום, אבל אם הובערה מאתמול אינה אסורה, וכל חכמי הדורות לא נחלקו כלל, [אלא במה מדליקין ובמה אין מדליקין, אבל בהבערה עצמה שראוי להדליק לא נחלקו כלל], ללמדך שקבלה היתה לישראל מימי משה רבינו להדליק הנר. וחכמים אומרים מצוה להדליק מפני שלום ביתו, ושלא יבא אדם לידי חילול שבת, ולידי חילול מזיד, כגון שהוצרכה לו נר לחולה ולחיה, ועוד משום שלא יאכל בחשך, ואפילו שרץ בקערה אינו רואה, ואם נאמר יאכל מבעוד יום, אין זה כבוד שבת, שהרי לא נתקדש היום, ונכרי שהודלק הנר לצרכו מותר לישראל להשתמש לאורו.

ביום השבת וגו'. מלמד שביום השבת עורך חדשה וביום השבת יקטיר ישנה ^יטר"ל דביום השבת יקטיר הבזיכין וביום השבת יערכנו, ודריש חד ביום השבת אוהיתה ללחם לאזכרה, וחד ביום השבת איערכנו.
ועיין בתוי"ט פ"ב מ"ב דמנחות הביא בשם פיה"מ להרמב"ם שם וז"ל, ולחה"פ אינו נאכל אלא ביום השבת בלבד, כמו שביאר ביום השבת ביום השבת יערכנו, וכתב התוי"ט ולא הבינותי ראיה זו שהרי זה על הסידור נאמר, עכ"ל. והוא באמת דבר פלא לכאורה, אבל נראה שכיון לדרשה זו דביום השבת יקטיר, ואכילת הכהנים היא במקום הקטרה כמש"כ ואכלו אותם אשר כפר בהם (פ' תצוה) ודרשו בכ"מ בגמרא מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. .
(שם)

ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני יי' תמיד מאת בני ישראל ברית עולם. כבר נתבאר הסבה בעריכתה ביום השבת בפרשת תרומה ולפי שיחוייב שיהיה זה הלחם על השלחן תמיד חוייב שיהיו שם כהני' כבים אלו מושכין הלחם מעל השלחן ואלו מניחים הלחם שם בעת שהאחרים מושכים באופן שלא ימנע השלחן מזה הלחם כלל והנה יסירו כפות הלבונה משם ויקטירם בשבת להתיר הלחם לכהנים וישימו שם לבונה אחרת אצל המערכת כמשפט הראשון וזהו תמיד ויחוייב שישים אצל כל מערכת לבונה ביום השבת שסדר המערכת כי כבר ביאר כי מעניין המערכה שתחוייב להעשות בשבת יהיה נתינת הלבונה אצל המערכת ולזה זכר כל זה קודם שצוה שתעשה המערכת בשבת לפי שכבר אמר והיתה ללחם לאזכרה למדנו שבעת שהלבונה ראוי לאזכרה יחוייב שיהיה הלחם על עניינו רוצה לומר כל חלה שלמה לזה אם נפרסה חלה מן החלות בעוד שהלחם על השלחן לפי הראוי הנה הלחם פסול ואינו מקטיר עליו הלבונה שנאמר ללחם והוא לח המערכה שנערך על השלחן ומזה המקום יתבאר שאם אחר שהוסר הלחם מעל השלחן נפרסה חלה מהחלות או אחר שהגיע העת להסירו כי אז אינו לחם המערכה לפיכך הנה אף על פי שהוא פסול הנה יקטיר עליו הלבונה כי כבר היתה ללחם מה שהתמידה להיות אצלו לפי הראוי והיתה לאהרן ולבניו רוצה לומר אחר העשות מה שזכר והוא שיקטירו הלבונה להתיר הלחם לכהנים והגיד שאהרן קודם לבניו ולזה יהיה כהן גדול נוטל חלק בראש. ואכלוהו במקום קדוש. הוא לפנים מן הקלעים כמשפט קדשי הקדשים לפי מה שנתבאר בפרשת צו ואמרו ואכלוהו שם ללחם שזכר: