Commento su Salmi 105:19

עד עת בא דברו. של הקב"ה לקיים גזירתו שיתגלגל הדבר וירדו ישראל למצרים:

עד עת בא דברו. לפני פרעה שזכרהו שר המשקים אל פרעה ואז אמרת אלוה צרפתהו כי האל סיבב זה בחלום שהראה לפרעה, ולא נפתר אלא על פי יוסף ואז יצא ככסף צרוף לפני פרעה כי אמר לו שר המשקים כאשר פתר לנו כן היה:

ויהי שם עד עת בא דבר יוסף לפניו יתברך לדון בבית דין של מעלה והיה דברו אשר אמר וגם פה לא עשיתי מאומה שהיה בעת הדין בראש השנה וזכו עד עת בא דברו לפני הקב"ה לידון בראש השנה כמו שאמרו ז"ל בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים ולא היה עת הכושר עד הזמן ההוא שעבר עשר שנים כנגד עשר טיפי אצבעותיו ושנתים על ב' זכירות ואז אמרת ה' צרפתהו כי את דברו אשר דבר לא עשיתי מאומה שהיה נראה כמטיח דברים כי שלא כדין נענש על כן ביום ההוא בא דברי לשפוט עליה ואז אמרת ה' צרפתהו את הדבור ההוא לומר כי לא כוון רק אל בית דין של מטה שלא עשה מה שיהיה ראוי לעונש אך לא יבצר שמן השמים הוכיחוהו כמדובר.

דברו. היינו דבר צוה לאלף דור :

עד - דרך צחות בשירים עד עת בא דברו. והטעם: שבא דבר החלום כאשר פתר כמו כי יבא דברך.

עד עת. ישב במאסר עד עת בא דבר פתרון החלום לפרעה:

עד עת בא דברו, ר"ל עד שבא הדבר שהזכיר למעלה, שהוא דבר צוה לאלף דור, שהתעורר דבר ה' שצוה על בני יעקב בל יגעו בהם, ועד העת שבא דברו אמרת ה' צרפתהו, שמה שברזל באה נפשו עד עת ההיא היה צירוף וזיקוק בכור הברזל כדי שיעמוד ויבחן בצדקתו:

אמרת ה' צרפתהו. בחנתהו ליוסף שנתנסה וכבש את יצרו באשת אדניו ועליה נתייסר ונצרף ביסורין לתתו אל בית הסוהר:

או יאמר אמרת ה' בבית דין היתה צרפתהו כלומר בוחן לבות אנכי ויודע כי אדונתו שהביאו לנסיון צרפתהו כי יצא טהור מנסיונו ככסף צרוף בא' מבחינות הנסיון שהוא להזדכך והגו סיגיו על ידי הלחמו והכניעו יצרו נמצא בו כי אמרתו יתברך היתה צרפתה כמה דאת אמר צרפה כליותי ולבי ולבל יהיה עיכוב לא בא דברו עד עת ראויה אחר י"ב שנה כמדובר :

וטעם אמרת ה' צרפתהו – שהשם שם בפיו פתרון האמת, על כן יצא פתרונו צרוף בלי סיג והנה הה"א והוי"ו במלת צרפתהו שבה אל דבר יוסף, וי"מ כי עת בא דבר יוסף לפני השם, אז אמרתו צרפתהו והיא הגזרה שגזר.

אמרת ה׳‎. אז אמרת ה׳‎ צרפה אמרי יוסף ר״‎ל דבר ה׳‎ היה בפיו לפתור החלום בפתרון צרוף מבלי סיג ושגיאה:

ולא זכר שר המשקים. שמא תאמר מרצונו לא זכר. ת"ל וישכחהו. בעל כרחו מלמד שבכל יום ויום היה מתנה תנאים לזוכרו. והמלאך בא והפכן. קושר קשרים לזוכרו. והמלאך בא והתירן. א"ל הקב"ה אע"פ שאתה שכחת אני לא שכחתי. אלא קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר (איוב כח ג). עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו (תהלים קה יט). לכך נאמר ויהי מקץ שנתים ימים. לפי שאמר יוסף ב' פעמים זכרתני והזכרתני (לעיל יד). לכך לא זכר שר המשקים וישכחהו. לכך נאמר ויהי מקץ שנתים. חשבתי בלבי קיים יוסף הצדיק עשרת הדברים. שנא' וינס וינס וינס וינס ארבעה ניסות. ויצא ויצא. שני יציאות. החוצה החוצה החוצה החוצה ארבע חוצות. הרי י'. לפי שקידש השם כאילו קיים עשרת הדברות. וינס מן הערוה. ויצא מן העבירה. החוצה מן העבירה. תרתי בלבי יש בה בפרשה הזו כ"ב ויהי. כנגד כ"ב אותיות של תורה שנהיה חזק בכולם שקיים יוסף התורה כולה קודם נתינתה. ואתנה לבי לדעת חכמה כי הפרשה כולה התחלת הפסוקים בוי"ו חוץ משמונה פסוקים. וסימנם אל"ה א"ב ככ"ב. אלה תולדות (לז ב). לכו ונמכרנו (לז כז). היא מוצאת (לח כה). איננו גדול בבית (לט ט). בעוד קמא (מ יג). כי אם (מ יד). כי גנב (שם טו). בעוד בתרא (שם יט). למה כנגד המילה שנתנה לשמנה. שכל הפרשה סיפורים של ווי"ם ווי היה במכירת יוסף. ווי במיתת אשת יהודה ובניו. ווי באשת פוטיפרע. ווי בבית האסורים. ווי לסריסי פרעה. חוץ משמנה פסוקים שאמרנו למעלה. שזכה אסנת בת פוטיפרע להזדווג למולים. כיוצא בדבר ויהי בימי שפוט השופטים (רות א א). כולן ווי"ן חוץ מח' פסוקים שבספר רות. שנזדווגה רות עם בועז ויצא ממנה מלכות. שנאמר הוא אבי ישי אבי דוד (שם ד יז).