Commento su Levitico 3:16

כל חלב כו' עיין במ"ל פי"ג מהל' שגגות ה"ה המגיה האריך שם בד"ה אמנם וד"ה איבר אוד"ה וראיתי וד"ה אך. דבר הבא מריבויא דקרא אי לקי דאפשר רק לאיסורא ובמחלוקת שנויה הרשב"א ז"ל בתשובה תל"ט שאל השואל ח"ש אמאי לא לקי ותי' אכילה כזית משמע מריבויא לקי ובמ"מ פ"ג מהמ"א גבי בת היענה דמש"ה אין לוקה דבא מריבויא ולכאורה כל דרש חז"ל הוא הלמ"מ ורמז בקרא ואין לוקין על הלמ"מ ולא שום עונש מהלמ"מ ער"ן שבת פ' כלל גדול במשנה אבות מלאכות כו' ומיהו כל שהלמ"מ מבאר דפירוש הפסוק כך הוא לקי שפיר וכמו ע' טריפות הלמ"מ ומבאר דפירוש הפסוק לא תאכלו טריפה הכל בכלל שפיר לקי אבל מריבוין יש מחלוקת ומיהו היכא שיש איסור בביאור ע"כ הריבוי למלקות ובת היענה כתב המ"מ דל"ת חידוש הוא יע"ש ואי"ה בפ' שמיני יבואר עוד.

אשה, לריח ניחח. עיין מש"כ למעלה (פ' ה') בדרשה אשה ריח ניחח לה'.

כל חלב ליי'. רוצה לומר שהמכוון בהקטרת חלבים האלו הוא שיהיה כל חלב ליי' באופן שלא יאכלוהו בני ישראל והנה יתבאר במה שיבא חלק הכהנים בזבח השלמים והשאר יהי' נאכל לבלעי':

פס'. והקטירם. (יכול) כאחת. לחם אשה לריח ניחוח כל חלב לה', לחייב על החלב מעילה וכן הוא אומר (ויקרא ה) (ומעלה מעל) מקדשי ה' משום רבי ישמעאל אמרו הרי הוא אומר (במדבר י״ח:ט״ז-י״ז) אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר למדנו לבשר שהוא טעון מתן דמים וחלבים במזבח. למעשר ולפסח מנין כשהוא אומר (דברים י״ב:כ״ז) ודם זבחיך ישפך על מזבח וגו'(אליו) מעשר ופסח שהן במתן דמים. אין לי אלא דמם. חלבם מנין ת"ל כל חלב לה'. להביא חלב מעשר ופסח שהן טעונין מזבח:

כל חלב לה׳‎. זה הכלל ואחר שהחלב והדם לגבוה הם אסורים לכם ובפרשה השניה אאריך לבאר חוקת עולם:

והקטירם הכהן כו' כל חלב לה'. לחייב על חלב (ר"ל קרבן) מעילה:

כל חלב לה'. כל – לרבות אימורי קדשים קלים למעילה ^לטר"ל שמועלין באימורין, והרבותא בזה, דאע"פ ששלמים נקראים קדשים קלים שאין בהם מעילה מפני שיש בהם חלק להדיוט, לכהן ולבעלים כפי שיתבאר לקמן (ה' ט"ו), אבל לאחר שנזרק דמן מועלין באימוריהן, ולהכי כתיב בהו לה', למימרא דלענין מעילה לאחר שנזרק דמן קרינן בהו קדשי ה', וע"ע לקמן בפסוק ד' פ' י'. .
(מעילה ט"ו א')

כל חלב לה': מה שכתב "כל חלב לשם" מיותר דהא כבר חשב כל חלבים הקרבים. וגם מלת "לה' " מיותר שכבר למד (ויקרא נדבה פרשה יד מ"י) ממה שכתוב "לחם אשה לריח ניחח" שהוא הדין שצריך לה' (לכן ציין הספרא גם מה שכתוב "לחם אשה לריח ניחח"). ואמרו חז"ל בספרא (הובא בכמה מקומות בש"ס) שבא ללמד שהחלב הוא קדש לה' ויש בו משום מעילה (עיין באילת השחר כלל רלט). והנה בגמ' (חולין (דף קיז.), תמורה לב, כריתות כג, מעילה טו) אמר זה בשם רבי "כל חלב לה' – לרבות אימורי קדשים קלים למעילה. ובחולין (שם) פירש אביי שלאימורים אין צריך קרא שלמדינן כדר' ינאי מ-"כאשר יורם משור זבח השלמים" שבא ללמד ונמצא למד שאימורי זבח השלמים יש בהן מעילה כאימורי פר כהן משיח. רק הלימוד "כל חלב" איצטריך לחלב אליה דליתא בשור. ובתמורה (שם) אומר אלא חטאת ואשם לא נפקא אלא מדרבי וכולי. [ועיין במעילה (דף טו.) ובתוס' שם ד"ה מאי קרא, שכפי הנראה עיקר כיש גורסים והא קרא קא נסיב ועיקר קרא ד-"כל חלב" לר' ינאי על חלב אליה, וגם בחטאת ואשם יש חלב אליה.] אמנם הדרוש דספרא פה משמע שקאי על חלב בכלל, דהוה אמינא שאין איסור מעילה חל על איסור חלב (כמ"ש במעילה שם); בפרט שר' יהודה סתמא דספרא לשיטתו דסבירא ליה בחולין (דף ק:) דאין איסור קל חייל על איסור חמור, עיי"ש, וכמו שמובא בכריתות שם לרבי. ודרשת הספרא על חלב בכלל, בין קדשי קדשים בין קדשים קלים. ודרשת רבי על חלב האליה מן "כל חלב" שמלת "כל" בא לרבות. ור' יהודה סתמא דספרא לא הזכיר דרשת רבי דהוא לשיטתו דאמר (ויקרא נדבה פרק יח מ"ב) "חלבו האליה" – מה החלב בשני לאוין אף אליה.., עיין מה שכתבנו שם. ועיקר קרא ד-"כל חלב לה' " בא על חלב, בין של קדשי קדשים בין של קדשים קלים, למד דאיסור חל על איסור בקדשים. ודעת ר' ישמעאל (במשנה ה'), מובא בזבחים (דף לז.) שמה שכתוב "כל חלב לשם" בא לרבות שחלבי ואימורי פסח קרבים. כי במעשר ופסח לא נזכר לא זריקת דם ולא הקטרת אימורין (והוא סבירא ליה דמה שכתוב בבכור "את דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר" מוסב על "בכור שור ובכור כשב", לא על יתר קדשים, דלא כר' יוסי הגלילי). ולמד זריקת דם במעשר ופסח מן "ודם זבחיך ישפך" והקטרת חלב ואימורין מן "כל חלב לה' ". ויש לפרש דר' ישמעאל יסבור כדרשת הספרא (ויקרא חובה פרק כ מ"ב) שלמד החלב למעילה מן "קדשי השם"; או דסבירא ליה איסור חל על איסור והוא בכלל אימורין שלמדין מן "כאשר יורם משור זבח השלמים" כר' ינאי.