Commento su Isaia 29:13

הביאור כי השלמים האלו כבר ידעו שעון הצלם עדיין היה תלוי ועומד וגם כן עון הנאת הסעודה הואיל ואין אונס והבחיר׳ ורצון היתה ביד׳ כמ״ש א״כ בודאי שהיה עון פלילי וע״ז דייקו בשאלתם ששאלו מפני מה כלו׳ בשביל איזה משניהם נתחייבו מפני שהיל״ל למה נתחייבו וכו׳ וכפי דבריהם באמרם שבאותו הדור וכו׳ נראה שדעתם היה לתלות בשביל שנהנו וכו׳ שאם לא כן שבאותו הדור למה ישאו עון אבותם ולזה כוונו בשאלתם שכבר הבינו וידעו שעון הצלם עדין תלוי ועומד והוא גדול מנשא אבל היה קשה להם שבאותו הדור למה יומתו אבו׳ על בנים. ורשב״י ז״ל דייק עוד בשאלתם באמרם לשון חי כי ידעו שלא היה גזירה ח״ו ופסק דין חתוך כי כיון שנגזר גזירה אחור לא תשוב ריקם כמש״ה ואת אשר נגזר עליה וכו׳ אם כן במלת נתחייבו שאמרו יובן שאינה אלא לפני׳ אבל אחר החיוב יתכן לפוטרם ולזה אמר להם אמרו אתם כלומר דבר פשוט הוא לכם כי כבר הטרחתם עצמכם להבין פשר דבר זה והם כשראו שהשיב אמרו אתם אמרו ודאי כי דעתו מסכמת עמנו ולזה אמר אמרו אתם כי כבר אתם יודעים ואינכם צריכים לאמרתי והשיבו מפני שנהנו וכו׳ ובסעודה ההיא היו כל שרי ישראל שבכל מדינה ומדינה כדאיתא במדרש חזית שקרא לכל שרי המדינות של קכ״ז מדינה והפרתמים ושרי המדינו׳ לפניו ומישראל היו שם השרים מכל המדינות אם כן בעבור זה עשה ה׳ לחייב כלייה לכל אותו הדור לפי שנהנו שרי ישראל אם כן כולם נהנו מסעודתו של אותו רשע כמש״ה (ויקרא ד כב) אשר נשיא יחטא לאשמת העם כי אחר שכל גדולי הדור וגדולי כל עיר ועיר ומדינה ומדינ׳ כאילו נהנו כולם וזהו שרמזו באמר׳ מפני שנהנו סתם כוללים לכל ישר׳ בהנא׳ ההיא שאל״כ היל״ל מפני שנהנו אנשי שושן מסעודתו וכו׳ אלא באומרם סתם כלל לכל ישראל כמו ששאלו הם ישראל שבאותו הדור וכו׳ ורשב״י ע״ז נתן הפרש וא״ל שבשלמא כשהנשיא יחטא והוא בארצו ואנשי עירו לא ימחו בידו אשם תלוי על העם היושב בקרבה אבל אם הנשיא ילך בדרך רחוקה ושם יחטא או אם יעשה בסתר ואנשי עירו לא ידעו למה יהיה האשם עליהם מה עשו ולז״א להם שהם טועים בדבר הזה באומרו שבשושן יהרגו וכו׳ ר״ל כל הנמצאים בשושן אפי׳ לא יהיו משושן יהרגו בדין וגמולם ישוב בראשם אבל שבכל העולם כולו אין עליהם חיוב הריגה כלל כ״ש כי מה בידם לעשות ולא עשו. ונוכל לתרץ עוד שהשיבו שודאי עון הצלם היה במאזנים והיה צריך מעט להכריע הכף חובה וכשנהנו מהסעודה האחרון הכביד והכריע הכף חובה ועל זה השיבו מפני שנהנו מסעודתו כ״ש סתם. ורשב״י ע״ה השיב להם של שושן שהוסיפו על חטאת׳ פשע יהרגו אבל שבכל העולם שלא הוסיפו על חטאתם והם הרוב אל יהרגו כי לא שלם עונם עדין וכשראו התלמידים שלא הבינו כלל אמרו אמור לנו אתה יחזור הדבר לאיתנו ורשב״י ע״ז השיב מפני שהשתחוו לצלם ירצה צלם נבוכד נאצר כשפי׳ רש״י ז״ל שאם הוא לצלם המן הרי לא השתחוו לו בלתי היושבים בשער המלך ומרדכי לא יכרע וכו׳ וימלא המן חמה לפי שמרדכי גם כן היה מיושבי שער המלך והיה הציווי גם כן נופל עליו ולפי שכשהשתחוו לצלם נכובדנצר לא השתחוו מלב ומנפש אלא לפנים לכך לא היתה גזירה אלא חיוב לפנים כמו שאמרנו שהרי לא עברו ע״ז אלא בהשתחויה בלבד לפני׳. והם לא דייקו בדבריו שאמר מפני שהשתחוו בלבד אלא חשבו שעבדו ע״ז כי המשתחוה לה כאילו עבדה ולזה הקשו וכי משא פנים יש בדבר והיאך זכו לנס ואפילו שעשו תשובה אין כחה להציל למי שעבד ע״ז שהרי כפר באלהים חיים לכך השיב להם כי ודאי שאם היו עובדים ע״ז ודאי שלא היה להם תקנה ח״ו אבל השתחוו לה לפנים מפני אימת מלכות שגזר אומ׳ ומאן דלא יפל ויסגוד וכו׳ יתרמא לגו אתון נורא יקידתא (דניאל ג ו) אבל לבם היה נכון עם השי״ת ואפילו שהוא אחד מהדברים שיהרג ואל יעבור עכ״ז הואיל ולבם נכון עמו האריך להם ולא ויתר כשרז״ל (בבא קמא נ.) כל האומר הקב״ה ותרן וכו׳ אלא מאריך אפיה וגבי דיליה וכו׳ ואם כן עדין קשה כי אחר שרשב״י ע״ה סובר גם כן שהכרעת הכף חובה היתה מעון הנאת הסעודה אם כן שבכל העולם כולו אל יהרגו כי לא שלם עד הנה עוונם כמ״ש לזה השיב כי לעולם לא אלו שבשושן ולא אותם שבכל העולם נתחייבו גזירה ח״ו אלא חיוב בלבד לפנים הואיל ולבם היה שלם עם ה׳ לכך רצה הקב״ה להאריך להם עד עתה כי הקב״ה אינו מקפח שכר שום בריה עקב היתה רוח אחרת עמם ובדברים כאלו פוקד עון אבות על בנים כשהבנים מעוררים לעשות איזה עון אשר חטא ומחזיקים עון אבותיהם בידיהם וכש״ה (ויקרא כו לט) ואף בעונות אבותם אתם ימקו יר׳ כשיהיו וימצאו עונו׳ אבות׳ אתם ימקו והשי״ת פורע להם ביסורין או איזה צער לכפ׳ על עוונם ועון אביהם כש״ה אבותינו חטאו ואינם וכו׳ אבל כשיהיה ח״ו בלב הקב״ה פורע מיד מהם בעצמ׳ כש״ה (ישעיהו כט יג) יען אשר העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני לכך וכו׳ עתה יגלו וכו׳ מיד משלם להם העונש ואינו מאריך להם כי רחמנא ליבא בעי והוא יראה ללבב ועתה הסעודה הזאת היתה עת פקודתם לכפר על מעלם הא׳ באותו הצער אשר הגיע אליהם והנה כל גדולי ישראל מכל המדינות היו שם ובכל מדינה ומדינה כבר קבלו עליהם הצער הגדול ההוא ולכך הועילו להם דברי הצומות וזעקתם כ״ש זהו שאמר רשב״י ע״ה תדע למה ניצולו ומי יאמר לנו שבלבם לא היתה טינא ח״ו הפסוק אומרו בפי׳ (איכה ג לג) כי לא עינה מלבו ויגה בני איש ירצה תדע לך ראיה גדולה כי ההשתחויה ההיא לא היתה אלא לפנים ולא בלב בראותינו כי השי״ת הגה בני איש שאלו ח״ו היה בלבם שום טינא אפי׳ שהקב״ה האריך להם אפו כי אולי איזה זכות גרם להם להיות תלוי העון עם כל זה בעת פקודתם כשבא גם כן עון הנאת הסעודה ח״ו לא היה שום תקומה למפלתם שש״י אבל בראותינו ההפך כי ויגה בני איש ר״ל שבני איש אנשי הדור ההוא בני אותם שהשתחוו לצלם נתן להם כבוד וגאות והרים אותם א״כ ודאי מכאן ראיה שלא השתחוו אלא לפני׳ וז״ש רשב״י ע״ז והיינו דכתיב כי לא עינה מלבו וכו׳ להביא ראיה על כל מה שאמר שההשתחויה לא היתה אלא לפנים מהכתוב שמעיד על ככה:

יען כי נגש העם הזה. יונתן תירגם חלף דאיתרברב עמא הדין כלומר נגשו להגביה עצמן עד לשמים הם מראין עצמן כמכבדין אותי בפה ושפה ואת לבם הרחיקו ממני:

ויאמר ה' יען כי נגש העם הזה, הנה הם חושבים כי בטענות כאלה הם נגשים אלי ומתקרבים לה', במה שהם מגדילים ומעריצים את דבר ה' שהוא למעלה משכל האדם והשגתו, אבל באמת רק בפיו ובשפתיו הם מכבדים אותי בזה, כי בזה הם מרחקים את לבבם ממני, כי עי"ז ידמו שא"א שישכיל האדם גם מצות אלהים ותורתיו, וכאילו כל הנרצה מן המצוה והתורה הוא רק מעשים חיצונים בלא מחשבה וכונה, אחר כי מחשבת עליון שגבו מיצור חומר לדעתם, וכל פקודי ה' הם גויות חומריות אין רוח השכל והמדע בם, ולכן ותהי יראתם אתי גם יראתם הוא רק מצות אנשים ורק מלומדה ומורגלת, ר"ל כי יש יעשה המצות רק מצד שכן הורגל מנעוריו והונהג עליהם, מבלי כונה ומחשבה ובכ"ז יודע שהם מצות ה', אבל הם לא יעשום מפני שצום ה' כלל רק מפני שכן צוום הוריהם ואבותיהם, וגם זאת מבלי דעת איזה טעם להמצוה רק מצד הלימוד וההרגל כי ע"י טענות כאלה יתפקרו להכחיש בכלל שיצוה ה' לאדם מצות וחקים, ושיוכל האדם לעמוד על כונת המצות וטעמיהם הישרים: