Commento su Isaia 34:12

כתוב במדרש שיר השירים על אשה אחת שהטמינה את בנה בראש הגג, ומפני שאמר משה ומת כל בכור, הסבירה היא שינצל על ראש הגג, הרגישו בו הכלבים ואכלוהו, עמדה בחצי הלילה לבקשו, והנה אכלוהו הכלבים, והיא הקיצה כל המצריים בקולה. כמו פורענות מצרים תהיה פורענות אדום, מצרים בדם, ואדום בדם, שנאמר ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש, השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום ה׳ (יואל ג ג ד), במצרים קול צפרדעים, ובאדום קול שאון, דכתיב קול שאון מעיר (ישעיה סו ו), במצרים נהפך עפרה לכנים, ובאדום לזפת, שנאמר [ונהפכו נחליה לזפת] והיתה ארצה לזפת בוערה (שם לד ט), במצרים [ערוב, ובאדום כתוב וירשוה קאת וקפוד וינשף ועורב ישכנו בה (ישעיה לד יא), במצרים] דגם בדבר, ובאדום כתיב ונשפטתי אתו בדבר ובדם (יחזקאל לח כב), במצרים לקו בשחין, ובאדום כתיב המק בשרו (זכריה יד יב), במצרים [לקו בברד, ובאדום כתיב וגשם שוטף ואבני אלגביש (יחזקאל לח כב), במצרים] לקו בארבה, ובאדום כתיב אמור לצפור כל כנף ולכל חית השדה (יחזקאל לט יז), במצרים לקו בחשך, ובאדום כתיב נטה עליה קו תוהו ואבני בוהו (ישעיה לד יב), ואומר כי הנה החשך יכסה ארץ (שם ס ב), וכשם שבמצרים הרג הבכורות, כך באדום כתיב נסיכי צפון כולם (יחזקאל לב ל), במצרים פרע מאלהיהם, ובאדום כתיב יפקוד ה׳ על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה (ישעיה כד כא), כך דרש ר׳ תנחומא במדרשו.

חוריה ואין שם מלוכה יקראו. שרים שלה עומדים ואין אחד מהם קורא על עצמו שם שררה ומלוכה:

חריה, החורים הם היוצאים מגזע המלוכה שמהם יבחרו מלך (כמ"ש אשריך ארץ שמלכך בן חורים, היינו בן פרתמים מגזע מלכות), אומר החרים יעמדו שם, אבל בין העם היושבים שם עתה במדינה, שהם הקאת והקפוד לא ימצא מהם מי שמלוכה יקראו, שיבקשו להקים עליהם מלך, והשרים יהיו אפס אחר שלא ימצאו שם על מי ישתררו, כי החורים הוא שם בלתי מצטרף, שנקראו כן על שם חפשיותם וגדולתם העצמי ואף שלא ימצאו פה מכבדים אינם אפס בעצמם, אבל השררה שהיא רק שם מצטרף, אם אין עם אין שר: