Commento su Isaia 40:14

את מי נועץ ויבינהו וכו'. יובן במה שנאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו יש ב" פירושים רש"י כתב שנמלך הקב"ה בפמליא של מעלה. והרמב"ם כתב נעשה אדם יורה על שברא הקב"ה את עולמו במדה"ר ולא כפירש"י דקאי על ההמלכה. וע"ז את מי נועץ ויבינהו וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו ר"ל עם מי המליך כשברא העולם. א"ו שלכך אמר נעשה על מדה"ר ושמא תאמר דהעו"ג כמו כן נבראו במדה"ר כמו ישראל לזה אמר הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו ולכן נבראו במדה"ד וק"ל:

את מי נועץ ויבינהו. את מי מן העכו"ם נועץ כמו שנועץ עם הנביאי' כמו שנא' באברהם וה' אמר המכסה אני מאברהם (בראשית כו) וגו':

את מי נועץ, האדם ידיעתו והשגתו נתלית מזולתו, משני פנים א. מן ה' החונן דעת, אשר שם באדם טבע המדע וההשכל, כי כבר הוסכם מן הפילוסופים, כי נמצאו מושכלות ראשונות נטע ה' בטבע האדם, אליהם תכלה כל דרישה וחקירה, כמו המושכל שא"א לקבץ שני הפכים בנושא אחד, הוא נטוע בטבע האדם, והוא יסוד לכל מחקר עיוני, קראוהו בעלי ההגיון חק הסתירה (דער זאטץ דאס וידערשפרוכעס), אשר אפשר לבארו ולא לבררו במופת, כי כל ברור מופתי יכלה בהכרח אל החק הזה וזולתו א"א לעשות מופת עיוני על שום דבר, וזה הנקרא דעת הטבעי, נטעו ה' בשכל האדם, שלעומת זה אמר בהשם את מי נועץ וילמדהו דעת, זאת שנית ניתן בטבע שכל האדם עשות המשפטים וההיקשים, לקבץ בין שני מוחשים ולשפוט על הנושא לחייב או לשלול ממנו איזה נשוא, ליחס הנשוא אל כלל הנושא או אל חלק או איש ממנו, ליחסו אליו בהכרח או בהחלט או באפשריות, כי דרך עשות המשפטים האלה נמצא נטוע בטבע השכל, כמבואר בארך בחכמת בקור השכל שלעומת זה אמר בה' את מי נועץ ודרך תבונות יודיענו. דרכי התבונה ואורחותיה. ב. ידיעת האדם לא תשתלם מעצמה, וצריך לזולתו מבני אדם, אם שיבינהו את המושכל עד שיבין אותו, ועכ"פ גם אם יבינו מעצמו, צריך שילמדהו בארח משפט דרכי הלימוד וארחות התבונה לא ילמד האדם מעצמו אך מזולתו, לעומת זה אמר אצל ה'