Commento su Isaia 47:6

על זקן הכבדת עולך. על הזקנים שלא היו יכולים לסבול טורח הכבדת עולך:

קצפתי, מדמה ענין ישראל ביד בבל, כבן חורים שמרד באביו, ויתנהו אביו תחת יד איש בליעל להענישו, ויתן עוז ומשרה ביד הבליעל הלז למען יכבוש את בנו וירדה בו הנה הבליעל הלז היה לו לשום על לבו שני דברים. א. שראוי לרחם עליו כי בן גדולים הוא ודי לו עונש מה שהוא תחת ידו. ב. שהמשרה אשר בידו לא יארך רק כל עוד שיקצוף האב על בנו, אבל עת יכבד עולו על הבן עד שאביו יראה בעניו וירחם עליו הלא אז יקח את המשרה מידו. על הענין (הא') אומר הנה אנכי קצפתי על עמי, ועי"כ חללתי נחלתי הוצאתי את נחלתי מקדושתה ותפארתה לחול במה שנתתים בידך, והיה לך לזכור שהם עמי ונחלתי, היה לך לזכור כי די להם עונש במה שחללתים ואתנם בידך ביד שפל כזה, ואתה לא די שלא שמת להם רחמים ר"ל שלא שמת להם הרחמים המיוחדים והראוי אליהם ביחוד מצד שהם עמי ונחלתי, כי גם הרחמים הכוללים לא רחמת עליהם כי גם על זקן הכבדת עלך מאד נגד הטבע שמרחמים על הזקן להקל עולו:

קצפתי. כאשר קצפתי על עמי ומסרתים בידך לא רחמת עליהם ואף על זקן מאד הכבדת העול: