Bibbia Ebraica
Bibbia Ebraica

Commento su Isaia 49:20

ע֚וֹד יֹאמְר֣וּ בְאָזְנַ֔יִךְ בְּנֵ֖י שִׁכֻּלָ֑יִךְ צַר־לִ֥י הַמָּק֖וֹם גְּשָׁה־לִּ֥י וְאֵשֵֽׁבָה׃

I figli del tuo lutto diranno ancora nelle tue orecchie: 'Il posto è troppo stretto per me; Lasciami spazio per dimorare.'

צוארי שלל

Ask RabbiBookmarkShareCopy

מדרש לקח טוב

דבר נא. אין נא אלא לשון בקשה, אמר לו הקב״ה למשה בבקשה ממך לך אמור להם לישראל, וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה, וכי מצרים ריעיהם של ישראל היו, שהכתוב אומר איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה, אלא מלמד שאחרי המכות נהיו המצריים כריעים וכאוהבים לישראל, כדי להשאיל להם כליהם, וישראל היה אומר לו למצרי ריעי ואהובי השאילני כלי זה, או מלבוש זה, כלי כסף וכלי זהב זה, ולא היה לו למצרי פנים למונעו ממנו, שנאמר ויתן ה׳ את חן העם בעיני מצרים (שמות יא ג), לקיים מה שנא׳ ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (בראשית טו יד), אמר הקב״ה כשם שנתקיים עליהם כי גר יהיה זרעך (שם שם יג), כך יתקיים עליהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, ואם תאמר והלא בשלשה ימי אפלה לקחו כל אשר להם, תשובתך בשלשה ימי אפלה לקחו המטמוניות ולא הרגישו המצריים, ומה שהיה להם בבתים השאילום, והלא דברים קל וחומר הם שלא הבטיחם הקב״ה אלא בדבור אחד זכו לכך, אנו שהבטיחנו על ידי כל נביא וחוזה על אחת כמה וכמה, עוד אבנך ונבנית בתולת בת ציון עוד תעדי תופיך (ירמיה לא ג), עוד יאמרו באזניך בני שכוליך (ישעיה מט כ), אז תשמח בתולה (ירמיה לא יב), אז יאמרו בגוים (תהלים קכו ב), אז תראי ונהרת (ישעיה ס ה), אז ימלא שחוק פינו (תהלים קכו ב), וכאלה רבות ישועות ונחמות אשר הבטיחנו הקב״ה, לכך נאמר לכן חכו לי נאם ה' (צפניה ג ח), אשרי המחכה ויגיע (דניאל יב יב), ואשרי כל חוכי לו (ישעיה ל יח), קוה אל ה׳ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה׳ (תהלים כז יד).
Ask RabbiBookmarkShareCopy

אהבת יהונתן

גשה לי ואשבה. יובן עפ"י מ"ד עומדים צפופים ומשתחוים רוחים כשהשתחוו היה קרקע העזרה מתרחבת. ונראה ליתן טעם על התרחבת העזרה דאי' מציון מכלל יופי משוש כל הארץ דמציון הוסד העולם ומשם התחיל להתפשט עד כי הלך וגדול והיתה מדת הארץ מתרחבת יותר מגבול אשר היא לעת עתה מפני שבקשה להשיג הבורא יתב'. אבל כאשר הגיע שבת ויכולו השמים והארץ לפי דביום השבת ירדה שכינה למטה ועמדו כל מעשה בראשית במאמר שדי וזהו שדי שאמר לעולמו די והיינו כנ"ל דהארץ היתה מתפשטת והולך וכאשר ירדה השכינה למטה היתה חוזרת לאיתנה לקבל פני שכינה ולכך עמדה וכן איתא ויכולו א"ת ויכולו אלא ויכלאו שבאותו פעם נגמר יצירתן במדה נמצא שהעולם צר אם השכינה למטה לפי שתקבל פני שכינה. ואי' בגמ' לעולם לא ירדה שכינה למטה מיו"ד טפחים ולכך במקדש אם היו עומדין היו למעלה מיו"ד טפחים והיו דוחקים זה את זה מפני שהעולם היה צר כנ"ל אבל אם היו משתחוים והשתחויה שהיתה במקדש היתה בפישוט ידים ורגלים וא"כ הי' למטה מעשרה והיתה הארץ מתרחבת ולכך עומדים צפופים ומשתחוים רוחים וזהו רמז לך עוד יאמרו באזניך צר לי המקום לפי שיהא מלא כל הארץ כבודו וכל ארץ ישראל יהיה קדוש כמו העזרה וא"כ יהיה צר לכך אמר גשה לי ואשבה שאם אדם יושב הוא למטה מעשרה כנ"ל וק"ל:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

רש"י

Disponibile solo per i membri Premium

מלבי"ם

Disponibile solo per i membri Premium

מצודת דוד

Disponibile solo per i membri Premium

מצודת ציון

Disponibile solo per i membri Premium

מלבי"ם באור המילות

Disponibile solo per i membri Premium

רד"ק

Disponibile solo per i membri Premium

אבן עזרא

Disponibile solo per i membri Premium

רש"י

Disponibile solo per i membri Premium

מצודת דוד

Disponibile solo per i membri Premium

מצודת ציון

Disponibile solo per i membri Premium

מצודת דוד

Disponibile solo per i membri Premium
Versetto precedenteCapitolo completoVersetto successivo