Commento su Salmi 1:4

כמוץ. ל' קש קומבל"א בלעז:

לֹא כֵן הָרְשָׁעִים: א"ר תנחום בר חנילאי לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד מי ידע איניש כמה חיי כי קאמרינן ביומי אשר פריו יתן בעתו אמר רבא אם פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול ואם לאו על הלומד ועל המלמד עליהם הכתוב אומר לא כן הרשעים כי אם וגו':
(עבודה זרה יט ע"ב)

לא כל הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח: אמר: כי הרשעים, ובכללם החטאים והלצים, אינם כן, כי לא יהנו מהם בני אדם ומטובתם, אבל יזיקו להם. ותנועתם לרע היא כמו המוץ, והוא הקש הדק שבתבן שלא יהנו ממנו בני אדם והרוח תדפנו קל מהרה ויזיק בתנועתו, שיכה העוברים בפניהם ובעיניהם, או תדפנו הרוח לבתים או לגנות ויזיק. ולפרוש האחרון שפרשנו הפסוק שלפני זה דרך שכר וגמול טוב, יהיה פרוש זה הפסוק: שיאבדו הרשעים קל מהרה כמו המוץ אשר תדפנו הרוח.

ואם תאמר הלא רק בעינינו נביט שאדרבה דרך רשעים צלחה אל תתמה על החפץ כי הנה לא כן הרשעים לומר לא כן הצלחת הרשעים כהצלחת הצדיקים כי אם כמוץ המוצלח ועולה על השבולת שכל הצלחתו היא עד הקצירה כי אז תדפנו רוח כן הרשעים שעד קצירתם מן העולם היא הצלחתם ואז תדפנו רוח הטומאה אשר בראו בהעוותם בתוך כף הקלע:

כמוץ. היא פסולת התבואה כמו כמוץ יסוער מגורן (הושע י״ג:ג׳):

כמוץ - הדק מהתבן כמוץ יסוער מגורן והנה נפש הצדיק דומה אל הדגן שהוא עומד והרשעים כתבן לפני הרוח.

לא כן. לא יהיו רשעים מוצלחים כן ותהי עוד להפך כי מכאובים רבים נכונים לרשע פעם בפעם כמוץ הזה הנדף בכל עת מנשיבת הרוח ולא מצא מנוח:

כמץ. חסר וא"ו וכן נמסר בהדיא כמץ ב' דגושים וחסרים וסימן וגבעות כמץ תשים (ישעיהו מ״א:ט״ו):

תדפנו. ענין דחיפה והכאה כמו קול עלה נדף (ויקרא כ״ו:ל״ו):

כי אם כמוץ אשר. האל"ף בגעיא בספרים מדויקים:

תדפנו. הדלי"ת דגושה:

4015 / (תהלים א,ד) / כמוץ
קו"ם בל"א / com bale / כמו מוץ
גם לעז זה, וכל הבאים אחריו, עד אפיימינ"ט (ה,יג) חסרים בכתבי-היד.

העובר לפני התבה השני מתקיע. משום ברב עם הדרת מלך (משלי יד כח). ובשעת ההלל כגון שאר ימים טובים שקורין בהן את ההלל. הראשון קורא את ההלל. כלומר בתפלת היוצר. משום דזריזין מקדימין למצות. ובראש השנה ויום הכפורים אין בהם הלל. מאי טעמא כדר' אבהו. דאמר ר' אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם מפני מה אין ישראל אומרים לפניך שירה בר"ה וביוה"כ. אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני. וישראל אומרים שירה לפני. אמר ר' כרוספדאי א"ר יוחנן שלשה ספרים נפתחים בר"ה. אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים. ואחד של בינונים. צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. של רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם. בינונים תלויים ועומדים מראש השנה ועד יוה"כ. זכו נכתבין לחיים. לא זכו נכתבין למיתה. לפיכך אמר הקב"ה אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות כדי שתמליכוני עליכם. זכרונות כדי שתעלה זכרונכם לפני לטובה. ובמה בשופר. וכן הוא אומר תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו (תהלים פא ד). איזה חג שמתכסה בו החודש. הוי אומר זה ראש השנה. לפיכך נקרא יום הזכרון. שמתוך שתוקעין זוכר את יום הכפורים. (נז) והוא שבעשרת הימים האלה כדי שיהא לו מחילה וכפרה ביום הכפורים. וזה נדרושהו על ענין פרשת יום הכפורים. כי לא הוצרכנו לזה. אלא כדי להודיע כי תקיעת ר"ה בשופר של איל. ואפילו ציפהו זהב או בכסף פסול. בזמן שציפהו במקום הנחת פה. דבעינן שופר ולא חצוצרות. ובזמן שהיחיד מתפלל תוקעין לו בלחש כשהוא מתפלל. ושומעין על הסדר. ועל סדר ברכות. בזמן ששליח צבור מתפלל. לפי שש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן. והלכה כר"ש בן גמליאל. דאמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו. חוץ מערב וצידן. וראיה אחרונה. אלו הלכות הם. ערב בסוף בבא בתרא. צידן בכתובות. וראיה אחרונה בסנהדרין בפ' זה בורר לו אחד. ובשבת לא תקעינן משום דרבה. גזירה שמא יטלטלנו ויעבירנו ארבע מאות ברשות הרבים. וכל גזירה קבעינן להו הלכה. וצריך לברוכי עליה לשמוע בקול שופר. ושהחיינו. דכל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן.

וא"ת היאך תקנו אחרונים תיקון הדחיות חידוש על תיקון הראשונים שהיו מקדשים ע"פ הראייה. בין באחד בשבת בין בד' ובין בו'. בכל עת שהיתה הלבנה נראית. זו תשובתו. כי התורה אמרה אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש (ויקרא כג ב). קריאת קידוש המועדים בישראל תלוים. שאפילו בימי הנביאים לא היו ישראל הולכים אלא אחר קידוש בית דין שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים (שמות יב ב). כזה ראה וקדש. שאין הדבר תלוי בראיית הלבנה. כי אם בקידוש בית דין. שיהיו בית דין מעיינין בו. ואמרו מקודש מקודש. ואמר תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב (תהלים פא ד ה). ללמדך שאחר חוק קביעות החודש היו ישראל הולכים. שאפילו אם לא נראית הלבנה עד מ' יום. תאמר בדעתך שלא היו ישראל מקריבין קרבן מוסף החדש. והתורה אמרה זאת עולת חדש בחדשו (במדבר כח יד). אחר קביעת החודש אתה הולך להקריב קרבנו. ולא אחר ראיית הלבנה. אלא בחדשו בחידוש קביעתו. בין נראה ובין לא נראה. ואעפ"כ מצוה היא לישראל לקדש ע"פ הראייה. כענין העדות שנמסר לעדים להעיד בפיהם. מה שראו בעיניהם. אבל אם לא ראו בעיניהם ושמעו וידעו ונתבררו מפי הרואה ומפי המקבל הממון שאמר קבלתי והודה המקבל לא יעידו העדים. לכך נאמר או ראה או ידע (ויקרא ה א). כך אע"פ שמצוה לקדש ע"פ הראייה אם לא נראה מקדשין אותו על הידועה.