Commento su Salmi 23:2

בנאות דשא. בנוה דשאין לפי שהתחיל לדמות מזונותיו למרעה בהמה שאמר ה' רועי נופל על הלשון של ה' רועי נאות דשא, ומזמור זה אמר דוד ביער חרת, למה נקרא שמו יער חרת שהיה מנוגב כחרס והרטיבו הקב"ה מטוב של העולם הבא (מדרש תהלים):

בנאות דשא ירביצני פרוש בנאות: מקום; ואל"ף נאות עומדת במקום וא"ו נוה נוות. ואהל הרועים נוה כמו אני לקחתיך מן הנוה (שמואל ב ז ח); אל נוה איתן (ירמיהו מט יט); נות כרת רעים (צפניה ב ו). ובתמורת הוא"ו באל"ף: ונדמו נאות השלום (ירמיהו כה לז); ועל נאות מדבר קינה (שם ט ט); כי דשאו נאות מדבר (יואל ב כב). והרועה הטוב נוהג את צאנו ורועה אותן במקום דשא ושם יטה אהלו ויריעתו בבקר. ובנטות היום ובעת הצהרים ירביצן בצל אהלו כמו שכתוב (שיר השירים א ז) איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים. וכשרוצה להשקותן ינהלן על מי מנוחות, כלומר מים שילכו לאט ולא נחל שוטף פן ישטפו אותן המים בבואן לשתות ולפיכך אמר: על מי מנחת ינהלני:

כי אם שגם בנאות דשא ירביצני עכ"ז על מי מנוחות העולם הבא ינהלני והוא כי הנה תכלית מנוחת טוב האדם בעה"ז הוא היות כאוכלי המן מן הסוג אשר היה המן פתח אהלו ובלא עמל ובלא יגיעה ילקוט ויאכל ויותר מזה הוא אשר יבא לו הטוב בקרב ביתו ממש והוא בריא אולם רובץ בקרב ביתו בהיכלו ולא יצטרך ללכת אנה ואנה לבקש לחם וטרף לביתו והוא פליאה כי הלא לכל אדם יקרה כאשר לצאן שאם יהיה בשדה אשר שם מוצא דשן שם ירעה ויאכל וישמן אך לא ינוח וירבץ בם בשובה ונחת כי יצטער בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ואם בא אל הבית שם ירבץ ואז ינוח לו אך לא ימצא שם דשא מארץ אך אלו יצוייר יהיו לו שתיהן כאחת שהוא לשבת בית אשר שם תהיה לו מוצא דשא אשר שם ירבץ ויהיה לו מגן משרב ושמש ומגשם מטרות ומקרח בלילה ומארי טורף ודוב שוקק וגם שבע מדשא מארץ אז היא לו טובה כפולה ומכופלת בזה נשא המשל ואמר בנאות דשא ירביצני שהוא כי בהיות שתול בנוה משולל צרות טבעיות הנמשלות לשרב ושמש וגם מכל נגעי בני אדם וגם שם בביתי ובחומותי יצוה ה' את הברכה כאלו שם מוצא דשא כענין שנאמר בשרה שבאהל שלא היתה עיסתה מתברכת כן מבלי טלטול יפרח טובי וגם אהיה רובץ שליו בנאותי באופן יהיו לי יחד שופע רב טוב ושלוה ומנוחה ועכ"ז אבטח שלא אחסר חלק ג"ע שלי כי אם שגם על מי מנוחות בג"ע ינהלני והוא כי הנה אמרו רז"ל פרק גן עדן ובמקומות אחרים כי תחת עץ החיים על מימי רוחניות שתחתיו שם יסתעפו נשמות תופשי התורה ומחברי ספרים כאשר חיבר דוד וזולתו וכל אחד ואחד ימצא שם מנוחה מתייחס אל איכות בחינת שכרו משונה כל אחד מחבירו ועל זה אמר דוד עם היותי מוצלח בעה"ז ע"י היות ה' בעל הרחמים רועי לא אחסר טובי כי גם שבנאות דשא ירביצני אבטח שעכ"ז על מי מנוחות ינהלני שבג"ע שהם מימי של מנוחות רבות שם ינהלני כי בחלק אשר שם תופסי התורה שבכתב שם יהיה לו חלק ובמקום מנוחת בעלי משנה וכן במקום מנוחת בעלי גמרא וכן במקום מנוחת הדיינים כי היה עושה משפט וצדקה וכן בכל בחינה ובחינה משלמיות דוד לא יחסר חלק בכל בחינות המנוחות וזהו על מי מנוחות שהם מנוחות רבות ינהלני כי אהיה מתנהל ומטייל בכל המנוחות כי בכולן יש לי חלק כי אצ"ל שאסתופף שם כי אם שאטייל גם כן שם כענין ונטייל אני ואתה ובן ישי בג"ע וזהו על מי מנוחות שהוא תחת עץ החיים ינהלני ואפשר זה כעין תנא דבי אליהו שבאלף השביעי הקב"ה עושה להם כנפים כיונים והם שטין על פני המים שהוא על המים ההם שמה שזוכין מעת סילוקן לנפש יזכו הצדיקים גם בגוף שאחר התחיה שיהיה זך מאד:

בנאות. ענין מדור כמו נאות השלום (ירמיה כ״ה):

בנאות - הטעם שימצא הדשא ויהיה שם נוה קרוב שלא ייגע בהרים, בעת שתרבץ השה.

בנאות. כרועה הרחמני המרביץ עדרו במקום דשא ולפי שהמשילו לרועה אמר לשון הנופל ברועה:

מנחת. כן מצאתי במקצת מדוייקם כ"י:

(א) או שעור הכתוב שאמר איני שמח ביסורין מפחד גיהנם פן אשמן ואבעט כי אין צ"ל זה כי אם אפילו רוח הקדש מהיות מזמר לה' לא יחסר ממני עם היות לי רב טוב בעה"ז וזהו אומרו מזמור כו' לומר מהיות מזמור לדוד שהוא גדר רוח הקדש לזמר לה' עם היות ה' בעל הרחמים רועי בשפע רחמיו לא אחסר האושר הזה:

ירביצני. ענין השכיבה לנוח:

על מי - הזכיר המים.

מי מנוחות. כי מים הנחים המה צלולים משא״‎כ הרודפים כי יגרשו מימיו רפש וטיט:

(ב) וגם לא ינכה לי מהטוב המוכן לי לע"ה כי אם על מי מנוחות ינהלני כמדובר בקודם .

ינהלני. ענין הנהגה כמו נהלת בעזך (שמות ט״ו):

וטעם מנוחות – הפך נחל שוטף.

בנאות דשא ירביצני. פי' כמו השור כשעומד על נאות דשא כל כח הסתכלותו בשלימות וכל קיומו ופרנסת חיותו הוא לפניו. כן בקש דהע"ה שכן יהיה השפעת הש"י לישראל כל מקום שיעלה על עין שכליהם יהיה הכל בשלימות מפורש לפניהם. על מי מנוחות ינהלני, היינו שהתחברות ישראל יהיה טוב אחד עם חבירו בטובת עין ואז האדם במנוחה.