Commento su Salmi 23:7

מזמור לדוד. אמרו רבותינו כל מקום שנאמר מזמור לדוד מנגן ואח"כ שורה עליו שכינה מזמור להביא רוח הקודש לדוד, וכל שנאמר בו לדוד מזמור שרתה עליו שכינה ואח"כ אמר שירה:

מִזְמוֹר לְדָוִד יְהֹוָה רֹעִי לֹא אֶחְסָר: ת"ר [כוס ] רביעי גומר עליו את ההלל ואומר הלל הגדול דברי ר"ט וי"א ה' רועי לא אחסר מהיכן הלל הגדול רבי יהודה אומר מהודו עד נהרות בבל ורבי יוחנן אומר משיר המעלות עד נהרות בבל רב אחא בר יעקב אמר מכי יעקב בחר לו יה עד נהרות בבל ולמה נקרא שמו הלל הגדול א"ר יוחנן מפני שהקב"ה יושב ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריה וכו':
(פסחים קיח ע"א)

מזמור לדוד: המזמור הזה אמרו דוד על עצמו כשיצא מצרה לרוחה, או נאמר על ישראל שיאמרו כן בצאתם מהגלות, לפיכך סמכו למזמור שלמעלה מזה. ובדרש (שוחר טוב בקצת שנוי לשון) מפרש אותו על שני פנים: בנאות דשא ירביצני מדבר בדוד בשעה שהיה בורח מפני שאול. ומה כתוב שם (שמואל א כב ה)? וילך דוד ויבא יער חרת. ולמה נקרא שמו יער חרת שהיה מנוגב כחרת הזאת, והרטיבו הקדוש ברוך הוא מעין טובו של עולם הבא, שנאמר (תהלים סג ו): כמו חלב ודשן תשבע נפשי. נפשי ישובב זו המלכות שלא היתה לי זכות אלא למען שמו. גם כי אלך בגיא צלמות זה מדבר זיף. לא אירא רע; למה? כי אתה עמדי. שבטך אלו היסורים ומשענתך זו התורה ^*ערבוב דברים יש כאן; ובטוח אני כי גם המדרש שלפנינו (שוחר טוב) הוא קטיעא בר שלם; וצריך עיון רב. והא לך, קורא יקר, התקון שתקנתי בדברי המדרש כפי מעוט הבנתי: המה ינחמני. יכול בלא יסורין לגמרי? תלמוד לומר אך. תערוך לפני שלחן זו המלכות. נגד צררי, זה דואג ואחיתפל. דשנת בשמן ראשי. יכול על ידי יסורין קשים? תלמוד לומר אך טוב וחסד. ושבתי בבית ה'. זה בית המקדש. יכול רק בעולם הזה? תלמוד לומר לארך ימים: בעולם הזה ובעולם הבא.. תערוך לפני שלחן זו המלכות. נגד צררי דואג ואחיתפל. דשנת בשמן ראשי. יכול על ידי יסורין? תלמוד לומר: אך טוב. יכול בעולם הזה? תלמוד לומר: אך טוב וחסד ירדפוני לארך ימים. בבית יי' זה בית המקדש. ורבנן פתרי קריא בישראל: בנאות דשא ירביצני אני ארעה צאני ואני ארביצם (יחזקאל לד טו); על מי מנוחת ינהלני ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה... ועלהו לתרופה (שם מזי ב): רב ושמואל חד אמר לתרופיא יחד אמר להתיר פה של אלמים ורבי יוחנן אמר להתיר פה עקרות ^*ראה בבלי סנהדרין ק א ומנחות צח א: ושם נחלקו רב יצחק בר אבודימי ורב חסדא בנדון הזה; אך בלי ספק רב ושמואל שהיו זמן מה בארץ ישראל הורידו עמהם מחלוקת חזקיה ובר קפרא לבבל, ותלמידיהם ידעו גם כן פרוש רבי יוחנן. ומכל מקום יש במדרש ערבוב שמות. נפשי ישובב זה טובו של עולם הבא. ועתה אפרש המזמור על דרך פשוטו.

מזמור לדוד כו' יאמר על דרך מאמרנו על פסוק ואתן צאני שאמר הוא יתברך אתן צאני ואין לכם חסרון כבוד שתקראו צאן כי הלא תקראו צאן מרעיתי שאני נקרא רועה שלכן והוא שאני זן ומפרנס אתכם ולא על ידי שר כאחרים אך בערך איכותכם האמתי הנה אדם אתם מה שאין כן האומות מ"ה וזה יאמר במה שה' רועי גם שימשך מזה היותי צאן עם כ"ז לא אחסר מערכי כי הצאן של הקב"ה אדם הוא מה שאין עובדי אלילים מ"ה קרוים אדם. או תהיה כונת המזמור בהקדים כי הנה יש מדת רחמים שיתנהג בה הוא יתברך עם האדם ויש מי שיתנהג עמו במדת הדין ויסורין והנה מה שהיה שופט לב האדם באדם הלא הוא כי טוב לגבר מדת יסורין מהיות לו שפע טובה לעולם הזה אך אין זה רק מדאגה מדבר פן ישמן ויבעט כמאמר שלמה באמרו פן אשבע וכחשתי כו'. אך אמנם לו יצוייר יהיה איש צדיק בטוח שלא יתענו רב טובו להטותו מהדרך הטובה אז טוב לו להיות זוכה בשתי שלחנות ויאכל פה פירות מעשיו והקרן הקיימת יאכל בעולם הבא על כן להעמידנו על האמת בא דוד ויאמר כי לא זו הדרך ישרה שיבור לו הצדיק כי אם גם שיהיה בטוח שלא יאבד חלק ג"ע שלו ע"י רב טובו עכ"ז טוב ממנו מדת יסורין. וזהו מזמור לדוד כו' לומר הנה יש שטובו הוא על ידי היותו בכלל העם שבהשפיע ה' טוב על העם יגזור לו גם הוא כמאמר האשה גדולה בתוך עמי אנכי יושבת ואשר הוא בגדר זה אפשר לא יושפע בשפע כ"כ כאשר בהיותו יתברך משפיע ביחוד על איש אחד כרועה שאין לו רק כבש אחד וזהו ה' רועי ביחוד שאיני מאותם שטובם הוא להיותם מכלל העם כי אם הוא רועי ועכ''ז לא אחסר בסבת היות לי שפע רב טוב פה שלא יזיק לי לע"ה כדרך אשר על ידי טובו ישמן ויבעט:

מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר - זה המזמור נכבד ודמה עצמו כשה שמשענתו על הרועה, והנה השם הוא הרועה אותי, על כן לא אחסר כל. והטעם לא יחסר לי מה שאני צריך כדרך מלא.

ה׳‎ רועי. על כי ה׳‎ רועה אותי א״‎כ בוודאי לא אהיה חסר מאומה כי הכל בידו:

ה' רועי לא אחסר וכו'. אפשר בהקדים מ"ש הרב הלבוש ז"ל בריש ח"מ וז"ל זהו מה שרמזה תורה בתחילת בריאת העולם התחתון מיד אחרי הגלות הארץ שהיתה ראויה לישוב הב"ח והאדם אמר ה' תדשא הארץ דשא וכו' רמז דש"א ר"ת דין שלום אמת הוא עשב מזריע השלום זהת"ד ע"ש באורך. עוד אמרו רז"ל דבלילה כשהנשמה עולה אינה רוצה לחזור לגוף שהיא חלק אלוה ממעל והאדם מלא עונות אך כאשר רואה שהקב"ה יש לו דירה בתחתונים נושאת ק"ו וחוזרת והנה נודע מ"ש הרב מהר"א מונסון ז"ל דכשהשכינה למטה מתירא האדם לחטוא דאע"ג דאיהו לא חזי נשמתיה חזי וז"ש ה' רועי כשהוא רועי ומשגיח בי לא אחסר אי לזאת אני אשאל בנאות דש"א דין שלום אמת ירביצני לקיימם באופן נאות ועי"ז על מי מנוחות ינהלני כאיש אשר אמו מגדלתו כי ע"י שלשה אלה דין שלום אמת יש השראת שכינה ועי"ז נפשי ישובב דכשיש השראת שכינה הנפש חוזרת לגוף והיינו דקאמר נפשי ישובב. ועוד דע"י השראת שכינה הנשמה רואה ומתיראה לחטוא וז"ש ינחני במעגלי צדק למען שמו דיש סיוע לעבוד עבודת ה' כשיש השראת שכינה:

מזמור לדוד, במזמור הזה חרט את קורותיו מעת היותו רועה צאן במדבר עד שעלה למלוכה, תחלה ישקיף על ראשית ימי חייו עת התבודד עם הצאן במדבר, וידמה א"ע כצאן רועה על נאות דשא ואת ה' כרועה המשגיח עליו בעין חמלה, השנים האלה הם היו אצלו מבחר ימי חייו בעוד התבודד עם קונו, בעוד יזמר לפניו על הגיון בכנור נעים זמירות ישראל, בעוד לא נטל עליו כתר המלוכה להפרידו מן הדבקות עם ה', שכן מצאנו שגם אחרי מלכו קרא א"ע תמיד בשם עני ודל, כי זמן הזה היה הזמן המאושר אצלו, ובאשר היה רצון ה' להוציאו מחיי ההתבודדות לרעות צאן עמו, סבב סבובים שילקח לבית שאול להיות מנגן בכנור ושם נתן בלבו להלחם עם גלית ויהי לשם, ואז העלה עליו חמת שאול ויתן לו את בתו, במאה ערלות פלשתים, ואחר זה רדף אחריו להרגו, וכ"ז היו סבות אל הצלחתו עד שהגיע למלכות, וכ"ז היה נגד רצון דוד שהיה חפץ יותר בחיי ההתבודדות וזכר תמיד ירחי קדם הטובים בעיניו מכתר המלוכה, ונדמה בזה, כבן מלך יורש עצר אשר מאס בשבט מלכות ויבחר לחיות חיי הפרישות והנזירות בסוכת נוצר אשר עשה לו ביער בערב, וימן המלך אחד מעבדיו להצית אש בסוכתו, וכשהלך הנזיר לבקש מחסה מזרם הסית אותו א' מעבדי המלך שישב בבית קטן בנוי הנמצא ביער, אח"כ הציתו גם הבית הזה, ואחר העלהו לשבת בבית יותר טוב קרוב יותר אל העיר, וכן עשה לו כפעם בפעם עד שהתקרב יותר אל העיר והרגיל א"ע לשבת בבית יותר טוב עד ששב אל העיר ואל בית אביו, אז הבין הבן הנזיר שכל מה שקרה לו היה מתחבולות אביו להוציאו מחיי הפרישות וההתבודדות אל הנהגת המדינה, ויאמר אל אביו, דע כי הגם שגלגלת עמי עד שהביאותני עד הלום זו מלכות, בכל זאת דע כי בלבי הנני עוד נזיר אלהים כמקדם, כי כל הטוב והחסד שעשית עמי להביאני אל המלכות היא בעל כרחי, ואני לא אמוש גם בבית המלך מלהיות עובד ה' ונזיר וקדוש לפניו, ובזה נבא אל הבאור, ה' רועי, צייר ימי ילדותו, ודמה את עצמו לשה ואת ה' לרועה אותו במדבר, אומר הן ה' הוא רועי ובודאי לא אחסר דבר, כי איני צריך רק מרעה טובה ומים לשתות, ורועי ה' בנאות דשא ירביצני ועל מי מנוחות (ר"ל מים צלולים בלתי עכורים) ינהלני, עתה יחל לצייר עת הוציאהו ה' מן המצב הלז ויביאהו לבית שאול (שאז היה עדיין לפעמים רועה צאן אביו כמו שנזכר (ש"א י"ז) ושם נוססה בלבו קנאת ה' ללחום עם הפלשתי, ודמה מצבו זה כשה שהתחיל להיות שובב ופראי ולברוח מן הדשא על הרים שובבים, ועז"א גם בעת אשר נפשי ישובב, שה' עשה אותי שובב ופראי, גם זה היה מאת ה' שעי"ז ינחני במעגלי צדק, המעגל הוא הדרך הסבובי שסובב בעיגול עד שיגיע אל מחוז חפצו, ר"ל מה שנטיתי מן הדרך הישר אל המעגל היה במעגלי צדק כי צדק יקראהו לרגלו בתהלוכות אלה, למען שמו שבזה נתקדש שם שמים, וכ"ז היה בעצת עליון וחפצו, עתה יחל לצייר עת נרדף מפני שאול שבא כמה פעמים בסכנות עצומות עד שהיה כפשע בינו ובין המות, ומצייר שהשה הגיע ע"י השתובבותו אל מעונות אריות והררי נמרים אשר הוא מוכן בכל רגע להיות טרף לשיניהם, ועז"א:

ה' רועי. במדבר הזה שאני הולך בו בטוח אני שלא אחסר כלום:

יהוה רעי המשכיל עצמו לשה והאל לרועה ואמר: יי' רעי; וכיון שהוא רועה אותי

לא אחסר: דבר.

בנאות דשא. בנוה דשאין לפי שהתחיל לדמות מזונותיו למרעה בהמה שאמר ה' רועי נופל על הלשון של ה' רועי נאות דשא, ומזמור זה אמר דוד ביער חרת, למה נקרא שמו יער חרת שהיה מנוגב כחרס והרטיבו הקב"ה מטוב של העולם הבא (מדרש תהלים):

בנאות דשא ירביצני פרוש בנאות: מקום; ואל"ף נאות עומדת במקום וא"ו נוה נוות. ואהל הרועים נוה כמו אני לקחתיך מן הנוה (שמואל ב ז ח); אל נוה איתן (ירמיהו מט יט); נות כרת רעים (צפניה ב ו). ובתמורת הוא"ו באל"ף: ונדמו נאות השלום (ירמיהו כה לז); ועל נאות מדבר קינה (שם ט ט); כי דשאו נאות מדבר (יואל ב כב). והרועה הטוב נוהג את צאנו ורועה אותן במקום דשא ושם יטה אהלו ויריעתו בבקר. ובנטות היום ובעת הצהרים ירביצן בצל אהלו כמו שכתוב (שיר השירים א ז) איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים. וכשרוצה להשקותן ינהלן על מי מנוחות, כלומר מים שילכו לאט ולא נחל שוטף פן ישטפו אותן המים בבואן לשתות ולפיכך אמר: על מי מנחת ינהלני:

כי אם שגם בנאות דשא ירביצני עכ"ז על מי מנוחות העולם הבא ינהלני והוא כי הנה תכלית מנוחת טוב האדם בעה"ז הוא היות כאוכלי המן מן הסוג אשר היה המן פתח אהלו ובלא עמל ובלא יגיעה ילקוט ויאכל ויותר מזה הוא אשר יבא לו הטוב בקרב ביתו ממש והוא בריא אולם רובץ בקרב ביתו בהיכלו ולא יצטרך ללכת אנה ואנה לבקש לחם וטרף לביתו והוא פליאה כי הלא לכל אדם יקרה כאשר לצאן שאם יהיה בשדה אשר שם מוצא דשן שם ירעה ויאכל וישמן אך לא ינוח וירבץ בם בשובה ונחת כי יצטער בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ואם בא אל הבית שם ירבץ ואז ינוח לו אך לא ימצא שם דשא מארץ אך אלו יצוייר יהיו לו שתיהן כאחת שהוא לשבת בית אשר שם תהיה לו מוצא דשא אשר שם ירבץ ויהיה לו מגן משרב ושמש ומגשם מטרות ומקרח בלילה ומארי טורף ודוב שוקק וגם שבע מדשא מארץ אז היא לו טובה כפולה ומכופלת בזה נשא המשל ואמר בנאות דשא ירביצני שהוא כי בהיות שתול בנוה משולל צרות טבעיות הנמשלות לשרב ושמש וגם מכל נגעי בני אדם וגם שם בביתי ובחומותי יצוה ה' את הברכה כאלו שם מוצא דשא כענין שנאמר בשרה שבאהל שלא היתה עיסתה מתברכת כן מבלי טלטול יפרח טובי וגם אהיה רובץ שליו בנאותי באופן יהיו לי יחד שופע רב טוב ושלוה ומנוחה ועכ"ז אבטח שלא אחסר חלק ג"ע שלי כי אם שגם על מי מנוחות בג"ע ינהלני והוא כי הנה אמרו רז"ל פרק גן עדן ובמקומות אחרים כי תחת עץ החיים על מימי רוחניות שתחתיו שם יסתעפו נשמות תופשי התורה ומחברי ספרים כאשר חיבר דוד וזולתו וכל אחד ואחד ימצא שם מנוחה מתייחס אל איכות בחינת שכרו משונה כל אחד מחבירו ועל זה אמר דוד עם היותי מוצלח בעה"ז ע"י היות ה' בעל הרחמים רועי לא אחסר טובי כי גם שבנאות דשא ירביצני אבטח שעכ"ז על מי מנוחות ינהלני שבג"ע שהם מימי של מנוחות רבות שם ינהלני כי בחלק אשר שם תופסי התורה שבכתב שם יהיה לו חלק ובמקום מנוחת בעלי משנה וכן במקום מנוחת בעלי גמרא וכן במקום מנוחת הדיינים כי היה עושה משפט וצדקה וכן בכל בחינה ובחינה משלמיות דוד לא יחסר חלק בכל בחינות המנוחות וזהו על מי מנוחות שהם מנוחות רבות ינהלני כי אהיה מתנהל ומטייל בכל המנוחות כי בכולן יש לי חלק כי אצ"ל שאסתופף שם כי אם שאטייל גם כן שם כענין ונטייל אני ואתה ובן ישי בג"ע וזהו על מי מנוחות שהוא תחת עץ החיים ינהלני ואפשר זה כעין תנא דבי אליהו שבאלף השביעי הקב"ה עושה להם כנפים כיונים והם שטין על פני המים שהוא על המים ההם שמה שזוכין מעת סילוקן לנפש יזכו הצדיקים גם בגוף שאחר התחיה שיהיה זך מאד:

בנאות. ענין מדור כמו נאות השלום (ירמיה כ״ה):

בנאות - הטעם שימצא הדשא ויהיה שם נוה קרוב שלא ייגע בהרים, בעת שתרבץ השה.

בנאות. כרועה הרחמני המרביץ עדרו במקום דשא ולפי שהמשילו לרועה אמר לשון הנופל ברועה:

מנחת. כן מצאתי במקצת מדוייקם כ"י:

(א) או שעור הכתוב שאמר איני שמח ביסורין מפחד גיהנם פן אשמן ואבעט כי אין צ"ל זה כי אם אפילו רוח הקדש מהיות מזמר לה' לא יחסר ממני עם היות לי רב טוב בעה"ז וזהו אומרו מזמור כו' לומר מהיות מזמור לדוד שהוא גדר רוח הקדש לזמר לה' עם היות ה' בעל הרחמים רועי בשפע רחמיו לא אחסר האושר הזה:

ירביצני. ענין השכיבה לנוח:

על מי - הזכיר המים.

מי מנוחות. כי מים הנחים המה צלולים משא״‎כ הרודפים כי יגרשו מימיו רפש וטיט:

(ב) וגם לא ינכה לי מהטוב המוכן לי לע"ה כי אם על מי מנוחות ינהלני כמדובר בקודם .

ינהלני. ענין הנהגה כמו נהלת בעזך (שמות ט״ו):

וטעם מנוחות – הפך נחל שוטף.

נפשי ישובב. רוחי שהופג בצרות ובמנוסה ישובב לקדמותו:

נפשי ישובב יניח כמו הרועה הטוב שלא ייגע הצאן ולא ידחפן אלא ינהלן לאט כמו (ישעיהו מ יא): בזרעו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל. וישובב מענין בשובה ונחת (שם ל טו).

ולא עוד אלא שאין צ"ל אחר צאתי מהעולם ואהיה בג"ע כי אם בפטירתי שיש צדיקים שמצטערים ע"י מלאך המות בצאת נפשם ויש שגם אחר צאתה פוגמת במשחיתים שפעל בעונותיו שחתחתים בדרך אמר על האחד נפשי ישובב שלא ימסרני ביד מלאך המות כי אם שהוא ית' נפשי ישובב מעצמו שידביקנה בו דשיבנה למקורה ובעלותה לא יטרידוה כי הוא יתברך ינחה אותה במעגלי צדק איזה צדק שעשתה הממשיך שפע ואור עד הנפש כי אותו הצדק נעשה מעגל לעלות בו למעלה וזהו במעגלי צדק הם מעגלים שנעשים ע"י צדקו לבל יהיה מבוא לכחות חיצונים שבאויר המטרידים כנודע כי אין דבר פנוי באויר:

ישובב. ענין הנחה והשקט:

ישובב. כמו בנים שובבים,

נפשי - הזכיר כי הרועה לא ידפקנו להוליכו ממרעה אל מרעה בניחוץ רק נפשו ישובב בשובה ונחת.

ינחני. ינהג אותי באורח ישר למען לא אכשל:

במעגלי צדק. בדרכי מישור שלא אפול ביד אויבי:

ינחני במעגלי צדק כמו הרועה הטוב שלא ינהג צאנו בהרים ולא יעבירן מהר אל הר ולא יטרידן ללכת מהר אל גבעה אלא במישור כן הוא ינחני במעגלי צדק; וכל זה למען שמו: לא שאני ראוי לכך.

במעגלי. הוא הדרך הסבובי כנ''ל (י''ז ה' ולקמן ק''מ ו') :

וטעם במעגלי צדק – שלא יוליכנו על גבעות ועל עמקים וכל זה לא למעני הוא עושה רק למען שמו, למען ספר שמו בכל הארץ, כי הוא רועה טוב ורחמן אין כמוהו.

למען שמו. להודיע רב השגחתו על יראיו:

בגיא צלמות. בארץ חושך ועל מדבר זיף אמר, כל צלמות לשון חושך פירשו דונש בן לברט:

גם כי אלך בגיא צלמות גם אם יקרה לי שאהיה במקום סכנה שהוא דומה לגיא צלמות. גיא וצלמות הוא הקבר, שהוא מקום החשך כמו שאמר (איוב י כא): בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות, לפיכך דמה הצרה לקבר. ולפי שהיה דוד פעמים רבות בסכנה אמר:

וגם כי אלך בסלוקי בגיא צלמות באשר יעבירוני במעבר גיהנם שיעלה איזה רשע אגבי כנודע מהזוהר כי בעלות צדיק במותו יעבירוהו דרך גיהנם למען יעלה עמו איזה מהנדונים שם אמר כי אז לא אירא שאיזה רע שעשיתי יקטרג עלי וידחוני בו כמ"ש ז"ל שאמר מרע"ה לנפשו שמא בקשו לדחות אותך בגיהנם שמרה את נפשי מדחי והטעם לכל זה שייטב לי בעה"ז לא אירא שאחסר לע"ה הוא כי אתה עמדי ותשמרני מלחטא. אך עכ"ז יותר אני חפץ ביסורין כי שבטך ומשענתך שבטך של מוסר שהוא גם הוא משענתך ליסמך עליו המה ינחמוני. או שבטך שאתה מייסרני ולא תניחני לנפול רק תמיד אתה משען לי כך ינחמני זה כזה באופן ששני הדברים ינחמוני ותהי זאת נחמתי:

צלמות. צלו של מות רצה לומר חשכת הקבר:

גם - הטעם אם תקראנה גזירות השמים שהשם גזר מימי קדם לבוא רעה בעולם, וידמה הרעה לגיא צלמות לא אירא רע - לא אירא שרע יהיה לי, כי שבטך יראה לי הדרך עד שאצא וזה השבט והמשענת בה יתנחם לבו. והטעם כאשר תבואנה שנת רעה לעולם, השם יסבב סבות לחוסים בו לחיותם ברעב ולהציל ממות נפשם, והטעם מות שאיננו כדרך התולדה, כמו מתי מלחמה ומגפה.

בגיא צלמות. בעמק אופל ר״‎ל במקום סכנה:

ינחמני. החי"ת בחטף פתח:

גם כי אלך בגיא צלמות, מ"מ לא אירא רע, כי אתה עמדי, יען שרואה שהרועה הולך אתו לשמרו, ונשא משלו כאלו הרועה ההולך אתו מחזיק בידו האחת שבט קטן בו יכה את השה להטותו אל דרך הנכונה, ובידו האחרת מחזיק את משענתו שהוא מטה עז שבו יבריח כל טורף ומשחית, ועז"א עת אראה שבטך ומשענתך, שני אלה המה ינחמוני, כי ידעתי שכל רע לא יקרב אלי, והמליצה שהיסורים המה לטובתו לנחותו ע"י בדרך הטוב, וה' משענתו בידו להציל אותו מכף כל אויביו ולכן בטח בה' תמיד:

שבטך ומשענתך. יסורים שבאו עלי ומשען שאני בטוח על חסדך שניהם ינחמוני שיהיו לי לסלוח עון ובטוח אני שתערוך לפני שלחן היא המלכות:

לא אירא רע כי מרוב בטחונו באל לא היה ירא שיבואהו רע.

לא אירא רע. ממקרה רעה:

כי אתה עמדי כי בטחתי שאתה עמדי כמו עם כל דרשיך. ומאחר שהמשיל האל לרועה אמר:

שבטך ומשענתך. מה שאתה מכה אותי בשבט של יסורין ותחזור ותסמוך אותי הם הם המנחמים אותי כי בזה אראה שלא עזבתני להמקרים:

שבטך ומשענתך כי הרועה ינהל הצאן במטה אשר בידו וישען עליו כשיעמוד; ואמר:

המה ינחמני: אף על פי שהוא אחד לפי שזכרו בשנים שבט ומשענת. וכן לדוד חסד האל וצדקו היו לו שבט ומשענת וינחמוהו מכל צרה: השבט בלכתו והמשענת בעמדו.

דשנת בשמן ראשי. כבר נמשחתי על פיך למלך:

תַּעֲרֹךְ לְפָנַי תניא איסי בן יהודה אומר מן שירד להם לישראל היה מתגבר ועולה עד שרואין אותו כל מלכי מזרח ומערב שנאמר תערוך לפני שלחן נגד צוררי [וגו' כוסי רויה] אמר אביי ש"מ כסא דדוד לעלמא דאתי מאתן ועשרין וחד לוגא מחזיק שנא' כוסי רויה רויה בגימטריא הכי הוי וכו':
(יומא עו ע"א)

תערך לפני שלחן נגד צררי עתה השיב המשל למליצה ואמר: תערך לפני שלחן נגד צררי שיראו בכבודי וירקב עצמם לקנאתם.

כי בזה ידעתי שתערוך לפני שולחן שלא אוכל דבר משולחן זכיותי בעה"ז שגם שלא אחסר לע"ה להתענג עכ"ז אפשר יחסר מעריכת שולחני דבר כאשר קרה לרבי פלוני ברגל שולחנו שחלם שהיה חסר על שנהנה מאשר ניתן לו מן השמים מה שאין כן אם היה לי רב טוב בעה"ז וגם אחפוץ בעריכת שולחן בשלמות בג"ע להקהות שני צוררי שלרשע חשבוני ולכן תערוך שולחני נגד צוררי הרשעים שהצרו לי בעה"ז כענין הנודע מרז"ל כמאמרם בפר"א שחבירי ר"ל הם בגיהנם נוכח ריש לקיש שבג"ע ורואים בכבודו ושניהם קהות וזהו תערוך לפני שולחן נגד צוררי שיראו שגם שדשנת בשמן ראשי ששמן המשחה שמשחוני לא נתייבש כלל שתמיד היתה מלכותי מוצלח עם כל זה לא חםר מכוס זכיותי כי אם כוסי רויה שלא נכו זכיותי במלכותי שלא נתמעט מנת כוסי רק עודנו רויה:

דשנת. מלשון דשן ושמן:

רויה, שביעה במשקה, שלא ישתה מן הנחל רק ירוה מן הכוס :

תערך, נגד צררי - כנגד בגיא צלמות, על דרך מעוף צוקה.

תערוך. ועי״‎ז אבטח שעוד תערוך לפני שלחן במעדנים להתענג בהם:

תערוך, עתה מצייר עת משחו אותו כל ישראל למלך, ומצייר שאז יצא ממעמדו הקודם שנדמה כשה הרועה בנאות דשא ושותה מי מנוחות, כי הערכת לפני שלחן, שלא אוכל עוד על הקרקע כשה רק על השלחן, שאיני עוד שה רק במדרגה אחרת כבן אדם אוכל על השלחן, וזה עשית נגד צוררי, שלא יכלו לעכב ע"ז כי גבר על בית שאול ואיש בושת, וגם דשנת בשמן ראשי, שכל ישראל משחו אותו בשמן למלך עליהם, ואיני שותה עוד מים כשה רק כוסי רויה ביין מלכות רב:

כוסי רויה. לשון שובע:

דשנת בשמן ראשי השמן הוא הלחות, ואם יהיה הראש דשן יהיה כן כל הגוף, ורצונו לומר: כי לא יחסר דבר כי כל מה שהוא צריך יזמין לו האל.

רויה. ענין שביעה כמו תלמיה רוה (לקמן ס״ה):

והנה השלחן – כנגד הדשא

נגד צוררי. רצה לומר המה יראו בכבודי:

כוסי רויה: שלם עם למ"ד הפעל; כי בלא הראות למ"ד הפעל למען ספות הרוה (דברים כט יח), ופרושו: שבעה, כלומר: שהיא שבעה ומלאה לעולם, ויהיו לעולם שבעים השותים בה; וכל זה לרב הטוב שנתן לו האל ולכל ביתו.

וכוסי רויה – כנגד על מי מנוחות.

דשנת. רצה לומר מאז משחת ראשי בשמן המשחה להיות מלך:

ורויה - תאר השם, כמו אשה חכמה ומרוב דשן, המטעמים שהם על השלחן ראשו מדושן, כאילו הוא בלול בשמן רענן. וטעם זה המזמור על עבדי השם העוזבים תאות העולם והם שמחים בחלקם ויחשבו כי לחם ומים כנגד כל תענוג המטעמים, כי מחשבתם ולבם על תענוגי העולם הבא, על כן יניחו תענוגי רגע בעבור תענוג עולם, על כן אמר: אך זאת כל מחשבתי וטעם ירדפוני - כל כך ארגיל עצמי לעשות טוב וחסד.

כוסי רויה. הבטחתני להיות כוסי שבעה רצה לומר שאמלוך בכל אות נפשי ודברך הלא תקום:

אך טוב וחסד ירדפוני אני מודה לך בטובה שנתת לי עד היום; אך זה אני מבקש ממך שירדפוני טובך וחסדך

כי אין זה רק ע"י שאך טוב וחסד שטובי לא היה רב כי מועט היה בצד מה וזהו אך כי אכין ורקין מיעוטין הן וגם שירדפוני צוררי הנז' כל ימי חיי כי תמיד היה נרדף מאויביו באופן שהצרות ויסורין סבת עריכת שולחני בשלימות ולא הספיק התמדת כתר מלכותי להחסיר כוסי מהיות רויה ולא על היותי נרדף בעה"ז כי הוא עראי ואיני עושה עיקר רק מהעיקר הוא אחר התחיה שהוא לאורך ימים וזהו שבתי בבית ה' השלישי הרוחני שהוא בית ה' רוחני לאורך ימים כי ממנו אעשה עיקר ולא מזה שהוא עראי:

ושבתי. מענין השקטה ומנוחה, או מענין השבה, רצונו לומר שישוב אל הנזירות שהיה בה תחילה :

טוב לנפשי, וחסד עם אחרים ללמדם ולהורותם לעבוד את ה', עד שיהיה לי חוק, כי אילו רציתי להניח הטוב רגע אחד, הוא היה רודף אחרי.

אך טוב. לא תבוא עלי עוד מאומה רע ואך הטוב והחסד ירדוף אחרי לבוא אלי ושבתי. ישיבתי בבית ה׳‎ תהיה לאורך ימים ולא אהיה עוד מגורש ומטולטל:

ושבתי בבית. הבי"ת דגושה בספרי ספרד:

אך, עתה יאמר הנזיר החסיד לאביו שבשמים, דע שכל מה שעשית להוציאני מחיי הפרישות והנזירות אל המלוכה היה בעל כרחי, ואני איני רוצה בשולחנם של מלכים, וגם עתה טוב וחסד ירדפוני, שאני אברח תמיד מן הטוב והחסד הזה והם רודפים אחרי שלא בטובתי, וזה יהיה כל ימי חיי, כי אני בוחר יותר לשבת בבית ה' לאורך ימים, לכן הגם שהביאתני עד המלוכה אשב תמיד בבית ה' ואחיה חיי הנזירות, והטוב והחסד יהיה כדבר הרודף אותי בעל כרחי, וגם יאמר כי מעתה רואה שמה שרדפו אותו אויביו כל ימי חייו היה אך טוב וחסד, כי ע"י הרדיפות האלה הגיע למלוכה, ובכ"ז ישב בבית ה', לארך ימים ולא יעזוב עבודתו ויראתו:

כל ימי חיי ולא יטרידוני מלחמות ועסקי העולם.

(א) או יאמר ע''ד הקודם בשום לב אל דברו מקצת המזמור שלו לנוכח באמרו ה' רועי ירביצני ינהלני למען שמו ואחר כך מחחיל לנוכח ואומר כי אתה עמדי לנוכח עד סוף המזמור. אמנם אמר ראו כמה מעלות טובות לבעל יסורים גם על הזוכה לשני שלחנות וגם שלא יחסר ממנו הג' דברים שהם על ידי יסורין וזהו מזמור כו' והוא בהקדים כי כאשר הצדיק הוא בשובה ונחת בלי יסורין הוא ששם הרחמים רועה אותו מן השמים אך בסובלו יסורין אין צ"ל שהוא הסובל אותו שהוא הרועה אותו כי אם הוא יתברך עמו ממש כד"א ה' יסעדנו על ערש דוי ששכינה במראשותיו וכן עמו אנכי בצרה כי יעמוד לימין אביון אמר הנה כשה' רועי ששם רחמים רועה אותי ברחמיו לא אחסר אני מה שהוא דרך לחסר כשאין לאדם יסורין:

וטעם ושבתי – פעם אחר פעם, כדרך: כלה שב במרוצתם. ויש אומרים: כמו ושקטתי מגזרת בשובה ונחת תושעון והנה הטעם כי לעולם אעשה טוב וחסד כל ימי אשב בבית השם, להכיר מעשיו וזאת היא התפלה באמת, כי אז יתבודד מבני אדם.

ושבתי שאוכל לנוח

(ב) ופירש ואמר מה ב'לא אחסר הוא גם בהיות לי א"י ותורה ועולם הבא עם שדרכן לבא ע"י יסורין וזהו בנאות דשא שהוא א''י כי אין ה' רועה בח"ל כי אם ע"י שר ואמר בנאות דשא שהוא ארץ זבת חלב ודבש מרוב שמנה שם ירביצני כלומר בלי יסורין כי אם בהרבצה ותענוג וגם על מי מנוחות היא התורה שהיא מים של שתי מנוחות שבכתב ושבע"פ ינהלני כלומר בלי יסורין רק שינהלני כאב את בנו:

בבית יהוה לארך ימים: ולהתבודד שם ואכין לבי ומחשבתי לעבודתך וליחודך. ושבתי מענין בשובה ונחת (ישעיהו ל טו): או הוא פרושו: ישבתי, כמשמעו, רצונו לומר: שיתמיד הליכתו שמה פעם אחר פעם. ופרוש בבית יי': מקום הארון. ופרוש לארך ימים כמו שאמר: כל ימי חיי; אך היה מבקש שחייו יהיו ארוכים לפי שנות האדם, וזהו: לארך ימים.

(ג) וגם אנחל עולם הבא כי נפשי ישובב לשבתון העולם הבא לשובה ונחת ושמא תאמר הלא אירא פן אשמן ואבעט ויהיה הרב טוב סיבת התרחק מזכות והתקרב לידי עבירה לז"א גם מזה לא אירא בהיות ה' רועי כי הלא ינחני במעגלי צדק שיקרבני לידי זכות ולא יתן בלבי ללכת בדרך תזדמן לי עבירה גדולה או קטנה ח"ו רק במעגלי צדק אך לא אבחר בדרך הזה כי הלא כל זה לא יעשה הוא יתברך לי בזכותי רק למען שמו הנזכר וז"א למען שמו:

(ד) ועוד כי ע"י העדר יסורין לא אבטח מיצרי אם לא ע"י שינחני במעגלי צדק אך אם אלך בגיא צלמות הם מקומות שנמצא שם בדק עבירה אפשר יטעני יצרי אמנם אם לא בלבד יהיה ה' רועי כי אם גם עמדי ממש שהוא בהיות לי יסורין אז בהיותי גם במקום חשך עבירות לא אירא מיצרי וז"א גם כי אלך בגיא צלמות במקום עמק חשך טומאות העבירות הוא דרך גיהנם שאדם נשקע בו כהולך בגיא של חשך וצלמות מה שאהיה בטוח שלא אירא רע שהוא מן היצה"ר הנקרא רע אימתי לא אירא גם כי אלך בגיא צלמות כשאתה עמדי שהוא בהיותי סובל יסורין כי אז אצ"ל שהוא ית' רועי מן השמים כי אם גם ממש עמדי כאמור למעלה כי הוא יתברך עם סובל יסוריו ושמא תאמר הלא זו רעה חולה כי תראה עצמך ביסורין ואת הרשעים מושפעים ברב טוב ואולי תצטער על שברך ותהרהר ולא תמצא נחמה ותאבד לז"א לא כן הוא כי אם שבטך שאתה מייסרני ומשענתך שאתה משען לבלתי כשרים המה ינחמוני מצערי יסורי כי הלא אומר אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ"ו ומצרתי אומר אם לעושי רצונו כו':

(ה) ועוד ארויח ע"י יסורי בעולם הזה אשר שבטך עלי הפך צוררי אשר טוב להם בעה"ז כי מאשר היה לי לאכול פירות זכיותי בעה"ז מאותו הטוב תערוך לפני שולחן כי תעשה לי מהפירות קרן ככתוב אצלנו על פסוק להנחיל אוהבי יש כו' וזה הוא נגד צוררי כי להם מהקרן של עה"ב שכר זכיותיהם תעשה להם מהם טובות העה"ז ולי מטובות העולם הזה תעשה לי טובות העה"ב ואין לומר כי גם לי טובה בעה"ז כי מלך אני באופן שגם אני אכלתי מנת כוסי של העה"ב לא כן הוא כי גם שדשנת בשמן ראשי שמשחתני למלך עם כל זה לא אכלתי מנת כוס זכיותי כי אדרבה כוסי רויה מלא שבע מאשר לא נהניתי פה והטעם כי גם שמלכתי לא היה לי תפנוקי מלכים ודשן כי היה דשן שמן משיחתי רק בראשי בלבד שדשנת בשמן ראשי:

(ו) אך לא התענג גופי כי אך טוב וחסד כי מעט היה כי אכין ורקין מעוטין הם ואף גם מעט הטוב והחסד אלו לא הייתי רודף אחריהם כי אם אדרבא הם ירדפוני כי אני הייתי כבורח מטוב העולם הזה והם היו מן השמים כרודפים אחרי כי אני היו חביבים עלי יסורין והוא כי זאת אשיב אל לבי לאהוב היסורין ומיעוט טובתי כי ליסורי יש קצבת זמן כי אינו כי אם כל ימי חייך אך טובי העתיד הגדול הוא המתמיד כי הלא ושבתי בבית ה' הוא העליון לאורך ימים עולם שכלו ארוך:

בנאות דשא ירביצני. פי' כמו השור כשעומד על נאות דשא כל כח הסתכלותו בשלימות וכל קיומו ופרנסת חיותו הוא לפניו. כן בקש דהע"ה שכן יהיה השפעת הש"י לישראל כל מקום שיעלה על עין שכליהם יהיה הכל בשלימות מפורש לפניהם. על מי מנוחות ינהלני, היינו שהתחברות ישראל יהיה טוב אחד עם חבירו בטובת עין ואז האדם במנוחה.

גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי. וכמו ששמענו מהרבי מאיזביצא זצ"ל שכל נפש ישראל איך שנופל הוא נופל בחלקו של הש"י.
(פרי צדיק נשא ט"ו)