Commento su Salmi 25:23

נפשי אשא. אכוון לבי:

לדוד זה המזמור נאמר באל"ף בי"ת; וכן יש אחרים בספר כמוהו. ויש אות אחת בראש כל פסוק, ויש שני פסוקים באות אחת, ויש בפסוק אחד שתי אותיות; ולא נודע אצלנו מפני מה באלו יותר מבאחרים אלא אם כן נזדמן לו בפיו ברוח הקדש. ויראה שכל מזמור שנאמר באל"ף בי"ת לפי גדלו ולפי הדברים הנכבדים הנאמרים בו נאמר כן. והנה אין בו בי"ת בראש פסוק ולא וא"ו ולא קו"ף; ויש בו רי"ש שתי פעמים. ויש אומרים כי הבי"ת היא מלת בך הסמוכה לאלהי (פסוק ב). וכן וא"ו ולמדני (פסוק ה); ולא נודע באמת. והדרש (שוחר טוב בקצת הוספה): בך עשרים ושתים אותיות. ופרוש:

לדוד אליך ה' וכו'. הנה דרך העולם כי אם ישלח איש דורון לגדול הימנו שישוער איכות הדורון לפי המשלח ולפי המקבל על כן אמר דוד במה אקדם פניך לתת לך משאת ודורון כי הלא לפניך איני מעריך עצמי למלך כי אם לדוד משולל מתואר מלכות ואתה ה' אין ערוך אליך וא"כ איזה דורון יהיה ראוי לך ממני אין לי נכבד מנפשי כי רוחנית וחלק אלוה ממעל היא וז"א לדוד כלומר להיותי דוד משולל תואר אדר מלכות כי אם כאחד האדם והדורון הוא אליך ה' משולל ערך נפשי אשא כי אין זולתה ראוי להיות משאת אליך:

אשא. ענין מנחה ודורון כמו וישא משאות מאת פניו (בראשית מ״ד):

אליך נפשי אשא. כמו ואליו הוא נושא את נפשו, שכל נפשו תלויה בדבר זה :

לדוד אליך ה' נפשי אשא - אמר רבי משה: טעם נפשי אשא כדרך מנחה כמו: וישא משאות. והנכון בעיני: שהוא כמו: ואליו הוא נושא את נפשו, לא לאחר.

נפשי אשא. אמסור נפשי לך למנה:

אליך ה' נפשי אשא. במדרש חזית פסוק השבעתי אתכם אליך ה' נפשי אשא אשיא כתיב שהיו משיאין עצמן על קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא פירש מדליקין כמו וישאם דוד ואנשיו דשמואל פירש וישרפם ולא נמצא כתיב זה בספרנו:

לדוד אליך ה' נפשי אשא. פירש בספר ארץ החיים דמקריב דורון לבינוני מביאו בכלי כסף וכשמביאין לשררה מביאין בכלי זהב. ולמלך באבנים טובות ומרגליות ואמר דוד המע"ה אליך ה' מה דורון אביא אם כלי כסף וזהב ומרגליות אין חשוב לפניו לז"א אין דורון מעולה מהנשמה שתהיה נקיה עכ"ד ולי הדל אפשר דהכונה בתוך לבו ור"ל שהוא רוצה להעלות נפשו ממדרגה למדרגה על דרך זכה יתיר וכו' אך מפני המקטרגים סותם דבריו ובוחן לבות וכליות ידע מה בלבו כי כל עצמו להעלות נפשו וכל מעייניו ברוחניות:

לדוד אליך ה' נפשי אשא, פסוק זה הוא קוטב המזמור ויסודו, בו יאמר, שכמו שהמורה בחצים ישים לו אות שאליו יורה למטרה, כן שם את ה' לאות ולמטרה אל כל מבוקשיו וחפציו, בין הגשמיים בין הרוחניים, ואמר רק אליך ה' אשא נפשי, אתה עיקר מגמתי לא דבר זולתך, שכל עניני אתה הוא תכלית מבוקשי, וכל חפצי הם רק אמצעיים להגיע על ידם אל התכלית זה:

אליך יהוה נפשי אשא: דרך תחנה כמו נשא לבבנו אל כפים (איכה ג מא). ויש מפרשים (רבי משה הכהן גיקטילא וזולתו): דרך מנחה כמו וישא משאת מאת פניו אלהם (בראשית מג לד). ובדרש (שוחר טוב בשנוים): כמו ואליו הוא נשא את נפשו (דברים כד טו); כמו השכיר שמקוה שכרו כן אקוה טובך וחסדך. דבר אחר: נפשי אשא זהו שאמר (תהלים לא ו): בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יי' אל אמת. כשהאדם ישן מפקיד רוחו אצל הקדוש ברוך הוא שמא עמד שחרית ולא מצאה? הרי כתוב: יי' אל אמת. אמר רבי אלכסנדרי: בנוהג שבעולם אדם מפקיד אצל חברו חדשים ומחזירם ישנים, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אדם יגע במלאכתו כל היום ולעת ערב נפשו יגעה ושחוקה והוא ישן ומשלים נפשו אצל הקדוש ברוך הוא ובשחרית היא חוזרת לגופה חדשה ונוחה דכתיב (איכה ג כג): חדשים לבקרים רבה אמונתך. רבי סימון בשם רבי שמעון אומר: ממה שאתה מחדשנו בכל בקר ובקר אנו יודעים שרבה אמונתך לתחית המתים^* כנראה היתה נסחא נכונה לפני רבנו המחבר ולא כבשוחר טוב הנדפס, שיש בו ערבוב דברים, קצתם לקוחים ממדרש איכה רבתי..

אלהי בך בטחתי ולא באחר, לפיכך תחנתי לפניך:

ולא הייתי חושש בצאתה ממני לתתה לך פן תתבייש למעלה על מעשי כי הנה אלהי בך בטחתי שאל אבושה אך חוששני מתת אותה ואמותה הפעם אל יעלצו אויבי לי אם מתי ויחטאו לך כלומר לכן קבל הרצון טוב:

יעלצו. התבאר למעלה (ט' ג') שפעל עלץ בא לרוב על שמחה הרוחנית או הפך שמחה זאת, ששמחת האויבים הוא על שבטחונו בה' כוזב :

אלהי - יתכן להיות בי"ת בך בטחתי תחת הבי"ת כמו וי"ו ולמדני תחת הוי"ו או ככה נמצא והנה בטחתי בך אינני ראוי שאבוש.

בך בטחתי. הואיל ובטחתי בך ידעתי שלא אבוש ולא ישמחו אויבי במפלתי:

אלהי. האל"ף בגעיא בספרי ספרד בין שו"א לסגול:

אלהי, (בענין צרכיו הגשמיים) הנה בכל עניני בך בטחתי, ולכן אבקש אל אבושה, כאילו אין תכלית בקשתו השגת הצרכים רק השגת הבטחון בל יתבייש על בטחונו בה' עת יהיה לו מקור אכזב, ובעבור תכלית זה אני מבקש אל יעלצו אויבי לי שבזה יגיע חילול ה':

אל אבושה שלא אבושה. שאם לא תתן לי שאלתי הנה יש לי בשת בבטחוני; וכן הוא אומר (איוב כ): בשו כי בטח; בך בטחו ולא בשו (תהלים כב ו): ואם תתן לי שאלתי שבטחתי בך שתתננה לי לא אבוש.

(א) או יאמר הנה נא ידעתי כי בעוני היה חילול ה' ולא יכופר עד אמות והן אמת כי גם שבצאת נפשי אליך בעוני לא תרד שאולה על העון כי אם אדרבה תהיה לה התנשאות לפניך לאחר צער מציאות המות וזהו אומרו למה שאני דוד קטן לפניך בלכת נפשי ממני אליך ה' לא תחסר אלא אדרבא אשא אותה בתתי אותה לך מבהיותה בי כי התנשאות יהיה לה אז מעתה:

אל יעלצו אויבי לי: ולא יעלצו אויבי לי.

(ב) והוא כי למה שאתה אלהי בך בטחתי אל אבושה באותו העולם כי אדרבה הן הוא משוש דרכי באופן שלא צר לי אם אמות מאימת בושה על מעשי שמה אך מה שקשה עלי אם אמותה הפעם הוא אל יעלצו אויבי לי ויחטאו לה':

(א) או יאמר כענין הנראה מספר הזוהר שאומרו נפשי אשא הוא כמוסר עצמו למיתה ויאמר לדוד כלומר מפאת דוד מצד עצמו הנני מוסר נפשי וזהו נפשי אשא והריני ע"י מוסרי עצמי כמת:

(ב) ואחר שאני מחשיב עצמי כמת מעתה הנה תתייחס ליקרא אלהי כי לחשוב כמת אתה מתייחס אלהותך עליו כאשר ביצחק על היותו חשוב כמת בחייו וז"א אלהי אמנם בך בטחתי אל אבושה שאל יעלצו אויבי לי אם אמותה הפעם:

הבוגדים ריקם. הגזלנים החמסנים המושיבים את העניים ריקם מנכסיהם כמו (לעיל ז') ואחלצה צוררי ריקם:

גם כל קויך לא יבשו לא עלי לבדי אני מבקש שלא אבוש אלא גם על כל יראי שמך שמקוים לך.

גם כל קויך כו' הלא אמרתי בך בטחתי אל אבושה שמורה כי למה שאתה אלהי ואני עבדך בטחתי שאל אבושה והנה ממוצא דבר יראה כי אך לזולתי לא כן כי אם שיבושו המה ויראה חוטר גאוה אך הנה לא אשלול את יתר קויך כי גם קויך לא יבושו אך מה ששאלתי באמרי אלהי בך בטחתי אל אבושה הוא כי יבושו הבוגדים ריקם הם הבוגדים בה' בלי סבה רק מרוע בחירה מה שאין כן אני כי אשר עשיתי היה לי צד סיבה כי היה נסיון ששאלתי ינסוני על שלא היו אומרים אלהי דוד ועוד אומרו אליו הוא ית' לא תוכל לעמוד כמאמרם ז"ל שזה כוון באמרו למען תצדק בדברך שהיה כמוכרח למען יצדק הוא יתברך באמרו שלא יוכל לעמוד נוסף על זה היותה בת זוגו ומגורשת באופן שאני לא בגדתי ריקם:

ריקם. בחנם וכן ואחלצה צוררי ריקם (לעיל ז׳):

גם - האמת והראוי שיבושו הבוגדים.

גם. אז גם כל המקוים לך לא יבושו מן המלעיגים כי יראו כי יש תקוה הבוגדים. אבל הבוגדים בריעיהם חנם הם יבושו:

גם, בזה יסובב שגם כל קויך לא יבושו, משא"כ אם לא יתמלא בטחוני, וכן עי"כ יבושו הבוגדים ריקם, לפ"ז אין התכלית אצלי השגת דבר המובטח רק קיום הבטחון עצמו שיתגדל כבוד השם:

יבשו הבוגדים ריקם: אבל אותם האנשים שהם בוגדים בי וביראיך ריקם וחנם אותם יבשו מסברם, כי אין סברם ובטחונם בך. ובדרש (שוחר טוב): גם כל קויך אלו ישראל. אמר דוד: בשעה שאני עומד בתפלה לפניך, עלי ועל עמך ישראל אני מתפלל. אל תהי תפלתי מאוסה לפניך, מפני שעיני כל ישראל תלויות בי ועיני תלויות בך; אם אתה שומע תפלתי כאלו שמעת תפלתם.

ריקם - כמו: חנם והמ"ם נוסף.

דרכיך יהוה הודיעני ארחותיך למדני: כפל הענין במלות שונות. ופרוש למדני: שתלמדני עד שאדע. ופרוש דרכיך יי' הודיעני: כמו שבקש משה רבנו, עליו השלום (שמות לג יג): הודיעני נא את דרכך ואדעך; כי כשידע דרכיו ידענו. ופרוש הדבר: שישכילהו הנמצאות כלם שישיג טבעם והתקשרם קצתם בקצתם, וידע הנהגתו עמהם בכלל ובפרט. וכן כמו ששאל משה רבנו, עליו השלום (שם יח): הראני נא את כבודך, שאל גם כן דוד ואמר:

דרכיך ה' כו' אמר הלא אמרתי כי לא אכחד כי בן מות אנכי אלא שבך בטחתי אל אבושה והלא תאמר נא אלהי כי אני גרמתי לעצמי שחטאתי לך על כן אני אומר דרכיך ה' הודיעני לומר מה אעשה ולא ידעתי דרכיך שאלו ידעתי לא שאלתי למה לא יאמרו אלהי דוד כדי שתבא לומר כי את האבות נסית שנמשך שאשיב בחנני ה' ונסני ואמרת שלא אעמוד ונלכדתי כתוא מכמר ואלו ידעתי דרכיך שהיית מקפיד על שלא הנחתי הדבר אליך שתעשה מעצמך הראויאלי וגם אחרי כן באמרך לא תעמוד בנסיון אלו ידעתי שע"י כן לא אצליח כי כבר יצא מפיך כמאמרו אחרי כן למען תצדק בדברך כו' הייתי מחלה פניך שלא תנסני לכן מעתה דרכיך ה' הם הדרכים הרחבים הודיעני ואתהלכה בהם אך אורחותיך הצרים מדרכים אינו מספיק הודעה כי אם ג"כ לימוד וזהו דרכיך ה' הודיעני אורחותיך למדני:

דרכיך, ארחותיך. התבאר בכ''מ שהדרך הוא הגדול והארח הוא קטן ממנו ההולך מן העיר אל הכפרים (עי' לעיל י''ט ו', כ''ז י''א, קי''ט ט', שם י''ד) :

דרכיך - הם דרכי השם והתולדת שברא בדרך חכמה.

ארחותיך. יש ספרים שהאל"ף בקמ"ץ חטוף אבל במדוייקים בחולם וכן כתב רד"ק בשרשים והספרים מתחלפים במילוי או חיסור וא"ו קדמאה ותניינא:

דרכיך ה' הודיעני ארחותיך למדני. הנה נודע כי דרך הוא פתוח וארח הוא נסתר ואינו פשוט והאדם יכול לטעות בדברים פשוטים מסיבת דלאו אדעתיה ואם היה נותן לב כמו רגע היה רואה הדבר פשוט. אך יש ענינים עמוקים שהם צריכים עיון ולהעמיק בהם כדי לעמוד על האמת וז"ש דרכיך ה' הודיעני שהם הדברים הפשוטים כגון מה שטעה בכתוב על הארון בכתף ישאו שהיה בבלי דעת דבר שהיה בנקל לעמוד עליו וז"ש דרכיך פתוחים ופשוטים הודיעני. ארחתיך שהם סתומים ועמוקים למדני שתופיע בי רוח חכמה ותלמדני:

דרכיך, (בענין צרכיו הנפשיים) אבקש לדעת דרכיך, שדרך הוא הקבוע לרבים, הדרך הגדול, והארחות הם המסתעפים מן דרך הגדול אל הצדדים, הדרכים הגדולים די בהודעה והארחות הפרטיים צריכים לימוד, כי הם רבים ואינם ניכרים כ"כ, ובנמשל דרכיך הודיעני הם הדרכים הכוללים שבהם תנהיג את עולמך כגון הרחמים והחנינה ארך אפים ורב חסד, תודיעני למען אתנהג בהם, כמ"ש והלכת בדרכיו מה הוא רחום וכו', וארחותיך למדני הם הפרטים המתפרדים מדרך הגדול, שיתנהג ה' בעתים פרטים ובמקומות פרטים ובאנשים יחידים, וכן לדעת איך יתנהג האדם בעתים ובענינים פרטיים שילוז לפעמים מדרך הכולל, כמו להתאכזר נגד רשעים ולהתגאות ולעוז כנגדם וכדומה שזה צריך לימוד:

ואורחותיך - על יד הנביא והם הארחות שצוית.

הדריכני. אדריצימו"י בלעז:

הדריכני באמתך והוא אמתת מציאותו. אמר בשאלה ראשונה: הודיעני שהיא חכמה שיוכל האדם לדעת אותה, והיא חכמת הטבע, וממנה ידע האדם הבורא, כי היא כסלם לידיעת חכמת האלהות, וממנה ידע האדם הבורא מה שיוכל לדעת והוא גוף; אבל אמתת מציאותו כמו שתשיג הנפש לא יוכל לדעת בעודו גוף, כמו שאמר (שם כ): כי לא יראני האדם וחי; לפיכך אמר: הדריכני באמתך כאדם המדריך הנער ללכת מעט מעט עד שירגיל וילך מעצמו. וכן פרוש

הדריכני באמתך כו' אמר לא בלבד אני מבקש תודיעני איזה דרך הטוב ללכת בו ואיזה הוא הרע לפרוש ממנו כ"א גם אם יהיו לפני שני דרכים טובים ואהיה נדון בקרבי איזה מהם האמת כי יש פנים לכאן ולכאן ולא אדע במה אבחר גם באלה חפצתי תלמדני וזהו הדריכני באמתך כי הדרך שהוא אמת אצלך בו תדריכני שתשים אותי בדרך ההוא ולא אבטח בי כי אחר שהדרכתני בדרך אמת שאבטח בעצמי לדעת להתנהג וללכת בו כ"א גם שאחר שהדרכתני צריך שתלמדני ללכת בדרך האמתי ההוא בל אטה מני הדרך ימין ושמאל כי מה האדם לדעת לישר דרכו מעצמו שלא יצטרך סעד לתומו וזה משני טעמים אחד כי אתה אלהי ישעי שאם אהיה אובד עצות ואטעה אנה אלך לישע אם לא לך וא"כ למה תניחני לטעות כדי להצריכני שתרפאני אחרי כן. שנית כי אותך קויתי כל היום והוא כי כל כך אני חושק בך כי גם שבכל לילה רוח קדשך בי כי אתה עמדי בבא היום לא אאמין כי תשוב תהיה עמדי בלילה הבא ועל כן אותך קויתי כל היום מתי תשוב אלי וא"כ למה תרפה את אשר יחבבך כל כך:

הדריכני. מלשון דרך:

הדריכני - זה הפסוק נכבד והטעם שיבקש שיעזרהו השם בדרך האמת עד היותו רגיל וזה טעם ולמדני כמו למוד מדבר, כעגל לא לומד.

הדריכני. רוצה לומר למדני לדעת אמיתת דרכך לפי שאתה מושיעי ואליך אקוה לזה למדני דרכך ואלך בה ואהיה ראוי לתשועה:

הדריכני באמתך. הבי"ת רפה:

הדריכני, אחר שבקש שיודיעהו ההנהגה במדות בקש שיודיעהו האמתיות הנעלמים משכל האדם ולא יושגו אלא בנבואה מסוד ה' ליראיו, והאמתיות האלה יתחלקו למעשיי ועיוני, כמו השגת עניני האלהות ודרכיו בשכל העיוני, וידיעת התורה חקיה ומצותיה בשכל המעשי, על המעשי אמר הדריכני באמתך, ועל העיוני אמר ולמדני, ובאר טעם בקשתו כי אתה אלהי ישעי המושיעי בכל צרכי הגופנים והנפשיים, וגם בזה אומר שאינו מכוון בזה תועלת עצמו, להשיג עי"כ איזה כבוד וכדומה, רק אותך קויתי כל היום שאתה תכלית תקותי, וכל יתר הדברים שאבקש הוא רק שיהיו אמצעים להשיג אותך ולעבדך שהוא תכלית תקותי, כמ"ש אליך ה' נפשי אשא:

אותך קויתי כל היום. הוא העה"ז שהוא יום לאומות ולילה לישראל:

ולמדני הרגילני כמו הדריכני; וכן (ירמיהו לא יח): כעגל לא למד; (שם ב כד): למד מדבר, שענינם: הרגל.

וטעם אלהי ישעי - שיושיעהו מכל דבר שימנעהו ללכת בדרך האמת, כי אין לי מי אקוה זולתך.

ולמדני. הוא"ו בגעיא:

כי אתה אלהי ישעי שתושיעני מצרות העולם הזה ותתן לי לב לקנות העולם הבא והוא ידיעת האמת.

אותך קויתי כל היום: כמו (תהלים טז ח): שויתי יי' לנגדי תמיד. ופרוש קויתי כל היום: כמו כל הימים; וכן (תהלים ל זכו): כל היום חונן ומלוה; וכן (שם עב טו): כל היום יברכנהו.

כי מעולם המה. מימות אדם הראשון שאמרת לו ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב׳:י״ז) ונתת לו יום משלך שהוא אלף שנים:

זכר לי עתה

זכור רחמיך ה' כו' כי הלא מעולם כלומר מעולם זה המה כי מלאכי העולם העליון לא יצטרכו לחסד ורחמים ולכן תן לנו משלנו. או יאמר כי הנה העולם לא נברא רק בשיתוף שם של רחמים כד"א ביום עשות ה' אלהים כו' וכן במדת חסד כי עולם חסד יבנה ונבא אל הביאור בשום לב אל אומרו השם בין רחמים וחסדים. אך יאמר זכור רחמיך של שם ה' וגם חסדיך כי שתי אלה מהויית עולם המה שלא נברא עד נשתתף שם ה' בשם אלהים וגם במדת חסד כי עולם חסד יבנה והיה זה למען יתקיים שאל"כ לא היה מתקיים טל חטאת בני האדם:

זכור - מבקש רחמיו וחסדיו שלא יגמלנו על מעשיו הקדמונים, שמנעוהו עד עתה להבין דרכי השם באמת, על כן אחריו חטאות ופשעי - הפשע שיצא הפושע מתחת הרשות והעד על כל דבר פשע

המה. חסדיך ורחמיך:

זכר רחמיך. הכ"ף בחולם ובדפוס ישן מויניציאה בקמץ חטוף והוא טעות שכך במסורת איכה ג' נמסר זכר ג' קמצין וסימן כחסדך זכר לי אתה. זכר דבר לעבדך. זכר עניי ומרודי. וכל דסמיכין לעז"ן (פירש זכר עניי זכר זאת זכר נא דכוותהון קמצין):

זכור, בא בטענה כי בתחלת יצירת האדם השגיח עליו בתכלית הרחמים והחסד מבלי שהיה ראוי אליו כי הנעדר לא עבד את ה' עדיין, וכל הטוב שהשפיע ה' על האדם בראשית יצירתו היה חסד חנם מבלי קדימת מפעל ומעשה מהנוצר, וא"כ ראוי שתתמיד חסדך זה בלי הפסק אף שאיני ראוי לזה עפ"י מעשי, ואמר רחמיך נגד מה שהשלימו בכל איברי גופו בתכלית הרחמים בכל אבר ואבר, וחסדיך נגד כחות השכל והבינה שהוא מצד החסד למען ישיג גדולתו, וזה מגביל נגד שני הבקשות שבקש על עניני הגוף ועל עניני הנפש, וכל אלה מעולם המה ר"ל מעת היצירה:

רחמיך יהוה וחסדיך שהיו לי תמיד, וזהו:

ומטעם כחסדך – בעבור כי אתה מקור החסד ומבוע הטוב, על כן אחריו טוב ופתחות הבי"ת בדרך שהוא דרך השם כאשר החל, דרכיך ה' הודיעני והנה יורה החטאים אי זה הדרך הישר והענוים ידריכם בדרכו וירגילם, עד שיהיה להם חוק ומשפט.

כי מעולם המה: כלומר בעת היצירה היו לי רחמיך וחסדיך בבטן אמי, ובגדלי אחרי צאתי. וכיון שגדלתני והבאתני עד הלום ראוי לך לחמול עלי, כי מעשה ידיך אני כמו שאמר איוב (י ט): זכר נא כי כחמר עשיתני. וחסדיך הראשונים זכר לי; וחטאות נעורי אל תזכר.

כחסדך זכר לי. הראוי לחסדך זכור לי אלו מעשים טובים שבידי:

חטאות נעורי ופשעי אל תזכר ופרוש: אותם, שבימי נעורים יקראו חטאות, שלא שלמה דעת האדם ואין שם פשע, כי הפשע הוא המרד. וכשיהיה האדם מזיד בבואו בימים מעשרים שנה ומעלה שהוא בדעתו יקרא פושע, כי הוא מכיר ויודע ועובר המצוה הרי הוא מורד באדון המצוה אותו.

חטאת נעורי כו' ראוי לשים לב למה השמיט העונות וגם שהל''ל חטאת ופשעי נעורי שאין לומר שבקש על חטאת נעורים ופשעי הגדולות ועוד שלמה לא יזכרם. אך הנה בגמרא העלו לדעת רשב"ל כשאדם שב מיראה זדונות נעשים כשגגות אבל כששב מאהבה נעשים כזכיות והנה אפשר לומר כי לא כל הזדונות שוין כ"א פשע הוא גם מאהבה אם יעשה שוגג או שלא יזכר כלל יש להחזיק לו יתברך טובה ובזה יאמר שגגות של נעורי ושגגות של פשעי שנעשים שגגות ע"י תשובה אחלה פניך שאל תזכור כלל כי גם שזכיות לא תחשבם גם חטאת לא תזכרם ואם כחסדך הידוע לך בסתם זדונות שהוא חסד שהזדונות נעשים כזכיות לשב מאהבה כמוני תעשה בפשעים זכור לי אתה אותם כי יהיו זכיות ולא שאחשיב תשובתי כ"כ מאהבה שאהיה ראוי לכל זה רק למען טובך ה' שתקרב צדק מאליך:

חטאות נעורי ופשעי, החטאת הוא מצד תאות הגוף ומגביל נגד רחמך בהשלמת הגוף, והפשע הוא המרד, שהוא בכחות השכל והבינה, ומגביל נגד חסדך, ומלת

כחסדך וגו׳‎. אתה ה׳‎ כפי מדת חסדך זכור ר״‎ל זכור מעשי הטובים המביאים מדת החסד:

חטאת, אולם אבקש בעת תזכר חסדיך ורחמיך שעשית לי לא תזכר כנגד זה חטאת נעורי ופשעי שאני הייתי כפוי טובה וחטאתי, שאז יגדל החטא לפי ערך החסד ויתחייב שע"י חטאתי יפסקו ממני החסד והרחמים, ושיעור הכתוב כחסדך (אשר) תזכר לי אתה (ר"ל חסד שעשית אתה) אל תזכר חטאת נעורי ופשעי שחטאתי אני, להעריך זה כנגד זה, למען טובך ה' וראוי שאת הטוב תזכור ולא את הרע:

כחסדך זכר לי אתה והתפלל על כלם שלא יזכר לו האל לא זה ולא זה, אלא יזכר לו חסדיו ויגמלהו כחסדו ולא כמשפטו.

אתה. רצונו לומר שלא כאשר תזכור מה שעשית אתה תזכור מה שעשיתי אני :

למען טובך. עשה למען מדת טובך:

למען טובך יהוה: לא למעני אלא למען טובך וחסדך שאתה טוב וסלח.

טוב וישר ה'. וחפץ להצדיק בריותיו:

טוֹב וְיָשָׁר יְהֹוָה: רב חמא בר חנינא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך אם לחטאים יורה ק"ו לצדיקים וכו':
(מכות י ע"ב)

טוב וישר יהוה על כן יורה חטאים בדרך: לפי שהוא טוב וישר לא ימאס החוטאים, אלא אם ירצו לשוב יקבלם ויורה אותם דרך הישרה. ופרוש בדרך בפתחו"ת הבי"ת: הדרך הידועה; והיא דרך התשובה. והיא ידועה לבני אדם מימי בראשית שהורה האל דרך התשובה לקין החוטא ואמר לו: אם תיטיב שאת (בראשית ד ז).

טוב וישר ה' כו' יש אמרו כי טוב הוא לפנים מן השורה וישר הוא השורה בלבד אך רבותינו ז''ל אמרו על פסוק ועשית הטוב וישר זו לפנים משורת הדין ובזה יאמר בשום לב אל הבי"ת שהיא בפתח ולא בשו"א שהוא הנה טוב וישר ה' שעל כן יורה חטאים שיורה ומסייע חטאים אחר שכבר הם בדרך שבאו ליטהר:

יורה. ילמד:

(ח-ט)

טוב וישר ה׳‎. ורוצה הוא להטיב לכל ע״‎כ מלמד הוא את החוטאים ומזהירם ללכת בדרך הנכון:

טוב וישר ה' וכו'. פירש הרב מהר"ר חנון נבון ז"ל במ"ש המפרשים דכביכול ה' מקיים המצות והשבת אבידה הוא מקיים דניצוצות תורה ומצות שעשה הרשע בעונותיו נדדו הלכו לעמקי הקליפות וכשיחזור בתשובה כביכול ה' ברחמיו משיב אבדה שהיתה בקליפות ומחזירן לקדושה אך קי"ל דזקן ואינו לפי כבודו הוא פטור מלהחזיר והכא כביכול אינו לפי כבודו להשיב אבידה שהיא במקום הטנופת וסט"א אמנם כתב הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות גזילה דהולך בדרך הטוב והישר מחזיר האבידה בכל מקום וכביכול הוא עושה לפנים משורת הדין ומחזיר האבידה אף שאינו לפי כבודו וז"ש טוב וישר ה' ע"כ יורה חטאים בדרך תשובה ומחזיר האבידה אף דהיא בסט"א כי רחום הוא ועושה לפנים משורת הדין:

טוב וישר ה', הנה מצד שהוא טוב יורה חטאים בדרך, שהם החוטאים מצד השגגה יראם הדרך, ומצד שהוא ישר:

על כן יורה חטאים בדרך. תשובה, ד"א יורה חטאים הרוצחים שנאמר תכין לך הדרך וגו' (דברים י״ט:ג׳) מקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים כו' כדאיתא במכות:

יורה, ידרך, ילמד. ההוראה והלימוד הוא אל הבלתי יודעים, וההדרכה הוא להבלתי יכולים, והלימוד גדול מן ההוראה כמ''ש באילת השחר (כלל תע''א),

וחטאים. הם מצד השגגה ומצטרף עם קולע אל השערה ולא יחטיא, שלא יכונו הדרך הנכון ויורם הדרך, (עי' אילת השחר כלל שס''ג) :

ידרך ענוים במשפט אותם הנכנעים ושבים מחטאם ידריכם במשפט, יפתח להם דרך התשובה ויכין לבם לדעת משפטי האל ודרכיו; וזהו:

ושמא תאמר א"כ מה הפרש יהיה בין הבא ליטהר לאשר כבר הוא טהור שהוא עניו שהוא גדול מירא הלא הוא כי ידרך ענוים במשפט הוא קו הצדקות ואח"כ יעלם אל החסידות שהוא דרכו יתברך כענין מה הוא חנון אף אתה חנון מה הוא רחום כו' וזהו וילמד ענוים דרכו. או יאמר ענין החסידות שהוא משמרת אל הצדקות וזהו ידרך ענוים במשפט בל ימוטו מהצדקות ומה ההדרכה הלא היא כי וילמד ענוים דרכו הוא לפנים מש"ה שעי"כ לא ישגו בצדקות רק במשמרת:

ידרך. מלשון דרך:

ידרך. מדריך את הענוים לאחוז בדרכיהם במשפט הראשון ולא יסורו ממנה ומלמדם עוד לאחוז בדרכי ה׳‎ וכמ״‎ש רז״‎ל מה הוא רחום וגו׳‎:

ידרך ענוים, אלה שיודעים הדרך רק שיש מניעות שמעכב בעדם לעשות את הראוי כמו בקשת הצרכים ושאר סיבות יסייע אותם שילכו בדרך משפט, היינו בדרך הראוי, גם ילמד ענוים דרכו המיוחד מסוד ה' ליראיו:

וילמד ענוים דרכו: והוא כפל ענין במלות שונות. וטעם במשפט בפתחו"ת הבי"ת כי הוא ידוע בתורתו. והחכם רבי שלמה בן גבירול ^*שם משפחת החכם המשורר הפלוסוף והמקובל הלזה היה כנראה: גבירול, והוא ייברול (ראה כתב יד המונח פה והמסמן: Add. 379, פב ב( והוא אביסיבירון = Avicebron (ראה כתב יד המונח פה והמסמן: Mm. 6. 32. 3 יא ב). והמצאת החכם הגדול מאור עינים ומאור עינינו רב שלמה Munk (על משכבו יבא שלום וינוח!) בספרו: Mélanges (צד 152) לא נצרכה אלא להעדפה; כי בכתב יד הנזכר באחרונה קראנו ושם נאמר בפרוש: א ב י ס י ב י ר ו ן ר צ ו נ י ל ו מ ר ב ן ג ב י ר ו ל ב ס פ ר ו ה נ ק' מ ק ו ר ח י י ם. וכתב יד הזה נכתב במאה החמש עשרה למספר הרגיל. פרש: (תקון מדות הנפש א ג): והענוים מגיעים אל רצון הבורא במדת הבשת ומשיגים העולם (הנועם) הקים ולומדים דרכו (דרכיו) כמו שנאמר ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו.

כל ארחות יהוה כי כל דרכיו

ושמא תאמר הלא יתברך מצוה אותנו והלכת בדרכיו ולמה תאמר שהוא משמרת בלבד לז"א אמת הוא שכל ארחות ה' שמצוינו נלך בהם מה הוא רחום כו' אך הוא לנוצרי בריתו ועדותיו או לא שיהיו בכלל עדותיו שמי שלא יעשה אותם יהיה עובר בעשה כי אינם רק משמרת וקדושה יתירה:

ארחות. הם היוצאים מדרך הגדול אל הכפרים, כנ''ל ד' :

כל ארחות ה' - בתחלה חסד ואחרי כן אמת.

לנוצרי. לשלם חסדי לשומרי בריתו ועדותיו:

כל ארחות, והגם שתמצא לפעמים שה' אינו הולך בהנהגתו בדרך הזה הכולל, רק הולך בארח פרטי נפרד מדרך הכולל, כמו שיש צדיק ורע לו רשע וטוב לו, הנה גם הארחות הם חסד ואמת, שלפעמים הם מצד החסד כמו שרעות הצדיקים בא לכפר עון קל שעשו ולהגדיל שכרם בעוה"ב ולפעמים הוא מצד האמת ומה"ד להאריך אף לרשע עד שיתמלא סאתו ולהאבידו בעוה"ב, וכ"ז ידוע לנוצרי בריתו ועדותיו, הם יודעים שהארחות האלה הם חסד ואמת:

חסד ואמת והם כל הדרכים אשר צוה בתורתו ללכת בהם הן חסד ואמת אין בהן נפתל ועקש.

(ט) או יאמר וילמד ענוים דרכו שע"י עשותו יתברך כן שיורה חטאים כו' נמצא מלמד ענוים דרכו יתברך שיעשו גם הם כמעשיו יתברך לבלתי הקפיד על החוטאים נגדם כי אדרבה אין צריך לומר שימחלו להם כ"א גם ידריכו אותם ויורו להם האמת ויחזירום למוטב:

לנוצרי בריתו - על דרך: נוצר חסד לאלפים.

לנצרי בריתו ועדתיו: לא למעקשי נכונה שלא יוכלו להכיר האמת. וכן הוא אומר (הושע יד י): כי ישרים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם. והחכם הגדול הרב רבנו משה, זכרו לברכה, פרש הפסוק הזה (מורה הנבוכים ג יב ג): בהנהגת העולם. אמר החכמים החשובים כבר ידעו חכמת זה המציאות והבינוהו כמו שבאר דוד, עליו השלום, ואמר כל ארחות יי' חסד ואמת לנצרי בריתו ועדתיו אמר שהם אשר שמרו טבע המציאות ומצות התורה וידעו תכליתם התבאר להם צד החסד והאמת בכל ולזה שמו תכליתם וזה מה שכוון בהם מאשר הם אדם והוא ההשגה מפני הכרחי הגוף יבקשו צרכיו ההכרחיים לחם לאכול ובגד ללבוש מבלתי מותר.

(י) ושמא תאמר הלא זולת זה כל ארחות ה' חסד ואמת ולמה אמרת שעושה חסידות בזה שמורה חטאים בדרך לז"א הן אמת שכל ארחות ה' חסד ואמת אך הוא לנוצרי בריתו ועדותיו אך זה עולה על גביהן שהוא גם לחטאים ועל כן שבחתי זה שהוא חסידות יתירה הרבה

(ח) או יאמר טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך ואומר לחוטא ושבת עד ה' אלהיך הפך מלך ב"ו שלא תסכון תשובה לעובר מצותו:

(ט) והנה בזה מצד אחד הוא משפט שבשובו אינו הקודם והוא צדקה מבחינה אחרת אמר כי ע"י כן ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו שישתפו המשפט לצדקה שהוא דרך ה' כד"א ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט ויעשו משפט צדק:

או יפרש ויאמר איך יורה חטאים בדרך תשובה כי הלא נראה כמה רשעים שאדרבא עיניהם אטומים בראותם שייטיב להם בעולם הזה לז"א מה שיורה הוא שאשר הם ענוים שלא יבעטו ידריכם בעשות בהם משפט ויסורין עד ישובו ולבל יבעטו וילמד ענוים דרכו בתורתו כמ"ש ז"ל על ומתורתך תלמדנו משן ועין שדרכו ית' להוציאם לחירות על יסורי הפלת שן ועין קל וחומר ליסורי כל הגוף שהיו בני חורין לעולם הבא:

(י) ושמא תאמר הלא כמה צדיקים גמורים יקבלו יסורין בלי עון לז''א כל ארחות ה' אפי' היסורין הם חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו שהם צדיקים שלהם הם של אהבה להפליא חסדו למו בעה"ב:

(ח) ולמאמר ברוריה ומי כתיב חוטאים חטאים כתיב יאמר ענין כי אחרי שובי נחמתי וכו' שהוא כי אין החוטא מכיר עצמו עד אחרי החילו בתשובה כי א' מדרכי היצה"ר הוא לשכחו אשמותיו ולהורות לו כי הוא טוב מרבים אך אחרי שובו הוא ית' פותח עיני שכלו ומורה ומזכיר לו כל אשר חטא על הנפש וזה יאמר טוב וישר ה' כי על כן יורה חטאים אחר שהחוטא כבר הוא בדרך כי החל לשוב והשאר כדלעיל:

למען שמך. הרב סלח לעוני:

למען שמך יהוה שנקרא שמך טוב וסלח

למען שמך וכו' איני מהמקילים עונם בעיניהם שהוא סבת העדר הסליחה אך אני מודה כי רב הוא ועל זה תסלח למען שמך. או יאמר למען שמך ה' וסלחת לעוני כי הלא רב הוא שמך הנזכר וכדאי למענו תסלח עוני כי אם עוני גדול עשה למען שמך הגדול:

לעוני. הוא אשר נעשה על ידי עוות השכל והוא גדול מחטא ופשע, והסליחה גדול מכל הלשונות המורים על נשיאות חטא כמ''ש בס' התו''ה (ויקרא סי' רע''ז), וזה תעשה למען שמך כי רב הוא :

למען, כי רב הוא - אף על פי שהוא רב, כדרך כי עם קשה עורף כי חטאתי לך. ויש אומרים: למען אודיע שמך. והנכון: שיודע ששמך סלח.

למען שמך ה׳‎. המורה על הרחמים:

וסלחת. הוא"ו בגעיא:

למען, (חוזר אל התפלה), נגד מה שבקש חטאת נעורי ופשעי אל תזכור, מוסיף לבקש, למען שמך ה' כי רב הוא וסלחת לעוני, שתסלח העון לגמרי, ולא לבד הפשע כי גם העון שחמור ממנו, וזה תעשה למען שמך שאתה מלא רחמים וסולח לעונות:

כי רב הוא. כי נאה לרב לסלוח עון רב:

וסלחת לעוני העון המיוחד שהוא גדול מכל העונות שעשה והוא עון בת שבע. אמר: אף על פי שבקשתי מלפניך מחילה וסליחה על חטאתי ופשעי, על אותו העון אני שונה לך לבקש מחילה

כי רב הוא. אף שעוני גדול ורב:

מי זה האיש ירא ה'. הקב"ה יורנו בדרך שהוא יבחר הוא דרך הטוב:

מי זה האיש ירא יהוה מי שירצה להיות ירא יי' יכין לבבו

מי זה האיש כו' יש קונה עולמו בעסק תורה ויש בג"ח ויש בצדקה וההיקש ביתר מצות אמר כי בהיות האיש ירא ה' ולבו לשמים כל דרך איש ישר בעיני ה' ועוזרו למשוך דרכו אשר בחר לעבוד בו את ה' וזה מי זה האיש שיהיה ירא ה' יורנו ה' וידריכנו בדרך יבחר האיש הנזכר:

מי האיש - הוא הנכבד, כמו וחזקת והיית לאיש. והטעם: כי יראת השם תביאנו אל הדרך שיבחר בה.

מי זה. מי שירא מה׳‎ ובוחר בטוב אז ה׳‎ מלמדו ללכת בדרך שבחר וכמ״‎ש רז״‎ל הבא לטהר מסייעין לו:

מי זה, אחר שהשלים תפלתו שיחונהו ה' בין בצרכיו הגשמיים בין בנפשיים, אומר שליראי ה' האמתיים יש עוד דרך אחר מעולה מן הדרך הזה שהתפללתי עליו עד הנה, והוא שהם ימאסו עניני עולם הזה לגמרי ולא יבקשו רק אושר הנפש הרוחני, וז"ש מי זה האיש אשר הוא ירא ה' באמת, ה' יורהו דרך אחר אשר יבחר, והוא כי נפשו בטוב תלין עקר השתדלותו יהיה על אושר נפשו האלהית שהיא תלין בטוב ושכר עוה"ב, ולא ירצה מן העוה"ז רק קיום המין שזרעו יירש ארץ, שבניו הם יצלחו בזכותו והוא די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש:

יורנו בדרך יבחר: כי האל יעזר אותו ויורנו בדרך שיבחר האל שילך בה האדם והיא הדרך הטובה. ויש מפרשים (רבי אברהם בן עזרא): שיבחר האדם.

או יאמר מי זה האיש ירא ה' יורנו בדרך יבחר ה':

נפשו בטוב תלין. כשילין בקבר תלין בטובה נפשו:

נפשו בטוב תלין אם יאחז הדרך שיורנו, נפשו בטוב תלין במותו. וזה עקר שכר האדם.

ומה הוא דרך ה' הלא הוא שנפשו בטוב תלין כו' שלא ישית לבו הירא ה' הוא אל טובות העולם הזה אפילו של פירות מעשיו רק כל ישעו וכל חפץ אינו רק שנפשו בטוב תלין בג"ע ושהטוב שהיה לו לקבל פה שהוא הפירות יהיה לזרעו אחר שנפשו בטוב תלין זרעו יירש ארץ והוא מאמר רז"ל במקום אחר באמרם אם היו אוכלים האבות פירות מעשיהם בעה"ז מה היו אוכלים בניהם:

נפשו. בא על הנפש הנצחיית, (כנ''ל ג' ג', ט''ז ט' י''ט ח', כ''ד ד', ובכל מקום) :

נפשו - טעם נפשו, כדרך: כי נפש כל בשר, דמו בנפשו הוא והיא המתה בהפרד הנשמה.

תלין. כשימות וישכב בקבר תנוח נפשו בטוב ובזכותו יצליח זרעו ויירשו ארץ:

וזרעו יירש ארץ: למען צדקתו וישרו יברך האל בניו וזרעו אחריו בגללו.

(יב) או יקושר עם הקודם ועם המאוחר ויאמר הלא שאלתי מאת ה' למען שמך ה' וסלחת לעוני כי אין זה רק סילוק היזק ולמה לא שאלת הבאת תועלת להורות לפניך דרך ישכון אור העה"ב לנפשך ולזרעך וגלות לך סודותיו וכיוצא אל תתמהו כי הלא שאלתי היא להסיר המעכב מהשגת הטובות כלם כי אחר שאהיה משולל עון מאליהם יהיו לו כל הטובות כי מי זה האיש ירא ה' מאליו יורנו ה' בדרך יבחר כי עין ה' אל יראיו:

וטעם תלין - כמו תשכב והטעם כי עד יום מותו יהיה בעולם הזה בטוב. ויש אומרים: כי זה רמז לחיי נשמתו ותהיה בטוב.

(יג) כי יהיה מה שיבחר שנפשו בטוב תלין או שזרעו יירש ארץ כי וי"ו של וזרעו היא או כד"א מכה אביו ואמו:

סוֹד יְהֹוָה לִירֵאָיו: אמר רב יהודה אמר רב כל קללות שקילל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד אל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם זב מרחבעם דכתיב והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים וכתיב וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא מצורע מעוזיהו דכתיב ובחזקתו גבה לבו עד להשחית וימעל בה' אלהיו ויבא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטרת וכתיב והצרעת זרחה במצחו מחזיק בפלך מאסא דכתיב רק לעת זקנתו חלה את רגליו ואמר רב יהודה אמר רב שאחזו פודגרא א"ל מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן היכי דמי א"ל כמחט בבשר החי מנא ידע אי בעית אימא מיחש הוה חייש ביה ואיבעית אימא מרביה הוה גמיר לה ואיבעית אימא סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם וכו':
(סנהדרין מח ע"ב)

סוד יהוה ליריו סוד יי' לא יגלה כי אם ליראיו; כי המתעסקים בחכמה אם לא יהיו יראי האל ושלמים במצותיו לא יגלה להם סוד האל.

מלבד מה שיהיה לו מאליו כי סוד ה' אל יראיו כמוהו כי ישפיע בו שפע השגת סודותיו יתברך כי יגלה סודו להם כי סוד ה' ליראיו והוא דבר גדול מעין כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים ואין זה דבר שא"א שימצא חן להודיע לו סודו ואפשר שלא יגלה כי אם לאחד בדרא או לתרי בדרא ולא כל ירא ה' יזכה לכך כי לא כן הוא רק ובריתו להודיעם כי ברית כרותה היא לו ית' להודיעם סודו והוא מאמר שלמה אז תבין יראת ה' ודעת קדושים תמצא כלל הדברים כי אמר דוד מה שלא שאלתי רק שלילת עון שהוא סילוק היזק הוא כי מי זה האיש ירא ה' מלחטא שאין חטא בידו ה' יתן לו כל התועלות הקניניות האלה אך הוא יען כי אין לו רשת ברגליו ואינו צריך לבקש מאת ה' סילוק היזק:

סוד - סודות האלהים לא יתגלו כי אם ליראיו ואף כי אחרי שתלין נפשו ואמר ליראיו, כאשר החל ירא ה'.

ליראיו. מגלה ליראיו:

ליריאיו. בספרי ספרד ביו"ד אחר רי"ש וס"א ליראיו חסר:

סוד, מפרש נגד מ"ש נפשו בטוב תלין אומר שענין זה של נצחיית הנפש ועדונה לעוה"ב הוא סוד ה' ליראיו, שהם יודעים סוד הנפש וענינה ושיפה קורת רוח אחת בעוה"ב מכל חיי העוה"ז, ונגד מ"ש וזרעו יירש ארץ, מפרש ובריתו להודיעם שע"ז יודיע ה' ליראיו בריתו, כמו שכרת ברית עם האבות שיירשו בניו את הארץ, ועם דוד שלא תופסק המלכות מזרעו:

סוֹד יְהֹוָה לִירֵאָיו סודרא סוד ה' ליראיו וכו':
(שבת עז ע"ב)

ובריתו להודיעם: להודיעם בריתו שגלה להם סודו. והברית היא שכורת עם הנשמה להשכילה ולאספה אל כבודו בהפרדה מהגוף. וכן קראה ברית באמרו למשה רבינו, עליו השלום (שמות לד י): הנה אנכי כרת ברית נגד כל עמך אעשה פלאת. והברית היא שחננו אור השכל ודבקה נפשו בעליונים. ואמר לו: נגד כל עמך, לומר: זה שעשיתי עמך הוא אות רוחני שלא יכיר אדם בו זולתך, אבל אות אחר גשמי אעשה עמך נגד כל עמך והוא קרינת אור פניו. ומהאות הגשמי יכירו וידעו כי אות רוחני חוננתיך.

ובריתו. התורה הנתונה בברית יגלה להם להודיעם:

סוֹד יְהֹוָה לִירֵאָיו: א"ר יצחק בר (רב) יוסף א"ר יוחנן כל אחד ואחד בעצמו שיער והאיכא בן עזאי דלא נסיב איבעית אימא נסיב ופירש הוה ואיבעית אימא מרביה שמיע ליה ואיבעית אימא סוד ה' ליראיו וכו':
(סוטה ד ע"ב)

סוֹד יְהֹוָה לִירֵאָיו: אמר רב משרשיא דואג ואחיתופל לא [הוו] סברי שמעתא מתקיף לה מר זוטרא מאן דכתיב ביה איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים ואת אמרת לא הוו סברי שמעתא אלא דלא הוה סלקא להו שמעתא אליבא דהלכתא דכתיב סוד ה' ליראיו וכו':
(סנהדרין קו ע"ב)

סוֹד יְהֹוָה לִירֵאָיו: דתניא מעשה בר' יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל פני ר' אלעזר בלוד אמר לו מה חידוש היה בבהמ"ד היום א"ל נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית אמר לו יוסי פשוט ידיך וקבל עיניך פשט ידיו וקבל עיניו בכה ר' אלעזר ואמר סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם אמר לו לך אמור להם אל תחושו למניינכם כך מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכתא למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית מה טעם הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית תנא לאחר שנתיישבה דעתו אמר יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן וחזרו וכו':
(חגיגה ג ע"ב)

סוֹד יְהֹוָה לִירֵאָיו: עולא אקלע לפומבדיתא אייתו לקמיה דמא ולא חזא אמר ומה רבי אלעזר דמרא דארעא דישראל הוה כי מקלע לאתרא דר' יהודה לא חזי דמא אנא אחזי ואמאי קרו ליה מרא דארעא דישראל דההיא אתתא דאייתא דמא לקמיה דרבי אלעזר הוה יתיב רבי אמי קמיה ארחיה אמר לה האי דם חימוד הוא בתר דנפקה אטפל לה רבי אמי א"ל בעלי היה בדרך וחמדתיו קרי עליה סוד ה' ליראיו וכו':
(נדה כ ע"ב)

סוֹד יְהֹוָה לִירֵאָיו: ת"ר חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה וכולן לקו בהן שמשון בכחו שאול בצוארו אבשלום בשערו צדקיה בעיניו אסא ברגליו וכו' אסא ברגליו דכתיב רק לעת זקנתו חלה את רגליו ואמר רב יהודה אמר רב שאחזתו פדגרא א"ל מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן היכי דמי פדגרא א"ל כמחט בבשר החי מנא ידע איכא דאמרי מיחש הוה חש ביה ואיכא דאמרי מרביה שמע ליה ואיכא דאמרי סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם וכו':
(סוטה י ע"א)

עיני תמיד אל יהוה כי הוא מבטי ואליו אני נשא את עיני, ולא לעזרת אחר.

אך לא כן אנכי השואל סליחת עון כי אני עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי בסליחת עוני כי העון הוא כרשת ברגלים כי עבירה גוררת עבירה והוא כתוא מכמר על כן כל בקשתי היא לצאת מהרשת כי אחרי כן כל הנזכר יבא לי מאליו ביראת ה' נמצא כי בקשתי באמרי וסלחת לעוני דבר רב הוא כי בסלוקו לא יבצר ממני היות ירא ה' וכל הטובות קניניות האלו יבאו לי:

עיני - הנכון בעיני: כי טעם מרשת רגלי תאות היצר הרע והנשמה נתפשת ברשת התאוה, וזה דרך משל ואם השם לא יעזרהו, אין לאל ידיו לצאת מהרשע, על כן הוא יוציא.

כי הוא וגו׳‎. ולזה עיני אליו לבטוח בו כי יש תקוה:

עיני, ולכן גם אני בחרתי בדרך זה ועזבתי כל עניני העוה"ז, רק עיני נשואות תמיד אל ה' אל העולם העליון הרוחני, והגם שאדע שע"י שעיני נשואות למעלה אוכל ליפול בקל ברשת אשר פרשו לרגלי, בכ"ז לא אפסק מן הדביקות להסתכל בארץ, כי ידעתי כי אף שיבואו רגלי תוך הרשת הוא יוציא מרשת רגלי:

כי הוא יוציא מרשת רגלי: פרושו מרשת העונות או מרשת האיבים, לפי מחשבתם שהם חושבים ללכדני. ועל האיבים מאמות העולם דבר שהם איבי ישראל, כמו שאמר בסוף המזמור. ועד הנה דבר בצרכי הנפש; ועתה ידבר בצרכי הגוף, שיצילהו מאיביו, כמו שדבר בהם בתחלת המזמור (פסוק ב) אל יעלצו איבי לי כי גם הם מצרכי הנפש, כי אם יטרידוהו האיבים במלחמתם לא יהיה לו פנאי בצרכי הנפש.

(יד) סוד ה' כו' מלבד אשר כתבנו יאמר ראו נא מה גדול חשק ה' להיטיב ליראיו כי הלא מגלה להם סודו לשיהיו רצויים לפניו והוא ענין משה ששאל הודיעני נא את דרכך למען אמצא חן בעיניך בעת היותנו חוץ מרצונך ויעש כן שגלה סוד ה' בשביל יראיו שימצאו חן לפניו שהוא הי"ג מדות ולא בלבד הודיעו הסוד כי אם גם ובריתו צוה להודיעם באמרו הנה אנכי כורת ברית כמ"ש ז"ל ברית כרותה לי"ג מדות שאינם חוזרות ריקם:

(טו) אך אנכי עיני תמיד אל ה' בלי י"ג מדות כי הוא יוציא וכו' לעומת מה שעיני אליך:

כי יחיד ועני אני. ועון רבים תלוי בי ולנגדן אני יחיד לפיכך פנה אלי וחנני כי תפלתי צריכה לתשועת כל ישראל:

פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני: אף על פי שאני מלך ויש לי עם רב יחיד ועני אני, כי אינני בוטח ברב חיל אלא בגבורתך לבד. ועני פרושו נכנע כמו (איוב לו טו) יחלץ עני בעניו. כלומר: אף על פי שאני מלך איני מתגאה במלכותי, אבל אני שפל ונכנע. ובדרש (שוחר טוב בשנוי קצת): וכי יחיד היה דוד והלא כתיב (דברי הימים א ב טו) אצם הששי דוד השביעי וכן: וכי עני היה דוד? והלא כתיב (שם כב יד): והנה בעניי הכינותי לבית יי' זהב ככרים מאה אלף? אלא אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, לפי ששמתני מלך על בניך ועיניהם תלויות בי וכולם צריכים לי; ולפי שהם רבים, ואני עיני תלויות בך אני יחיד כנגדם, לפיכך אמר: יחיד ועני אני.

כך פנה אלי ולא אבקש רק להיות מאשר כתבת בתורה וחנותי את אשר אחון כו' שארז"ל אוצר גדול יש לו להב"ה ואמר משה זה למי ואמר לו הב"ה למי שאין לו משלו וחנותי כו' אע"פ שאינו הגון כו' ובזה יאמר חנני שאהיה מאותם שאמרת וחנותי כו' ומה שאיני סומך בי"ג מדות וגם לא בזכותי הוא כי יחיד ועני אני כי לסמוך על הי"ג מדות הנז' א"א כי הלא יחיד אני ואין י"ג מדות בפחות מי' וגם לסמוך על זכותי א"א כי הלא עני אני ואני בכלל מה שאמרת וחנותי אע"פ שאינו הגון מאוצר הגדול שהוא למי שהוא עני ואין לו זכות משלו:

ועני. רצה לומר מוכנע:

פנה - כי הנשמה יחידה וככה הלב.

כי יחיד. רצה לומר אין לי אוהב וריע כי כולם קמו עלי:

פנה אלי, בהיותו מצייר א"ע במעמד הפרישות והדביקות, יצייר א"ע שהוא נבדל מכל העולם בין משכניו וריעיו וב"ב בין מעשרו וקנינו, ומבקש פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני, כי אין לי מאומה בזה העולם:

(טו) עיני תמיד אל ה' כו' זולת הכתוב יאמר כי הנה המביט תמיד השמימה והוא מהלך על הארץ ילכדו רגליו במכשלות הדרך כי לא יביט אל הדרך אשר ילך בו והיה נראה שככה יקרה לאשר עיניו תמיד אל ה' אל עבודת שמים שילכד במכשולות העולם הזה הנוגעים אל גופו והצלחותיו אמר כי לא כן הוא רק עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת רגלי:

וטעם עני – בעבור חסרון, כמו: לעמוד כנגד התאוה.

או יאמר כי עינא ולבא סרסורי דעבירה אמר בהיות עיני תמיד אל ה' הוא הסרסור המתחיל בזה הוא יתברך יוציא מרשת גם רגלי וההיקש ביתר איברים והזכיר רגלים המעותדים אל מכשול והוא משל אל מכשלות האדם ולא עוד אלא שגם מהרשת שאני כבר בה יוציאני והנה בהיות עיני אל ה' יוציאני מרשת וצרה גם שהוא לא יפנה אלי:

(טז) אך להשפיע גם טובה צריך פנה אלי כלומר מדה כנגד מדה כמו שאני פונה אליך כי עמי תמיד אל ה' כך גם אתה פנה אלי וגם וחנני שיהיה מתנת חנם בלי נכוי שכר ומה שאמרתי שצריך אחר שעיני תמיד אל ה' שיפנה אלי ולא תהיה פנייתו ית' אלי מאליו ע"י כן כד"א הנה עין ה' אל יראיו הוא כי אני יחיד ואינו דומה זכות הרבים אל זכות היחיד ומה ששאלתי מתנת חנם הוא כי עני מזכיות אני ולא אוכל זכיותי המועטים:

צרות לבבי הרחיבו הרחיבו הצרות מושבם בלבי, כלומר כי רבות הן. ובאמרו כי הצרות הרחיבו הוא דרך צחות. לכן אני צועק אליך,

צרות לבבי וכו' נכנס בצרות ויצא במצוקות אך הנה צרות הן כמשמען ומצוקות הם אשר ירגיש האדם בהם בלבו שינהום עליהם והנה היסורים טובים לאדם כי בהם מרפא הוא ית' חלאי האדם לאיש ואיש לפי חולי נפשו אך צריך לקבלם בסבר פנים יפות אמר צרות לבבי הרחיבו אותי מדחקי כי כפרו עונותי אך מה שאחלה פניך לא שתסלק הצרות כי טובות הנה לכפרת עון רק שממצוקותי הוציאני שלא ארגיש מצוקות רק שאקבלם בסבר פנים יפות שתטהר לבי לכך:

ממצוקותי. מלשון צוקה וצרה:

צרות, ממצוקותי. כבר התבאר (ישעיה ח' כ''ב ובכ''מ) שצרה היא הצרה החיצונית, וצוקה היא צוקת הנפש הפנימית, ויש צרה בלא צוקה אם מקבל היסורים בשמחה, ויש צוקה בלא צרה, מי שלבו אינו שמח מכל עמלו

צרות לבבי - הוא השכל הנטוע בלב, על כן נקרא בשמו והרחיבו פועל עומד. והטעם: שהם רבות. ויש אומרים: כי לבבי פעול והוא רחוק, כי אחריו ממצוקותי.

צרות לבבי. הצרות אשר בלבבי המה מתרחבים והולכים לזה אשאל הוציאני ממצוקותי:

צרות לבבי, גם על הצרות שיגיעוני בעולם איני משים לב, בהפך הם הרחיבו לי ואני שמח עליהם, לבד זאת אבקש ממצוקותי הוציאני, שהמצוקה היא צוקת הנפש הפנימית, מזה תוציאני כי היא תשבית אותי מעבודת ה', אבל על הצרה החיצונית, איני משים לב כי אני מהביל עניני העוה"ז לגמרי:

ויהי בשלח. כתיב טוב וישר ה׳ על כן יורה חטאים בדרך (תהלים כה ח), אם לחטאים הוא מורה, קל וחומר לצדיקים, תניא ר׳ אליעזר בן יעקב אומר מקלט מקלט היה כתוב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם, צפה הקב״ה על יציאת ישראל ממצרים, איזה דרך טוב להם, וניהגם בה, שנאמר ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא.

ממצוקותי הוציאני: שתוציאני ממצוקותי שאני נלכד בהן, כי אם לבבי נלכד במצוקות וצרות לא יהיה לבבי פנוי לעבודתך.

(טו) או יאמר מקושר מפסוק עיני תמיד כו' לומר מי יוכל לינצל מהיצה"ר כי רע ומר הוא וכל האברים בני חילו עוזריו ואני לבדי כי הנפש הוא האדם כד"א על בשר אדם וכו' ואמר עיני תמיד אל ה' כי הוא יוציא מרשת היצה"ר רגלי כי בלעדו לא אוכל אנכי לבדי כענין צופה רשע כו' זה יצה"ר שאלמלא הב"ה עוזרו כו':

והרחיבו. פעל יוצא הצרות הרחיבו לי, או רצונו לומר שהרחיבו את לבבי :

(טז) לכן פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני והם רבים אתו כי האברים בעוזריו:

(יז) ואם אינו כן אלא שצדיק אני אם כן תגרת יצרי אינו אלא מטעם שכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ראה והביטה כי הנה צרות שני לבבות אשר לי יצה"ר ויצה"ט הרחיבו כי על ידי שנתקבלה תשובתי גדל גם יצרי הרע והטוב ורבה יותר מחלוקתם כנודע כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ולכן בהיותי צדיק אז יחרץ וצרות לבבי הם שני הלבבות הרחיבו לכן ממצוקותי שיש לי מיצרי ואברי המציקים לי מפאת עצמי הוציאני שתכינם לבל ילחמו בי וישאר הוא יחידי ואוכל לו:

ראה עניי ועמלי. ועל ידיהם שא לכל חטאתי:

ראה עניי כמו שפרשתי (פסוק טז).

ראה עניי כו' הנה ארז"ל על פסוק ואני בעניי הכינותי לבית אלהי וכו' וכי עני היה אלא ע"י שהייתי מתנהג כעני לאכול תרדין וכיוצא כעני יכולתי להכין לבית אלהי כל הכסף והזהב הזה. ונבא אל הענין והוא כי הלמד תורה מתוך יסורין עונותיו מתכפרים והוא בן העה"ב והיה מקום לומר כי לא היו לו יסורין כי הלא מלך גדול היה לז"א ראה עמי כלומר עוני שלי כי יותר יגדל ערך המקבל יסורין בהיותו מלך אשר בידו להתענג מכל האדם כי גם במלכותו מסגף עצמו על כן יוכפל שכרו וזהו ראה עניי שאני מתנהג כעני וגם עמלי שהיה עמלו בתורה ואמר עמלי והוא מ"ש ז"ל שעם היותו מלך היה דן ועוסק בתורה על גבי קרקע ובזה ג"כ יוכפל מכל עמל יתר אנשים ובזה ושא לכל חטאותי:

ושא. ענין מחילה וסליחה:

ראה עניי - מן עניי ורב עמלי למנוע עצמי מן התאוה.

ושא לכל חטאותי. כל חטאתי חסר וא"ו בר מן דין ושא לכל חטאותי:

ראה, כי העוני והעמל שיגיע לי בעולם יהיה לי לכפרת עון וע"ז בקש ראה עניי ושא לכל חטאתי, זאת שנית אבקש (יט-כ) ראה אויבי כי רבו, שמרה נפשי והצלני לבל יחטיאו את נפשי, וזאת שנית בל אבוש כי חסיתי בך ויהיה מזה חילול השם, כמ"ש בתחלה בך בטחתי אל אבושה:

ועמלי שאני עמל במלחמות.

ושא לכל חטאתי - שעברו.

ושא כל חטאותי: שיהיה עניי כפרת חטאתי, כי למצוה עמלי הוא שאני נלחם בעד ישראל.

ושנאת חמס. שלא כדין:

ראה איבי כי רבו, ראה איבי: פלשתים ואדום עמון מואב וארם.

ראה אויבי כו' הנני נכוה בשתי אשות א' כי אויבי רבו ועל כן אפשר שבתוך רבים יהיה אחד ביניהם בלתי אשם כשאר וחושש אני פן תעלה חמתי באפי ואפגע בהם ואשפוך דם נקי בקרב השאר ומצד אחר אני רואה כי ושנאת חמס שנאוני ואשמים הם:

רבו. גדלו:

ראה - ועוד שאפחד מאיבי חנם שישנאוני ויהיו סבה שלא אלמד דרכיך.

ושנאת חמס. ר״‎ל שונאים אותי כאלו הייתי איש חמס:

ושנאת חמס שנאוני: שלא הרעותי להם והם נלחמים בי. ובדרש (שוחר טוב בקצת שנוי): אם עשו שונא ליעקב לפי שנטל ממנו הברכה, לברבריים מה עשה? לפלשתים מה עשה? לגתניים מה עשה? הוי: ושנאת חמס שנאוני.

שמרה נפשי והצילני אל אבוש כי חסיתי בך: הצילני מידם כי הם ארבים לנפשי לפי שלא הצליחו על ישראל מעת שמלכתי.

על כן אני מבקש מאתך ה' שמרה נפשי פן אהרוג נקי וגם והצילני פן אפול בידם ושמא תאמר איך תצילני והם בעלי בחירה עכ"ז אל אבוש כי חסיתי בך .

שמרה, אל אבוש - מאשר אקוה להיות עבד השם.

יצרוני. ישמרוני:

תם וישר יצרוני כי קויתיך: עי עמי התם והישר ועמהם העול והחמס. והתם והישר יצרוני מרעתם כי בכל צרותי קויתיך.

כי גם שאינך מציל מיד בעלי בחירה הנה יצטרפו שני דברים אחד תם ויושר שלי וגם הצטרף כי קויתיך וז"א תם ויושר יצרוני כי קויתיך וכל זה על שם הרחמים שאני מדבר בו עד כה וזה על כי יחיד אני:

תום - תום לבבו ויושר מעשיו יצרוהו שלא ילך בדרך עקש. גם נכון הוא, שיצרוהו מן האויבים על כן אחריו פדה וכמו שהתפלל שהשם יצרהו ואל ימשלו בו שונאיו, כן יפדה כל ישראל.

תום וישר. מעשה התום והיושר שעשיתי המה ילמדו עלי זכות להיות נשמר:

תם, אולם אבקש שלא ע"י מלחמה ורב חיל תצרני מן האויבים, רק התם והיושר המה יצרוני ע"י שקויתיך, שתומי וישרי ישמרו אותי:

כי קויתיך. הואיל ואקוה לך א״‎כ מהראוי שאהיה נשמר בצרוף זכות מעשה התום והיושר:

פדה אלהים בין בחיי בין במותי, הנני מתפלל שתפדה

אך על ישראל דרך כלל שהם רבים גם מדת הדין יפדם ויעזרם וזהו פדה אלהים את ישראל מכל צרותיו.

פדה וגו׳‎. כאומר לא על עצמי בלבד אני מתפלל כי אם על כלל ישראל:

פדה, לעומת מה שאמר שהוא מהביל עניני העוה"ז ואינו משים לב להתפלל על צרותיו כי הצרות הרחיבו את לבבו, אומר בכ"ז בעבור הכלל אני מבקש פדה אלהים את ישראל מכל צרותיו, כי לא כל בני אדם הם במדרגה זו להתיאש מכל עניני העולם ולבל ירגישו בצרות ועוני:

(יט) או יאמר ראה אויבי כי רבו בבנים ונכסים שהכל כחמס בידם ואותי שנאת חמס שנאוני שאומרים כי אשר לי חמס הוא בידי משאול:

(כ) שמרה נפשי כו' שלא אהרוג בהם והצילני את גופי שלא אהרג בידם וממה שאיני מקיים הבא להרגך השכם והורגו רק חסיתי בך שתעשה דיני אל אבוש במה שחסיתי בך:

(כא) כי אדרבה התם שיש בי שאיני מהרהר על כי אויבי רבו ומדה כנגד מדה תם ויושר יצרוני שהיו בי כאשר קויתיך לפני הבכאים עד שומעי קול הצעדה בראשי הבכאים כי התום ויושר יצרוני שלא אפול והיכן היה הלא הוא כי קויתיך כמדובר:

(כב) ושמא תאמר למה אחוש אם אמותה הפעם כי להיותם בעלי בחירה לא אמנעם ואתה לא תפסיד כי תהיה כפרה על כל ישראל לא יצדק שאהיה כפרה על אשר שנאוני ואם שאר ישראל צריכים כפרה ליפדות מאשמותם אתה ממקום אחר פדה אלהים את ישראל מכל צרותיו:

סוד ה' ליריאיו וגו'. שמעתי דסוד אין נקרא מה שאפשר לגלותו בדבור שא"כ אחר שיגלה גם האחר יודע כמוהו ואינו סוד כלל. רק סוד הוא מה שאי אפשר לגלותו כלל בשום אופן, שעל זה נאמר סוד ה' ליראיו שידיעת השי"ת סוד אצלם שאין יכולים לגלותו, והיינו דהרגשת האור בלב אי אפשר כלל להטעים ולהסביר לחבירו שאינו מבין בליבו ומרגיש כך, רק דברים היוצאים מן הלב הם הנכנסים ללב השומע אותם.
(לקוטי מאמרים דף נ"ז.)

4050 / (תהלים כח,ג) / תמשכני
אטרייר"ש מו"י / moi atreiras / תמשוך אותי
חסר בכתבי-היד.