Commento su Salmi 26:2

בְּחָנֵנִי יְהֹוָה וְנַסֵּנִי: אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל אמר לפניו רבש"ע מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אומרים אלהי דוד אמר אינהו מינסו לי ואת לא מינסית לי אמר לפניו רבש"ע בחנני ונסני שנאמר בחנני ה' ונסני וגו' אמר מינסנא לך ועבידנא מילתא בהדך דלדידהו לא הודעתינהו ואילו אנא קא מודענא לך דמנסינא לך בדבר ערוה מיד ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו וגו':
(סנהדרין קז ע"א)

בחנני יהוה ונסני וכפי שתמצא בלבי תדינני

בחנני ה' כו' כי אעמוד בנסיוני. אמנם לפי פשוטו של מקרא באמרו בחנני ה' כו' יורה כי ידברו הכתובים על עת בא דברו לפניו ית' לאמר לו שיאמר לו אלהי דוד כאשר יאמרו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואמר על תשובתו ית' בחנני ה' כלומר גם אני כהם:

בחנני, ונסני. הנסיון הוא גדול מן הבחינה, הבוחן הכסף הוא לדעת אם יש בו סיגים, והמנסה הוא ינסה אם יוכל למצוא בו כח המשיכה או אחת מכחות נעלמות אשר ינסה אם ימצאו במתכות הזה, ככל הנסיון שיעשו בעלי הכמיאה, וכן הבחינה הוא אם נמצאו באדם השלמות הראויה להמצא בו מצד טבעו, והנסיון הוא לדעת אם יוכל להתעלות אל ענינים נשגבים מטבע האדם כמו נסיון העקדה וכדומה, לכן הוסיף ונסני ועמ''ש לקמן (צ''ה ט')

בחנני - ידוע כי השם יודע הנסתרות והנה הטעם כי אתה תדע לבבי, כבוחן הכסף.

בחנני. לדעת מחשבותי:

צרופה. צרפה קרי:

בחנני, נגד הפעולות שהם בתמימות אומר, בחנני ה' ונסני, כי המעשים שלא יהיו תמימים, רצוני אשר לא יעשם מצד הטוב עצמו רק בעבור פניות חיצוניות מהגאוה והחונף וכדומה לא יעמוד בם בעת הנסיון, שאם ימצא תועלת בהנחת המעשים ההם יעזבם, לא כן המעשים הנעשים בתמימות כמ"ש כי אני בתומי הלכתי, הם כסף צרוף ולא ימצא בהם סיג בעת בכור יבחנו, ונגד מ"ש בה' בטחתי שהוא בטחון הלב אמר צרפה כליותי ולבי:

צרופה ^*יתיר ו. כליותי ולבי: תמצאם ככסף נקי. ואמר: כליותי, כי הם היועצות (בבלי ברכות סא א); ואמר לבי, כי הוא המבין ובעל המחשבות (שם); וכתב; צרופה על כל מחשבה ומחשבה שהיא בלי שום סיג: וכפי מחשבותי שפטני: כי אף על פי שמעשי אינם טובים לפעמים, לבי הוא ישר בכל עת. ולפי המעשים אמר: ואל תבוא במשפט את עבדך.

(א) ולפי זה יאמר שפטני ה' כו' ע"ד מה ששמעתי אומרים על פסוק והיה ה' לי לאלהים שאמר אז אהיה כ"כ מתנהג בחסידות שגם שאפילו מדת הרחמים יהפך לי לאלהים שהוא דין לא אירא וזה יאמר פה שפטני ה' שגם ה' יתהפך לו לדין ולא אירא לבלתי היות זכאי בדיני זה והוא כי לא גרעתי מהאבות לכנות שם אלהותך עלי כי הלא אני בתומי הלכתי כו' והוא כי הלא יתרון האבות הוא שלא היו צריכים סעד לתומם כנח שנאמר בו את האלהים התהלך נח כי היה צריך סעד לתומו אלא שמעצמם מתהלכים לתומם כד"א התהלך לפני אשר התהלכו אבותי לפניו וגם אני כהם כי אני בתומי הלכתי שלא הוצרכתי סעד לתומי כי אם בתומי של עצמי הלכתי וגם לא היה פחד אם תכנה אלהותך עלי גם בחיי אולי אטה אשורי מני הדרך הטובה שע"כ אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים כי הן בקדושיו לא יאמין וזהו ובה' בטחתי לא אמעד באופן שתוכל לכנות שמך עלי לומר אלהי דוד כי לא אמעד.

צרפה. הוא אחר הבחינה (כנ''ל י''ז ג') :

(ב) ואם בחנת אותם בחנני ה' גם אני ונסני והוא מה שכתבו בפ' וירא על מארז"ל על פסוק ה' צדיק יבחן שהביאו ב' משלים א' לקדר שעל הקדרה שיודע שהיא בריאה מכה בה ומשל הפשתני שכשפשתנו יפה מכה בו שמשתבח כו' כי לאחד מב' סבות ינסה יודע תעלומות את הצדיק או להראות את העולם צדקתו כקדר כי מכה בקדרה השלימה שיראו הרואים ויקנו אותה. ב' למען צרף אותו להשביחו כי מאז ישאר יצרו נכנע לפניו ועוד לא ירים ראש לעצור כח להחטיאו עוד ואמר דוד בחנני שהוא המציאות הראשון שהוא כאבן בוחן שיבחנו בה הזהב והכסף להראות את העם את יופי הזהב והכסף ופירשו ז"ל נסה את אברהם לשון נשיאות שהסמ"ך תתחלף בשי"ן בקש הקב"ה לנשאו בעולם שידעו צדקתו וזה יאמר בחנני ה' באבן בוחן ונסני כד"א נסה את אברהם שהוא לנשאו ע"י מה שיבחן בזה וזהו ונסני שיהיה הבוחן לנשאני כאשר היה באברהם כמ"ש ז"ל שעשה למען הודיע צדקתו את העולם ואם עדיין צריך לצרפני הוא מן הבחינה השנית וגם צרפה כו' לומר אם כבר צדיק אני בחנני ה' ואם עדיין צריך צרוף צרפה שני דברים א' כליותי שאדמה לאברהם שארז"ל שהיו שתי כליותיו נובעות חכמה וגם לבי לבלתי הרהר בשום דבר שהוא צד שוה בכל שלשת האבות: