Commento su Salmi 26:44

שפטני ה'. ובמקום אחר הוא אומר אל תבא במשפט וגו' (לקמן קמ"ג) אמר דוד כשאתה דן את הרשעים שפטני כי לפי הרשעים אני צדיק וכשאתה דן את הצדיקים אל תביאני במשפט:

לדוד שפטני יהוה שפטני וראה אם לבבי ישר אליך וכפי לבבי שפטני.

לדוד שפטני ה' כו' הנה ארז"ל שדוד המלך ע"ה בקש מהב"ה שיאמרו אלהי דוד אמר לו הקב"ה האבות נסיתים ואתה לא נסיתיך אמר לו בחנני ה' ונסני. והנה לפי הנראה מהמפרשים כי מזמור זה היה אחר מעשהו עם בת שבע שנסהו ולא עמד בנסיון ולפי זה יאמר לדוד כו' בענין מאמרם ז"ל שאמרו לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה ולא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא שאם יחטא יחיד אומרים לו כלך אצל דוד כו' וביארנו במקומו כי אומרים לא היה ראוי לאותו מעשה הוא שלא חטא תחלה חטא שעל ידו היה ראוי לבא חטא זה על ידו כענין עבירה גוררת עבירה כי אם שלא קדם לו עון אשר חטא שיהיה ראוי לאותו מעשה וזהו לא היה דוד ראוי כו' ובזה יאמר לדוד כלומר להיות ענין זה לדוד שלא היה ראוי לאותו מעשה לכן שפטני ה' מדת רחמים ולא מדת הדין ופירש ואמר מה שאמרתי לדוד הוא כי אני בתומי הלכתי לשאול תכנה אלהותך עלי ולא השיאתני איזו עבירה לגרור לי אחרת ובה' בטחתי לא אמעד:

אמעד. ענין החלקה והשמטה ממקום:

לדוד שפטני - אמר רבי משה: כי טעם שפטני קח משפטי ועשה לי דין מאויבי. הנכון בעיני: שטעמו קח הדין ממני אם נטה לבי מאחריך, על כן כי אני בתומי, כמו: תמים תהיה.

שפטני. לקחת משפטי משונאי:

לדוד שפטני ה'. במדת רחמים וירחם עלי כי אני בתומי הלכתי כי תמיד אחשוב בעבודתו ותורתו אפילו בדרך הלוכי לא זזתי מלחשוב בו ובתורתו וז"ש הלכתי ובה' בטחתי לא אמעד ההבטחה היא שלא אזוז מעבודתו ואיני בוטח שאהיה עשיר ומושל רק ההבטחה היא שלא אמעד. בחנני ה' ונסני לא שח"ו צריך מבחן ונסיון כי לפניו נגלו תעלומות. רק להודיע לפמליא של מעלה שאני תמיד חושב בעבודתך ולא יקטרגו עלי. צרפה כליותי ולבי והגם שכבר ידעת יועיל זה דכליותי ימהרו להבין התורה. כי חסדך תורת חסד תמיד לנגד עיני ואני חושב אפילו בדרך וז"ש והתהלכת"י באמיתך תורת אמת. לא ישבתי עם מתי שוא כלומר אנשי שקר וגם שוא הוא חנם שהם חנם מן המצות ואמר מתי שוא לרמוז רשעים בחייהם קרויים מתים. שנאתי קהל מרעים שהם רעים ומרעים אחרים. ועם רשעים לא אשב כלומר איזה שישב עם אנשים אלו ואני קורא אותו רשע לא אשב. לשמיע בקול תודה לתת הודאות שהבדילני מן התועים ולספר כל נפלאותיך בפרטי פרטות כי בספור הנס יכול להרחיב הדיבור כמ"ש הפוסקים וז"ש כל נפלאותיך כל דייקא מוצאם ומובאם ועל הכל להודות לשם ה':

לדוד, בתפלה זו יזכיר כי אינו מכת הצבועים המלאים רע בסתר וחונפים בגלוי, עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס, כי לבבו נאמן לאלהיו ומעשיו אין בם דופי, הוא נקי בין במעשה בין במחשבה, ולכן מבקש שלא יקרהו מקרה החנפים בין באושר הנפשי בין בהצלחת החיים העולמיים שפטני ה', ר"ל אתה תחוה מה משפטי ועניני, ואתה יודע שאני צדיק, בין במעשה כי אני בתומי הלכתי, ובין במצפון ואמונת הלב כי בה' בטחתי בטחון חזק שלא אמעד ממנו בשום פעם:

כי אני בתמי הלכתי וביהוה בטחתי לא אמעד: כלומר בתם לבבי ובכל אשר היה לי בטחתי ביי', לפיכך אין ראוי לי שאמעד. ובדרש (שוחר טוב בהפוך חלקי המאמר): כתוב אחד אומר שפטני וכתוב אחד אומר (תהלים קמג ב): ואל תבוא במשפט את עבדך? אמר דוד לפני הקדוש, ברוך הוא: בשעה שאתה דן את הרשעים שפטני; בשעה שאתה דן את הצדיקים אל תבוא במשפט את עבדך!

ובה' בטחתי - שיעזרני להיות לבי שלם, על כן לא מדעתי.

לא אמעד. לזה מהראוי שלא אמעד:

בְּחָנֵנִי יְהֹוָה וְנַסֵּנִי: אמר רב יהודה אמר רב לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל אמר לפניו רבש"ע מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אומרים אלהי דוד אמר אינהו מינסו לי ואת לא מינסית לי אמר לפניו רבש"ע בחנני ונסני שנאמר בחנני ה' ונסני וגו' אמר מינסנא לך ועבידנא מילתא בהדך דלדידהו לא הודעתינהו ואילו אנא קא מודענא לך דמנסינא לך בדבר ערוה מיד ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו וגו':
(סנהדרין קז ע"א)

בחנני יהוה ונסני וכפי שתמצא בלבי תדינני

בחנני ה' כו' כי אעמוד בנסיוני. אמנם לפי פשוטו של מקרא באמרו בחנני ה' כו' יורה כי ידברו הכתובים על עת בא דברו לפניו ית' לאמר לו שיאמר לו אלהי דוד כאשר יאמרו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואמר על תשובתו ית' בחנני ה' כלומר גם אני כהם:

בחנני, ונסני. הנסיון הוא גדול מן הבחינה, הבוחן הכסף הוא לדעת אם יש בו סיגים, והמנסה הוא ינסה אם יוכל למצוא בו כח המשיכה או אחת מכחות נעלמות אשר ינסה אם ימצאו במתכות הזה, ככל הנסיון שיעשו בעלי הכמיאה, וכן הבחינה הוא אם נמצאו באדם השלמות הראויה להמצא בו מצד טבעו, והנסיון הוא לדעת אם יוכל להתעלות אל ענינים נשגבים מטבע האדם כמו נסיון העקדה וכדומה, לכן הוסיף ונסני ועמ''ש לקמן (צ''ה ט')

בחנני - ידוע כי השם יודע הנסתרות והנה הטעם כי אתה תדע לבבי, כבוחן הכסף.

בחנני. לדעת מחשבותי:

צרופה. צרפה קרי:

בחנני, נגד הפעולות שהם בתמימות אומר, בחנני ה' ונסני, כי המעשים שלא יהיו תמימים, רצוני אשר לא יעשם מצד הטוב עצמו רק בעבור פניות חיצוניות מהגאוה והחונף וכדומה לא יעמוד בם בעת הנסיון, שאם ימצא תועלת בהנחת המעשים ההם יעזבם, לא כן המעשים הנעשים בתמימות כמ"ש כי אני בתומי הלכתי, הם כסף צרוף ולא ימצא בהם סיג בעת בכור יבחנו, ונגד מ"ש בה' בטחתי שהוא בטחון הלב אמר צרפה כליותי ולבי:

צרופה ^*יתיר ו. כליותי ולבי: תמצאם ככסף נקי. ואמר: כליותי, כי הם היועצות (בבלי ברכות סא א); ואמר לבי, כי הוא המבין ובעל המחשבות (שם); וכתב; צרופה על כל מחשבה ומחשבה שהיא בלי שום סיג: וכפי מחשבותי שפטני: כי אף על פי שמעשי אינם טובים לפעמים, לבי הוא ישר בכל עת. ולפי המעשים אמר: ואל תבוא במשפט את עבדך.

(א) ולפי זה יאמר שפטני ה' כו' ע"ד מה ששמעתי אומרים על פסוק והיה ה' לי לאלהים שאמר אז אהיה כ"כ מתנהג בחסידות שגם שאפילו מדת הרחמים יהפך לי לאלהים שהוא דין לא אירא וזה יאמר פה שפטני ה' שגם ה' יתהפך לו לדין ולא אירא לבלתי היות זכאי בדיני זה והוא כי לא גרעתי מהאבות לכנות שם אלהותך עלי כי הלא אני בתומי הלכתי כו' והוא כי הלא יתרון האבות הוא שלא היו צריכים סעד לתומם כנח שנאמר בו את האלהים התהלך נח כי היה צריך סעד לתומו אלא שמעצמם מתהלכים לתומם כד"א התהלך לפני אשר התהלכו אבותי לפניו וגם אני כהם כי אני בתומי הלכתי שלא הוצרכתי סעד לתומי כי אם בתומי של עצמי הלכתי וגם לא היה פחד אם תכנה אלהותך עלי גם בחיי אולי אטה אשורי מני הדרך הטובה שע"כ אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים כי הן בקדושיו לא יאמין וזהו ובה' בטחתי לא אמעד באופן שתוכל לכנות שמך עלי לומר אלהי דוד כי לא אמעד.

צרפה. הוא אחר הבחינה (כנ''ל י''ז ג') :

(ב) ואם בחנת אותם בחנני ה' גם אני ונסני והוא מה שכתבו בפ' וירא על מארז"ל על פסוק ה' צדיק יבחן שהביאו ב' משלים א' לקדר שעל הקדרה שיודע שהיא בריאה מכה בה ומשל הפשתני שכשפשתנו יפה מכה בו שמשתבח כו' כי לאחד מב' סבות ינסה יודע תעלומות את הצדיק או להראות את העולם צדקתו כקדר כי מכה בקדרה השלימה שיראו הרואים ויקנו אותה. ב' למען צרף אותו להשביחו כי מאז ישאר יצרו נכנע לפניו ועוד לא ירים ראש לעצור כח להחטיאו עוד ואמר דוד בחנני שהוא המציאות הראשון שהוא כאבן בוחן שיבחנו בה הזהב והכסף להראות את העם את יופי הזהב והכסף ופירשו ז"ל נסה את אברהם לשון נשיאות שהסמ"ך תתחלף בשי"ן בקש הקב"ה לנשאו בעולם שידעו צדקתו וזה יאמר בחנני ה' באבן בוחן ונסני כד"א נסה את אברהם שהוא לנשאו ע"י מה שיבחן בזה וזהו ונסני שיהיה הבוחן לנשאני כאשר היה באברהם כמ"ש ז"ל שעשה למען הודיע צדקתו את העולם ואם עדיין צריך לצרפני הוא מן הבחינה השנית וגם צרפה כו' לומר אם כבר צדיק אני בחנני ה' ואם עדיין צריך צרוף צרפה שני דברים א' כליותי שאדמה לאברהם שארז"ל שהיו שתי כליותיו נובעות חכמה וגם לבי לבלתי הרהר בשום דבר שהוא צד שוה בכל שלשת האבות:

כי חסדך לנגד עיני לפיכך לא נטה לבי מאחריך כי תמיד חסדך לנגד עיני; לפיכך

כי חםדך לנגד עיני כו' הלא אמרתי כי אני בתמי הלכתי שלא הוצרכתי סעד לתומי ראה נא כי כן היה כי הלא חסדך שבו בראת העולם כי עולם חסד יבנה לבלתי דקדק הרבה במעשה בני האדם גם אם לא יתכשרו מעשיהם לגמרי כענין היות להם איזו פניה הנה זה היה לנגד עיני באופן היה אפשר לי להטות בצד מה מנקודת אמתך באיזו פניה בשמך חסדך אך לא כן עשיתי רק והתהלכתי באמתך מה שהוא אמת לפניך בעצם. או יאמר כי חסדך כו' במאמרם ז"ל על פסוק אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב כי בראות דוד את עצמו בצערי מות אמר היתכן כי משחני ה' למלך ואני נרדף להמית ואין לי מנוחה והיכן היא מלכותי על כן היה אומר כי אין זה כי אם שכל האדם אפילו שמואל הנביא כוזב ולא שלחו ה' למשחני והנה מגודל הצער היה אפשר להרהר ח"ו כלפי מעלה ששב מאשר שלח למושחו וכיוצא ואדרבה לא הרהר רק בשמואל וזהו אומר ראה נא ה' איך אני מתנהג בתום כי הלא חסדך שמשחתני למלך היה לנגד עיני שהיתה המשיחה במקום הנחת התפילין שהוא נקרא בין העינים ועכ"ז לא הרהרתי בהיותי מטולטל ונרדף באמתך כי לא הרהרתי רק באמתת שמואל שהוא אדם ולא אל אך לא בך אל כי לא איש אל ויכזב וזהו והתהלכתי שהייתי מתהלך ומטלטל ותמיד באמתך:

כי - כאילו אני רואה חסדיך לעולם לנגד עיני.

לנגד עיני. להתבונן בהם ולזה אהלך באמתך:

כי מבאר האמצעיים שעל ידם היה תמים במעשיו, א. כי חסדך לנגד עיני שהיה משים תמיד לנגד עיניו החסדים שעשה ה' עמו ועי"ז עבד אותו מצד הכרת הטובה ומצד שהוא נתלה ממנו להשיג חסדיו תמיד, ב. והתהלכתי באמתך, ע"י שהכיר האמתיות מגדולת ה' ורוממתו שזה מדרגה יותר גדולה שעבד אותו מצד יראת הרוממות:

והתהלכתי באמתך: כמו (בראשית ו ט): את האלהים התהלך נח, שהתהלך בדרכי האלהים באמת ובישר לבב.

והתהלכתי - להרגיל כדרך: ויתהלך חנוך.

באמתך - מדרך האמת.

ועם נעלמים. הנכנסין בסתר לעשות במחשך מעשיהם:

לא ישבתי עם מתי שוא כדי שלא אלמד ממעשיהם ומדבריהם הרעים.

לא ישבתי עם מתי כו' גם אשר אמרתי שהייתי בוטח בה' שלא אמעד מכאן ואילך בעון אשר חטאתי הנה כי כן הוא כי הלא אין אדם חוטא כי אם לאחד מב' סבות או מפאת יצרו כי רע ומר הוא ומתגבר עליו או מהתחבר לאנשים רקים או רשעים והנה על צד היצה"ר כבר אמרתי כי משועבד הוא אלי כי התהלכתי באמתך כי בתומי הלכתי וגם לענין התחבר עם אנשים אשר לא טובים גם זה אין לי כי הלא כל ימי לא ישבתי עם מתי שוא המתעסקים בשוא הבלי העולם רק עם תופסי התורה ועוד אהיה נזהר מכאן והלאה כי גם עם נעלמים אשר אין נגלה בעצם אם הם מתי שוא שהם נעלמים ואדם מסתפק בהם גם אתם לא אבא מכאן והלאה כי אשתמר מן הספק באופן שלא אמעד:

מתי. אנשי כמו מתי מספר (בראשית ל״ד):

נעלמים. נגזר משם עולם, השטופים בתאות העולם, ולפרושי נמצא ממנו הפעל, עלימו יתעלם שלג (איוב ו׳:ט״ז) :

לא, מתי שוא - הפך דרך האמת.

לא ישבתי. שלא אלמד ממעשיהם:

לא, גם הסיר מעל פניו הדברים המונעים מן השלימות, שלא ישבתי עם מתי שוא שהם מסיתים ומדיחים בני אדם מעבודת ה' ע"י טענות של מינות, וגם עם נעלמים שהם אנשים הדבוקים בתאות עוה"ז והנאת העולם, לא אבא לבל אלמד ממעשיהם:

לא אבוא. איני רגיל לבוא וליכנס במקהלם:

ועם נעלמים שעושים חטא בסתר ונעלמים מבני אדם. לפיכך אמר:

נעלמים - מגזרת ונעלם דבר, שיעשו דברים לא כן בסתר. ויש אומרים: מגזרת עלם, שהוא אוהב השחוק והלעג.

ועם נעלמים. העושים עבירות במקום נעלם ונסתר:

לא אבוא: לא נכנסתי עמהם במקום סתרם. ועוד כפל הענין במלות שונות, ואמר:

שנאתי קהל מרעים ועם רשעים לא אשב: הרשעים שנאתי להתחבר עמהם ולשבת אתם, אבל מושבי בבית אלהי ושם אלך תמיד.

ואם כן אחר שעם מתי שוא שאינם מרעים לבריות ולא עם רשעים לשמים רק עוסקים בהבלי העולם נשמרתי כל שכן שלא אתחבר לרשעים כי שנואים הם אצלי כי הלא שנאתי קהל מרעים שהם מרעים לבריות ומכל שכן שעם רשעים לשמים שאשתמר ולא אשב עמהם באופן שע"י כן לא. אמעד. או שיעור הכתוב שנושא ק"ו ואומר אם מתי שוא ונעלמים שהם קהל מרעים לבריות שנאתי ואם כן ודאי שעם רשעים לשמים לא אשב כי קל וחומר הדברים:

שנאתי - הזכיר הליכה והתהלכתי ואחר כן שבת, לא ישבתי ואחר כן הביאה לא אבוא. והנכון בעיני: כי הטעם לא אבוא בסודם, והזכיר פעם אחרת ועם רשעים לא אשב, כי מתי שוא הם בדבור והרשעים במעשה.

שנאתי, ודבר זה נעשה טבע בנפשי עד ששנאתי את המרעים, וגם שנאתי קהל מרעים, אף שיסכימו על עשות רעות קהל גדול ועם רב שנאתי אותם, עד שבטחתי שעם רשעים לא אשב לעולם גם בעתיד, כי ישיבה עם רשעים הוא נגד טבעי:

בנקיון. שאין גזל במצות שאני מקיים לולב הגזול פסול:

אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי: א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא ק"ש ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן דכתיב ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' וכו':
(ברכות טו ע"א)

ארחץ בנקיון כפי ואסבבה את מזבחך יהוה: וכשארחץ בנקיון כפי אז אסבבה את מזבחך יי' להקריב עם עולותי. לא כרשעים שמביאים עולות בידיהם וידיהם דמים מלאו; אבל אני ארחץ בנקיון כפי שלא יהיה בידי שום עון כשאבא להקריב עולות.

ארחץ בנקיון כפי כו' הנה אמרו רז"ל על פסוק כי דמים רבים שפכת לפני שכשאמר לו הוא ית' אתה לא תבנה הבית כי דמים רבים שפכת השיב דוד ואמר האם יש בי עון על שפכי דמי הגוים ואמר לו הקב"ה לפני כלומר הרי הם כאלו דם קרבנות הקרבת על המזבח לפני. ובזה נבא אל ענין הכתוב והוא כי זה שלמדונו רז"ל פירוש הכתוב שהוא ית' אמר לו שהיו דמים ששפך כדם קרבנות הוא עצמו מלמד לנו דוד עצמו והוא כי אמר הלא אמרתי כי אני בתמי הלכתי ובחנני ה' כו' והלא אם יאמר איש הלא דחה אותך הוא ית' מלבנות בית המקדש על כי דמים רבים שפכת הרי שאינך נקי כפים לפניו ואיך עלה על לבך להדמות אל האבות לכנות אלהותו ית' עליך ושיבחנך וינסך כי התהלכת באמתו ית' לז"א הנה לא לבלתי נקי כפים חשבני ה' באמרו כי דמים רבים שפכת לפני כי אם אדרבה לדם חטאות כי הלא טינופת דם הכפים ארחץ בנקיון הלב וטוב הכונה שהיתה להפיל אויבי ה' ובזה יחשבו לי כמסבב מזבחך ה' בדם חטאות הצבור שהם בסיבוב המזבח לתת ארבע מתנות על ארבע קרנות למזבח כמאמר התנא עלה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית וזהו ואסובבה את מזבחך ה' כי בטוב הכונה אני כמסבב מזבחך כי לדם קרבנות יחשב לו דמם של רשעים:

ארחץ - טעם בנקיון שלא עשה אחת ממצות לא תעשה, ואז אסובב מזבחך בעולות.

ארחץ. ר״‎ל בתחלה אנקה כפי מלכלוך עון ואחר זה אסובב מזבחך להקריב בה לה׳‎ כי לולא הנקיון אין הקרבן מקובל ברצון:

ואסבבה. חסר וא"ו:

ארחץ, איני רוחץ את כפי במים כמו שרוחצים הידים מן הכיור בעת שצריך לעלות אל המזבח, רק בנקיון ארחץ כפי, במה שאני נקי מכל חטא ושמץ וע"י רחיצת הנפש, זה הוא הרחיצה שלי, ולא אעלה על המזבח להקריב חטאות ואשמות רק ואסובבה את מזבחך, כדי:

לשמע. כמו להשמיע:

לשמע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך: לשמע כמו להשמיע; וכן (ישעיהו כג יא): לשמד מעזניה כמו להשמיד. אמר: אבא בית מזבחותיך להשמיע שם בפני קהל קדושים תודה בקול רם. והוא שיהיה מודה בפניהם על החסדים שעשה לו האל והצילו מכל צרה ולספר כל הנפלאות שעשה עמו בעתות צרותיו.

ואם יאמר אדם א"כ אפוא שכל דמים רבים ששפכת היו לך כחטאות וקרבנות כפרה אם כן למה זה שמת לבך והשתדלת שיבנה בית המקדש בימיך ומה גם כי דמית עצמך אל האבות והם לא היו צריכים בית המקדש כי הן הם המרכבה אך הלא יראה כי היה הדבר למען יהיו לרצון קרבנות כפרת אשמותיך שם נגד שער השמים מכוון לשבתו ית' על כן הנני בא ואומר כי לא כן הוא כי אם על שני דברים אחד להקריב תודות על כל הטובות אשר גמלתני וגם לספר שם כל נפלאותיך לפני כל ישראל העומדים שם בבית ה' וזהו לשמיע כו' לומר כדי לשמיע בקול תודה שהוא הדבר הא' וגם לספר כל נפלאותיך:

לשמיע. כמו להשמיע :

לשמיע - כמו להשמיע, וכמוהו לשמיד מעוזניה.

לשמיע. להשמיע לבני אדם בקול הודאה:

להשמיע בקול תודה, על הטובות והחסדים, ולספר כל נפלאותיך, שעיקר ההודאה היא מה שאוכל לספר נפלאותיך, שעי"כ יראו בני אדם גדולת ה':

כל נפלאותיך. זה הלל שיש בו לשעבר ויש בו לגוג ויש בו לימות המשיח ויש בו לעתיד לבא:

ונפלאותיך - פעול למלת לשמיע ולספר.

יְהֹוָה אָהַבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶךָ: אמר אביי מריש הואי גריסנא בביתא ומצלינא בבי כנשתא כיון דשמעית להא דקאמר דוד ה' אהבתי מעון ביתך הואי גריסנא בבי כנישתא וכו':
(מגילה כט ע"א)

יהוה אהבתי מעון ביתך קהל מרעים שנאתי, אבל מעון ביתך אהבתי; והוא הבית שהיה בו הארון, ושם הלוים והכהנים נביאים וחסידים וקדושים משרתי האל כמו אסף ואחיו.

הוא מה שה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך אך לא להקריב קרבנות על עון והנה זה הוא שעור הכתובים ולהתכת תיבות אלו באמרו מעון ביתך וכו' ומקום כו' שיראה כפל ענין במלות שונות שהם שתי קושיות יהיה שאמר הן ידעתי כי הלא הוא דבר מתמיה כי האמנם ישב אלהים על הארץ אך אין זה כי אם כענין הנה מקום אתי שהמקום הוא אתו יתברך ולא שהוא יתברך במקום וכמאמרם ז"ל מעונה אלהי קדם הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו ע"ד זה אמר דוד ה' שהוא מציאותך הגדול והנורא איני אומר שאהבתי מעונך כי אדרבה אתה מעון המקדש ואין המקדש מעונך כי אם אהבתי מה שהוא מעון של ביתך אשר אתה הוא כי אתה מעון של הבית וגם מה שיש בבית הוא התפשטות הנקרא כבוד וזהו ומקום משכן כבודך התפשטותך שהוא הבית עצמו . או יאמר מאמרנו במקומות אחרים כי בית המקדש של מעלה משתלשל איכותו למטה בבית המקדש התחתון כמאמר הכתוב בנה בניתי בית זבול לך ושעל כן היו עומדים צפופים ומשתחוים רוחים כמפורש אצלנו יפה במזמור שמחתי באומרים לי בסייעתא דשמיא. ובזה יאמר ה' אהבתי מעון ביתך הוא כללות בית המקדש של מטה שהוא מעון של ביתך המיוחד הוא ב"ה של מעלה כי רוחני וקדוש הוא מתייחס אל בית ה' ועל הכל אהבתי מקום משכן כבודך הוא בית קדש הקדשים:

מעון. מדור:

מקום משכן כבודך. הוא פנימי מן הבית :

ה' אהבתי מעון ביתך - כנגד לא ישבתי עם מתי שוא.

אהבתי מעון ביתך. לבוא בה ולהללך:

ה' אהבתי. בגעיא בספרי ספרד:

ה', אין אני בא למקדש ה' מצד ההרגל, רק מצד שאהבתי מעון ביתך מצד אהבה וחשק פנימי ע"י ששם מקום משכן כבודך, לכן אבקש אל תאסף עם חטאים נפשי, שנפשי הרוחנית בל תאסף לשאול כנפש החטאים, וכן אל תאסף עם אנשי דמים חיי, שהם ימותו בלא עתם, כי כן ראוי להם, יען אשר בידיהם זמה, שבידם השמאלית עוסקים בזמה ועושים מעשה זמרי, ובכל זה ימינם מלאה שחד אוחזים שחד ממעשים טובים שעושים בגלוי בצביעות, כאילו בזה יתנו לך שוחד שישפטו כמשפט צדיקים ומבקשים שכר כפנחס, אבל ואני בתמי אלך, שאיני חונף רק כפי כן לבי, ולכן איני צריך לתת לך שוחד, רק פדני אתה וחנני, וע"י שרגלי עמדה במישור ולא נטיתי מן היושר אל דרך עקלתון לכן במקהלים אברך ה' על טובותיו וחסדיו עמדי:

ומקום משכן כבודך: כי במקום שהיה בו הארון שם היה שוכן הכבוד על הנביאים ואנשי רוח הקדש.

תאסף. ענין מיתה:

וטעם ביתך – ששם הצדיקים העובדים שמך באמת, כי שמה תמיד יושבים. אמר רבי משה: כי טעם אל תאסוף שיתפלל שלא יהיה אחריתו כאחריתם. והנכון בעיני: שלא יתכנו עלילות שיתחבר עם החטאים כל ימיו, ואף כי עם אנשי דמים, שהם רעים מהחטאים.

אל תאסף עם חטאים נפשי ועם אנשי דמים חיי: וכיון שבחרתי אני חברת הצדיקים אל תאסף עם חטאים נפשי, כלומר שלא אמות מיתת חטאים ואנשי דמים, כי נפשם כמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו (שמואל ב יד יד), ונפשי תאסף אל כבודך במותי.

אל תאסף עם כו' במאמר ברוריה לר' מאיר מי כתיב חוטאים חטאים כתיב הנה נראה כי לדעתה וגם כאשר נראה שהגמרא מסכים בדבר הוא כי פירוש חטאים הוא מציאות החטאות שאדם חוטא ואחשבה שקראם הכתוב לשון זכר ולא אמר חטאות כמה דאת אמר כמה לי עונות וחטאות לרמוז אל המשחיתים שנעשים מהם המקטרגים לפניו יתברך. ונבא אל הענין אמר אל תאסוף עם חטאים נפשי שלא תאספנה בקרב ימים באופן תאסף עם היות עמה חטאים עדיין עד שאשוב מהם ויתמו חטאים מן העולם ובכלל החטאים שאני צריך להסיר מעלי הוא כי ועם אנשי דמים שהיו חיי אתם גדל עמהם:

עם חטאים. כמיתת החטאים ודומה להם בענין רע:

זמה. כל זמה שבמקרא לשון מחשבה יש לטובה ויש לרעה:

אשר בידיהם זמה כמו (הושע ו ט): כי זמה עשו. ענין תועבה ומעשה רע, כמו ההרג והמכה שיעשו בידיהם. וכן השחד שיקבלו כמו שאמר:

הם אשר בידיהם זמה שהיה בא לידם דין זמה לדון וימינם מלאה שוחד לחפות הזמה ואפשר לי ללמוד ממעשיהם אעפ"י כן לא אלמוד וזהו ועם אנשי דמים חיי בעה"ז וגם אשר בידיהם זמה וימינם מלאה שוחד לחפות על דבר ערוה שהיה לי לחרד ולצווח כי כרוכיא ולא עשיתי:

בידיהם, ימינם. (כנ''ל כ''א ט') :

אשר - שיש להם כח לחשוב מחשבות ולסבב סבות לקחת שוחד וממון. ויש אומרים: כל מזמתם לקחת בידם, וככה וימינם והטעם כפול.

אשר בידיהם זמה. ולזה ראוים הם למות בענין רע:

מלאה שחד. בס"ס השי"ן דגושה:

וימינם מלאה שחד: ויש לפרש בידיהם: ברשותם, כמו (במדבר כא כו): ויקח את כל ארצו מידו; (בראשית כד י): וכל טוב אדניו בידו, כלומר: ברשותם ממון מקבץ מגזל ועון, והוא במעשה, והוא זמה.

וַאֲנִי בְּתֻמִּי אֵלֵךְ: אמר רבי שמעון בר אבא אין נא אלא לשון בקשה משל למלך בשר ודם שעמדו עליו מלחמות הרבה והיה לו גבור אחד ונצחן לימים עמדה עליו מלחמה חזקה אמר לו בבקשה ממך עמוד לי במלחמה זו שלא יאמרו ראשונות אין בהם ממש אף הקב"ה אמר לאברהם ניסיתיך בכמה נסיונות ועמדת בכלן עכשיו עמוד לי בנסיון זה שלא יאמרו אין ממש בראשונים את בנך ב' בנים יש לי את יחידך זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו אשר אהבת תרוייהו רחימנא להו את יצחק וכל כך למה כדי שלא תטרף דעתו עליו קדמו שטן לדרך אמר לו הנסה דבר אליך תלאה הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק כושל יקימון מליך כי עתה תבא אליך ותלא אמר לו אני בתומי אלך אמר לו הלא יראתך כסלתך אמר לו זכר נא מי הוא נקי אבד כיון דחזא דלא קא שמיע ליה אמר ליה ואלי דבר יגונב כך שמעתי מאחורי הפרגוד השה לעולה ואין יצחק לעולה אמר לו כך עונשו של בדאי שאפילו אמר אמת אין שומעין לו וכו'. (סנהדרין פט ע"ב)

ואני בתמי אלך שלא אתעסק בדברי מרמה לא במחשבה ולא במעשה.

כי אם ואני בתמי הייתי הולך רואה ושותק לזה אני צריך כפרה כיתר חטאים טרם אמות:

ואני בתומי - בלא זמה והטעם שיזכיר בתחלה בתומי הלכתי עד עתה, וככה אלך, ואתה תפדני מזימותם.

ואני. אבל אני הלא בתומי אלך לזה פדני ממיתת החטאים:

אלך. בטעם רביע:

פדני מצרות

וחנני: מטובך כפי שתראה תם לבבי ואז אודה את שמך ואמר:

רגלי עמדה במישור. בדרך ישרה:

רגלי עמדה במישור כלומר: שלא מטה רגלי, לפיכך

אך לומר שמא למדתי ממעשיהם לעשות כן גם אני זה איני צריך כי הלא רגלי עמדה במישור כי רגלי חסידיו שמר ה' ועל כן במקום ב' מקהלים כאשר יעשה ית' סעודה לצדיקים שיהיו אז ב' מקהלים פמליא של מעלה שעמו ית' והצדיקים אזכה שאברך ה' שינתן לי כוס של ברכה ואני אברך:

רגלי - טעם בתומי – תום לבבי.

רגלי. הלא רגלי עמדה בדרך הישר ובקהל רב אברך לה׳‎ ואינני כמוהם להיות דומה להם:

וטעם רגלי – ללכת בדרך ישרה. והנכון בעיני: כי אתה תפדני ואני אודך במקהלים ורגלי תעמוד לפניהם.