Commento su Salmi 28:35

לדוד אליך יהוה אקרא גם זה המזמור מענין המזמור שלפניו שקורא אל יי' שיתן שאלתו להשקיטו מעסקי העולם ולהניח לו שיהיה פנוי להתעסק בצרכי הנפש שהיא עבודת האלהים ובזה יכפרו עונותיו שעברו ותקרב נפשו אל האלהים. ואמר:

לדוד אליך ה' אקרא וכו'. הנה אומרו תחרש הוא שהוא כמחריש בלבד אך אומרו פן תחשה הוא יותר שתיקה גדולה הימנה שאין צריך לומר שאינו עונה את הקורא אותו כ"א גם רואה שמצרים את קוראו ושותק כמד"א תחשה ותעננו עד מאד. והנה לבא אל הענין נזכיר מאמרנו על פסוק והיה טרם יקראו ואני אענה כו' והוא ענין פסוק תאות לבו נתתה לו כו' והוא כ"א שני אוהבי המלך יבאו לפניו לשאול איש איש שאלתו ובקשתו והמלך ידע טרם ידברו שאלת כל אחד וגמר בלבם למלא חפצם ולא' יאמר אל תדבר דבר כי הלא טרם תקרא עניתיך ולשני יקשיב וישמע כל דברי שאלתו את מי משניהם אוהב יותר הוי אומר את השני כי גם שתאותו נתן לו משתעשע בדברו אתו וזה יאמר על הסוג השני תאות לבו נתתה לו ועכ"ז וארשת שפתיו בל מנעת סלה כ"א רצית לשמוע מפיו וזה אחשוב בפסוק והיה טרם יקראו ואני אענה ואתן לו תאותו ועכ"ז עוד הם מדברים בתפלה ואני אשמע ולא אומר להם החרישו ממני כי כבר עניתי אתכם שהוא כי אשתעשע בשמיעת קולכם. וענין זה יאמר גם פה שאומר אליך ה' אקרא שעדיין לא קראתי כ"א שאקרא שהכינותי עצמי לקרא ולומר צורי שהוא התחלת התפלה מיד טרם הקריאה אל תחרש ממני מלענות ולגזור הצלתי פן ימשך שבבלתי ראות סימן שעניתני אפסיד הבטחון ואתייאש ואחטא בזה באופן שגם תחשה ממני בהצר לי אויבי ואפול בידו ונמשלתי בעיני הרואים עם יורדי בור כי יאמרו כי עונותי לכדוני ויחטאו לה' :

צורי. רצה לומר חזקי:

תחרש, תחשה. כבר בארתי (ישעיה מ''ב) שהמחשה הוא הפך הדבור שהיה לו לדבר, והמחריש הוא הפך התשובה שהיה לו לענות, ועז''א אל תחרש כי ראוי לך לענות אל הצוררים ודבר זה נוגע אליך, כי גם אם תחשה בדבר שאין נוגע לך לענות אהיה נמשל עם ירדי בור וכ''ש בדבר זה שהאויב מדבר וצריך לענות לו,

לדוד אליך ה' אקרא - זה המזמור חברו דוד או אחד מהמשוררים עליו. אמר: צורי לנגד יורדי בור.

פן תחשה. פן כשתחשה ממני אהיה נמשל עם יורדי בור:

אליך ה' אקרא. אפשר דהכונה שהוא מכוין ליחד קבה"ו ע"ד שכתב הרמ"ע ז"ל בפרשת ויקרא ה' אלהים דהוא לשון זיווג ואני שואל אל תחרש וכו':

לדוד, מזמור זה נתיסד נגד פועלי און אשר דברו אתו אחד בפה ואחד בלב, נראו כאנשי עצתו ובסתר כרו עליו רעה ונוקשו אח"כ ונפלו בפועל כפיהם, כי ה' שמרו וגם שמר את ישראל מבא בדמים, ולא התבאר אם היה זה בעת שחרשו הזיפים עליו רעה או אנשי קעילה, או נגד אחרים משונאיו כמו שבע בן בכרי, כי התפלה תוכל להתפרש נגד כל אלה חורשי רעה:

צורי אל תחרש ממני מלשמוע אל שאלתי, כי יראתי

תחרש. תחשה ענין שתיקה כמו והחריש יעקב (שם ל״ד) וכמו עת לחשות (קהלת ג׳):

ומלת תחרש - מגזרת דומיה ואמרו: אל תחרש על רעך רעה להפריש בינות הטעמים, כי השרש הוא אחד.

אליך ה' אקרא, כי נגד האויב הנסתר קשה יותר להשמר מפניו, ורק ה' היודע נסתרות הוא רב להושיע נגד אלה חורשי רעה בסתר, לכן צורי אל תחרש ממני, כי אם תחשה ממני הלא אהיה נמשל עם יורדי בור, ולכן שמע קול תחנוני בשועי אליך לישועה, ומוסיף שלא תמתין כלל עד שאושיע, רק תושיע תיכף בנשאי ידי אל דביר קדשך אם רק אשא הידים לתפלה גם טרם שאשוע בקולי תשמע ותושיע:

פן תחשה ממני ונמשלתי עם יורדי בור: פן אהיה כמו הרשעים יורדי גיהנם שתלך באבדון נפשם במותם. ומלת תחרש כמו תשתוק, כלומר: שתעשה עצמך כחרש שלא תשמע ולא תענני בתפלתי; וכן פן תחשה, כמו (קהלת ג ז): עת לחשות.

שמע קול תחנוני בשועי אליך בנשאי ידי אל דביר קדשך: הבית שהיה שם הארון, כי שם הכבוד. וטעם בנשאי ידי כמבקש עזר מאחר שפרש לו ידו שיקבלהו בעזרתו. וכן (מלכים א ה נד): וכפיו פרשות השמים; (שמות ט כט): אפרש את כפי אל יי'. והנשיאה למעלה כנגד השמים. ויהיה פרוש אל דביר קדשך: בדביר קדשך כמו (שם כה טז): ונתת אל הארן את העדת אשר אתן אליך. או יהיה פרוש אל דביר קדשך כמשמעו, כי לנכח המקום ישא ידיו כמו אל השמים, כי הוא על דרך משל כמו סלם לעלות התפלה לכסא הכבוד. ועל דרך זה נאמר (דברי הימים ב ל כז): ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים. או יקרא דביר קדשך השמים כמו שקראם היכל והר קודש כמו שפרשנו (תהלים יא ד; טו א).

ואחר שעניתני טרם אקרא אל תמנע מלשמוע שועתי אחרי כן כ"א שמע קול תחנוני ולא אמר תחנוני כ"א קול תחנוני כלומר בזמן שאני משוע שהוא מצרה לי גם שתשית לבך להשתעשע לשמוע תפלתי אל תדקדק עמי בכוונתי אם היא שלימה אם לאו כ"א שמע הקול עם שהלב אינו מכוין כראוי וגם בנשאי ידי כו' שעי"כ יודע כי דבורי וידי שלמים הם כי לא היה לי א' בפה וא' בלב וגם ידי לא פעלו עולה שע"כ נשמע קולי בנשאי ידי:

בשועי. בזעקי:

שמע, בנשאי - אל מקום הארון יקראו דביר.

בנשאי ידי. בעת התפלה:

דביר. הוא בית קדשי הקדשים:

ד״א עזי תקפי, שנאמר ה׳ עזי ומעוזי (ירמיה טז יט), ואומר ה' עזי ומגני (תהלים כח ז), ד״א עזי מלכות, שנאמר ה׳ בעזך ישמח מלך (שם כא ב), ואומר ויתן עז למלכו (ש״א ב י).

אל תמשכני. אל תרגילני עם רשעים אטרירא"ש מו"י בלעז:

אל תמשכני עם רשעים ועם פעלי און שלא אמות מות רשעים כמו שאמר (תהלים כו ט): אל תאסף עם חטאים נפשי; וכן בזה הלשון: ואחריו כל אדם ימשוך (איוב כא לג), שפרושו: ימשוך אל המיתה.

אל תמשכני עם רשעים ועם פועלי און שאם לא תשמעני בנשאי ידי ח"ו אמשך עם רשעים שה' רחוק מהם ועם פועלי און בידיהם ובדבורם דוברי שלום עם רעיהם ורעה בלבבם פן אהרהר אחר שעם שדבורי טהור שאין לי אחד בפה ואחד בלב וגם בנשאי ידי עם שלא פעלתי און בהן אין הוא יתברך שומע קולי אמשך אחר רשעים ופועלי און בידיהם ובקול דבורם דוברים שלום ורעה בלבבם: אל תמשכני עם רשעים כו' זולת הכתוב יאמר כאשר שאלתי על צרת גופי שאל תחרש ממני ושתשמע קול תחנוני כמדובר ג"כ אוחילה לפניך על צרת הנפש והיא אל תמשכני עם רשעים כו' והוא כ"א עם היותם רעים וחטאים יהיו מוצלחים ומתים בשלוה ובהשקט הושיעני בל אבא להרהר ולימשך אחריהם חלילה ופירש כל הסוגים הנמצאים שהם נקראים רשעים שהם רעים לשמים ועם פועלי און שהם רעים לבריות וסוג שלישי הם הצבועים וחנפים דוברי שלום עם רעיהם ורעה בלבבם למשכם ברשתם לתומם וזהו אל תמשכני עם רשעים כו' שהוא בל יהיו מוצלחים בחייהם ואין חרצובות למותם בסלוקם שעל כן מהרהרים בני אדם וחוטאים:

אל - תסבב סבות שאתערב עם רשעים ואמשך עמהם.

אל תמשכני. להיות עמהם ודומה להם בקבול הגמול:

אל תמשכני עם רשעים. שלא אצטרך להחניף להם:

אל (מתחיל את תפלתו), אל תמשכני בל אמשך ברשת ע"י רשעים אשר הם דוברי שלום עם רעיהם ורעה בלבבם, שסכנתם גדולה מאד, כי איני יודע להזהר מהם ובקל אמשך אחריהם אל הרשת:

דברי שלום עם רעיהם ורעה בלבבם: כי רוב הרשעים אינם מגלים עצמם, ומראים שלום עם רעיהם ויחשבו רעה בלבבם.

ורעה בלבבם. חושבים בלבבם לעשות רע:

דוברי שלום עם רעיהם ורעה. הקליפה שהיא רעה היא בלבבם כן כתב בספר ארץ החיים. והיינו דבעונותיהם הקדושה שהיתה בקרבם נסתלקה ונכנסה הסט"א ועשו היצה"ט רע וז"ש ורעה בלבבם תרי ששלטה הקליפה רעה גם ביצה"ט ולבבם הוא רעה:

תן להם כפעלם וכרע מעלליהם כמעשה ידיהם תן להם השב גמולם להם: כי אין יודע לבבם אלא אתה שאתה יודע הנסתרות לפיכך שלם להם כמעשיהם הרעים, כי אתה יודע רשעם.

כ"א תן להם כפעלם דבר מתדמה אל הפעולה אשר פעלו מדה כנגד מדה באופן שכל רואה רעתם יצדיקו דינך ויתקדש שם שמים בראותם כי פוקד ה' לעושה הרעה כרעתו ולא יהרהרו וזהו אל החוטאים לשמים וגם אל פועלי האון המרעים לבריות תן להם כרוע מעלליהם ואשר הם צבועים דוברי שלום עם רעיהם ורעה בלבבם גם שאם תתן להם על מה שיחניפו לא יוכר לבריות שעל החנופה הוא כי אין העם מכירים כי חנופה היו דבריהם לכן כמעשה ידיהם תן להם שהוא על מה שעושים בפועל בלבד שהוא מעשה ידיהם תן להם דבר דומה אל מעשה ידיהם ואם לא יספיק זה להשיבם עדיך השב שנית גמולם להם בגיהנם:

תן להם כפעלם רוע מעלליהם, מעשה ידיהם, השב גמולם. יש הבדל בין הפעל ובין המעשה שהפעל הוא העסק בדבר והמעשה הוא גמר המעשה (כמ''ש ישעיה ה' י''ב, נ''ט ו', ירמיה כ''ב י''ג, נ' כ''ט, לקמן ס''ד י' קי''א ב'), ויש הבדל בין

תן, כפעלם - כנגד פועלי און.

תן להם. להרשעים הללו:

ידיהם תן להם. בספרים מדוייקים בצירי וכן היה ראוי להיות אף על פי שהוא במקף לפי שאינו סמוך למלה זעירא או מלה שהיא מלעיל כמו תן להם ה' מה תתן תן להם רחם משכיל (הושע ט׳:י״ד) אבל במכלול דף ק"ב כתוב שנמצא א' בסגול שלא כמנהג תן להם כפעלם והמסור עליו לית כותיה סגול וחד ותן עליה אש (פרשת קרח) וכן כתוב בהגהת לוית חן ש"ה פ"ח:

(ד-ה) תן להם כפעלם וכו' כי לא יבינו אל פעולת ה' בקש שישלם להם ה' מדה כנגד מדה, כמו שהם דברו אתי אחד בפה ואחד בלב ורצו להרוס אותי באופן שלא אדע שהם עוסקים בזה, כן ידבר ה' עמהם אחד בפה ואחד בלב עם שגם הם לא יבינו אל פעולות ה' ואל מעשי ידיו, שידמה להם שה' עוסק לבנותם, ובאמת הוא יעסוק להרוס אותם ולא לבנותם, וזה עונש מכוון כפעלם וכרוע מעלליהם, שגם הם לא ידעו להזהר מפני ה' כמו שאני לא ידעתי להזהר מפניהם (ועי' באה"מ):

פעל ומעשה. ובין

מעלל. שהמעלל הוא הפעולה היוצא מתכונה אשר בנפש ונוכל לומר שהבונה פעל ועשה את הבית ולא שעלל את הבית, שעלל לא יבא רק על פעולה הצומחת ממדות הנפש טוב או רע, ויש הבדל בין

תן להם כפעלם. ובין

השב גמולם. שהגמול נקשר עמו תמיד איזה התפעלות של אהבה או איבה, כמ''ש ישעיה נ''ט י''ח, ולמעלה י''ח כ''א, ובקש שבתשלומי ענשם ישקיף ה' בין על

המעשה. שעשו ובין על

הפעל. שהוא העסק שעסקו והאמצעיים שהכינו להוציא המעשה, וכן ישקיף על מעלליהם שהוא רוע מתכונה אשר בנפשם שמזה צמחה הפעולה, כמו על ידי מדות הכעס והאכזריות והגאוה ודומיהם, גם ישקיף על הגמול לפי האיבה והשנאה, למשל הרוצח על ידי מארב קשה מן הרוצח על ידי מלחמה וזה הפעולה והעסק, הרוצח את אוהבו קשה מהרוצח את שונאו וזה המעלל והתבונה לעשות רע להיושב בטח אתו, הרוצח ועינה את הנרצח ביסורים רבים ע''ה שנאתו ענשו גדול יותר וזה גמול :

כי לא יבינו אל פעלות יהוה ואל מעשה ידיו אינם מתעסקים בעבודת האל ואינם נותנים לבם להבין כי אם בהבלי העולם שהם מתחכמים ומבינים עליהם כמו שאמר הנביא (ירמיהו ד כב): חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו. וההבנה וההשגחה בפעלות יי' ובמעשה ידיו היא מעבודת האלהים, והיא להבין בחכמת הטבע ובפעלותיו ומעשה ידיו בשמים ובארץ; ומשם יתבונן כח מעשה אלהים שהכל מאתו, והוא הסבה הראשונה. וכן אמרו רבותינו, זכרם לברכה (בבלי שבת עה א): ואת פעל יי' לא יביטו ומעשה ידיו לא רא (ישעיהו ה יב): זה שאינו מחשב בתקופות ובמזלות.

וכל זה שאני אומר הוא כי לא יבינו העם אל פעולות ה' וכו' שלא ישכילו כי במה שמיטיב להם פה יהרסם ולא יבנם ויבאו לטעות ולחטוא לה':

כי - פעולות השם כנגד פעלם.

כי לא יבינו. אינם נותנים לב להבין פעולת ה׳‎ שמשלם לרשע כרשעתו יהרסם. ולזה יהרס אותם ולא יבנה עוד אותם לחזור לקדמותם:

כי לא יבינו. אין אחר כי פסק:

יהרסם דרך תפלה כמו שאמר: תן להם כפעלם

(ג) או שעור הכתוב ידעתי ה' כי אל תמשכני עם רשעים כו' כי תהיה עמי לבל אמשך עם שום אחד משלשת הסוגים האלה גם שלא תתן להם כפעלם ואראה בהצלחתם:

ואל מעשה ידיו - כנגד כמעשה ידיהם והטעם אילו היו מבינים פעולות השם לא היו פועלי און, כי ידעו כי השם יהרסם. ויש אומרים: שזאת תפלה או דרך נבואה וטעם ולא יבנם שיפלו ולא יקומו עוד.

ולא יבנם: עוד אחר שיהרסם. וטעם יהרסם כנגד אל פעלות יי'. הם לא יבינו אל פעלות יי' והוא יהרוס פעלתם ומעשה ידיהם.

(ד) אך אכ"ז אוחילה לפניך תן להם כפעלם כו':

(ה) מפני המון העם כי לא יבינו אל פעולות ה' כו' כי אדרבא במה שמטיב להם יהרסם בעוה"ז שמאכילם זכותם ולא יבנם לעולם הבא שהוא להשמדם עדי עד:

(ד) או יאמר תן להם כפעלם כו' לומר הלא ידעתי ה' כי אינך מוותר מן מעשיהם הרעים כחוט השערה ומה שתאריך להם הוא לרעתם כי תשלם לשונאיך אל פניו להאבידו אך הדבר הקשה הוא שבכלל האריכות הוא השאר הדבר מדור לדור כי עושי הרעה יוצלחו בחייהם וימותו בשלוה כי אין חרצובות למותם ותאריך לפקוד על שלשים ועל רבעים עד תמלא הסאה מעין מאמר הכתוב על הגוים ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה כי על שלא נתמלאה הסאה עד הנה מאריך עד דור רביעי אך הנה תמשך מזה רעה גדולה כי יהרהרו גם הם גם כל המון ישראל על מדותיו יתברך על כן חליתי פניך ה' בל תאחר עד מלאת הסאה ושמא תאמר איך אפקוד עליהם טרם מלאת הסאה לזה אני אומר כי המלאת הסאה הוא כדי לתת להם כל שיעור פעלם אך עשה זאת ואל תתן להם רק כפעלם שהוא כי תוותר להם קצת על העדר הטבת האריכות ותן להם לרשעים לשמים הוא הסוג הראשון כפעלם שהוא בכ"ף הדמיון כפעלם ולא כל פעלם וכן אל הפועלי און לבריות שהם הסוג השני תן להם כרוע מעלליהם ולא כל רוע מעלליהם ועל השלישית גם שתוותר להם החנופה שדוברים שלום עם רעיהם ורעה בלבבם ולא תפקוד להם רק כמעשה ידיהם שהוא מקצת מהרעה שיש בלבבם הבאה אל הפועל בלבד ונתרצה בזה במה שתעשה לנו חסד שלא תאריך להם עד דור אחר כ"א השב גמולם להם כי תפקוד עונם להם בעצמם ולא תשאיר לבניהם אחריהם ויטעו אחריהם כל הרואים הצלחתם כל ימיהם:

(ה) ועוד טעם שני על תועלת עצמם כי הלא בהצלחתם עד מותם לא יבינו הם עצמם אל פעולות ה' שמטיב להם לרעתם ואל מעשה ידיו נמצא כי בזה יהרסם ה' שימותו ולא בתשובה ולא יבנם כאשר בתת להם כפעלם וכרוע מעלליהם בימיהם שהיו חוזרים ונבנים ע"י תשובה ועל כן הראוי היה כי אתה ה' תעשה באופן יתוקנו וישובו ליבנות ולא שיהרסו כי זה דרך השם לחשוב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח:

ברוך יהוה כי שמע קול תחנוני: דרך נבואה. ונתן הודאה לאל ששמע תפלתו; וכן היה כי באחרית ימיו היתה סבה מאת יי' והיה דוד בסכנה עם ישבי בנב עד שנשבעו אנשיו שלא יצא עוד עמהם למלחמה (שמואל ב כא טז יז).

ברוך ה' כו' הנה כתבנו כי באמרו שמע קול תחנוני כו' חלה פני אל יחננו שעם שטרם יקרא יענהו עכ"ז אחר הסכימו לעשות שאלתו לא ימיש מהשתעשע ושמוע תפלתו אחרי כן כענין מאמרנו על פסוק טרם יקראו ואני אענה ועכ"ז עוד הם מדברים ואני אשמע בא עתה ואמר כי כן עשה לו אלהים ועל כן טוב להודות לה' ולברכו כי כן עשה לו וזהו ברוך ה' כי שמע קול תחנוני:

ברוך - בדרך נבואה, כי נשמע תפלתי והוא שמע קול תחנוני על דרך ותבוא אליך תפלתי.

כי שמע. אשר שאלתי לבל אהיה עם הרשעים הללו בעת קבול הגמול:

(ו-ז) ברוך נותן הודאה על ששמע ה' תפלתו, כי ה' היה עוזי ומגני בפניהם, ולא הוצרכתי כלל למלחמה רק ע"י שבו בטח לבי עי"כ נעזרתי, וגם יעלוז לבי ומשירי אהודנו כאלו נצחתי ע"י מלחמה וחיל:

ומשירי אהודנו. ומה היא ההודיה ה' עוז למו לאותן התלוין בו בעת שמעוז ישועות משיחו הוא:

יהוה עזי בשור"ק העי"ן ^*בכתב יד שלפנינו, ובשאר ספרים מדיקים, העי"ן בקבו"ץ שפתים והזי"ן בדג"ש.. ואמר דרך שבח והודאה:

עם היות שה' עוזי ומגני מאז בו בטח לבי ונעזרתי מן השמים מיד שענני טרם אקרא אלא שלא בא עדיין אל הפועל ומי הגיד לי כי נעזרתי מאז הלא הוא כי ויעלוז לבי מאז בטח לבי ואין זה כ''א שמן השמים ענני ונעזרתי ומשורש נפשי העליונה הושפע מיד שמחה בלבי מאליו באופן שלא בלבד אודנו על עשותו שאלתי וגם אל שמעו אל תחנוני אחרי כן כ"א גם מאשר הפך התחנון בעצבון לשיר במה שעלז לבי טרם אקרא שהייתי שר מיד לה' על הדבר גם מזה אחזיק לו טובה וזהו ומשירי אהודנו:

ויעלוז. וישמח:

אהודנו. כמו אודנו :

ה' - לפי דעתי: בו בטחתי לבדו ועזרוני רבים, כי הוא צוה להם.

ויעלוז לבי. בעבור העזרה:

עזי. בג' נקודות העי"ן:

ומגני שהצילהו מישבי בנב שאמר להכות את דוד.

ומשירי - כמו בשירי הפך והנותר בבשר ובלחם. ואמר רבי משה הכהן: יותר מזה השיר אהודנו.

ומשירי. אודה לו בשיר מן השירים שאמרתי:

ונעזרתי. הוא"ו בגעיא:

בו בטח לבי שיעזרני ממנו, ואף על פי שהייתי בסכנה דולה.

ונעזרתי כמו שכתוב (שם יז): ויעזר לו אבישי בן צרויה.

ויעלז לבי אין צריך לומר אם נצל ממות ששמח, אלא פרוש ויעלז לבי: שכלי, לפי שבאותו דבר נשבעו אנשי שלא אצא למלחמה עוד, ושמח השכל שנפרד מעסקי העולם, ויהיה לי פנאי להתעסק בדרכי האלהים.

ומשירי אהודנו: לפיכך אתן לו הודאה. וממה אתן לו? משירי אהודנו, בשירותי ובזמירותי.

יהוה עז למו וכיון שישב הוא בבית יי' התפלל על ישראל שיהיה להם עז בצאתם למלחמה שלא ירך לבבם כשלא יהיה הוא עמהם במלחמה. ויתן יי' להם עז במלחמתם ויגברו על איביהם.

ה' עז למו כו' אחרי התפללו יתן להם כפעלם כו' אמר הנה בזה שתי תועליות אחד עוז למו כי בראותם שנותן להם כפעלם יתנו אל לבם וישובו אל ה' ויחיו הם וזרעם וגם מעוז ישועות משיחו הוא כי בשלומם ומעוזם יהיה שלום למשיח ה' הוא מלכם הרועה אותם כמוני היום שהוא מלך ומושל על עם רב ורם וגוי צדיק שמתחזק בעבודת ה' ע"י כן:

עמך, נחלתך. כל מקום שבאו נרדפים יצייר בשם נחלה הקשר הקניני הדבוק לדור דורים (לקמן ע''ח ס''ח ס''ג ע''א) : והקדושה ודיבוק השכינה ותשועה הנפשיית (ולקמן ק''ו ח' ושם מ'), וכמ''ש בפרטות ירמיה (ב' ז') :

ה' עוז - טעם למו, לעוזרי, כי השם הוא עוז לעוזרים ומעוז לנעזר והוא משיחו דוד. ור' משה אמר: כי עוז למו כמו לו וכמוהו נגע למו. ואיננו נכון, כי למו שב אל עבד ה' ולעמו.

למו. לכל תמימי דרך בכללם:

ה' עז למו. אפשר דכביכול ה' שמו הגדול הוא תקף לישראל כי הם עמו וצאן מרעיתו כי חלק ה' עמו וכשם שהוא קיים כך ישראל קיימים. ומעוז ישועות משיחו הו"א כלומר ה"ו מהשם וא' מכסא שמוכרח שיושלמו ודאי זהו תקף וחוזק למשיח שיבא ב"ב כשיהיה שמו וכסאו שלם א"נ ה' עז תורה שבכתב שהיא נגד ה'. ומעוז כנגד תורה שבע"פ וזכות תורה ישועות משיחו:

ה', אמר אחר שתשועת דוד מקושר בתשועת ישראל שה' הזמין אותו למלך עליהם, ועז"א הלא ה' עז למו לישראל, ועי"כ הוא מעוז של ישועות משיחו, שבזכות ישראל צריך הוא להושיע את משיחו, וא"כ אבקש הושיעה את עמך שתעשה זה בעבור ישראל להושיע אותם, וגם ברכם בתוספת ברכה מצד שהם נחלתך, ששם נחלה מציין שבחרם לנחלה לו לדור דורים ועי"כ הם קדושים ומיוחדים לאלהיהם וצריך הוא לברכם בברכה יתירה, ורעם ומצד שהם עמך, ונשאם עוד יותר מצד שהם נחלתך, וזה יהיה עד העולם:

ומעוז ישועות משיחו הוא: משיחו הוא אומר על עצמו שהוא משיח יי' כמו שאמר גם כן על עצמו (שם כג א); משיח אלהי יעקב. אמר: יי' יהיה עז למו לישראל כמו שהיה מעוזי בצאתי עמהם למלחמה. וא"ו ומעוז ענינה: כאשר, כמו (תהלים נט טז); אם לא ישבעו וילינו; וכן (שם סג ו): ושפתי רננות יהלל פי.

ומעוז. וחוזק ישועות של משיחו:

הושיעה את עמך. את רומז לשכינה ובעבור השכינה תרחם על עמך כמ"ש בזהר הקדוש ועמה יפקון וברך את נחלתך שיומשכו רב ברכות ורעם ונשאם ע"ד העול"ם:

ורעם. לשון מרעה:

הושיעה את עמך וברך את נחלתך הושיעם מאיביהם וברך אותם במעשה ידיהם.

אך על כל זה לא על הנוגע אלי אני עושה שאבחר בעוז מפני הכבוד שאהיה רועה ישראל כי מי יתן תושיעם ותהיה אתה הרועה ולא אני וזהו הושיעה את עמך הם ההמון וברך את נחלתך הם הנבחרים תבא להם הטוב גם שלא אהיה אני הרועה אותם כ"א ורעם ונשאם אתה עד העולם כי על היותם עמך ונחלתך אני עושה לא על היות לי רוב עם הדרת מלך שאני המלך ורועה אותם כי מי יתן תושיע את עמך מיצרם הם ההמון הבלתי צדיקים וברך את נחלתך גם שאתה תרעה אותם ולא אני כ"א ורעם כי נחלתך ועמך המה וירויחו שעל ידי כן תנשאם עד העולם:

הושיעה - בעבור שהזכיר כי השם היה עוזו ויעלוז לבו, התפלל שירעה את ישראל, על כן: הושיעה וברך להוסיף השם עליהם וישמרם כמו הרועה, על כן: ורעם ונשאם, כלומר שיושבים במקום גבוה שלא תוכלנה החיות להזיקם. ורבי משה אמר: כי ונשאם שיתן להם צרכם כדרך ינשאוהו אנשי מקומו.

נחלתך. ישראל שלקחת לך לנחלה:

ורעם. בס"ס המדוייקים הוא"ו במאריך וזה מ"ש בחילופים ב"א ורעם יוציא הרי"ש ב"נ לא יוציא ועיין מה שכתבתי בשופטים ה':

ורעם ענינו: כרעה עדרו ירעה (ישעיהו מ יא).

(ב) ובמה שסדר התפלה היא התפלל ואח"כ מתחנן מעט כמ"ש הרמב"ם ז"ל יאמר אל תאחר מלשמוע התחנה אחר התפלה כ''א שמע קול שאחר השועה מאז שאני משוע אליך ולא מסוף השועה כ"א בנשאי ידי שהוא בתחלת השועה:

ורעם. רעה אותם במרעה טוב ותן להם רוממות עד עולם:

ונשאם על העמים.

(ג) והשועה היא שבהיותי בורח ונמשך אצל פנים חדשות תמיד אל תמשכני עם וכו' דוברי שלום ורעה בלבבם פן אבטח בם ואלכד כענין בעלי קעילה שהיטיב להם ואמר ה' שיסגירוהו:

עד העולם: תפלתי עליהם בין בימי חיי בין אחרי מותי כל ימי עולם. ופרוש עד העולם: עד סוף העולם.

(ד) ואל תאמר כי דרכך להאריך עד שלשים ורבעים זה היה אלו שאלתי לשלם כל רעתם אך מתרצה אני בתת להם כפעלם ותניח מחשבתם וגם כפעלם בכ"ף הדמיון ולא ככל מעלליהם רק כרוע היוצא אל הפועל ממעלליהם בלבד וגם אשר לא עשו ע"י אחרים רק כמעשה ידיהם בלבד אך בזאת שלא תאריך עד דור אחר רק השב גמולם להם בעצמם:

(ה) וגם לתועלתם כי הם עצמם לא יבינו פעולות ה' כו' שמה שמטיב להם הם חושבים שבונה אותם ואינו כן רק שיהרסם להשמדם עדי עד ולא יבנם כאשר חשבו הם:

(ו) וברוך ה' כי שמע קול תחנוני מאז שועי אליו והשאר מעין הקודם:

4050 / (תהלים כח,ג) / תמשכני
אטרייר"ש מו"י / moi atreiras / תמשוך אותי
חסר בכתבי-היד.