Commento su Salmi 28:9

ורעם. לשון מרעה:

הושיעה את עמך וברך את נחלתך הושיעם מאיביהם וברך אותם במעשה ידיהם.

אך על כל זה לא על הנוגע אלי אני עושה שאבחר בעוז מפני הכבוד שאהיה רועה ישראל כי מי יתן תושיעם ותהיה אתה הרועה ולא אני וזהו הושיעה את עמך הם ההמון וברך את נחלתך הם הנבחרים תבא להם הטוב גם שלא אהיה אני הרועה אותם כ"א ורעם ונשאם אתה עד העולם כי על היותם עמך ונחלתך אני עושה לא על היות לי רוב עם הדרת מלך שאני המלך ורועה אותם כי מי יתן תושיע את עמך מיצרם הם ההמון הבלתי צדיקים וברך את נחלתך גם שאתה תרעה אותם ולא אני כ"א ורעם כי נחלתך ועמך המה וירויחו שעל ידי כן תנשאם עד העולם:

הושיעה - בעבור שהזכיר כי השם היה עוזו ויעלוז לבו, התפלל שירעה את ישראל, על כן: הושיעה וברך להוסיף השם עליהם וישמרם כמו הרועה, על כן: ורעם ונשאם, כלומר שיושבים במקום גבוה שלא תוכלנה החיות להזיקם. ורבי משה אמר: כי ונשאם שיתן להם צרכם כדרך ינשאוהו אנשי מקומו.

נחלתך. ישראל שלקחת לך לנחלה:

ורעם. בס"ס המדוייקים הוא"ו במאריך וזה מ"ש בחילופים ב"א ורעם יוציא הרי"ש ב"נ לא יוציא ועיין מה שכתבתי בשופטים ה':

ורעם ענינו: כרעה עדרו ירעה (ישעיהו מ יא).

(ב) ובמה שסדר התפלה היא התפלל ואח"כ מתחנן מעט כמ"ש הרמב"ם ז"ל יאמר אל תאחר מלשמוע התחנה אחר התפלה כ''א שמע קול שאחר השועה מאז שאני משוע אליך ולא מסוף השועה כ"א בנשאי ידי שהוא בתחלת השועה:

ורעם. רעה אותם במרעה טוב ותן להם רוממות עד עולם:

ונשאם על העמים.

(ג) והשועה היא שבהיותי בורח ונמשך אצל פנים חדשות תמיד אל תמשכני עם וכו' דוברי שלום ורעה בלבבם פן אבטח בם ואלכד כענין בעלי קעילה שהיטיב להם ואמר ה' שיסגירוהו:

עד העולם: תפלתי עליהם בין בימי חיי בין אחרי מותי כל ימי עולם. ופרוש עד העולם: עד סוף העולם.

(ד) ואל תאמר כי דרכך להאריך עד שלשים ורבעים זה היה אלו שאלתי לשלם כל רעתם אך מתרצה אני בתת להם כפעלם ותניח מחשבתם וגם כפעלם בכ"ף הדמיון ולא ככל מעלליהם רק כרוע היוצא אל הפועל ממעלליהם בלבד וגם אשר לא עשו ע"י אחרים רק כמעשה ידיהם בלבד אך בזאת שלא תאריך עד דור אחר רק השב גמולם להם בעצמם:

(ה) וגם לתועלתם כי הם עצמם לא יבינו פעולות ה' כו' שמה שמטיב להם הם חושבים שבונה אותם ואינו כן רק שיהרסם להשמדם עדי עד ולא יבנם כאשר חשבו הם:

(ו) וברוך ה' כי שמע קול תחנוני מאז שועי אליו והשאר מעין הקודם: