Commento su Salmi 29:22

הבו לה'. הכינו לה' והכינו לו אתם בני אילי הארץ מכאן שאומרים אבות, ומנחם חבר הבו לשון נתינה:

הָבוּ לַיְהֹוָה ועוד תניא בחולו של מועד בראשון מה היו אומרים הבו לה' בני אלים בשני מה היו אומרים ולרשע אמר אלהים בשלישי מה היו אומרים מי יקום לי עם מרעים ברביעי מה היו אומרים בינו בוערים בעם בחמישי מה היו אומרים הסירותי מסבל שכמו בששי מה היו אומרים ימוטו כל מוסדי ארץ ואם חל שבת באחד מהם ימוטו ידחה וכו':
(סוכה נה ע"א)

מזמור לדוד הבו ליהוה בני אלים הבו ליהוה כבוד ועז: הבו ליי' כמו תנו ליי' כבוד, תנו עז לאלהים (תהלים סח לה). והנתינה בדבור ובהודאה. והכפל כמנהג הלשון לחזק הדבר. וכפל עוד ואמר:

מזמור לדוד וכו'. הנה לבא אל ענין המזמור נזכיר הקדמה מפורשת אצלנו בשערים באר היטב הלא הוא כי כמה מעלות טובות לבני אברהם יצחק ויעקב על מלאכי השרת כענין הכתוב אצלנו על פסוק כי מי בשחק יערוך לה' וכו' כי גם שאין במלאכי השחק יערוך לה' ימצא מי שידמה לה' בבני אלים הם ישראל בנים לנקראים אילים הם האבות כדעת רז"ל במזמור זה שאנו בו והוא כענין מאמר ספר הזוהר על פסוק כי בכל חכמי הגוים וכו' מאין כמוך שהקשו וכי בחכמי ישראל יש כמוהו ואמרו כי בחכמי הגוים אין דומה לה' שיגזור אומר ויקם לו כענין שמש בגבעון דום וכיוצא בו הנה כי על בחינה זו דומים לה' קראם הנביא וע"ד זה יאמר כי מי בשחק במלאכי אלהים יערוך לה' לעשות כמעשהו אך ימצא ידמה לה' בבני אלים כי יעשו פלא מה שלא יעשה מלאך זולתי עשות שליחותו אשר ישלחהו ה' לעשות ועל הדרך הזה יש לישראל הנקראים אלים עוד יתרון שני והוא כי הלא מלאכי השרת בשרתם את ה' אין מוסיפים כח כביכול למעלה כצדיקים כד"א ואנכי מלאתי כח את רוח ה' להיותם בעלי נשמת חיים חלק אלוה ממעל שעל ידם כחות העליונים מקבלים מגבוהים עליהם וזהו הבו לה' בני הנקראים אלים הם האבות ולא עוד אלא שאינן כמלאכי השרת שלא ימצא בא' שתי בחינות חסד וגבורה כ"א מי ממלאכי חסד ומי ממלאכי גבורה אך הבו לה' יחד כבוד ועוז: או יהיה הבו לה' כבוד ועוז מה שאין כן מלאכי השרת רק כבוד בלבד.

הבו. תנו כמו הבה את אשתי (בראשי׳ כ״ט) רצה לומר תנו בפה ואמרו כמו ולא נתן תפלה (איוב א׳):

הבו. ענין הזמנה בכ''מ, הבה נתחכמה לו, הבה נא אבא אליך

מזמור, הבו לה' בני אלים - הבו – אולי תשתנה תנועת הה"א בעבור אות הגרון, כמו: את אשר תאפו אפו.

בני אלים. הם המלאכים:

הבו לה' בני אלים. אמרו רז"ל בשוחר טוב בנים של אותם שנשחטים כאלים אברהם אמר אני שוחט יצחק אמר אני נשחט עכ"ל וצריך להבין מ"ש אותם שנשחטים כאלים לשון רבים ואפשר כמ"ש בילקוט האזינו יצרנהו כאישון עינו אפילו בקש המקום מאברהם גלגל עינו היה נותן לו ולא גלגל עינו אלא אף נפשו היה נותן לו שחביבה עליו מן הכל שנאמר קח את בנך את יחידך זו הנפש שנקראת יחידה ופירש הרב זרע בירך דז"ש ולא חשכת את בנך יצחק את יחידך נפשך וזהו כי ברך אברכך ואמרו רז"ל ברכה לאב ברכה לבן שגם אברהם נתרצה לתת לו נפשו זהת"ד ובזה אפשר לפרש פסוק ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני כלומר לצד שאתה הולך להתקרב ויאמר יצחק אל אברהם אביו ר"ל לחלוקה שהוא הקרבן ויאמר אבי אתה אבי ואיני יכול לשחטך שאתה אבי ויאמר הנני בני אני בעצמי אשחט. ועפ"ז דאברהם אע"ה נשאל נשאל להתקרב ויצחק א"ל דאינו יכול לשחטו כי הוא אביו והשיבו כי הוא ישחט עצמו א"ש המאמר הנזכר בני אלים אותם הנשחטים כאלים הנשחטים דייקא אברהם יצחק הוו דשניהם נתרצו לישחט אברהם אמר אני שוחט את עצמי או ליצחק יצחק אמר אני נשחט שאבי ישחט אותי. ואפשר לרמוז כי ר"ת לדוד הבו לה' גימטריא אדני וס"ת לדוד הבו לה' בני גימטריא עם הכולל הויה ליחדם כמספר הבו שהוא אחד. ואמר הבו לה' בני אלים להעיר לב ישראל שנראה המקור שממנו חוצבנו איך מסרו עצמם על ק"ה ומהם נלמד לירא את ה' וגם הזכיר זכות אבות דבזכותם נזכה לעבוד ה':

מזמור לדוד, הוסד על חורבן ושטף אשר היה בעת ההיא בגלילות סוריא ע"י סופה וסער מתחולל, ע"י זרם ושטף מים רבים, ע"י אש להבות רעמים וברקים נוראים עוקרי ארזים ומשברי סלעים, ע"י רוגז ורעש אשר סבב מן המדבר זאר"א עד כל גבולות הארץ מדרום לצפון מהמדבר עד הלבנון, אשר התעוררו כל ארבעה האיתנים מוסדי הארץ לבלעה ולהחריבה, אולם בבוא בני אלים אלה הנוראים אל ארץ הקדושה שם שחו ראשם, שם השתחוו ויחרדו מפני מלך הכבוד רם ונשא השוכן בהיכלו בהדרת קדש, שם שקעה האש ותשב סערה לדממה, וה' ברך את עמו בשלום הבו לה', הזמינו א"ע לה' להיות מלאכיו ושלוחיו, אתם בני אלים! אתם כחות הטבע הנשגבות הזמינו עצמכם לה' השולח אתכם לעשות דברו הבו והזמינו עצמכם לה' להיות שלוחיו, אתם כבוד ועז ! אתם בני אלים שעל ידכם מתראה כבוד ה' ועוזו וגבורותיו:

אלים. שרים (סא"א):

הָבוּ לַיְהֹוָה בְּנֵי אֵלִים: ת"ר מנין שאומרים אבות שנאמר הבו לה' בני אלים ומנין שאומרים גבורות שנאמר הבו לה' כבוד ועוז ומנין שאומרים קדושות שנאמר הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קדש וכו':
(מגילה יז ע"ב)

והנכון כי ענין כללות המזמור בהקדמה הנזכרת שאומר המשורר כמדבר עם בני עם קדוש לה' מה לכם תאריכו זמן האושר העתיד לכם ותפסיקו בינתים בגליות כי גם שיבנה ב"ה זה פעמים הלא עתידים ליחרב כאשר היה נודע להם כי על כן שלמה בנה בית מתחת לב"ה לגנוז בו הארון קרוב לחרבן כאשר היה ע"י יאשיהו ואלו זכינו לבלתי הטמא אחר מתן תורה בעגל והיתה טהרתנו מזוהמת נחש נמשכת היינו זוכים מיד אל הבית השלישי המקוה כי גדול יהיה כבוד הבית ההוא רוחני וקדוש מעין ב"ה של מעלה כי אז רוח הטומאה ועכירות יעברו מן הארץ והנה עוד ידנו נטויה ומה גם בימי דוד שהיו סדן של שקמה גדולי הכשרון שאליהם ועל כל דורות עולם ראה לתקן בעצה טובה מלפניו והוא יחושו אל כבוד שם ה' וזה בשתי בחינות אחד על השם בעצמו כי אין שמו שלם כביכול עד יום נקם בלבו כד"א כי יד על כס יה כו' וגם על גלות שכינה כנודע כי לא תשוב לאיתנה עם השם הגדול עד הגאולה העתידה במהרה בימינו. ולו חכמנו נשכילה זאת לשוב יחד עד ה' בתשובה ומעשים טובים כראוי גם את הכל היינו מתקנים מיד וגם לעצמנו היינו מאשרים אושר גדול כי נסתופף בבית ה' הרוחני העתיד אשר שם עוצם קדושתו יתברך ואליו נשתחוה באור פני מלך עין בעין כאשר כתבנו כי זאת היתה תשוקת משה ובני ישראל בדברי השירה באמרו תבאמו ותטעמו כו' שנהיה נטועים בלתי גולים מהר ה' וזה יהיה ע"י כבוד הבית האחרון המוכן לשבתו יתברך וזהו מכון לשבתך אשר פעלת ה' הלא הוא מקדש ה' אשר כוננו ידיך הוא מקדש רוחני העתיד לגלות על הארץ הלזו וזה יהיה ענין הכתובים כי אומר דוד לעמו יתברך חושו על כבוד ה' והבו לה' הוא השם הגדול אשר נשבע שלא יהיה שלם כביכול עד עת קץ ושמא תאמרו מה ניתן לו ומה בידנו לעשות הלא הוא הבו לה' כבוד ועוז והוא תשובה ומעשים טובים כי התשובה נקראת תת לה' כבוד כד"א בעכן תן נא כבוד לה' ותן לו תודה וכן הוא אומר תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך וגם עוז ע"י מעשים טובים כד"א ואנכי מלאתי כח את רוחך ה' הפך ענין צור ילדך תשי וכמאמר רז"ל אשריהם הצדיקים שמוסיפים כח וכו' ועל תשובה ומעשים טובים הוא אומר תנו לה' כבוד ועוז כי ע"י כן ימהר יחיש נקם ה' בעמלק והגאולה כי הכל תלוי בתיקון מעשנו כנודע:

אלים. חזקים כמו אילי מואב (שמות ט״ו):

בני אלים. הכחות הנשגבות, כמו ידמה לה' בבני אלים :

ובני אלים – הם הכוכבים והעד: ברן יחד כוכבי בקר, ואחריו: ויריעו כל בני אלהים והטעם כפול. טעם להזכיר הכוכבים, כי כפי מערכתם ירדו הגשמים בעזרת אלהי האלהים והזכיר פעם אחרת הבו לה', כי כן תמיד על דרך: נשאו נהרות ה'.

הבו לה׳‎. חוזר ומפרש מהו ואמר הבו לה׳‎ כבוד ועוז ר״‎ל שבחו ואמרו הכבוד והעוז המה לה׳‎:

הבו לה' כבוד ועוז. מכאן שאומרים גבורות:

הָבוּ לַיְהֹוָה בְּנֵי אֵלִים: תנו רבנן מנין שאומרים אבות שנאמר הבו לה' בני אלים ומנין שאומרים גבורות שנאמר הבו לה' כבוד ועוז ומנין שאומרים קדושות שנאמר הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קדש וכו':
(ראש השנה לב ע"א)

וטעם הבו לה' - ברבות על דרך תנו עוז, שתודו שהעוז והכבוד לשם לבדו.

מִזְמוֹר לְדָוִד: הני י"ח כנגד מי א"ר הלל בריה דר' שמואל בר נחמני כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד בהבו לה' בני אלים וכו':
(ברכות כח ע"ב)

וטעם והשתחוו – כהשתחות העבד לאדוניו, ברצותו לעשות את אשר יצונו. והטעם: כי אין יכולת בכוכבים לשנות את תנועתם ודרכי מערכתם.

כבוד שמו. זו קדושת השם ויש במזמור זה שמנה עשרה אזכרות וכנגדן תקנו י"ח ברכות:

הִשְׁתַּחֲווּ לַיְהֹוָה בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ: אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש וכו' מנא ה"מ וכו' אלא אמר ר' יהושע בן לוי מהכא השתחוו לה' בהדרת קדש אל תקרי בהדרת אלא בחרדת ממאי דילמא לעולם אימא לך הדרת ממש כי הא דרב יהודה הוה מציין נפשיה והדר מצלי וכו':
(ברכות ל ע"ב)

הבו ליהוה כבוד שמו השתחוו ליהוה בהדרת קדש: שתתנו לו בדבריכם הכבוד והקדשה. כי ההדר הוא הכבוד כמו (ויקרא יט לב): והדרת פני זקן.

ומלבד בחינת השלם שם ה' גם זאת שנית תעשו והוא הבו לה' כבוד שמו והיא השכינה הנקראת כבוד ה' כד"א וכבוד ה' מלא את המשכן כבוד אלהי ישראל מלא כל הארץ כבודו והוא כי השכינה הנקראת כבוד של ה' הגדול היא בגלות ואינה עם השם הגדול אמר הבו לה' שתהיה אתו כבוד שמו היא השכינה שהיא כבוד של השם הגדול תנו אותה לו ע"י המעשים טובים בגלות. והנה כל זה הוא על הנוגע אל כבוד השיי"ת לעד וגם לכם תיטיבו כי הלא עתה בהשתחות לה' בב"ה בית אבנים תחזו אך השכינה נסתרת מעיני בשרכם ומה גם אחר החרבן אך עשו זאת אפוא תשובה ומעשים טובים כאמור והשתחוו על ידי כן בהדרת קדש והוא בב''ה הקים לעד העתיד שבו הדרת קדש כי רוחני וקדוש הוא ואין הקדש נסתר ונכסה כ"א נגלה ומהודר וזהו השתחוו לה' אשר הוא בהדרת קדש מה שאין כן בשני בתים ראשונים שלא היה הדר בקדש ולמה תאבדו האושר הזה בני ישראל או תאריכנו זמנו.

עזי, וזמרת יה. עזי זו התורה, שנאמר ה׳ עוז לעמו יתן (תהלים כט יא).

כבוד שמו. הכבוד הראוי לשמו כי כל שמותיו מורים על כבודו:

הבו והזמינו עצמיכם לה', להראות ג"כ כבוד שמו כי חוץ מאשר תהיו שלוחיו להרוס ולהחריב, תתנו ג"כ כבוד לשמו, כי תשתחוו לה' בהדרת קדש, עת תתקרבו אל הדרת קדש מקום שכינתו, שם תשתחוו לה', שם תפלו על פניכם ותכנעו ותכרעו ותדומו, והייתם לדממה:

או יאמר השתחו לה' ממש כי יגלה לכם ולא אל ההיכל כד"א אשתחוה אל היכל קדשך שהוא כי מציאות ההשתחויה היא אל ההיכל אלא שהכונה היא אל ה' הבלתי נגלה אך אז יהיה לה' בעצם וזה יהיה לכם בהיות בכם הדרת קדש כי ע"י התשובה גמורה ומעשים טובים תזכו להזדכך ולקנות הדרת קדש מאתו יתברך כאשר יקוה לעתיד ועי"כ תשתחוו לה' בעצם.

בהדרת. במקום שהוא מהודר בקדושה והוא בה״‎מ:

או מעין זה כי עתה בבתים ראשונים תשתחוו אל כבוד ה' בלבד היא השכינה אשר במקדש אך ע"י תיקון הנזכר שהוא מעין העתיד תשתחוו לה' הוא השם הגדול שישרה שם בהדרת קדש המקדש אשר יהיה בבית האחרון כנודע:

קול ה' על המים. על ים סוף ירעם משמים ה' וגו' (לעיל י"ח):

אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים: הני תמני סרי תשסרי הוויין אמר רבי לוי ברכת הצדוקים ביבנה תקנוה כנגד מי תקנוה א"ר לוי לרבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני כנגד אל הכבוד הרעים וכו':
(ברכות כח ע"ב)

קול ה' על המים כו' אמר הלא אמרתי הבו לה' כבוד ועוז שיראה איך בשם ההויה יש בו רחמים ודין והיה הדעת נוטה כי הוא רחמים בלבד לז"א דעו כי גם בו מדת עוז כי הלא קול ה' היה על המים לקרוע ים סוף לעשות נקמה במצרים ושמא תאמר מי יוכיח שלא היה ע"י שם אלהים והראיה כי היו רואים אותו כמראה גבור עושה מלחמה לז"א אל הכבוד הרעים כו' והוא מעין מאמרם ז"ל בפסוק אנכי ה' אלהיך שאמר הקב"ה הנה ראיתוני על הים כמראה גבור איש מלחמה ועתה כשליח צבור מעוטף בכבוד אל תהרהרו בשתי רשויות חלילה כי אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך עם שראיתני כתואר גבור ועתה בתור כבוד וע"ד זה יתכן הורה זה הוא יתברך במה שבים גא הרעים כ"א בהשקט עשה בהם שפטים ובסיני שהיה ענין של כבוד הרעים בקולות וברקים עד שנזדעזעו כל האומות והלכו לבלעם לשאול אם היה מביא מבול לעולם כו' כמ"ש ז"ל ולמה עשה ככה להראות בסיני הוראת גבורה אך היה למען ישכילו כי אשר הוא עתה בתואר כבוד הוא אשר עשה גבורות על הים כי הלא גם עתה מראה גבורה להודיע כי הוא עצמו אשר היה על הים פועל גבורות וזה יאמר במה יודע כי קול ה' על המים היה במה שאל הכבוד הרעים שהוא כי בזמן בחינת היותו אל הכבוד שהוא בהיותו בסיני מעוטף כשליח צבור שם הרעים שהוא הוראת גבורה אך היה להודיע כי ה' היה על המים רבים בקריעת ים סוף כי הלא המתראה בתואר כבוד הוא מרעים יורה כי גם הוא איש מלחמה:

הרעים. מלשון רעם ורעש:

קול - הזכיר ה', בעבור הראות כחו ועוזו בעת רדת הגשם, כאשר כתוב באיוב: עושה גדולות עד אין חקר, ואחריו: הנותן מטר. ובעבור כי הזכיר כבוד שמו קראו אל הכבוד הרעים וזה פירוש קול ה' על המים.

קול ה׳‎. אז ישאג קול ה׳‎ להחריד הנמשלים לנחלי מים:

קול, מצייר תהלוכות בני אלים אלה פרץ מים שוטף את הארצות! המשורר אומר, הקול הנורא הנשמע על המים הוא קול ה' ! הוא השמיע הוד קולו, רעמים גדולים מתפוצצים מבין חשרת השטף, המשורר אומר אל הכבוד הוא הרעים, השטף הולך ומתרבה, אומר ה' הוא המרעים ופוקד על מים רבים:

הרעים. טורמינטאו"ש בלעז:

וטעם ה' על מים רבים – שמביא רעם והנה מלת הרעים מושכת עצמה ואחרת עמה.

הרעים. ירעם בקול:

ה׳‎ על מים רבים. ה׳‎ ירעם בקול על הנמשלים למים רבים וכפל הדבר פעמים ושלש להתמדת הדבר:

קול ה' בכח. בשעת מתן תורה צמצם את קולו לפי כחן של ישראל שנאמר והאלהים יעננו בקול (שמות י״ט:י״ט) בקולו של משה:

אלא שאין ההפרש אלא היות קול ה' בבחינת הכח שבו שהוא כלול מכל הבחינות שהוא על הים או היות קול ה' בבחינת הדר שהוא בסיני אך זה וזה היה בשם המיוחד הזה:

קול - יש אומרים: בכח ששם השם בתולדת, וככה בהדר. ויש אומרים: בגופות שיש להם כח.

בכח. ישאג בכח רב:

קול, עתה התעוררו נפץ וזרם ואבני ברד, כחות עצומות ומחזות מהודרות נוראות ואיומות על כל עברים, המשורר אומר קול ה' נשמע בכל כח, קול ה' נשמע בכל הדר, כל כח וכח כל הדר והדר המתראה, קול ה' נשמע בו ונחת זרועו יראה:

(ג) עוד יתכן רמז על דרך זה ענין מאמרם ז''ל ראה גדולתו של הקב"ה כי מלך בשר ודם כשיוצא למלחמה מרבה חיילותיו וכשבא להתפלל בא לבדו אבל הקב"ה כשבא על הים בא לבדו ה' איש מלחמה וכשבא לתת תורה בא ברבבות קדש. ואחשוב כוונו ענין מאמרנו כי בענין דין תורה כי בשם הרחמים היה פועל ובעת רחמים הורה תכסיס מלחמה להורות כי הוא בעל שני הכחות באחדות אחד וזה יתכן על פי דרכנו ירמוז פה ויצדק בו אמרו ה' על מים רבים ולא אמר קול ה' לרמוז כי בשמו בלבד היה עושה המלחמה ושמא תאמרו כי יש לכם עיכובים למהר את הקץ מעתה לשיבנה הבית הגדול והקדוש הוא השלישי הרוחני המקוה העיכוב הא' הלא הוא כי עתה כל מלכי האומות בממשלתם ואיך נוכל להם ומה גם אם יתקבצו יחד עלינו ואיככה נוכל עליהם ועל שריהם העליונים בשמים. שנית פן תהיה הארץ שממה פן תרבה עלינו חית השדה ומה גם לשבת בארץ הצבי הקרובה אל המדבר אשר הוא מרבץ לחיות רעות ונחש ועקרב. ג' כי לא יעדרו צרות מחבלי משיח כי לא יעדרו קצת עבירות למרק כי הם כחבלי יולדה שאי אפשר בלעדם וטוב טוב הוא לעכל הצרות בגליות וישאר מעט לחבלי משיח. ד' על כבודו יתברך כי אם מעתה נזכה להרבות תשובה ותביא הקץ מעתה ותאבד כל המלכיות כאחת ותשאר בישראל בלבד והם מתי מספר ובמה תוכר מלכותך אך בהמשך הדורות יפרו וירבו ישראל לדורות עולם ותשוב תחיים ויהיו כחול הים. ה' והוא כי ברוב עוז ותעצומות טובה מרובה אולי נשמן ונבעט ואיש את רעהו חיים יבלעו כי רוב טובה יקנה באדם חוטר גאוה משא"כ אחר עבור עלינו ארבע גליות כי נשארנו נכנעים ולא יגבה לבנו ברב טוב לבית ישראל על כן על חמשת הדברים האלה בא ואמר:

ובהדר - הם ההרים, כמו: והדורים איישר, ועל זה הדרך יהיה השם תאר כאילו אמר בבעלי הכח על דרך: ואני תפלה, או פירושו בכח הכתוב אחר זה, קול ה' שובר ארזים.

בהדר. בעבור להדר ולפאר את ישראל להיות להם למחסה:

והזכיר הארזים - בעבור היותם חזקים.

וטעם ארזי הלבנון – הם הידועים בארזים.

קול ה' שובר ארזים. האומות כענין שנאמר (שמואל א ז׳:י׳) וירעם ה' בקול גדול על פלשתים וגו', כי מקול ה' יחת אשור (ישעיהו ל׳:ל״א) ובשעת מתן תורה כי מי כל בשר וגומר ויחי (דברים ד') אתה שמעת וחיית ואומות העולם שומעים ומתים:

על הא' שהיא על היות כל מלכי הארץ בממשלתם ואיך נוכל להם לשברם קודם זמנם הידוע מחלום נבוכדנאצר ומה גם כי אז לעתיד הם יפלו מעצמם על הצרם את ישראל בגליות על זה אמר הנה אין מעצור לה' לשברם עודם בתקפם בהבל פיו כי הלא קול ה' שובר ארזים ואין כל חדש כי הלא וישבר ה' את ארזי הלבנון הם כל מלכי ארץ ישראל שהם ארזי לבנון כי ירושלים תקרא כה כמאמרם ז"ל בפסוק והלבנון באדיר יפול וא"כ יהיה לבבם בטוח כי כאשר עשה בימים ההם יעשה כן גם עתה:

הלבנון. שם יער בארץ ישראל:

ארזים. הוא משל על אנשים גבורים וחזקים:

קול, הסער והזרם הגיע עד יער הלבנון ועד שריון, והמשורר אמר קול ה' הוא השובר ארזים, וה' הוא המשבר את ארזי הלבנון עד שירקדו מפניו כעגל, והלבנון והשריון עצמו ירקדו לפניו כבן ראמים (שהוא גדול מעגל):

וירקידם כמו עגל. את הארזים ואת ההרים שבאו לשמוע מתן תורה:

ואל ירך לבבכם אם תראו להם התקוממות עליכם כצבי וכאיל לומר כי אולי שריהם בשמים הם בעוזרם ומה גם שעדיין לא שלם עונם אל תראו ואל תחפזו כי הלא בימים ההמה ששיבר ה' את ארזי הלבנון בכל השיבור היה כי וירקידם כמו עגל על ישראל כי נתן בלבם להתקבץ חמשת המלכים יחד מלך ירושלים מלך לכיש כו' כי לא המתינו עד יבא ישראל עליהם כ"א רקדו הם להלחם ומה' יצא לכלותם יחד ולא אחד אחד ואשר הרקידם כמו עגל היו כללות המלכים של א"י הנקראים בשם לבנון ומה גם שריון שהוא סיחון הנקרא חרמון הוא שריון כמפורש על וחרמונים מהר מצער כי השריון ההוא הוא סיחון לא בלבד רקד על ישראל כאשר ויצא סיחון כו' כמו עגל כי אם כמו בן ראמים:

וירקידם. ענין קפיצה ודלוג:

וירקידם - זה הדבר ידוע ממעשה הרעם.

וירקידם. בתנועת הרעדה:

ושריון. בשי"ן שמאלית כמו שכתוב בסוף דברים עוד מצאתי הכרעה לזה במ"ג ריש מערכת אות הסמ"ך שנמסר שם סימן מן ה' זוגין חד ס' וחד וס' כגון סתרי ומגיני. ואלצפן וסתרי וא' מהם הוא שריון דצידנים יקראו. ושריון דוירקידם כמו עגל:

לבנון ושריון. שמות ההרים:

לבנון ושריון. שמות הרים:

כמו בן ראמים - בן תורים בן אתונות.

לבנון ושריון. כפל המליצה מארזים:

בן ראמים. ראש קטן וכן ובן יונה (ויקרא י״ג):

חוצב להבות אש. טיילנ"ט בלעז, ורבותינו פירשו שהיה הדבור של עשרת הדברות יוצא בלהבות אש מפיו ונחקק על הלוחות כתבניתם:

ואז מה עשה הוא יתברך קול ה' היה חוצב להבות אש אשר הם שרי המלכים ההם בשמים ממעל כי ברקוד על ישראל גויהם למטה היה יתברך כורת שריהם למעלה:

חוצב. ענין חטיבה וחתוך כמו חצבה עמודיה שבעה (משלי ט׳:א׳):

קול ה' חוצב להבות אש - אמר רבי משה: זה רמז לאבן שהיא כדמות ברזל השורפת וטעם חוצב שחצבם מהצור והטעם בדמיון כאילו חצבם. ולפי דעתי: שהטעם על הברקים, כדרך: ועליון יתן קולו ואחריו ישלח חציו.

חוצב. כורת להבות אש לשלחם על פני הארץ והם הברקים והמה יחרידו את העובדי גילולים:

קול, הארץ התפוררה, ולהבות אש נוראות יוצאים מתהומות הארץ על כל המדבר הבוער ברוח זלעפות, המשורר אומר קול ה' הוא החוצב להבות אש:

יחיל מדבר. לשון חיל כיולדה (ירמיה ו'):

קוֹל יְהֹוָה יָחִיל מִדְבָּר: מתיב רב אחא בר הונא תמיד של ראש השנה שחרית קרב כהלכתו במוסף מהו אומר הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב במנחה מהו אומר קול ה' יחיל מדבר וכו':
(ראש השנה ל ע"ב)

ועל השנית פן תהיה הארץ שממה ותרבה עליכם חית השדה אל תפחדו ואל תרהו כי הלא קול ה' יחיל מדבר כאשר עשה בהיות ישראל במדבר שהיו נחשים כקורת בית הבד והיו מתבערים מן הארץ או להמיתם בצמא כאשר יחיל ה' מדבר קדש שבהרף עין ולא היה מים לעדה:

יחיל. יחולל מלשון חיל וחלחלה:

יחיל מדבר. כמו ותרעש הארץ ותחיל, שיצייר רעש הארץ כיולדה, כמ''ש עתה כיולדה אפעה (ישעיהו מ״ב:י״ד) כמו שפירשתי שם :

קול ה' יחיל מדבר - דרך משל, כמו תכאיבו באבנים, או רמז לחיות המדבר כאשר יפרש.

יחיל מדבר. ירעיד יושבי מדבר:

יחולל אילות. בספר הזוהר פרשת אחרי מות דף ס"ח אילת כתוב חסר ובסיפרי דילן מלא:

קול ה', הוא אשר יחיל מדבר, כאילו האדמה אשר במדבר באה עד המשבר ותחולל בחבלי יולדה להוליד את העצמים אשר בבטן הארץ המלאה אש וגפרית ולהבה, וה' הוא יחיל מדבר קדש:

יחיל ה' מדבר קדש. הוא מדבר סיני כמו שאמרו רבותינו במסכת שבת ה' שמות נקראו לו מדבר סיני מדבר צין מדבר קדש מדבר קדמות מדבר פארן, מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו:

מדבר קדש. שהיא גדולה ורחבה:

ויחשוף. החי"ת בחטוף סגול:

קול ה' יחולל אילות. יפחיד ויחיל לעתיד את העכו"ם שהם עכשיו עומדים בחוזק כאילות כענין שנאמ' (לעיל יח) משו' רגלי כאילו' א"ר פנחס כאילים אין כתיב כאן אלא כאילות כנקבות שרגלי הנקיבות עומדות ביושר יותר מן הזכרים, ל"א יחולל קריא"ה בלעז, כמו לפני גבעות חוללתי (משלי ח׳:כ״ה) (סא"א):

וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד: כתנאי וישמע יתרו כהן מדין מה שמועה שמע ובא ונתגייר ר' יהושע אומר מלחמת עמלק שמע שהרי כתיב בצדו ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב ר"א המודעי אומר מתן תורה שמע [ובא] שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכל [מלכי] עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה שנאמר ובהיכלו כולו אומר כבוד נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו מה קול ההמון אשר שמענו שמא מבול בא לעולם (אמר להם) ה' למבול ישב [אמר להם] וישב ה' מלך לעולם כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם אמרו לו מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא שנא' כי (הנה) באש ה' נשפט אמר להן כבר נשבע שאינו משחית כל בשר ומה קול ההמון הזה ששמענו אמר להם חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם וביקש ליתנה לבניו שנאמר ה' עוז לעמו יתן [מיד] פתחו כולם ואמרו ה' יברך את עמו בשלום ר"א אומר קריעת ים סוף שמע ובא שנא' ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וכו':
(זבחים קטז ע"א)

ועל השלישית והיא מחבלי משיח אמר הן אמת כי קול ה' ומאמרו הוא שכדי להיות חולל אילות הוא חושף יערות להמציא ביאת הנחש ישכנה כדי שתלד כאשר הפליגו רז"ל שאפי' תהיה האילה בישוב מזמין לה הקב"ה נחש ממקומו כהרף עין לישוך ברחמה הצר ויולדת כך לעת לידת הגאולה צריך יבא הנחש ישוך הוא עמלק המר והנמהר בחבלי משיח אך אם תשובו מעתה אין פחד תמשך צרה כי הלא בהיכלו של ה' הנזכר כלו כל כת מהיכל ה' אומר כבוד כי לא יהיה כעת בריאת אדם כי בהיכל ה' היו כתין כתין חבורות חבורות מהן אומרים יברא ומהן אומרים אל יברא כ"א כולו יהיה אומר כבוד כי כבוד הוא הראוי לכם לגאלכם ולא נשיכת נחש:

אילות. נקבות מאילים:

יחולל. כמו מחוללת תנין, או כמו חולל אילות תשמור (איוב ל״ט:א׳) על החבלים והצירים,

קול ה' יחולל אילות - הזכיר מדבר כנגד בהדר.

ויחשוף יערות. כי ישבר ויפיל כל עצי היערות וישארו א״‎כ היערות מגולים ופנוים מן האילנות והכל הוא דרך משל על מפלת אויבי ה׳‎:

קול, מן הרעש הזה התחוללו האילות ונחשפו היערות, החי וכל צומח, בכל זה נשמע קול ה' ודברו, קול ה' בכל כח, אבל בהיכלו כלו אומר כבוד, שם השתחוו בני אלים אלה הנוראים לפני מלך הכבוד, ותקם סערה לדממה לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשו:

ויחשוף יערות. כמו מחשוף הלבן (בראשית ל׳:ל״ז) יקלף עצי היער כלומר יפשוט מכבודם המשולים כעצי היער אשר כגובה ארזים גובהו:

ויחשוף. ענין גלוי כמו מחשוף הלבן (בראשית ל׳):

ויחשוף. כמו ויחשוף בפת''ח :

והזכיר מדבר קדש – בעבור היותו גדול ונורא.

ובהיכלו. כל הבאים בבית המקדש יאמרו הנה עתה נראה כבודו:

ובהיכלו. שיבנה:

והזכיר אילות – כי לידתו קשה והנה הרעם מחוללם. והטעם: יביא להם החיל מהרה ותלדנה בהפתח הרחם האיילה, גם בעבור הפחד.

כולו אומר כבוד. הכל יקלסוהו שם ויאמרו:

וטעם: ויחשף יערות – יגלה בנפול האילנות.

יש אומרים: כי טעם ובהיכלו – השמים, כמו: ה' בהיכל קדשו. וטעם שהשוכנים בו יתנו כבוד לשם ואומרים: כמה גדול כבודך. ואחרים אמרו: כי הטעם על הכהנים והלוים העומדים להתפלל. ור' משה אמר: כי הטעם שהשוכנים בהיכלו הוא בית המקדש ולא יפחדו, כי השם יכבדם שלא יבא להם שום נזק בעבור הרעם, על כן אחריו: ה' למבול ישב. והטעם: כי המים השחיתו הרשעים אז נתגלתה מלכות השם, כי עשה בהם משפט והנה השם ימלט חסידיו כנח ובניו וימית שונאיו.

ה' למבול ישב. בגדולתו יחידי וגם עתה וישב ה' לבדו מלך לעולם, והאלילים כליל יחלוף, אבל לעמו יתן עוז וברכת שלום, ורבותינו דרשוהו במתן תורה שנתפחדו ונתבהלו האומות ובאו להם אצל בלעם ואמרו לו מה קול ההמון ששמענו שמא מבול הוא בא להביא לעולם אמר להם כבר נשבע שלא יביא מבול אלא קול ההמון ששמעתם, הקב"ה נותן תורה לעמו:

ועל הרביעית והיא שאין כבוד ה' ימלוך על מתי מעט זה אינו עיכוב כי הלא אין מלכותו יתברך צריך רבוי עם כי הלא ה' למבול ישב שלא נשאר כי אם אך נח ועכ"ז וישב ה' מלך לעולם כי אין מלכותו תלויה ברבוי עם כמלך בשר ודם כמאמר מסדרי תחנותנו עד לא עשה ארץ וחוצות ה' מלך והארץ כבגד תבלה כו' ה' ימלוך כו':

למבול. כמו במבול:

ואחרים אמרו: כי טעם להזכיר המבול, בעבור שהזכיר חלק מנפלאותיו והוא רדת הגשם, הזכיר הפלא העצום והוא הגשם הרב בימי נח, וזהו אות כי השם יושב קדם ולעולם חסדו על עמו, על כן אחריו: ה' עוז לעמו יתן.

ה׳‎ למבול ישב. כמו בעת שהיה המבול ישב ה׳‎ לבדו כי הכל נשטף ונודע אז שהוא המושל בכל:

ה', גם אם ה' למבול ישב, גם אם יתרבה השטף והרעש עד שיתהוה מזה מבול להחריב כל העולם, וישב ה' מלך לעולם, לשפוט את כל הארץ, כי ה' ימלוך עולם ועד גם כי אבדו גוים מארצו (כנ"ל י' ט"ז), בכל זאת ה' עוז לעמו יתן, לא יגע רע בישראל, בהפך הם ישיגו עי"ז עז ותעצומות, וה' יברך את עמו בשלום, שעי"כ נחרבו הרשעים הנלחמים עמהם והיה להם שלום מני צרים, (וכמו ששר עוד על כיוצא בזה בסי' מ"ו ובסי' מ"ח):

ויש אומרים: כי הזכיר המבול – בעבור השבועה שמים לא ישחתו כל הארץ ולא תשחת ממלכת השם שהוא מלך החיים, על כן אחריו: וישב ה' מלך לעולם.

וישב. רצה לומר כ״‎כ בימי המשיח ישב הוא לבדו למלך לעולם אזי כולם יכירו כי הוא בורא עולם:

ויש אומרים: כי מיום שישב לשפוט בימי המבול נראתה מלכותו ויפחדו בני אדם הבאים אחרי המבול, כי לפני נח לא היה מבול.

יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם: ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים דכתיב ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם ברכה דהקב"ה שלום שנאמר ה' יברך את עמו בשלום וכו':
(מגילה יח ע"א)

יהוה עז לעמו יתן יהוה יברך את עמו בשלום: דרשו רבותינו זכרם לברכה (מכלתא יתרו בחדש ה; ספרי שמג; בבלי זבחים קטז א) בזה המזמור שנאמר על יום מתן תורה. ואמרו: כי הקול הגדול שיצא מן השמים עבר תחלה על המים. ועל איזה מים? על מים רבים, והם מי הים. ואמר: קול יי' בכח, כלומר קול יי' בא בכח על המים ואחר כך בא בהדר על ישראל. כלומר כדי שלא ימותו ישראל מפני הקול החזק היוצא העבירו במים תחלה להתיש כחו שם ואחר כך בא לישראל בהדר שיוכלו לסבלו. ואף על פי כן נבהלו באותו הקול ואמרו (שמות כ יט): ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות. ואמר: קול יי' שבר ארזים שאותו הקול שבר ארזים וירקידם כמו עגל. ואמר: קול יי' חצב להבות אש כמו שאמר (שם יח): את הקולת ואת הלפידם. ואמר: קול יי' יחיל מדבר, כי רעשו ההרים והמדברות. וכן האילות וחיות השדה חלו וכאבו לאותו הקול. ואמר: ויחשף יערות, כי בנפול הארזים הנה היערות חשופים. ואמר: ובהיכלו כלו אמר כבוד, בהר סיני. וחשבו אמות העולם כי היה משחית העולם כמו שעשה במבול. ואמרו מלאכי השרת: יי' למבול ישב, ונשבע שלא ישחית עוד העולם. וזה הקול שאתם שומעים הוא יי' שנותן תורה לעמו ישראל; וזהו שאמר: יי' עז לעמו יתן ואין עוז אלא תורה שנאמר (ישעיהו כז ה) או יחזק במעזי. והמפרשים פרשו המזמור דרך פשוטו על נפלאות הבורא הנראות בארץ. ובני אלים הם הככבים, המלאכים הם אלים, והככבים כבנים להם. וכתב החכם רבי אברהם בן עזרא (במקומו אך בשנוים גדולים): כי הטעם להזכיר הככבים כי כפי מערכתם ירדו הגשמים בעזרת אלהי האלהים. ופרוש אלים: תקיפים. ודבר על המטר ואמר: קול יי' על המים. ורדת המטר הוא מהנפלאות הגדולות, כמו שכתוב (איוב ה ט): עשה גדלות ואין חקר; ואמר אחריו (שם י): הנתן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות. ואמר אליהוא (שם לז ה): ירעם אל בקולו נפלאות עשה גדלות ולא נדע. והמטר יבא עם הרעים והברקים שהם להבות אש ואבני הברד ששוברים הארזים. או הרעש המרעיש הארזים וירקידם כמו עגל. והזכיר לבנון ושרין שהם בארץ ישראל. ודבר על ההוה ועל הקרוב; וכן דרך הלשון. וכן הרעש יחיל המדבר. והזכיר מדבר קדש שהוא מדבר גדול. והזכיר האילות כי לידתן קשה שרחמן צר, ומחזק הקול יפחדו ויחוללו ויפתח רחמן. ויחשף יערות בנפול הארזים. ובהיכלו השמים. כלו אמר כבוד כמו שאמר: הבו ליי' בני אלים. ואמר: יי' למבול ישב, כי במים השחית הרשעים שלא היו מכירים מלכותו. והוא ישב מלך לעולם. והשאיר נח ובניו שהיו צדיקים, וידעו הבאים אחריו כי הוא מושל עולם ובידו להמית ולהחיות. ואמר: יי' עז לעמו יתן, שיצילם מנזק הרעם והברקים והרעש ומכל צרה שתבוא בעולם. ולפי דעתי כי המזמור הזה לעתיד לימות המשיח. ובני אלים הם ישראל שהם בני אברהם יצחק ויעקב. והמשיל מלכי האמות לארזים כמו שהוא מנהג הכתוב, כמו שנאמר (יחזקאל לא ג): הנה אשור ארז בלבנון, וכל הפרשה. וכן נמשלו להרים כמו שאמר (ישעיהו נד י): ההרים ימושו והגבעות תמוטינה והוא משל על מלכי האמות. וכן נמשל חרבן האמות לחורב המים לפי שהם שלוים ומלאים ושקטים בזה העולם מכל טוב כשמים לים מכסים. והמשיל חרבנם לחורב המים כמו שאמר (ירמיהו נא לו): והחרבתי את ימה; ואמר (ישעיהו יא טו): והחרים יי' את לשון ים מצרים. ואפשר שזה הוא כמשמעו כי כן יהיה לעתיד. ואמר: קול יי' על המים רצונו לומר: על שלות ועל שפע האמות ועל טובם הרב. ואמר כי אל הכבוד ירעים עליהם בקולו, רצונו לומר: ישחיתם. ואז יראה כבודו לנשארים ויאמרו עליו: אל הכבוד! קול יי' בכח: קול יי' יבא להם בכחו ובהדרו ובכבודו עד שיכירו כי כל כחם הבל ואין לאל ידם להנצל ממנו. ומה שהמשיל האבידו אותם לקול לפי שהקול לא יראנו האדם ולא ירגישנו כי אם בשמע ויבהיל ויפיל וימית, כן ילחם יי' עליהם בלא חרב ובלא חנית. ויתכן לפרש הענין כמשמעו: כי במלחמת גוג ומגוג שילחם האל כתוב (יחזקאל לח כב): ונשפטתי עמו בדבר ובדם וגשם שוטף וגומר. ויהיה אותו הקול לאמות העולם בכח שימיתם ויפילם, ויהיה לישראל בהדר שלא יזיקם. קול יי' שבר ארזים הם התקיפים והחזקים מהאמות. ואמר: ארזי הלבנון לפי שהוא יער בארץ ישראל ויש בו ארזים גבהים. ואף על פי שיש במקומות אחרים וחזקים גבהים כמוהו, או יותר מהם, הנביאים היו מדברים על ההוה ועל הקרוב אליהם. וכן אמר הנביא (שם לא ג) על מלך אשור: ארז בלבנון. וכן לבנון ושרין שהם הרים בארץ ישראל. וכן (תהלים פט יג): תבור וחרמון בשמך ירננו. וירקידם כמו עגל: הארזים ירקדו כמו עגל שהוא קל בעודו קטן ורוקד ורץ. ורצונו לומר: שיפילם ויניעם ממקומם שיראה שירקדו מן קול הרעם. והרעש יעשה זה לארזים הגבוהים. וכן תהיה יד יי' בעמים החזקים כארזים וכהרים. וכן ההרים כמו לבנון ושרין ירקידם. וכן אמר על דרך משל גם כן (שם קיד ד): ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן. כמו בן ראמים כי כמו הראם הקטן הוא קל ורוקד כן יניע האמות ויטלטלן ממקומן. קול יי' חצב להבות אש כמו קול הרעש שחצב בו להבות אש והם הברקים שישרפו כן יצא חרון אפו עליהן שישרפן ויכלן. קול יי' יחיל מדבר יכאיב המדבר והוא על דרך משל כמו (מלכים ב ג יט): וכל החלקה הטובה תכאבו באבנים. וכן אמר (תהלים קיד ז): מלפני אדון חולי ארץ. והזכיר מדבר לפי שאין בו ישוב ובנין יראה ארכו ורחבו יותר. ואמר מדבר קדש לפי שהוא מדבר גדול ונורא כמו שאמר (דברים א יט): המדבר הגדול והנורא ההוא ואמר (שם מו): ותשבו בקדש ימים רבים. ורצונו לומר: יחיל מדבר העמים וארצותם. קול יי' יחולל אילות והם הקלים ברגליהם. והחזקים המשילם בארזים ובהרים, והקלים המשילם באילות ^*אמר שלמה הקטן בן מאיר עטרת השלמים (זכרו לברכה!) אין שום ספק אצלי שהמשורר הקדוש הזה באמרו: יחולל א י ל ו ת היתה כונתו למין ממיני העצים הקשים כמו אלה ואלון וכדומה (ולא לחיה הקלה ברגליה כי מה לה ולכפל במלות שונות: ו י ח ש ף י ע ר ו ת ?); ו י ח ו ל ל כמו י ח י ל : ובזה יובן הדבר היטב. ואחרי ראי מצאתי כי כן פרש החכם Lowth, ובעקבותיו הלכו ידידי ותלמידי החכם Jennings והחכם Lowe. שהן קלות ברגליהן; רוצה לומר: אז רוכבי הסוסים לא ימלטו ברגליהם כמו שאמר (עמוס ב טו): וקל ברגליו לא ימלט ורכב הסוס לא ימלט נפשו. או לפי שהמשיל ארץ העמים למדבר המשיל השוכים בה לאילות שהן שוכנות מדבר. ויחשף בסגו"ל אות הנוספת שלא כמנהג הפעלים אשר הם במשקל יפעול אלא בפת"ח, כמו יחלוף ויעבור והדומים. ופרוש ויחשף: כי בהפיל הארזים הנה והנה היערות חשופים. ובהיכלו כלו אמר כבוד. בהיכלו בירושלם יתנו כבוד לאל ששפט את העמים והכניעם אותו היום. יי' למבול ישב ויאמרו הכל: יי' למבול ישב אלה הימים והם ימי המבול, כמו שישב על כסא המלוכה אז, שלא היו מכירים האל אנשי העולם, ויאמרו לאל סור ממנו ומה יפעל שדי למו (איוב כבי ז). וכשהביא עליהם את מי המבול והשחית העולם, נח ובניו שנשארו והבאים אחריהם הכירו כי ליי' המלוכה, והוא יושב על כסא המלוכה והוא ברא את העולם והוא משחיתו כשירצה, כן עתה לימות המשיח האמות שהרעו לישראל ולא יראו מהאל ולא הכירו אותו למלך ושהוא אדון העולם, כאשר יעשה להן משפט וישאיר בני ישראל ואשר ישובו לאל מהן, ידעו ויאמרו: וישב יי' מלך לעולם. ון הוא אומר (זכריה יד ט): והיה יי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד. יי' עז לעמו יתן. ואז יתן יי' עז לעמו ויכניע כל העמים בפניהם. יי' יברך את עמו בשלום, כי לעולם לא יהיה להם מלחמה.

ועל החמישית כי רוב עוז וטובה תחטיא את ישראל להתקומם איש על חבירו והוא הדל משולל עוז הוא נכנע הרבה ולא יריב עם אדם אך אשר לו עוז מתקומם ועיקר הצרה אשר לנו בגלות הזה הוא העדר שלום כי זה החריב בתינו והגלה אותנו לזה אמר כי גם זה יתוקן כי הלא כאשר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום שלא יתגאו ע"י העוז לבעוט ולריב אלו עם אלו כ"א שה' ישפות שלום למו:

ה' - תפלה או ברוח הקודש, שהשם יתן עוז לעמו בעתות הרעם ושלום יהיה להם.

ה׳‎ עוז. אז יתן ה׳‎ החוזק לעמו ויברכם בשלום:

ה' עוז. בגעיא:

יְהֹוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן: א"ר אבין בר רב אדא א"ר יצחק מנין שהקב"ה מניח תפילין שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו בימינו זו תורה שנאמר מימינו אש דת למו ובזרוע עוזו אלו תפילין שנאמר ה' עוז לעמו יתן וכו':
(ברכות ו ע"א)

(ג) או יהיה שעור הכתובים קול ה' על המים כו' שאומר המשורר הלא אמרתי אליכם הבו לה' כבוד ועוז אל יעלה על רוחכם כי הוא יתברך צריך למעוזכם שתתנו לו כבוד ועוז הלא קול ה' בלבד שאמר נטה את ידך על הים ובקעהו כו' ואומר וישובו המים על מצרים כו' אותו הבל קול מאמרו היה על המים לקרוע את הים ולעשות בהם שפטים מאתים וחמשים מכות ושמא תאמרו כי בחינת אלהים היתה ולא שם ה' בעל הרחמים הנה לכם ראיה כי שם הרחמים היה כי הלא אל הכבוד שהוא בעת בחינת אל הכבוד שהוא במתן תורה שהיה בא במדת רחמים וכבוד מעוטף כשליח צבור אז הרעים בקולות ולפידים כטכסיסי מלחמה ולמה היה כן שהוא הפך בחינת הזמן והפעולה אך היה להורות כי ה' היה על המים רבים כנז' ממאמרם ז"ל שבא הקב"ה בטכסיסי גבורת מלחמה במתן תורה שלא יאמרו שאין זה אשר היה על הים כתואר גבור איש מלחמה ושעל כן אמר הקב"ה אנכי ה' אלהיך שתראוני ככבוד שליח צבור אנכי אשר הוצאתיך כו' שראיתוני כאיש מלחמה הנה כי מה שהרעים בזמן תואר בחינת אל הכבוד היה ראיה כי ה' היה על מים רבים על ים סוף:

(ד) ושמא תאמרו א"כ אפוא למה אמרתי הבו לה' כבוד ועוז אחר שאין הוא יתברך צריך עוז מהזולת הלא הוא כי קול ה' בכח כו' והוא כי הנה ידוע ליודעי חן כי איכות גדולתו ותקפו יתברך בעצמו הוא למעלה ומה שהצדיק מוסיף כח כמאמר הכתוב אנכי מלאתי כח את רוח ה' אינו להוסיף כח בו יתברך חלילה כי הלא נחנו מה כי נוסיף כח בבעל הכח אך הוא שעל ידי צדקת הצדיק העולה היא למעלה תריק שפע מגדולתו העליונה וישתלשל השפע במדרגות הידועות עד למטה לארץ והנה המדרגות ההן בקבלן השפע יתוסף בהן כח מאשר יקבלו מהסיבה הראשונה כענין ועתה יגדל נא כח אדני כי שם אדנות יקבל ויגדל כחו וע"ד זה בכל כחותיו יתברך העליונות וכל זה הוא כדי להגלות השפע שהיה צפון למעלה ויתהדר בו העולם כי זה הוא תואר הוראת השפע בהתפשטו שנקרא הדר כמאמר רז"ל שכשברא הקב"ה את העולם נתלבש בהוד והדר שהוא לגלות שפע העליון בעולם השפל כי הוד המתגלה נעשה הדר לרואיו. ונבוא אל הענין אמר מה שאמרתי הבו לה' כבוד ועוז אינו שצריך יתברך לצדיק כי אדרבה העוז הוא שלו יתברך אך הוא כי כאשר קול ה' בא ושורה בכח שהוא בכח שהצדיק מוסיף בשכינה כד"א ואנכי מלאתי כח הוא כדי להיות קול ה' בהדר שהוא להיות קול ה' מתפשט במה שנקרא הדר שהוא לגלות טובו בעולם כי לזה הוא מה שצריך כח מלמטה להיות קול ה' פועל למען עשות הדר אך לא שהוא יתברך צריך כח מהאדם כי אם למען המשיך השפע מלמעלה למטה ובזה יתיישב היות בי"ת בכח פתוחה:

(ה) ושמא תאמרו למה ה' כימי צאתנו מארץ מצרים לא יעשה לנו לעמלק כי הוא המעכב גלותנו כמאמרו יתברך יום נקם בלבי וכן מלחמה לה' בעמלק מדור דור ולמה כאשר עשה לפרעה ולמצרים לא יעשה לעמלק גם הם והפלתם בקום ישראל כי יעקב ועשו כשזה נופל זה קם ואז תתקיים בעצם שאלת הבו לה' האמורה למעלה לזה אמר הנה קול ה' שובר ארזים הם סיחון ועוג וגם וישבר ה' את ארזי הלבנון ז' עממים של ארץ ישראל הנקרא לבנון על שם בית המקדש שהוא עיקר א"י:

(ו) ולא בלבד את המלכים כ"א גם את שריהם של מעלה כי הלא וירקידם כמו עגל ויגבירם לקראת ישראל כמו עגל הבא לנגח את לבנון את מלכי כנען ושריון הוא סיחון כאמור למעלה ומי הרקידם אותו שהוא כמו בן ראמים הוא השר שלהם שהוא כח חיצוני כבן שדים וזהו כמו בן ראמים שהם שדים כד"א כתועפות ראם לו וארז"ל ראם אלו השדים ועד"ז ארז"ל בב"ר שקרא יעקב אל עשו גבר שיידן להיותו תחת סמאל שהיה שרו. ונחזור אל הענין אמר דוד הנה הוא יתברך שובר מלכים גדולים ולא בלבד את המלכים כ"א גם את השר השורר עליהם ומגביה לבם לרקד על ישראל כי הנה וירקידם כמו עגל מי שהוא כמו בן ראמים שהוא השר:

(ז) ועכ"ז לא עמדו בפניו יתברך כי קול ה' היה חוצב להבות אש הם השרים הרוחניים:

(ח) ולא בלבד אלו כ"א כל כחות הטומאה שבמדבר איבד ושיבר הוא יתברך בקולו שבמתן תורה עם היות כי המדבר הוא משכן לכל כחות הטומאה שבעולם כנודע מחכמי האמת וא"כ אמור מעתה כי אשר הכניע את כל אלו ג"כ יחיל ה' מדבר קדש כי יוכל להחיל מדבר קדש הוא את עמלק כי קדש מארץ אדום היא כאמרו עיר קצה גבולך ולכן אל יקחך לבך להרהר ולומר למה לא יחיל את ארץ אדום ויהיה זה לנו מעיר לעזור לתקן מעשינו ולגאלנו אך אין העיכוב מצדו יתברך כי מה הבל נדף הוא לפניו יתברך:

(ט) אך הוא כי הלא כמקרה האילות גם לנו בני ישראל יקרנו כי כאשר האילות בעת לדתנה יכין לפתוח ללדת את הנחשים כי להיות כל א' מהנה רחמה צר צריך כל רחם ליפתח ישכנו נחש ואז ינצלו ממות וילדו כך הוא יתברך בעת גאולתנו ופדיון נפשנו יכין הוא יתברך את הנחשים השרפים הם אלופי עמלק לטובתנו כי לבנו צר מליפתח לשוב עד ה' עד ישכנו נחש ואז ייטיב לנו והנה המשל הזה נשאה רוח הקדש עלינו בית ישראל ואומר אל תתמהו על האריכו יתברך מלשבר את עמלק כי הלא קול ה' יחולל אילות ואז להצילן ממות ולתת להם בנים יולדו על כן ויחשוף יערות אשר שם הנחשים למען על ידי כן נמשך שבהיכלו יתברך כלו אומר כבוד כי יצרו לישראל בחבלי משיח ועי"כ שיחזיקו ישראל באלהיהם אז בהיכלו יתברך לא ימצאו מימינים ומשמאילים כ"א כלו כל כללות היכלו יחד יהיה אומר כבוד מישראל ולא ימצאו עוד מנגדים ולכן צריך להאריך לעמלק עד קץ הימין כי הם צורך לישראל שלבם צר מלשוב כנחש לאילה שרחמה צר ועל ידי נשיכת הנחש תושע כו ישראל כמדובר אך לא שיצטרך הוא יתברך לישראל יתנו לו עוז כי אם שלתועלתם חפץ הוא יתברך ישובו אליו למען ישוב גם הוא אליהם ומבקש יתנו כח להמשיך שפע טוב מלמעלה להיטיב להם כמדובר:

(י) אך מצדו יתברך אין צריך עוז מהזולת כי הלא ה' למבול ישב וימח את כל היקום הוא לבדו ואפילו את שם מדת הדין לא הוצרך כד"א ויאמר ה' אמחה את האדם הנה כי לעוז לא הוצרך לזולת וגם לא על בחינת כבוד אשר ברוב עם הדרת מלך אינו צריך לעם כי אז עם שלא נשאר אך נח וביתו לא חסר ממנו אדר מלכות כי אם וישב ה' מלך לעולם כי אין כבוד מלכותו תלוי בעם:

(יא) ואמר ולא עוד אלא שאין צריך לומר שאינו צריך לעמו יתנו לו עוז כ"א אדרבא ה' עוז לעמו יתן כדי שיעצרו כח לקבל ברכתו כי רבה היא מאד עד יבלו שפתיהם מלומר די וזהו ה' עוז לעמו יתן על מה שה' יברך את עמו בשלום כדי שיהיה להם עוז לקבל הברכה כי עצומה היא מאד כענין ופחדו אל ה' ואל טובו וכאשר היה בסיני שלא עצרו כח לסבול ויצאה נשמתם ואמר כי עם היות להם שלום שהוא כלי מחזיק ברכה עכ"ז צריך עוז לעמו יתן לקבל אותה:

(י) או יאמר ה' למבול כו' לומר אין הקב"ה כמלך מבני אדם שלהפיל איזה אומה צריך להתקומם נגדה אך הוא יתברך להנקם מכל העולם שהוא להביא מבול לא הוצרך להתקומם כ"א ישב ועל ידי ישיבה מחה את כל העולם והוא כי ישב לו ובשב ואל תעשה שהניח העולם אל טבעו הושקע העולם כי הארץ על המים הם ע"י נס ואז נמנע הנס ומאליו עלה התהום התחתון וגם העליון מאליו ירד כי ארובות השמים נפתחו כי הוא גם הוא טבע כי אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו ובישיבה ההיא אשר היתה בשב ואל תעשה נשאר מלך בעולם כי נפלה אימת מלכותו יתברך בעולם כמ"ש ז"ל שכל הילודים אחרי כן גדרו עצמם מן הערוה שעל כן היה ירא אברהם לאמר אשתי פן יהרגוהו לבלתי הכשל בבעולת בעל וכאשר נשק יעקב לרחל חרדו כל העיר וכן על דרך זה אימה נפלה בעולם. ושעור הכתוב הנה אין הקב"ה צריך עוז ותעצומות לא לאבד עולם ולא לקיימו לאבדו כי הנה ה' למבול ישב וגם לא לקיימו כי הנה מאז וישב ה' בשב ואל תעשה נשאר מוראה בעולם להיות מלך לעולם באופן כי לעצמו אין צריך לפעול בעוז:

(יא) אך ה' עוז לעמו יתן לעתיד על כל העולם ולא שיצטרכו למלוך ולמשול בעולם על ידי מעוז זרועם כי אם אדרבה ה' יברך את עמו בשלום. או שעור הכתוב כאשר הוא יתברך עוזו כ"כ גדול שבשב ואל תעשה יפעול וישודד וימלוך כן ה' עוז לעמו יתן וגם הם ע"י שה' יברך את עמו בשלום שבלא חרב ובלא חנית ירדו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ ולפניו יכרעו ציים כו'. ובמה שארז"ל כי ה' עוז לעמו יתן נאמר על התורה שנקראת עוז יאמר ענין מאמרם ז"ל כי כשבא הקב"ה לברא את האדם נעשו מלאכי השרת כתין כתין חבורות חבורות מהם אומרים יברא ומהם אומרים אל יברא חסד אומר יברא וכו' ואמת אומר אל יברא וכו' צדק אומר יברא ושלום אומר אל יברא שכולו מלא קטטות מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכה לארץ כו' שהוא כמפורש אצלנו שנתן את התורה הנקראת אמת בארץ שבעסוק בה יתוקן העדר האמת מלשונם אך שלום עדיין נשאר במקומו ועל שני המנגדים האלה גלו שתי פעמים אחד בגלות בבל שהוא על העדר התורה שנאמר על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי שהוא על ביטול תורה כי ויתר הקב"ה על ע"א וכו' ולא ויתר על ביטול תורה וזהו ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה כי ע"י שתשלך ישראל אמת ארצה ע"י כן ועשתה בבל והצליחה ובגלות חרבן שני גלו על שנאת חנם שהוא העדר השלום על כן אומר עתה הוא יתברך כי יתקן את שתיהם כי על הא' ה' עוז לעמו יתן זו תורה הנקראת אמת ועל השנית אמר ה' יברך את עמו בשלום באופן יתוקנו השני מנגדים ולא יגלו עוד והוא מאמרנו על פסוק והאמת והשלום אהבו:

נהלת בעזך אל נוה קדשך. בזכות התורה שנקראת עוז, שנא׳ ה׳ עוז לעמו יתן (תהלים כט יא).

ודברתי אתך. שלא יהא הדבור אלא אתך, שמא תאמר מכל המשכן, ת״ל מעל הכפרת, יהא הדבור יוצא, שמא מכל הכפורת, ת״ל מבין שני הכרובים, ושמא תאמר מבין כל גופי הכרובים, ת״ל אשר על ארון העדות, להודיע גבורותיו של מלך מלכי המלכים שכתוב בו קול ה׳ שובר ארזים קול ה׳ בכח קול ה' הוצב להבות אש (תהלים כט ד ה ז) והוא מצמצם לדבר עם עבדו כאשר ידבר איש אל רעהו, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

4051 / (תהלים כט,ג) / הרעים
טורמינטו"ש / tormentos / נתון בסערה
חסר בכתבי-היד, היינו מצפים לפועל, ולא לתואר, אך קשה לדון כשיש לפנינו רק גרסת הדפוסים (טורמינטאו"ש).

4052 / (תהלים כט,ז) / חצב
טיילנ"ט / teilant / חותך
חסר בכתבי-היד.

4053 / (תהלים כט,ט) / יחולל
קריא"ה / cree / בורא
חסר בכתבי-היד.