Commento su Salmi 30:26

שיר חנוכת הבית. שיאמרוהו הלוים בחנכת הבית בימי שלמה:

מזמור שיר חנכת הבית לדוד: חברו דוד שיאמרוהו בחנכת בית המקדש. ואף על פי אין בזה המזמור זכר הבית הזכיר בו סליחת פשעיו, שהיו חושבים איביו שלא תתקים לו המלוכה ולזרעו אחריו לעונש אותו עון. ואף על פי שנאמר לו על ידי נביא, כי בנו שימלוך אחריו הוא יבנה הבית, לא היו מאמינים שיוכל להיות כי בן שיולד לו מאותה האשה יהיה מלך ויבנה בית המקדש ליי' שיהיה מקום סליחה וכפרה. וכשמרד אדניה בסוף ימיו ורצה למלוך מעצמו בלא רשות היו סבורים שלא יהיה שלמה מלך. וכיון שהמלך וראו כי הצליח הדבר, כי הקושרים עם אדניה לא עמדו במרדם וברחו איש לאהליו, הכירו כל ישראל כי מיי' היא מלכות שלמה. וכיון שרצה האל כי בן שנולד לו מאותה האשה יהיה מלך על כל ישראל ידעו באמת כי נמחל לדוד אותו עון מחילה גמורה ושלמה. והראה לשלמה צורת הבית לעיני כל ישראל והתנדב הוא לבנין הבית והתנדבו בו בני ישראל לפניו. לפיכך חבר מזמור שיר חנכת הבית על זה הדרך שהזכיר בו סליחת חטאיו שהיא רפואת נפשו, כי בזה הענין נודעה הסליחה לכל אדם.

מזמור שיר חנכת כו' הנה אומרו מזמור ושיר יראה כפל ענין. ועוד שלא חנכו דוד. ויתכן יאמר במאמרם ז"ל בשמות רבה שלא נכנס ארון אל הקדש עד בא ארון דוד ואמר שלמה בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך נמצא עיקר חנוך הבית היה ע"י דוד ובזה יאמר ברוח ה' דבר בו הנה מזמור ושיר יאותו א' על מציאות חנוכת הבית שנית להיות לדוד להיות בעבור דוד ועל ידו על כן ברוח הקדש משורר על הדבר מעתה. או יאמר במאמרם ז"ל על פסוק שמחתי באומרים לי כו' שהיו שונאיו אומרים לו מתי בית ה' נלך כלומר מתי ימות כי ידעו שלא יבנה בימיו ועכ"ז שמחתי באומרים לי מתשוקת בנין הבית ובזה יאמר לא אזמר על חנוכת הבית בעצבון על שסלוקי יקדים כי אם מזמור של שיר ושמחה על חנוכת הבית עם היות לדוד שלא יחנכנה:

חנוכת. התחלת הדבר שעתיד לעמוד בה קרוי חנוך בלשון המקרא:

מזמור, חנוכת הבית - יש אומרים: שצוה דוד שינגנו המשוררים זה המזמור בחנוכת הבית הראשון. ויש אומרים: בחנוכת הבית השני או השלישי, כי דמה ימי הגלות לימי החולי כאשר אפרש. והקרוב אלי: כי זה המזמור חברו בחנוכת ביתו בית ארזים, כי הכתוב לא הזכיר בית השם וכמוהו: עור ופסח לא יבוא אל הבית כאשר פירשתי במקומו, ואותו הזמן חלה דוד ויחי מחליו. ויאמר רבי משה: כי דוד התאבל כאשר אמר לו נתן כי הוא לא יבנה הבית לשם וכאשר אמר לו, כי שלמה בנו יבנה הבית אז התאזר שמחה תחת אבלו כי בנו כמוהו ולא יחרפהו האויב. ואמר: כי יגון הנפש נמשל לחולי הגון ויותר קשה, כדרך: רוח איש יכלכל מחלהו.

חנוכת הבית. המזמור הזה תקן לאמרו בעת חנוכת בית המקדש:

מזמור שיר חנכת הבית. ב' בטעם פזר הדין ואידך שירו לה' שיר חדש סימן צ"ח ועיין זוהר פרשת בלק דף כ"א:

מזמור שיר חנוכת הבית. ראשי תיבות שמחה רמז דכל כוונתו ליחד השכינה הנקראת שמחה שהיא מדה ח' ויומשך אל שדי שהוא יסוד עם המשכת חסד. וכן אל שדי ח' גימטריא שמחה. ארוממך ה' בסוד גדלות. ולא שמחת אויבי לי. ומה שאני חושב שלא ישמחו אויבי אינו בשבילי רק שיש חילול ה' במה שמדברים עלי אבל עתה אני בוטח שיסתם פיהם. שועתי אליך ותרפאני מהחטא שהוא חולי הנפש:

שיר חנוכת הבית, המזמור כולו יוסד לתת הודאה בחלותו ויחי מחליו, ולא נמצא בו שום ענין מחנוכת הבית? ומבואר שהבית המוזכר פה הוא הבית המשלי, הוא הגוף שהוא מעון לנפש ובית להאדם הפנימי השוכן ודר בקרבו, כי הנפש הוא האדם באמת, והגוף החמרי הוא רק בית חומר לשבתה כל ימי היותה במצודה, (כמ"ש אף כי שוכני בתי חומר, ביום שיזועו שומרי הבית), ועת חלה אז רופפו עמודי הבית ומכונותיו, ואחר שנתרפא נבנה הבית על תילו וישב לימי עלומיו, לכן ציין שם השיר בשם חנוכת הבית לדוד, ר"ל בית דוד העצמי, מעון נפשו שנתחנך בהרפאותו:

את השירה הזאת. עשר שירות הן, ראשונה שנאמרה במצרים, שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (ישעיה ל כט), שניה אז ישיר משה, שלישית על הבאר אז ישיר ישראל (במדבר כא כא), רביעית שירת האזינו (דברים לב א), חמישית אז ידבר יהושע (יהושע י יב), ששית ותשר דבורה (שופטים ה א), שביעית וידבר דוד (ש״ב כב א), שמינית מזמור שיר חנוכת הבית (תהלים ל א), תשיעית ביהושפט, דכתיב ויעמד משוררים בבית ה׳ בצאתו לפני החלוץ אמר הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו (דה״ב כ כא), עשירית לעתיד לבא, שנאמר שירו לה׳ שיר חדש (ישעיה מב י), משונה שיר זה להקרות לשון זכר, וכן השירות כולן קרואים בלשון נקבה כשם שהנקבה יולדת, לפי שכל התשועות היה אחריהן שעבוד, אבל לעתיד לבא תשועה שאין אחריה שעבוד, שנאמר ישראל נושע בה׳ תשועת עולמים (ישעיה מה יז), לכך נכתב שיר חדש, כשם שאין הזכר יוליד, וכה״א שאלו נא וראו אם יולד זכר (ירמיה ל ו).

ארוממך ה' כי דליתני. הגבהתני:

אֲרוֹמִמְךָ יְהֹוָה ת"ר שיר של תודה בכנורות ובנבלים ובצלצלים על כל פינה ופינה ועל כל אבן גדולה שבירושלים ואומר ארוממך ה' כי דליתני וגו' ושיר של פגעים ויש אומרין שיר של נגעים וכו':
(שבועות טו ע"ב)

ארוממך יהוה כי דליתני שטבעתי בבור החטא ואתה העליתני ממנו.

ארוממך ה' וכו' ארז"ל כי בחנוך הבית בהכנס ארון על ידי הזכירו את דוד נהפכו פני שונאיו כשולי קדרה אמר ארוממך ה' כי רוממתני ודליתני שהבאתני עד גדר תעשה כ"כ למעני שנית על אויבי שהכירו כי קרוב אתה ה' אלי ולא על עצבונם בראותם הדבר כי לא אשמח בפיד משנאי רק על העדר שמחתם כי לא שמחת אויבי וגם זה לא בשבילם שאשירה על העדר שמחתם כי אם לי כלומר על הנוגע לי כי נתקדש שם שמים על ידי ויחשב לי לזכות וגם שלא הייתי כלי להביא עליהם רעת השמח בנפול אויבו. או יהיה אומרו דליתני מלשון דלות וחולשה וחולי כד"א מדוע אתה ככה דל בן המלך מדלה תבצעני והוא ענין כתוב אצלנו בשערים כי כמה מעלות טובות למקום עלינו כי בהיות על איש עונות גברו מנו והוא צדיק בעיניו ומת הוא בעולם הזה ולא יחיה לע"ה על עונותיו יחליאנו ה' על ערש דוי למען עודנו חי יתן אל לבו על מה עשה ה' ככה לאיש ההוא אם לא חטא לה' ומורק ביסורין ושוטף מחלאת אשמתו ויחיה ולא ימות הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' בהביא עליו יסורין ממרקין בפאת מטה ובדמשק ערש להתם פשע ולמרק חטאת ויחיה ולא ימות בפשעו ובחטאתו אשר ימות בו באופן כי חליו הוא סבת חייו כי אם לא היה נחלה לא הוה חלי ולא מרגיש כי הוא רשע למות ולא יתקן את אשר עותו וימות חייב והוא מאמרנו על פ' בחלותו ויחי מחליו ולא נאמר ונרפא מחליו כי הוא כי הלא נגזרה עליו מיתה כאשר הנביא דבר לו מת אתה ולא תחיה ולולא שהחלהו ה' לא הביט און בעצמו ולא היה שב מחטאו אך בחלומו נתן אל לבו ותקן את אשר עותו וחי נמצא כי חיותו בא אליו בסיבת חליו וזהו ויחי מחליו וכן כתבנו על פסוק ה' יסעדנו על ערש דוי כו' כי מהראוי יאמר כל חליו הפכת במשכבו אך יאמר הלא יתעו חורשי רע על חולאי הצדיק כי הלא אדרבא ה' יסעדנו ויעזרנו על ערש דוי כי לעזר לו החלהו ואיך הוא הענין הלא הוא כי כל משכבו שהוא מיתתו כד"א וישכב דוד עם אבותיו הפכת והחלפת מיתתו בחליו נמצא כי סעד וחיים היה לו החולי על ערש דוי כי הן הוא משוש דרכו וחיי רוחו. ובזה נבא פה אל ענין הכתובים אמר הנה מזמור ושיר יאות לסדר מזמור על מציאות חנוכת הבית ושיר להיות ע"י דוד בפתיחת שערים ע"י אמור שלמה בעבור דוד עבדך כו' ואמר הנה סיבת כל הטובה הזאת שהיתה חנוכת הבית על ידי עצמי ושנתכרכמו פני שונאי דוד היה החולי שנתת לי להתם פשע ולכלא החטאת שעי"כ טהרתי ומשלג הלבנתי וזכיתי לחנך המקדש על ידי כי עי"כ הטהרתי וזכיתי לחנך המקדש על ידי ולכרכם פני אויבי לי וז"א ארוממך ה' כי דליתני והחליתני שע"י כן נמשך שלא שמחת אויבי לי בחינוך הבית:

דליתני. רוממתני כמו דלו עיני למרום (ישעיהו ל״ח:י״ד):

דליתני. רוממתני מן החולי, כמו מרוממי משערי מות (למעלה ט') :

ארוממך - כנגד דליתני כפי מחשבתי שהוא מת

דליתני. רוממתני במה ששלמה בני הבא מבת שבע בנה המקדש כי בזה ידעו הכל אשר מחלת לי על עון דבת שבע:

ארוממך, תחלה אמר בדרך כלל, שע"י חליו שמחו אויביו וחשבו שלא יחיה אחרי נפלו, (כמ"ש בסי' ל"ח ובסי' מ"א), ואתה דליתני מן החולי ולא שמחת אויבי לי:

ולא שמחת אויבי לי. כמו עלי שהיו אומרים אין לדוד חלק לעולם הבא, וכשראו שבשבילו נפתחו הדלתות לארון אז ידעו שמחל לו הקב"ה על אותו עון ונהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה:

ולא שמחת איבי לי: שאם לא העליתני ולא סלחת לי היית משמח אותם בעבורי, ועתה לא שמחתם אלא העצבתם.

וטעם ולא שמחת – ככתוב במזמור: אשרי משכיל אל דל, כי דרך אחד לשניהם.

אויבי. האומרים עדיין העון הזה שמור בידי:

ותרפאני. היא סליחת עון כמו ושב ורפא לו (ישעיה ו'):

יהוה אלה ישועתי אליך שתסלח לי וכן עשית. וזהו

ופירש איך היה הדבר ואמר ה' אלהי שועתי כו' לומר כי זה הדרך הראויה לשיעשה הוא יתברך את שלו והוא כי בחלותו לא יהיו כל מעיניו על רפואת הגוף כי אם על רפואת הנפש ואז הוא ית' ירפא את שניהם ומהגוף יתחיל כענין כל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר שהוא נענה תחלה וז"א ה' אלהי שועתי כו' לומר הנה ה' אלהי מה ששועתי אליך בחליי לומר איני עושה עיקר מארוכת הגוף כי אם מארוכת הנפש שיתכפרו עונותי לשתקרא ה' אלהי זה הוא מה ששועתי אליך ולהיות שהמתפלל על חבירו הוא נענה תחלה על כן ותרפאני את הגוף מיד:

ה' - טעם שועתי אליך - לבדך ולא לרופא ותרפאני.

שועתי. התפללתי על העון הזה:

ה' אלהי, יאמר, א. רפואתי לא היתה ע"י הטבע, רק שועתי אליך ואתה תרפאני, לא ע"י צרי ורופאים:

ותרפאני: שרפאת אותי ממדוה הנפש. כי אף על פי שהענשתני בעולם הזה הכל הוא טוב בעיני כיון שרפאת נפשי שלא תרד לגיהנם.

ותרפאני. הוא מחילת העון שהיא רפואת הנפש וכן נאמר ושב ורפא לו (ישעיהו ו׳:י׳‎):

מירדי בור. כמו מירידתי לבור שלא ארד לגיהנם:

יהוה העלית מן שאול נפשי חייתני מיורדי ^* יתיר ו. בור: שאול ובור פרושם: גיהנם; והוא משפט הרשעים. מיורדי כתיב כמו: ונמשלתי עם י(ו)רדי בור (תהלים כה א; שם קמג ז); וקרי מירדי והוא מקור; ונמשך הקמ"ץ תחת היו"ד כמו (שם לח כא): תחת רדופי טוב. וחייתני רצונו לומר: הבדלתני מהם.

ואח"כ ה' העלית מן שאול נפשי את הנפש ולא בלבד הצלת גופי ממות העולם הזה והנפש משאול הוא גיהנם כי אם גם את הגוף מגיהנם וזהו חייתני מירדי בור והוא מאמרם ז"ל שיקרא לגוף ונפש אחר מות כחיגר וסומא שומרי התאנה וכו' והוא כי אחר מות הנפש מתנצלת מן הדין באמרה כי קדושה היא ולא תתאוה עבירות אך הגוף הוא העובר והגוף אומר כי עפר הוא ובלעדי הנפש לא יחטא אז אומר הוא יתברך לא ראי זה כראי זה הצד השוה שבכם שביגיעת שניכם יחד חטאתם אף אני אביא את הנפש בגוף ואדון אתכם ובזה יאמר דוד פה על גופו הנה זולת הצלה ממות הגוף בעה"ז גם חייתני את הגוף מהיותי יורד לגיהנם בחברת הנפש וזה חייתני מירדי בור וז"א מירדי בחיר"ק הדל"ת לומר מירידה שלי כי גם אני הגוף התעתדתי לכך והוא על אשר בא אל בת שבע:

נפשי. הרוחנית (כנ''ל ג'), וכן אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול (לקמן מ''ט) :

ה' - הטעם כמעט וירד אל הקבר ומצאנו מירדי בור שלם, כמו תחת רדפי טוב.

העלית. הצלתני מן המיתה ע״‎י מחילת העון:

ה' העלית. בגעיא:

ה', (זאת שנית), סבת חליי היה ע"י העונות ותחלואי הנפש, שע"י שחלתה הנפש ונטתה למות מות נפשי ע"י עונותי עי"ז חלה גם הגוף, וע"י שהעלית מן שאול נפשי, שע"י כפרת עוני לא תרד נפשי הרוחנית לשאול ואבדון, עי"כ חייתני מירדי בור, עי"כ השגתי גם חיים הגופנים, כמ"ש לקמן ק"ג הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי:

מירדי. מירידתי אל הבור כפל הדבר במ״‎ש:

העלית. הלמ"ד בחירק וכן במסורת ג' בקריאה וסימן לך עלה מזה. ושמעו מצרים. העלית מן שאול נפשי:

מיורדי בור. מירדי קרי והיו"ד דגושה והוא מקור והיה ראוי בקמ"ץ חטוף ונמשך הקמץ בטעם כמו רדפי טוב והכתיב מיורדי בור ונמשלתי עם יורדי בור ונמסר עליו לית יתיר וא"ו:

זמרו לה' חסידיו. על מה שעשה לי כי יכולים אתם לחסות בו שייטיב לכם ואפילו אתם שרוים בצער אל תיראו:

זמרו ליהוה חסידיו לכל החסידים ראוי לזמר ולהודות לאל על זה, כי יסלח לשבים אליו שלא יאבד החסיד בחטאו פעם אחת אפילו יהיה החטא גדול אלא ישוב לאל בלבב שלם ויקבלנו.

זמרו - בעבור היות דוד חסיד, ככתוב: ולא תתן חסידך חסדי דוד יבשר החסידים, שאם קרה להם כאשר קרהו, השם יצילם.

זמרו וגו׳‎. בראותכם גודל חסדי ה׳‎:

זמרו עפ"ז יאמר שחסידי ה' יזמרו לה' לספר שבחו מצד עצמו, וגם הודו (שההודאה הוא על הטובות שעשה שזה מיוחס) לזכר קדשו, שע"י הטובות זוכרים מעשי ה' ונותנים הודאה לשמו:

והודו לזכר קדשו: כמו והודו לשמו, כי שמו הוא זכר קדשו כי זו נזכירהו; כי אמתת עצמו לא ידענו.

כי רגע. קטן באפו:

כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ: והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה' וכמה זעמו רגע וכמה רגע אמר אמימר ואיתימא רבינא רגע כמימריה ומנלן דרגע הוה ריתחיה דכתיב כי רגע באפו חיים ברצונו וכו':
(עבודה זרה ד ע"ב)

כי רגע באפו חיים ברצונו כי אם יכעס על האדם רגע ומעט זמן יהיה כעסו; אבל רצונו: עם רצונו יהיה זמן רב וחיים ארוכים. וכן בשלש עשרה מדות הספורות עליו יתברך (שמות לד ו ז) כלם לטובה חוץ ממדה אחת והיא: פוקד עון אבות. והיא עד שלשה דורות או ארבעה; והחסד לאלפים מן הדורות. ועל כל זה יתחיב האדם להודות לשמו לפיכך אמר: זמרו ליי' חסידיו, כי מדת הטובה ממנו מרובה ממדת הפורענות (ספרא דבורה דחובא פרשה יב י; בבלי יומא עו א; סוטה יא א; סנהדרין ק ב; אבות דרבי נתן פרק ל).

כי - טעם חיים ארוכים, כמו אנשי מדות גדולות ודרך משל אמר, כי הבכי ילין, או יחסר הפועל, כמו: אשר ילדה אותה.

כי רגע. רק רגע חרה עלי באפו:

כי רגע באפו, שזמן האף לא נמשך הרבה רק רגע, וזאת שנית שגם בעת האף חיים ברצונו, היה רצונו שאחיה, שלא היה האף כדי להמיתני רק כדי שע"י ימחול עונותי ע"י היסורים וישוב יחייני, עד שקצב את הזמן שרק בערב ילין בכי, ולבקר יבא רנה, שהיה זמנם רק מערב עד בקר:

חיים ברצונו. וחיים ארוכים יש בהרצותו ובהפייסו:

כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ: וכמה זעמו רגע וכמה רגע א"ר אבין ואיתימא רבי אבינא רגע כמימריה. ומנא לן דרגע רתח שנא' כי רגע באפו חיים ברצונו וכו':
(ברכות ז ע"א)

בערב ילין בכי ולבקר רנה: אם בערב ילין האדם בבכי לבקר יבשרנו ברנה. והמשיל עת הבכי והיגון לערב שהוא חשך, ועת הישועה והטובה לבקר שהוא אור ושמחה. וכן אמר דוד: האף שהראה לי על עוני והוא העונש שהענישני בעולם הזה היה בעיני כרגע ורצונו ובשורתו בסליחת העון חיים ארוכים שהם חיי העולם הבא.

והטעם בערב ילין – המלין בבכי, ולבקר ברינה כי חסרון הבית בכל המקרא הרבה, כמו: הנמצא בבית ה'.

חיים ברצונו. בעת נתרצה לי הבטיחני החיים בערב. רצה לומר כן דרכו מעולם כאשר יחטא האדם וילין עמו בערב בכי מהפורענות הבא ובשוב מדרכו יתרצה לו מיד לבוקר ישלח עזרתו לשמחו:

ואני אמרתי בשלוי. בשלוותי הייתי חושב לא אמוט לעולם, אבל אין הדבר ברשותי כי אם ברשותו של הקב"ה ברצונו העמיד את הררי את גדולתי להיות עוז וכיון שהסתיר פניו ממני מיד הייתי נבהל:

ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם: כשהייתי שלו ושקט שלא משל בי יצר הרע הייתי חושב בעצמי שלא אמוט ולא אחטא לעולם; כי חשבתי שלא יהיה כח ביצר הרע להטותי מן הדרך הטובה, כי שכלי היה גובר על טבעי. והייתי מתפאר בזה בעצמי עד שהכרתי כי עזרתך עמדה לי. וכל זמן שהיה רצונך עמי העמדתה להררי עז, וזהו שאמר:

ואני - אמר ר' משה: זה טעם ויהי כי ישב המלך בביתו כאשר ענהו נתן כל אשר בלבבך עשה. וזה רחוק. והנכון: כאשר יקרה לבריא בגופו ובחזקתו שיחשוב שככה יהיה תמיד ולא יבוא לו חולי, שיחלש כחו.

בשלוי. כשהייתי בשלוה אמרתי לעולם לא אנטה לפול:

ואני, אני חשבתי שהחיים והבריאות הם טבעיים, עד שכל עוד שהגוף בריא הטבע נותנת שלא אחלה, וז"ש אני אמרתי בשלוי, ר"ל שכל עוד שאהיה שלו בגופי ולא ימצא בקרבי איזה הירוס ע"י ריב היסודות ומזגי הגוף ופרודם, בל אמוט לעולם, אבל עתה נודע לי שהחיים הם השגחיים תלוים בחפץ ה' ורצונו, כי רק ברצונך העמדת להררי עז, העז שעליו עמד ההר שלי (היינו חיי גופי) על מכונו היה רצונך, על רצונך עמד ההר הנשגב, ובעת כי הסתרת פניך הייתי נבהל, כי התחיל ההר להתמוטט, כי מטו יסודותיו ואשיותיו, עד שהחולי לא היתה ע"י עונש השגחיי פעליי, רק ע"י הסתרת פנים וסור ההשגחה:

יהוה ברצונך העמדתה להררי עז הסתרת פניך הייתי נבהל: להררי פרושו: לשכלי, שהיה הררי, העמדתה בעזרתך בעז שלא נכשלתי בהשגבי בו ולא היה כח ביד יצר הרע לקחתו מידי, כי במקום עז היה; אבל כשהסתרתה פניך רגע ממני הייתי נבהל ונכשלתי במחשבתי וגבר יצרי על שכלי. לפיכך התפלל דוד ואמר (תהלים יט יד): גם מזדים חשך עבדך אל ימשלו בי, כמו שפרשנו. ועז פרשנו אותו שם, והוא חסר בי"ת השמוש: בעז. ואפשר שהוא תאר בשקל לחם חם (שמואל א כא ז); מעז לתם (משלי י כט).

זמרו לה' חסידיו והודו כו' אמר הלא אמרתי כי ע"י שהחלני ה' החייתני כי יסוריו היו לי חיי רוחי וגופי אמר לכן לא אני בלבד אודה את ה' כי אם גם אפרסם הדבר לכל חסידיו יתברך לומר זמרו לה' חסידיו כלומר בהתנהגו עמכם במדת ה' היא מדת רחמים אך נוסף על הזמרה עוד תוסיפו הודאה בהתנהגו ביסורין ודין הוא השם הנקרא זכר קדשו הוא שם אדנות שעליו נאמר וזה זכרי לדור דור הוא זכר קדשו הוא מדת הדין:

ה' - עתה אדע כי כחי מאתך היה בבריאותי, כי עת שהסתרת פניך הייתי נבהל. אמר רבי משה: כי העמדת הטעם העמדתני להררי עז כמו למען יזמרך כבוד שהוא כבודי. ואחרים אמרו: כי יו"ד להררי סימן המדבר, והטעם לשום אותו כמו הר. ורבי יהודה הלוי אמר: כי להררי, כמו: הררי בשדה כי משקלי השמות משתנים.

ה׳‎ ברצונך. עתה רואה אני אשר הכל ממך כשהיית מרוצה לי העמדתה להררי ולגדולתי להיות בה העוז וכאשר הסתרת פניך ממני בעבור העון הייתי נבהל וחרד מהצרות הבאות:

ה' ברצונך. בגעיא:

(ו) כי הלא לטובתכם הוא כי רגע שהוא באפו אין האף רק לפנים אך חיים ברצונו וכונתו כי בערב ילין בכי בטרם יבא הצער והבכי הוא כדי שלבקר תהיה רנה וז"א ילין לשון עתיד ואמר ולבקר ולא אמר ובבקר כי לולא הצער והחולי לא היה האדם מרגיש בעונותיו ולא היה שב עד ה':

העמדת להררי. למ"ד בגעיא:

(ז) כי הלא ממני תראו כי הנה ואני אמרתי בשלוי בטרם בא עלי חולי וצרה ויסורין בל אמוט לעולם כי חשבתיי עצמי לשלום וצדיק לפניו יתברך:

(ח) ואלו ה' ברצונך לרחם היית מעמיד להררי ומצבי עז ולא דליתני הנה באחרונה היית מסתיר פניך על עונותי והייתי נבהל ולא אדע מה לעשות לתקן:

אליך ה' אקרא וגו' ואתחנן. תמיד לאמר לפניך מה בצע בדמי וגו' ואתה שמעת קולי והפכת מספדי למחול לי:

אליך יהוה אקרא ואל יהוה אתחנן: וכשגבר עלי החטא: מה עשיתי? קראתי אליך כי ידעתי כי אין לי רפואה בלתך. וידעתי כי הייתי חיב מיתה בגיהנם והתחננתי אליך ואמרתי:

משא"כ עתה כי דליתני שאליך ה' אקרא כו' והפכת מספדי למחול כי לטובתי החליתי:

אל ה'. בעבור ה' וכבודו אליך אתחנן :

אליך - יספר כי לא מצא מה לעשות כי אם לקרוא ולהתחנן ולומר: מה תועלת במותי?! כי הדם הוא הנפש וכתוב: ושרט לנפש.

ואל אדני אתחנן. בספרים מדוייקים בשם של אדנות וכן נמסר במסורת הגדולה במנין קל"ד:

אליך ה' אקרא, תפלתי היא רק אליך לא לאחר, וגם אל ה' אתחנן, התפלה היתה בעבור ה' וכבוד שמו, ר"ל שלא התפללתי על החיים בעבורי, רק כדי שאוכל להודות לך ולעבדך, וזה היה אצלי התכלית שהתאויתי לחיות, כי כן היה נוסח תפלתי מה בצע בדמי, הנה בחיי יש לך בצע ותועלת ממני במה שאני מודה ומשבח לך, אבל בדמי, דהיינו בשתיקתי והפסק תנועתי, מה בצע יהיה לך, וכן מה בצע יהיה לך ברדתי אל שחת, כי א. כ"ז שאני חי אני נותן הודאה על טובותיך אבל היודך עפר, ב. כ"ז שאני חי אודיע האמתיות מכבוד ה' והשגחתו ונפלאותיו, אבל במותי היגיד אמתך, ולכן שמע ה' וחנני להקימני מחליי וה' היה עוזר לי שאוכל להודות לך:

(ח) או שעור הכתוב הנה ה' ברצונך העמדתי להררי עוז ועל כן לא ידעתי חסרוני לתקן אך במה שהסתרת פניך הייתי נבהל ושבתי:

(ט) אליך ה' אקרא כו' ביאר סגנון תחנתו בחליו לפניו יתברך שהוא כי היה אומר אליך ה' אקרא וכו' והנה רוב המונים י"ג מדות מתחילים מהשם השני כי השם הראשון אומרים שהוא קריאה לבד והשני הוא התחלת תחנת הי"ג מדות שעליהן אמר הוא יתברך שעל ידן וחנתי את אשר אחון כו' ויתכן כי היה מזכירן בחליו ומקדים ואומר אליך ה' הוא הראשון אקרא כי לכך נאמר ואח"כ אל השם השני אתחנן כי בו מתחיל החינון שנאמר בו וחנותי את אשר אחון:

מה בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר היגיד אמתך: בדמי הוא נפשי כי הדם הוא הנפש, והנפש היא החיים הטבעיים. ובעבור כי הנפש המשכלת הנצחית שראה בה קראה בשמה ואמר: מה בצע בחיי אם ארד אל שחת? אם סופי לגהנם וארד במותי שמה למה לי חיים ולמה הבאתני בעולם אם לא לקנות העולם הבא! כי החטאים במותם לא ישאר אחריהם דבר חי, אלא הכל ירד לעפר כמו שאמר (קהלת יב ז): וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה. והעפר לא יודך ולא יגיד אמתך, אלא הרוח שתשוב אל האלהים אשר נתנה. ואם לא זכתה בחיים לא תשוב אל האלהים. ואם תלח לי אודך בחיים ובמות. וכן פרשתי (שמואל ב יב יג): גם יי' העביר חטאתך לא תמות: מיתת הנפש. ויש מפרשים לא תמות: מיתת הגוף; וכן מה בצע בדמי.

אמנם ה' הביטה כי מה בצע בדמי כו' ולכן זאת שאלתי מאתך והוא כי לא תמתין לחון אותי אל השם השני:

מה בצע. מה תועלת וחמדה כמו ומה בצע (מלאכי ג׳):

בדמי. כמו ורשעים בחשך ידמו וכן ידמו לשאול (לקמן ל''א) ענין כריתה או שתיקה, כמו יזמרך כבוד ולא ידום, ועז''א מה בצע כשאדום :

היודך עפר - ככתוב: וישוב העפר אל הארץ.

מה בצע. מה תועלת כשישפך דמי:

היודך עפר. כשאדם שב להיות עפר וכי יודך אז וכי יגיד אמיתך הלא טוב להחיותו ושב ורפא לו ואז יודה לך:

שמע יהוה וחנני יהוה היה עזר לי: קראתי אליך ואמרתי: שמע יי' וחנני; ואם מטה רגלי היה עזר לי והקימני וסלח לי

כ"א שמע ה' וחנני שהוא שמשומעך מפי שם השם שהוא הראשון מיד וחנני ובאמרי השם השני לא בלבד חנינה תהיה לי כי אם שתהיה עוזר לי וזהו שמע ה' וחנני ה' שהוא באמרי היה עוזר לי:

היה עזר. בגעיא בין השו"א לסגול בספרי ספרד:

(ט) או יאמר אליך ה' אקרא כו' לומר הנה אסדר לפניך קריאה שהוא בשלש ראשונות ואחר כך אסדר תחנתי ובקשתי באמצעיות ועל השלש ראשונות אמר אליך ה' אקרא ועל הבקשה שאחרי כן אמר ואל ה' אתחנן:

(י) אך בראותך ה' כי מה בצע בדמי כו' אני מוסיף לבקש מאתך אל תייחל מלרפאני עד אתחיל בשאלה כי אם מעת אמרי בברכה שנית מחיה מתים ורופא חולים שהיא הזכרה מיד תעזרני והוא כענין רבי חייא ובניו שנדמו לאבות בהיותם יחד שאמרו משיב הרוח ונשב זיקא מוריד הגשם ואתא מיטרא בהזכרה טרם השאלה:

(יא) וזה יהיה מאמר דוד שמע ה' כי תשמע שם ה' שאזכיר בברכה ראשונה וחנני ואח"כ ה' שאזכיר שנית בברכה שניה מיד תהיה עוזר לי באמרי רופא חולים ולא תמתין עד האמצעית שאשאל בהם רפואה:

(ט) או יאמר אליך ה' כו' בשום לב אל התכת תיבות פסוק מה בצע בדמי כו' ואומרו מה בצע בדמי כו' האם היה עולה על לב יהיה בצע בדבר. ועוד שאם הם שני דברים כאחד אחד הכריתה שנית רדת שחת הל"ל וברדתי אל שחת שלא יתכן שהוא דבר אח' כי הלא כל אחד מהם דבר רע מבלי התלות בשנית. ועוד אומרו היודך עפר היגיד אמתך כי יראה שזולתי הודאה או הגיד אמתו יש כח בעפר. אך יאמר בהתפללו בחליו לא ימנע או טוב וצדיק אני או לאו אם צדיק אני שבקריאה בעלמא תשמעני אליך ה' אקרא כקורא אל קרוב אליו לנוכח כדרך השלם שה' קרוב אליו וזהו אומרו אליך שאחה לנוכח אתי אקרא ואם בלתי כשר אני ואל ה' אתחנן:

(י) ואומר אם צדיק אני מה בצע בדמי גם שאלך לעולם הבא וטוב טוב אעבדך בעולם הזה ואם בלתי שלם אני מה בצע ברדתי אל שחת וטוב הוא לחיות לתקן מה שהעויתי וכן אם צדיק אני ונעשה עפר ולא רמה היודך עפר בדמי גם שהנפש לבדה תודך שם טוב טוב הוא כי יודך גם העפר פה הוא החומר שאודך בגוף ונפש ואם אני בלתי כשר וארד שחת וגם שמגיהנם עולה שבח לה' יותר מבג''ע כנודע מרז"ל שמצדיקים עליהם את הדין וצווחין שבדין ואמת חייבים שהוא אמת ותורתו אמת עם כל זה היגיד העפר הנז' הוא החומר אמתך לומר שאתה ותורתך ודינך אמת לא יהיה רק הנפש לבדה ועתה בגוף ונפש יודה גם החומר:

(יא) שמע ה' וחנני וכו' זולת מה שכתבנו יאמר מה שהיה מסיים בהתפללו בחליו כי אחרי אומרו מה בצע בדמי וכו' אמר שמא תאמר הלא בבחינת מדת רחמים מצאת חן אך לא לפני מדת הדין לז"א שמע ה' וחנני בבחינת שם הרחמים ועל מדת הדין ה' בעל הרחמים היה עוזר לי בל תנגדני מדת הדין:

פתחת. אלאק"ש בלע"ז, כמו (בראשית כד) ויפתח את הגמלים, ור"ד כל המזמור על מרדכי ואסתר והמן, בפסיקתא זוטא:

הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי: אמר ר' פדת א"ר יוחנן הרואה חלום ונפשו עגומה וכו' יטיבנו בפני שלשה ליתי תלתא ולימא להו חלמא טבא חזאי וכו' ולימרו ג' הפוכות וג' פדויות ושלש שלומות שלש הפוכות הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדיו והפכתי אבלם לששון וגו' ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך וגו':
(ברכות נה ע"ב)

הפכת מספדי למחול לי שהייתי מתאבל על נפשי אם תאבד, ואתה בשרתני ואמרת לי על יד נביאך: גם יי' העביר חטאתך לא תמות (שם) הנה הפכת מספדי למחול לי.

וכל זה בדברים של טעם והם כי הלא אם הפכת מספדי האם הוא למחול לי כלומר אל הנוגע לי להנאת עצמי וכן אם פתחת שקי שהוא משל אל הסרת עצבוני האם הוא כי תאזרני את עצמי שמחה להיות שמח ועלז בעולם להנאתי:

למחול. מלשון מחולות ורקוד:

הפכת - שמח כי יחיה עד מלאת נשמתו לעבוד בוראו ולהכיר מעשיו, כי בעבור זה נברא.

הפכת. הלא רבות פעמים הפכת מספדי למחול והשק אשר שמתי על מתני בעבור האבל והצער הלא התרת אותו מעלי ואזרתני בשמחה לזה גם עתה חנני:

הפכת מספדי למחול לי. אפשר לפרש על בעל תשובה מאהבה דאמרו רז"ל דזדונות נעשות כזכיות וזה ריוח גדול דהעבירות יהיו מצות והוא בעצם הפכת מספדי ממש הוא עצמו למחול לי שהם זכיות. א"נ על דוד הע"ה עצמו שבענין בת שבע ח"ו פגם בשכינה כמ"ש בזהר וכן מספדי גימטריא צדק שהיא השכינה וברב רחמיך פתחת שקי שלבשתי על העון כמ"ש רד"ק ז"ל ותאזרני שמחה היא השכינה. א"נ בסגנון אחר כי שמעי ביזהו וזהו מספדי על בזיונו וקללתו וזה עצמו שסבל דברי שמעי והיה בידו להרגו אמר זה היה למחול לי כלומר למחילה כמ"ש והשיב לי טובה תחת קללתו היום הזה:

הפכת, והנה ראיתי שגם אתה שמעת תפלתי בעבור תכלית זה, כי מה שהפכת מספדי למחול לי היה על הכונה למען יזמרך כבוד, ומצייר שכבר נתאספו כל העם להספידו כי חשבו שמת, ופתאום חזרה בו נשמה עד שהקבוץ שבאו להספידו ועמדו סביב מטתו התחילו לחול במחול ובמחולות, ולא זאת לבד כי גם פתחת שקי, שעד עתה היה לבוש שק מפני עונו ועתה הסיר את שקו כי ידע שנמחל לו העון, ותאזרני שמחה תחת השק, וכ"ז עשית למען יזמרך כבוד, כדי שהנפש שבי שנקראת בשם כבוד יוכל לזמרך, ולא ידום ויפסק ע"י המיתה מן נעים זמירות ישראל, וא"כ אחר שעקר התכלית שבעבורו החיית אותי, היה כדי שאזמר לך לכן גם אני אעשה כן וה' אלהי לעולם אודך:

ואני אמרתי בשלוי, אמר המן, אליך ה' אקרא, אמרה אסתר וכו' עד היה עוזר לי הפכת מספדי למחול לי, אמר מרדכי וכל ישראל:

פתחת שקי שאזרתי והתעניתי על חטאי פתחת אותו בבשורתך.

פתחת. ענין התרת הקשר כמו פתחת למוסרי (לקמן קי״ו):

וטעם: פתחת שקי – דרך משל המתאבל על נפשו.

ותאזרני שמחה: תחת השק.

וטעם: ותאזרני – לחיזוק.

לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד: איתמר נמי אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלהי לעולם אודך:
(מגילה ד ע"א)

למען יזמרך כבוד והוא הנפש כנגד מה שאמר: היודך עפר; אבל הכבוד יזמרך ויודך.

לא כן הוא כי אם למען יזמרך כבוד וכו' בזמירות כל לילה והוא כי עודני בחיים כאשר אני מתמיד לזמר לפניך השכינה שעמי המעוררת אותי היא המזמרת לך כי על כן אמרו המורד במלכות בית דוד כמורד בשכינה כי השכינה דבקה בדוד נמצא כי בהיותי בחיים יזמרך כבוד היא השכינה הנקראת כבוד כד"א וכבוד ה' מלא את המשכן ולא ידום כאשר במותי שהיתה דוממת מלזמר ועל כן יאות שתשמע ה' בעל הרחמים ותחנני למען יזמרך כבוד ולא ידום ועל מה שאמרתי תהיה עוזר לי לפני מדת הדין הטעם הוא כי ה' אלהי שהם שתי המדות ביחוד שאייחדם במעשים טובים שאעשה לעולם אודך באחדות אחד ואם כן גם אלהי שהוא מדת הדין תסכים עמך כשתהיה עוזר לי:

כבוד. היא הנשמה שהיא כבוד הגוף:

למען - והטעם אני אודך – כל ימי למען יודך.

למען יזמרך. ובעבור זה יזמר לך הנשמה ולא ישתוק מן הזמר ואודך לעולם:

ולא ידם זכר הכבוד שאין לו דממה והפסק לפיכך אמר:

ויזמרך – כל אדם שיש לו כבוד. והטעם: נשמה חכמה ובעבור כי המשכילים מעטים.

יהוה אלהי לעולם אודך: כל ימי חיי אודך בעבור זה שסלחת לי. וידעתי כי כבודי ישאר אחרי ויזמרך כבוד לעולם ולא ידם. ובמדרש (שוחר טוב בקצת שנוים): מי שחשב לעשות טובה הקדוש ברוך הוא כותבה כאלו עשאה; תדע לך שכן הוא, שהרי דוד שחשב לבנות בית המקדש נכתב בשמו, שנאמר: מזמור שיר חנכת הבית לדוד.

אמר: כבוד – ולא כל כבוד.

4054 / (תהלים ל,יב) / פתחת
אלשקיא"ש / alaschias / הִתַּרתָּ
חסר בכתבי-היד.