Commento su Salmi 32:22

לדוד משכיל. אמרו חכמים כל מזמור שנאמר בו משכיל ע"י מתורגמן אמרו:

אַשְׁרֵי נְשׂוּי א"ר יהודה רב רמי כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח לא קשיא הא בחטא מפורסם הא בחטא שאינו מפורסם רב זוטרא בר טוביה אמר רב נחמן כאן בעבירות שבין אדם לחבירו כאן בעבירות שבין אדם למקום וכו':
(יומא פו ע"ב)

לדוד משכיל כבר כתבנו בפתיחה ובמזמור הרביעי טעם משכיל ושאר ראשי המזמורים.

לדוד משכיל כו' ראוי לשים לב מה זה שהזכיר פשע וחטאה והשמיט העון מביניהם. ועוד אומר נשוי בפשע החמור וכסוי בלבד בחטאת הקל כי שוגג הוא. ועוד אומרו בפסוק השני אשרי אדם ובראשון לא אמר אשרי אדם כסוי פשע. ועוד אומרו ואין ברוחו רמיה שאם הוא שאינו עושה תשובה של רמאות לפנים פשיטא כי אין צ"ל שלא יקרא מאושר אלא שתשובתו תועבה ויחשוב ה' לו עון ואם הוא שלא חטא במחשבה הלא ידענו כי מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה. אמנם הנה בגמרא אמר רשב"ל גדולה תשובה שזדונות נעשים כשגגות ופריך איני והאמר רשב"ל גדולה תשובה שזדונות נעשים כזכיות ומסיק כאן מאהבה כאן מיראה. ובזה נבא אל הענין והוא כי לא בא דוד פה לדבר על מי שחטא שוגג רק על מי שחטא מזיד ושב ממנו ומחל לו הוא ית' והוא בשום לב אל שנוי הלשון כי בפסוק ראשון אמר נשוי ובשני אמר לא יחשוב. ועוד למה לא אמר לשון מחילה או כפרה כי אם נשוי אך יאמר כי הנה יש שני סוגי זדונות יש פשע שהוא מרד ויש עון סתם אמר כי מי שבידו פשע ושב מאושר יקרא גם שלא יזכה שיחשב לו לזכות רק שיהיה כסוי חטאה שיעשה לו מכסה של שוגג שיחשב לו כשגגה כי רב מאד חומר הפשע אמנם אשר בידו עון שאינו מזיד ומרד לא יקרא מאושר אם לא שלא יחשוב ה' לו מציאות אפילו שוגג ועל כן בראשון לא אמר רק נשוי פשע שנשאו הפשע מעליו בלבד אך עדיין נעשה לו כסוי של שוגג וגם לא יקרא אדם שהוא המשובח מתארי האיש כי היה בידו פשע וגם לא הטהר לגמרי ואין אושרו רק שנעשה הפשע חטאה:

נשוי. ענין מחילה כמו כל תשא עון (הושע י״ד:ג׳):

פשע, חטאה. הבדלם ידוע בכ''מ, העון מציין עוות המחשבה, והחטא מציין המעשה, והפשע מציין המרד

לדוד משכיל אשרי נשוי פשע - יתכן היות זה המזמור על טעם פיוט תחלתו משכיל, או בעבור שכתוב בו אשכילך.

משכיל. בזה ישכיל את העם ללמדם דעת:

נשוי. בגעיא:

לדוד משכיל, מזמור זה נתיסד על עצירת גשמים שהיה בעת ההיא וגזרו צום ותענית והתודו על עונותיהם (כמו שכן היה דרכם בעת הצום לפשפש במעשיהם) ונעתר ה' להם והוריד הגשם והגשם היה שוטף מאד ובכל זה היה לברכה, ונראה גם כן שבעת ההיא היה להם מלחמה עם אויביהם ושטף הגשם והמים עכב את האויבים מבוא בגבולם וי"ל שהיה זה בעת שהיה רעב בימי דוד שלש שנים, ששאלו אז באורים ותומים ונודע להם עונם ותקנו אותו וירד הגשם (כנז' בספר שמואל) וגם המזמור שאח"ז מחובר אל מזמור זה, כמו שיתבאר אשרי אחר שראה שע"י שהתודו את עונם נושעו, כאלו היה הצרה ע"י מה שכסו את עונם עד עתה, אמר אשרי נשוי פשע של כסוי חטאה, אשרי מי שמוחלים לו על הפשע שפשע במה שכסה חטאיו, כי מצד שהוא כסוי חטאה ואינו מתודה עליהם שב החטא לפשע ומרד כמחזיק בחטאותיו וענשו קשה, ואשרי מי שנושאים לו פשע זה הגדול:

אשרי נשוי פשע. שהקב"ה נושא פשע ומכסה חטאיו:

כְּסוּי חֲטָאָה: ואמר רב כהנא חציף עלי מאן דמפרש חטאיה שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה:
(ברכות לד ע"ב)

אשרי נשוי פשע כסוי חטאה: אמר: אשרי מי שנשא האל על פשעו וכסה את חטאתו בתשובה שישוב אל האל, ובעונש שיענישהו בעולם הזה, כי אין סליחת העון בלתי עונש מעט או רב; ולפי תשובתו יקל ענשו. והנה אשריו, שיהיה נקי מעון לעולם הבא. ומלת נשוי באה כדרך בעלי הה"א. וכן (יחזקאל לט כו): ונשו את כלמתם. ועוד כפל הענין ואמר:

כסוי החטא-

ומלת נשוי פשע – מבעלי האל"ף בא על דרך בעלי הה"א, או שניהם נמצאים. והעד ונשאו את כלימתם וכסוי פעול כי וכסה קלון פועל יוצא. והטעם: כי המוכה או הנגוע בעבור פשע שעשה בגלוי, על כן אמר: אודה עלי פשעי. ויש שאלה קשה: הנה מצאנו דוד אומר: כי חסיד אני ולא תתן חסידך אם כן איך מצאנו בכמה מזמורים שיש לו פשעים ועונות, כי פשעי אני אדע? והתשובה: כי לבו היה שלם עם השם ולא פשע ולא חטא, רק כנגד בני אדם יש לו פשיעות בשגגה. ואחרים אמרו: שהוא מדבר בעד אחרים שהם בגלות, אם כן מה יעשה במלת כי פשעי אני אדע, שהוא בדבר בת שבע?! ועוד אפרשנו.

נשוי פשע. אשרי למי שנמחה פשעו ונתכסה חטאו למען לא יזכר כי בודאי עשה תשובה הגונה:

נשוי. אנפורדוני"ץ בלע"ז:

. והעלמתו הוא עצמו פשע ומרד גדול, עז''א

פשע של כיסוי חטאה. (רצונו לומר המעלים חטאו, כמו מכסה פשעיו לא יצליח) ואומר אשרי אדם שלא יחשוב ה' לו גם עוות מחשביי, שלא חטא אפילו במחשבה, ועז''א ואין ברוחו רמיה, ועז''א

חטאתי אודיעך וגם עוני לא כיסיתי. הגם שהעון נסתר יותר מן החטא, רצונו לומר שהתודיתי על המעשה והמחשבה, ושניהם יחד הם פשע נגד ה', לז''א עלי פשעי לה', ואתה לא לבד שנשאת החטא, נשאת גם עון של חטאתי גם עוות המחשבה :

ולא יחשב לו עון. ובלבד שלא תהיה ברוחו רמיה להיות בדעתו לשוב אל קיאו:

אשרי אדם לא יחשב יהוה לו עון עונו למאומה; כלומר: שנשאו בראותו יושר לבבו ששב אל יי' בכל לבו; וזהו שאמר:

ושמא תאמר מה אושר תחשוב לו אחר שעדיין נשאר לו גדר שוגג ולא נטהר לגמרי אל יאמר איש כדבר הזה כי הלא אשרי אדם כלומר בפרט הצדיק הנקרא אדם שהב"ה מדקדק עמו שלא יחשוב ה' לו עון הפשע הנז' שהיה די שע"י תשובה יעשה לו מהפשע עון סתם ורב טובו שלא יחשב לו רק שוגג ולא בלבד בשובו מיראה ששב ברמיה מחמת העונש כ"א גם כאשר בתשובתו אין ברוחו רמיה שלא שב מחמת העונש שאם כן היה בו צד רמיה כ"א ששב מאהבה כי זה מאושר יקרא:

אשרי - הנה כסוי חטאה - הוא העושה תשובה וסר חרון השם ממנו ולא נראתה חטאתו שלא היה עליה עונש.

לא יחשוב. העון שעשה לא יחשוב לו ה׳‎ בחשבון מעשיו כי נמחל לו על ידי התשובה:

אשרי אדם. עיין מ"ש בריש סיפרא:

אשרי, ובכ"ז טוב יותר מי שלא יחשב ה' לו עון שלא חטא כלל, ואין ברוחו רמיה, שרוחו תמיד עם ה' וא"צ להתודות, זה טוב יותר מן הבעל תשובה שכבר היה ברוחו רמיה ועון:

ואין ברוחו רמיה: כי אין תשובתו במרמה כאומר: אחטא ואשוב (משנת יומא ח ט), או שיהיה במחשבתו שישוב ויחטא. ואמר דוד זה על עצמו שהיה דואג על עוניו ואמר: אשרי מי שידע שהאל נשא עונו. ואדני אבי, זכרו לברכה, פרש הענין הזה כן. אמר: כי זכר שלש מדרגות שהצדיקים הם בהן. והחל במדרגה התחתונה, והוא נשוי פשע: והוא שחטא והעוה ועבר עברות, ואחר כן חזר בתשובה שלמה ונסלח לו. כסוי חטאה: שיש לו זכיות וצדקות הרבה ואין לו כי אם חטא קטן והוא כסוי, ואינו נראה בתוך צדקותיו. דומה כמו גרעין דוחן בתוך סאה של חטאים שמתכסה הגרעינה בהם שאינה נראית. לא יחשוב יי' לו עון: זה שלא חטא כלל, ואפילו על לבו לא עלה; וזהו: ואין ברוחו רמיה. ואמר: כי הקדים תחלה נשוי פשע בעבור כי רב הצדיקים במדרגה הזאת, ומעוטם כסוי חטאה, והמעט מן המעט לא יחשב יי' לו עון.

(א) ואם נאמר כי מה שאמרו גדולה תשובה שזדונות נעשות כזכיות לא אמרו על פשעים כי אם על עונות אך הפשע גם אם ישוב מאהבה די לו שיחשב לו לשוגג יהיה שיעור הכתוב לומר אשרי נשוי פשע כו' לומר כי האושר של נשוי פשע יגיע עד העשות לו כסוי של שוגג:

טעם יחשוב – ממחשבה או חשבון.

ואין ברוחו רמיה. וזהו כשאין במחשבתו רמיה שאין עושה תשובה לרמות הבריות כי אם בלב שלם:

(ב) אך לא יקרא אדם מאושר סתם בעצם כי אם אשר לא יחשוב ה' לו עון כלל אפילו שוגג מהפשע. גם שלא יחשב לו לזכות עם שאין ברוחו רמיה של תשובה מיראת העונש:

ורמיה - כמו מרמה.

(א) והנה רז"ל פירשו שאומר אשרי מי שאחר שחטא שב ורפא לו והיה נשוי פשע כו' אך יותר מאושר הוא ואשרי אדם יאמר לו למי שלא יחשוב ה' לו עון שלא חטא ולא הוצרך לשוב בתשובה והנה עדיין לפי דרכם צריכים אנו לפרש אומרו כסוי חטאה לפי דרכנו שאם לא כן מי הכניס השוגג בינתים. והנה ראוי לשים לב על דבריהם אחד אומרו לא יחשוב כו' כי מהראוי היה יאמר אשרי אדם אשר לא חטא. ב' איך יתפרש לפי זה אומרו ואין ברוחו רמיה. ג' כי הלא ק"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד ולפי דבריהם אלו יראה שדוד אמר בהפך ומי לנו גדול ממנו להכריע במחלוקת הגמרא והנה הרמב"ם ז"ל וכל האחרונים תפסו כדעת האומר במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד וראוי לישב הכתוב לדעתם:

ויש אומרים: ואין ברוחו להיות כקשת רמיה. ועוד אפרשנו.

(ב) ואומרה כי הוא ענין מאמרם ז"ל על מדתו ית' שמעביר ראשון ראשון ועד שלשה אינו מונה אותם כלל וזה יאמר אם אומר אשרי מי שלא חטא מי הוא זה ואיזהו זולתי ארבעה אשר מתו בעטיו של נחש אך מקנא אני במי שלא יחשוב ה' לו עון שלא הגיעו אל שלשה שלא באו לכלל חשבון ליחשב וזה בהיות שאין אחד מהם מהמסורים לרוח ולב שאין מכללם היותו חורש מחשבות און כי ימשך תמיד בדבר כד"א און יחשוב על משכבו כו' רע לא ימאס כי יעשה לו כטבע וזהו ואין ברוחו רמיה:

כי החרשתי. כאשר החרשתי מלהתודות על פשעי לפניך:

כי החרשתי בלו עצמי בשאגתי כל היום: מלת כי ענינה: כאשר, כמו (דברים ד כה): כי תוליד בנים, והדומים לו. ואמר: כאשר שתקתי וחשבתי בעצמי בלו עצמי מרב דאגתי, ואני שואג עליהם כל היום.

ושמא תאמר מה זה קנאתי באשר לא חטא והלא אשר חטא ושב ונמחל לו מאושר יותר כי במקום שבעלי תשובה עומדים כו' ואתה שבת עד ה' לזה אמר הנה מה שקנאתי אינו על כי אין מעלה לבעלי תשובה אך הוא מרגשת דאגותי כי הלא כ"כ אני מצטער על אשר חטאתי שלא ארגיע עד אשאג כארי מנהמת לבי. כי הנה כי החרשתי בלו עצמי כי ירקבו מרוב דאגה עד אשיחנה וירוח לי כי לבי כאש בוערת על כן הנני בשאגתי כל היום שלא אהיה כמרבה שאגות ונח בין אחת לשנית כי אם כאלו בשאגה אחת אני כל היום:

בלו. נרקב:

כי. כמו כאשר,

כי - אם שתקתי שלא אדבר כדבור בני אדם בלו עצמי בשאגתי, כמו האריה שירים קול.

כי החרשתי. ועל שגדול כל כך כח התשובה לזה כאשר החרשתי ועמדתי בשתיקה להתבונן במעשי אז הייתי דואג על עונותי עד שבלו עצמי ועסקתי בשאגתי כל היום:

(ג-ד) כי, עתה מתחיל לבאר הדבר ואיך קשה מאד הפשע של כסוי חטאה, שהלא כל זמן שהחרשתי ולא התודיתי על חטאותי בלו עצמי ע"י שאגתי, ששאגתי כל היום מצד שיומם ולילה תכבד עלי ידך (היינו מכת ידך) במה שנהפך לשדי בחרבוני קיץ, דהיינו המכה של עצירת גשמים, שע"י חרבוני ויבשות הקיץ נהפך לשדי, שכל לחלוחית האדמה והפירות נהפך לחורב ויבשות, מזה מבואר שע"י שלא התודיתי על חטאתי נעצרו הגשמים וכבדה עלי יד ה' בקיץ חרב ויבש, עד שבלו עצמי מרוב שאגתי על הצרה, סלה סיום הענין:

בלו עצמי. מרוב אנחותי ודאגותי כל היו' שהייתי דואג מפני הפורענות:

בלו עצמי. על ידי שאגתי :

כי יומם ולילה. היה כבד עלי מורא ידך וגזרותיך:

כי יומם ולילה ביום ולילה אני דואג על עוני, וזהו שאמר:

ולא תאמר כי מה ששאגתי הוא מכאב היסורין שעלי על עוני ולא מדאגת העון עצמו כי הלא יומם ולילה תכבד עלי ידך ואלו על כובד ידך הייתי שואג יומם ולילה הייתי שואג אך מהיותי בשאגתי כל היום בלבד הוא הוראה שהוא על העון כמאמרם ז"ל שאומר אבינו יצחק לפני הב''ה שהיום בלבד מיוחד לעון ועל כן בו אשאג כי אזכרנו והוא כאמרם ז"ל שיצחק אבינו אומר לפניו ית' כמה ימי אדם בעולם הזה שבעים שנה חצים לילות לא יחטאו בם כו' ואמר נהפך לשדי שמא תאמר אולי תנחמני ערשי ולא ארגיש צער היסורין בלילה על כן אשאג ביום בלבד לזה אמר נהפך לשדי בחרבוני קיץ והוא חולי שורף שגם בלילה אינו מניח לו לישון וזהו אומרו סלה לומר שלמה שהוא נהפך לשדו בחרבוני קיץ נמצא שמה שתכבד עלי ידך הוא סלה לילה כיום:

לשדי. ענין לחלוחית כמו לשד השמן (במדבר י״א):

לשדי. הלמ''ד שורש כמו כטעם לשד השמן, מענין לחלוחית :

כי, ידך - מכתך כי המכה ביד היא.

כי וגו׳‎. ר״‎ל כי פחדתי פן יומם ולילה תכבד עלי מכת ידך והלחלוחית שבי יהיה נהפך ליובש כאלו היה לעולם בחורב הקיץ:

בחרבני. לית וחסר:

נהפך לשדי. לחלוח שלי, וכן לשד השמן (במדבר י״א:ח׳), לחלוח שמן כך פירשו דונש, ומנחם חבר לשון שדידה כמו משוד עניים (לעיל י"ב), רשעים זו שדוני (לעיל י"ז):

תכבד עלי ידך שאני דוג ממכתך שלא תענישני עונש גדול כמו שעוני גדול.

בחרבוני. מל׳ חורב ויובש החום:

וחרבוני. שם מענין חרב ויבש :

לשדי - מגזרת לשד השמן. והטעם הליחה החמה שבה חיי האדם, גם בחרבוני קיץ דרך משל, שיבשה הליחה וימיו קרבו למות.

בחרבוני קיץ. עד שייבש בחורב הקיץ מפני דאגת כובד ידך שהייתי דואג על חטאתי ולפיכך:

נהפך לשדי ולרב דאגתי כחש בשרי וכבדי, ונהפך השמן לחרב ויובש. ולשדי הוא טוב השמן ולחותו, כמו (במדבר יא ח): לשד השמן. ואמר:

קיץ. הם ימי החמה:

בחרבני קיץ סלה: כי בקיץ יתיבשו הענינים. ואף על פי שידע דוד ענשו על העון הגדול וקבל אותו בעולם הזה, אף על פי כן היה דואג עליו שמא לא נגמר מרוק העון בעולם הזה, ואולי יענש בו בעולם הבא.

חטאתי אודיעך. תמיד ולשון הווה הוא כי אמרתי טוב שאודה עלי פשעי לה' ועתה כשהודיתי ואמרתי לנתן הנביא חטאתי (שמואל ב י״ב:י״ג) נשאת עון חטאתי כענין שנאמר (שם) גם ה' העביר חטאתך וגו':

חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אף על פי שהוא יודע הנסתרות אמר: אודיעך כדרך לשון בני אדם, כלומר שאתודה עליו בפי לפניך ולא אכסה אותו.

חטאתי אודיעך כו' ראוי לשים לב מה זה שנותו את טעמו מהודעה להעדר כסוי ולהודאה וגם שבחטא ועון הקלים מפשע נאמר לשון יחיד ובפשע לשון רבים כאלו המרדים היה עושה זוגות זוגות וחטא ועון אחד אחד וגם אומרו בעון לשון עבר לא כסיתי ולא אמר לא אכסה וגם אומרו אמרתי אודה ולא אמר ואודה עלי וכו' ולא עוד אלא שנראה שאמר שיודה ולא כן עתה וגם אומרו לה' בפשעים ולא כן בחטא ועון. וגם אומרו עון חטאתי אם שנים הם הרי נזכרו. וגם הל"ל עוני וחטאתי. וגם אם כבר ה' נשא אותם מה צורך להתודות עליהם ואם הוא ענין אחד איך יתאחדו והם הפכיים. אך לבא אל ביאורו נשית לב אל פרטי אשמתו בענין בת שבע כי היא אשמתו לבדה ואומר כי לשלשה יתחלקו אחד מציאות הביאה וזה יקרא חטא כי קרה לו כאוכל חלב וחושב שהוא שומן כן חשב שלא היה איסור באמרו כי מגורשת היתה ומה גם בסתר והיה איסור מפני חילול השם. שנית החמידה שעבר על לא תחמוד אשת רעך והוא מה שהוכיחו הנביא במשל הכבשה והאריך לו בעון זה אך איסור הביאה הוא החטא לא הזכיר לו כי היתר היה וגם החילול לא היה עצמי כי בסתר עשה אך החימוד הזכיר וזה יקרא עון כי הוא לאו של לא תחמוד והוא מאמר הנביא ואת אשתו לקחת לך לאשה שלא אמר שטמאה בזמה כי מגורשת היתה רק שחמד ולקח לאשה דרך לקוחי היתר מה שהיה לזולתו עוד היו לו שנים כאחד והם יקראו פשעים והוא הריגת אוריה בחרב בני עמון שיקראו פשעים ולא עון שאינן של הנאה האונסת את עושיה כחמידת האשה ויחלקו לשנים אחד מציאות ההריגה שנית היותה בחרב בני עמון ומה גם לאומר שע"א היתה חקוקה בחרבם וכן הנביא חילקם לשנים באמרו את אוריה החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה ואותו הרגת בחרב בני עמון הנה שחילק ענין אוריה לשנים ולא עוד אלא שהפסיק בין שני הדברים בלקוחי האשה ועל כל אלה יאמר על החטא אשר לא הזכירו לו נתן הנביא וגם דוד לא הזכירו ולא הודיעו אמר הנה מה שלא הודעתי לנביא עתה אודיעך ועוני של לא תחמוד הנה מאז לא כסיתי לחפות ולומר ראויה היתה לי ומשלי חמדתי רק אמרתי חטאתי לה' וכו' שהוא על החמידה שהזכיר לו הנביא ומה שאז לא הודיתי ופירשתי לפני הנביא פשעי של ענין אוריה הוא כי אמרתי לא טוב להודות פשעים שבין אדם למקום בפני בני אדם כנודע מרז"ל כענין חרב בני עמון ודם נפש שהוא שפיכות דמים וקרוב לע''א בחרב בני עמון שהיתה חקוקה בה כי על מה שבין אדם למקום נאמר כסוי חטאה שטוב לכסותם מבני אדם וזהו אמרתי אודה עלי פשעי לה' כלומר אמרתי בלבי שאודה עלי פשעי לה' לבדו ולא לפני בן אדם ועל כן לא הודיתי לנביא רק לך ה' כעת ועל סוג אחר רביעי שהוא עון חטאתי לא אצטרך להתודות כי הלא ואתה נשאת אותו כי כה מנהגך תמיד עמי והוא כי כמה פעמים אדם רשום חוטא שוגג ורואהו אחד הריקים וחשבו למזיד ועושה כן בזדון גם הוא באמרו לא טוב אנכי מפלוני נמצא עון מזיד נמשך מחטאת שוגג של איש רשום ועל כיוצא בזה אמר ואתה נשאת ברוב חסדך עון הנמשך מחטאתי סלה כי תמיד אתה מוחל לי דבר זה ולא שהמשך מזיד לאחרים משוגג הצדיק הוא קל כי הלא ראוי ליזהר ולהתפלל לה' בל תצא תקלה כזאת מתחת ידו:

ויסעו ויהי חתת אלהים. זש"ה והבוטח בה' חסד יסובבנו (תהלים לב י). אמרו מה שנים מהם הרגו עיר שלמה. כולם על אחת כמה וכמה. ומה עשו בא עליהם בארבע מאות איש. שכל אחד ואחד היה כנגד ארבע מאות איש.

חטאתי - כנגד כסוי חטאה.

חטאתי. לזאת אודיע חטאתי ולא אכחש בה כי אמרתי כשאודה עלי פשעי ואתחרט אז תמחול עליהם לעולם כי לא יזכרו עוד:

ואתה נשאת. בלא פסק באמצע:

חטאתי, (מציין הצום והוידוי), אומר אמנם אחרי שהסכמתי להודיעך חטאתי ולהתודות, ועוני לא כסיתי, אז נושעתי מהצרה, כי תיכף כאשר אמרתי אודה עלי פשעי לה', אז אתה נשאת עון חטאתי וירד הגשם, הרי שהוידוי מועיל ומשיב חמה, סלה סיום הענין:

אמרתי אודה עלי פשעי ליהוה ואתה נשאת עון חטאתי סלה: אמרתי זה חשבתי: כי זה הטוב הוא לי אחר שחטאתי שאתודה עלי פשעי, ואתה, בהתודותי לפניך ושובי בלב שלם, תשא עון חטאתי. נשאת עבר במקום עתיד, וכמוהו רבים בדברי הנבואה. או אמר: נשאת דרך נבואה. וסמיכות עון לחטאתי לגודל חטאתי, כמו (דניאל יב ב): אדמת עפר; (תהלים מ ג): מטיט היון.

ועוני - כנגד לא יחשב ה' לו עון ופשע, כנגד נשוי פשע.

וטעם אודה – להתודות.

וטעם נשאת – ברוח הקודש, או שנשא עד היום עונו.

לעת מצוא. בהמצאך לקבל תפלתו ומה היא זאת רק לשטף מים רבים אשר לא יגיעו אליו שלא יפול ביד האומות שהם כמים שוטפים וכן מצינו שהתפלל דוד על זאת ואמר נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה (שמואל ב כ״ד:י״ד):

לְעֵת מְצֹא: על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא אמר ר' חנינא לעת מצא זו אשה שנא' מצא אשה מצא טוב במערבא כי נסיב אינש אתתא אמרי ליה הכי מצא או מוצא מצא דכתיב מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' מוצא דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה וגו' ר' נתן אומר לעת מצא זו תורה שנאמר כי מוצאי מצא חיים וגו' רב נחמן בר יצחק אמר לעת מצא זו מיתה שנא' למות תוצאות תניא נמי הכי תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם שנאמר למות תוצאות תוצאות בגימטריא הכי הוו קשה שבכלן אסכרא ניחא שבכלן נשיקה אסכרא דמיא כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא ואיכא דאמרי כפיטורי בפי ושט נשיקה דמיא כמשחל בניתא מחלבא ר' יוחנן אמר לעת מצא זו קבורה א"ר חנינא מאי קרא השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר אמר רבה בר רב שילא היינו דאמרי אינשי ליבעי אינש רחמי אפילו עד זיבולא בתרייתא שלמא מר זוטרא אמר לעת מצא זה בית הכסא אמרי במערבא הא דמר זוטרא עדיפא מכלהו:
(ברכות ח ע"א)

על זאת יתפלל כל חסיד אליך כיון שראו כי שמעת תפלתי ונשאת חטאתי יתפלל כל חסיד אליך אם קרהו עון.

אך אין זה רק לחסידים בעצם כי על זאת הרביעית למחול עון הנמשך מהחטא של צדיק הוא אשר ראוי להתפלל כל חסיד אליך לעת מצא שהוא בימי תשובה כד"א דרשו ה' בהמצאו על עשרת ימי תשובה כי לומר שהחסיד יצטרך להתפלל על עון ופשע לא יצוייר כי אם רק לשטף מים רבים של זדונות השוטפים הנה אליו לא יגיעו כלומר אך אני איני מגדרם ואינך מדקדק עמי כ"כ והוא כי בענותנותו מקטין עצמו וז"א נשאת עון חטאתי שהוא חטא שלי כי איני מגדר החסידים ההם:

לעת מצוא. שימצאו מים שהם רק לשטף :

על זאת - שאתה נושא עון.

על זאת. האמור למטה:

לעת מצוא. במדוייקים כ"י מלא וא"ו ואל"ף:

על זאת, ע"י הגשם היה שטף מים רבים כנ"ל, ע"ז אומר הנה לעת מצוא רק לשטף מים רבים, על זאת יתפלל כל חסיד אליך אליו לא יגיעו, ר"ל לעת שימצאו מים רבים המוכנים רק לשטף, להשטיף את הכל, הלא אז יתפלל כל חסיד שלא יגיעו המים אליו ושיפסק השטף, אבל פה היה בהפך, כי ע"י שאתה סתר לי מצר תצרני, וגם ר"ל שע"י השטף נצרת אותי מן הצר והאויב שבא לצור על ארצו שלא יכול לבא אלי מפני השטף, ועי"כ רני פלט תסובבני, כאלו סבבו אותי מחנה שמרננים על הפליטה וההצלה מן האויב, שהמים סבבו אותי לפלטני מני צר:

לעת מצא לעת שימצא לבו פנוי, שיהיה לבו שלם בתשובה.

לעת מצוא - כדרך: דרשו ה' בהמצאו. ובקשת משם את ה' אלהיך ומצאת, או כאשר ימצא לבבו מפונה ממחשבות ופנוי מעסקיו וצרכיו, אז יתפלל על דרך: על כן מצא עבדך את לבו.

לעת מצוא. כשימצא לבו שלם בתשובה:

לשטף. במדוייקים כ"י בחמש נקודות וכן כתב רד"ק בשרשו:

רק לשטף מים רבים אם יעשה זה אין צריך לומר שהוא לא יאבד בחטאו, אלא אפילו אם באות לעולם צרות רבות, דומות לשטף מים רבים ששוטפים הכל

טעם לשטף מים רבים – רמז להמית אויביו במים, כמו: ימשני ממים רבים, או המות והתחלואים והמשילם למים שהתגברו. וטעם רק כי המים יציקו אחרים וכאילו הוא קשור עם אליו לא יגיעו, וכמוהו בלשוננו הרבה.

רק לשטף. ר״‎ל לא יתפלל שלא יבוא עליו הפורעניות כלל כי במה א״‎כ ימורק העון רק תפלתו תהיה שלא יבוא הרבה יחד כשטף מים רבים:

אליו לא יגיעו: כמו שלא הגיעו אלי.

אתה סתר לי. להסתר בצלך מפני פחד אויב:

אתה סתר לי מצר תצרני כי אתה היית סתר לי ומצרות תצילני כל זמן שאני בהם מעונש עוני; ואף על פי כן לא נטשתני ביד איבי.

אתה סתר לי כו' יש בני אדם שלא ישבחו את ה' רק בראותם מלחמה וצרה ונוצלו ממנה דרך משל אם יהלך איש לארץ רחוקה ויבואו עליו לסטים אחוזי חרב וחנית וינצל מחרבם יודה לה' חסדו וימלא פיו תהלתו אך אם הדרך ההוא ילך איש ולא יכנענו שטן ולא פגע רע לא ישלם תודות באמרו כי הדרך סלולה ובטוחה מאנשי דמים ונהפוך הוא כי הלא זה היטיב לו ה' יותר מהראשון כי זה גם הצילו ה' מראות ברע וצער מה שאין כן לראשון כי אחזתו רעד ויגיע עד שערי מות ועל הסוג השני נאמר לעושה נפלאות גדולות לבדו כפירוש רז"ל שאין בעל הנס מכיר בנסו אלא ה' לבדו והנצול לא ידע מאומה אמר דוד אתה סתר לי כלומר נסתר ממני שאיני רואה את הצר אחלה פניך תצרני שהוא הסוג השני כי לא אראנו ושמא תאמר לא אכיר בנסי ולא אודה את ה' לא כן הוא כי אם אז אשלם תודות ורני של פלטה תסובבני סלה כאלו אתה בהצילך אותי מסבבני מהרני פלט שאשירה לך. ולפי דרכנו בהמשך המזמור יהיה הצר היצה"ר שלפעמים יבא איש בידו חטא וינצל ולפעמים הקב"ה מרחיקו מן החטא שאפילו לא יזדמן לפניו יאמר אתה בהסתר לי שאיני מכיר בנסי אתה מצר תצרני הוא היצה"ר שלא יביא חטא לידי ולא תאמר שלא ארגיש בנסי כדי להודות לך רק בבא הצר ואתמלטה ממנו כי אדרבא רני פלט תסובבני סלה כי תמיד אחשוב שאתה מצילני אלא שאיני יודע בנסי מה שאין כן אם היה הצר הוא היצה"ר פוגע בי ותצילני מחרבו שלא הייתי מודה סלה רק בעת ההיא:

פלט. מקור רננות של ההצלה :

אתה - יתכן להיות מצר כמו אויב או הצרת החולי, כמו צר ומצוק, והעד רבים מכאובים.

אתה סתר לי. ויאמר בתפלתו אתה תהיה לי סתר מן הפורעניות ותשמר אותי מן הצרות לבל יכלו אותי מן העולם:

אתה סתר לי מצר תצרני וכו'. אפשר דהכונה אתה שהוא חסד סתר לי כי בך חסיתי וא"כ מצר שהוא היצה"ר תצרני. רני פלט התורה שהיא נקראת רנה זה מועיל להנצל. אך אחת שאלתי תסובבני סלה שיהיה אור מקיף כי אז מתרחק היצה"ר. אשכילך ואורך בדרך ז"ו גימטריא אחד שכל כונתך בכל עניניך יהיה ליחד קבה"ו. א"נ ונרמוז בפסוקים הקודמים חטאתי אודיעך וכו' ואפשר דידוע כי דוד הע"ה לא חטא בעצם הדבר בבת שבע דכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו. אך נמשך מזה חילול ה' כי ההמון דבר ידברו כל א' כרצונו והיה חילול ה'. והרב עיר בנימין ח"ב מסכת יומא כתב כי הלומד לשמה מתכפר לו תכף ופקע מיניה זמני ד' חלוקי כפרה ודבר ידוע דצריך להתבונן במה שחטא וצריך לדעת במה פגם וכמה פגם. וצריך לעשות הכנה להתודות. וז"ש חטאתי אודיעך שהוא חטא בעלמא. ועוני הנמשך מזה החטא דהיה חילול ה' והוא עון חמור מאד לא כסיתי. ועשיתי הכנה קודם הודוי לדעת פרטי הפגם בגוף ונפש וז"ש אמרתי אודה עלי פשעי כלומר קודם הודוי הייתי אומר שרוצה להתודות ומכין עצמי ואני משער תוקף וגודל החטא ולמי חטאתי ולפני מי אני מתודה וז"ש אמרתי אודה עלי פשעי דאני מעריך אפילו חטא לפשעים בחושבי למי חטאתי ולפני מי אתודה וז"ש אמרתי אודה עלי פשעי לה'. וכיון שהתבוננתי מקודם ונכנעתי מדת טובך הוא ואתה נשאת עון חטאתי סלה העון הנמשך מחטאתי שהוא חילול ה'. וכי תימא הרי הם ד' חלוקי כפרה וחילול ה' צריך תשובה ויה"כ ויסורין ומיתה ואיך אמרתי ואתה נשאת וכו' לז"א על זאת שהיא התורה לשמה יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא מיתה רק לשטף מים רבים שהם היסורין אליו לא יגיעו כי התורה מכפרת על הכל. אתה סתר לי מצר המקטרג תצרני רני שהיא התורה פלט היא תציל מד' חלוקי כפרה. תסובבני סלה דבין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא ואצולי מצלא כדעת רב יוסף פ"ג דסוטה וכבר כתבתי במ"א דמצאתי בילקוט כ"י על פרשיות המועדים דקאמר סברת רב יוסף בלשון שנו רבותינו ומתרץ קושית רבא בגמרא מדואג ואחיתופל דהם למדו שלא לשמה. וז"ש פלט תסובבני סלה התורה היא מצלת מד' חלוקי כפרה שהיא תסובבני סלה בין בעידנא דעסיקנא והן לא תמיד תסובבני והיא מגנא ומצלא ועל זאת אני סומך ובזאת אני בוטח:

תצרני. כמו תשמרני:

רני פלט תסובבני סלה: רננות וצעקות של הצלה תסובבני כנגד האיבים שסבבוני.

רני פלט - אמר רבי משה: תסובבני פועל יוצא לשנים פעולים קולות מלאכים שאמלט והנה רני כדרך ותעבור הרנה והם יוכיחוני ויאמרו אשכילך בדרך זו תלך כמו זאת ותחסר בי"ת מן עיני. ויש אומרים: כטעם רמז.

רני וגו׳‎. לעולם תסבב אותי ברנה של הצלה ר״‎ל כשתבוא עלי צרה למרק העון ותלך לה ותבוא שוב ותחזור ותלך לה ואז בכל פעם שתלך ארנן רנה של הצלה וכאלו אהיה מסובב בהם לעולם:

רני פלט. רנה של הצלה:

תסובבני. לשון הוה הוא סבבתני תמיד רני פלט וכך אמרת לי

אשכילך ואורך דרך ללכת.

אשכילך ואורך בדרך זו תלך מוכיח למי שישמע תוכחתו, יהיה יחיד או רבים.

אשכילך ואורך וכו' הלא בקש דוד ממנו ית' שלא יביאנו לידי חטא גם שבבואו לידי כך ינצל ממנו כי אם שבהסתר והעלם ממנו יצילנו מן היצה"ר בל יביאנו לידי חטא מיראתו פן יפתה וגם יוכל על כן משיב הוא ית' ברוח הקדש ואומר לו אשכילך ואורך כו' לומר הקשית לשאול אמנע את היצה"ר בל יתראה פנים אליך בהביאו חטא לפניך ולא זו הדרך רק הוא יעשה את שלו כי הלא מה אתן לך ומה אוסיף לך הכנות להלחם בו כי תירא מלהתפתות ממנו גם כי יביאך לידי חטא כי הלא עזרתיך להלחם בו בשלש אלה אחד כי הנה אשכילך כי הלא אתן בך שכל טוב למאוס ברע ובחור בטוב וגם ואורך בתורתי לאמר ובחרת בחיים שהוא בדרך זו תלך עוד שלישית שתמיד ארמוז לך תרחק מעצתו כעוצם עיני והוא כי כאשר עיניו בראשו לא יבצר ממנו כמה הוראות ורמזים מן השמים מורים מדה כנגד מדה להשמר מן החטא ועקיצות בלבו בבואו לעשותה כמאמרנו על ויך לב דוד אותו ואין זה רק כי רוח ה' ירמוז לו:

ואורך. ואלמדך:

אשכילך. אתן שכל בלבך ואלמדך אשר בדרך הזה תלך:

ואורך. בגעיא:

אשכילך, עפ"ז אמר, הלא א"כ טוב שלא ימתינו מלשוב בתשובה עד שיכם ה' בשבט מוסר, כסוס וחמור שאינו מבין ללכת בדרך עד שמכים אותו במקל, הלא טוב שבעת אשכילך ואורך בדרך זו תלך, לא אצטרך ליסרך ביסורים רק איעצה עליך עיני שיהיה די בקריצת עין שתבין ע"י ללכת בדרך הישר, אבל אל תהיו כסוס וכפרד אין הבין, שאם רוצים להראותו דרך ילך צריך מתג ורסן להנהיגו, עד שבמתג ורסן צריך לבלום עדיו לבלום ולעצור בעד עדיו והסרתו מן הדרך, וכן לעצור בו בל קרוב אליך שלא יקרב אליך להזיקך, הלא אתה ראוי שיהיה די לך בקריצת עין, (והנה ידמה את האדם במליצתו בשני חלקיו כסוס ורוכבו, כי חומר האדם דומה כחומר יתר הבע"ח כסוס כפרד, רק האדם השוכן תוך חמרו היא הנפש השכליית הוא המנהיג את חמורו וחובש אותו ורוכב עליו, וכמו שבעת ימרה הסוס ברוכבו יאסרהו רוכבו במתג ורסן, כן עת תמרה בהמת האדם הקרובה אליו שהוא חמרו בהנפש מנהיגו, ייסרו גופו במכאובים והם לטובת האדם הרוכב על חמורו בל תבעט בו אתונו ותזיקו במעשיה הרעים, והיה ראוי לכל הפחות שתבדל בהמת האדם שהוא חמרו מיתר הבהמה אשר הוא רוכב עליה במה שתכיר כי המתג והרסן והיסורים הם לטובת האדם העצמי שהיא נשמתו בל תקרב חמורו אליו לנשכו ולהזיקו, היינו לקלקל את נשמתו, ועז"א בל תהיה כסוס וכפרד גם בזה, שאין הבין אשר המתג והרסן הם לטובת הרוכב לבלום עדיו לבל קרוב אליך):

איעצה. ארמוז לך בעיני רמז מה תעשה, איעצה לשון קריצת עין כמו עוצם עיניו לחשוב תהפוכות (משלי ט״ז:ל׳):

איעצה עליך עיני: אתן לך עצה ממה שראיתי בעיני ובעצמי, כי חטאתי והלכתי בדרך לא טוב, והבנתי בעצמי ונחמתי ושבתי אל יי' בכל לבי, וסלח לי וקבל אותי בתשובה; כן תעשה אתה.

איעצה. מל׳ עצה:

איעצה. אתן לך עצה בדבר אשר ראיתי בעיני בעצמי כי גם אנכי חטאתי ושבתי לה׳‎ וכזה התפללתי והנה הועילה תפלתי:

אל תהיו כסוס כפרד. שאינו מבין בין העושה לו טובה לעושה לו רעה כשאתה ממתגם בו במתג הוא בולם פיו ומכסכס ברסנו וכשאתה מקרדו ומקרצפו אתה צריך לבלום ולסגור פיו ולייסרו במתג ורסן כשאתה מעדהו עדי ומיפהו:

אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום בל קרב אליך: לא תהיו כמו הבהמה שאין בה תבונה ולא תדע אם תעשה רע ותזיק ולא תבין, וצריך לבלום פיה במתג ורסן שלא תקרב אליך לנשוך אותך, שאין לה תבונה שתוסר ותוכח בדברים אם לא יעשו בה מעשה למנעה מן הרע; אבל אתם לא תהיו כן, אלא הבינו והתוכחו והתוסרו ושובו לאל ממעשיכם הרעים ויסלח לכם. וזכר הסוס והפרד שהם נרכבים, ויאחז הרוכב הרסן שהוא בפיהם בידו לכבשם ולהנהיגם אל מקום שירצה, ולמנעם מן המקום שירצו הם ללכת, ולמנוע פיהם מלהזיק. ומתג ורסן אחד; והוא כלי עשוי לבלום פי הבהמה, אלא שהם משונים זה מזה בתכונת מעשיהם. עדיו: פיו כמו (תהלים קג ה): המשביע בטוב עדיך.

ואל תאמרו ומה נעשה אם לא נרגיש ברמז רק אחוז בנו ולא תרפנו ואם נבא לחטא תעקץ אותנו באופן שנרגיש או מה נעשה ולא נרגיש עד עת בא היסורין קשים ועוקצים אותנו לזה אמר אל תהיו כסוס כפרד וכו' והנה הפסוק ההוא משולל ההבנה זולת יתורים ושינויים רבים. אך יאמר כי הנה סוס ופרד יש להם מתג ורסן ויש בם הרצועות המקיפות הראש ופה וחוטם והוא כעדי עליהם אך יש גם בו בלימה של ברזל שבולמים אותם בו בשום אותם תוך פיהם והנה יקרה שאם יושם מתג ורסן בראש סוס ופרד ותשאר הבלימה חוצה שלא יבלמו אותם בפיהם שאם בעליו ימשך ויאחוז בקצה המתג ורסן להגיש הסוס והפרד אליו ממקומו לא ימיש למה שלא יכאב לו באוחזו לכן מה יעשה בעליו יבלום פיו בברזל הרסן באופן שבאוחזו בקצה הרסן ידחוק ויכאיב הברזל תוך פיו וקל מהרה יקרב כדי שירפה הימנו אמר הוא ית' אל תהיו אתם הבלתי שמים לב כאשר איעצה עליך עיני כסוס כפרד כי למה שאין הבין כי דעה חסרו בהיותם במתג ורסן שאם עדיו מחוסר בלימה בפה שהוא עדיו לבלום שלא בלמו אותו בפיו כי אז שתאחוז ברסן שיקרב אליך לא יקרב וזהו בל קרוב אליך הסוס או פרד כי לא ייצר לו ליקרב עד תבלום עדיו בפיו ותעקיצנו הבלימה כשתאחוז ברסן אך אתם אל תהיו כאלה אשר אין להם הבין שלא תבינו ברמז לשוב עדי כי אאחוז בכם בעדיי קשורים רפים שאיעצה עיני עד שיתי שומי חחי בלחייכם ואיסרכם ביסורין שאז תקרבו אלי מתוך צרה:

במתג ורסן. שמות כלי בחל ההושם בפי הבהמה להוליכם ע״י ולקשטה:

עדיו. מענין הסרה, כמו מעדה בגד, ולא עדה עליו שחל למפרשים, הן עד ירח לפירושי :

אל תהיו - זאת היא העצה.

כסוס כפרד. אטומי לב כמותם:

בל קרב. חסר וא"ו:

בל קרב אליך. שלא יקרב אליך, להזיקך כשאתה מיפהו במתג ורסן עדיו לבלום. בשעת עדיו שאתה מקרדו ומקרצפו אתה צריך לסוגרו במתג ורסן שלא יקרב אליך, בלימה בלשון משנה לשון מסגר, פיו בלום רגליו מבולמות (במסכת בכורו'), ומנחם חבר לבלום וכן על בלימ' (איוב כ"ז) לשון תוכן (סא"א):

עדיו. פיו כמו המשביע בטוב עדיך (לקמן ק״ג):

לבלום. לחסום בל יסור מהדרך, או מענין עדי ותכשיט שהמתג והרסן הם תכשיט לו כי על ידם יבלמו אותו בל יקרב אליך להזיק :

כסוס כפרד - דרך צחות בלא וי"ו כרע כאח לי ופעמים יחסרו הכ"ף. א"ר משה: אל תהיו כדמות הסוס שהוא צריך למתג ולרסן ואמר עדיו כמו לחיו, וכמוהו המשביע בטוב עדייך.

במתג ורסן. אשר כשמקשטים אותו במתג ורסן אז מהצורך לבלום פי לבל יקרב אליך לנשוך כי אין לו חלק בבינה לדעת שלקשטו משימין בו ולא להכאיבו ואמר שאתה לא תהיה כן ובין תבין שהיסורים הבאים המה למרק העון ולא תבעט בהם:

לבלום. ענין חסימת וסגירת הפה ובדרז״ל מי שבולם עצמו בשעת מריבה (חולין פ״ט):

לבלום - מלה ידועה בלשון חז"ל.

וטעם בל קרוב אליך – להזיקך.

ויש אומרים: כי בל קרוב אליך – חלילה לך מהיותך כסוס, כדרך: ועצת רשעם רחקה מני.

ויש אומרים: כי תחסר מלת אותו, כאילו כתב: במתג ורסן תפארתו, לבלום אותו.

ועוד: עדיו - על דרך: למצוא עונו לשנוא.

רבים מכאובים לרשע שבוטח ברב חילו ולא הביט אל האל ולא הבין; בעונותיו ובחטאתיו רבים מכאובים באים לו ואין מי שיצילהו מהם;

משיב דוד המלך ע"ה ואומר יהיו נא רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנו באופן שלא יראו צדיק ורע לו רשע וטוב לו ובזה ישכילו ולא יהיו כסוס כפרד.

רבים - אמר רבי משה: מי שלא שם לבו לשמור אורחותיו אולי מעדו אשוריו ובעבור זה נקרא רשע. ויתכן שהוא הנשוי פשע.

רבים וגו׳‎. כי הרשע המבעט ביסורים הנה באים עליו רבים מכאובים אבל הבוטח בה׳‎ ומשכיל לדעת שהמה לטובתו כי בהם ימורק העון ואינו מבעט בהם החסד מה׳‎ מסבבו כי יסירם ממנו ויהי נקי מעון:

רבים, רק לרשע נמצא רבים מכאובים, שדברים רבים הם מכאובים לו, הרשע יכאב עת יחלה, עת ירעב, וכן בכל מיני יסורים, אבל הבוטח בה' לא יכאב בכל אלה, כי המכאובים האלה הם אצלו חסד יסובבנו, כי הם לשמירה מן הבהמה הפראיית בל תטה מן הדרך ובל תקרב אליו להזיקו, לכן שמחו בה' וגילו אתם צדיקים, ואתם ישרי לב הרנינו כי כל אשר יעשה הוא לטובתכם ולהצלחתכם:

והבוטח ביהוה אבל מי שהוא בוטח ביי', ויבין שאין לו משען בלעדיו, צריך לו לשוב מחטאיו ומהדברים אשר מנעהו, וישכיל כי הטוב והרע מאת האל יבאו לו לפי מעשיו ובוטח בו לבדו.

חסד יסובבנו: הפך הרשעים שיסובבום מכאיבים רבים.

שמחו ביהוה וגילו צדיקים מי שבוטח בו ישמח מרב הטוב שיבא לו מאתו, או פרושו: שתמצא נפשו בעבודת האל שמחה ובבטחונה בו.

משיבה רוח הקדש ואומרת שמחו בה' כי שם זה מורה על היותו נאמן לשלם שכר כפרש"י פרשת וארא זהו מפאת היותו ית' ה' וגילו מפאת היותכם צדיקים והוא באמרכם אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה או כנודע מרז"ל שהקב"ה כביכול לא שמח בעולמו עד לעתיד כי ישמח ה' במעשיו ובזה יאמר די לכם תשמחו בה' לעתיד ולא עתה כי דיו לעבד להיות כרבו וסבלו יסורין והנה זהו להמון צדיקים שלבם נוקפם ואצטרך להזהירם שישמחו בה' ואל יעצבו אך לישרי לב שאין לבם נוקפם בראותם צדיק ורע לו כו' להם אצוה ירנינו את הצדיקים שיבטיחום עד ירננו הצדיקים.

שמחו וגילו. הגיל הוא על דבר חדש (כנ''ל כ''א ב') כי יתחדשו להם ישועות,

שמחו בה׳‎. בהחסד הבא ממנו:

והרנינו כל ישרי לב: והרנינו פעל יוצא. אתם שמחו והרנינו לכל מי שלבו ישר וירצה לאחוז דרככם, בשרו אותו בטוב מאת האל והרנינו אותו.

ישרים. גדולים

מצדיקים. הצדיק הוא הכובש את יצרו, והישר לבו נוטה אל היושר, וישרי לב הוא מדרגה יותר שלבם מלא יושר, והתבאר כ''ז בפי' משלי :

וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בן נכר נמלו אתו. כולם ביחד נמצאו מהולים. לקיים מה שנאמר והבוטח בה' חסד יסובבנהו (תהלים לב י). שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב (שם קיט קסב).

אשרי אדם לא יחשב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה. זה הפסוק נאמר על נפש יקר שהוא מרכבה לשכינה שאין ברצונו שום נגיעה לשום דבר רק מרצון השי"ת שמשפיע לו, וזה שכתיב (תהלים י"ח,י"ב) ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו כמו שנתבאר בחלק ראשון (פרשת בחקותי ד"ה אם בחוקתי ג') שעל ידי חשכות שיש לו בדבר שרוצה להשיג ונעלם ממנו, לכן מגלה לו השי"ת ומאיר עיניו בכל התנהגות העולם, כמו שמצינו באברהם אבינו שהרעים ושאל מי ברא אלה, והאיר השי"ת עיניו אני הוא בעל הבירה ונתבאר בחלק ראשון (פרשת לך ד"ה ויאמר ה', ופרשת תזריע ד"ה אשה א') שהשי"ת השיב לו הרי אתה בעצמך תראה ששאלתך אינו כמו קושית כל הפלוסופים ששואלים גם כן וחוקרים, ומדוע אתה תרעים בזה יותר מכל העולם, ומזה בעצמו תוכל לידע שזה הוא מה' ששוכן בתוך לבך והוא מעורר את לבך לרעום מי ברא אלה, וזה נקרא ישת חשך סתרו שנתגלה לו ההסתר, סביבותיו סכתו שהשי"ת מגלה להנפשות שאין בהם חשק ונגיעה לשום צד מאיר להם השי"ת שמקיף אותם.

על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא. פירוש שהתפלה תהא לעת מצא היינו מכוונת מאד שתהא הענייה מוסכמת ומכוונת לתפלה, היינו שלא תהא הענייה קודם התפלה שאז תהיה נהמא דכסופא היינו בלא יגיע כפים, וכן אם תצרך להרבות תפילות ותחנונים תהיה תוחלת ממושכה, אכן תהיה בעתה וכמאמר חז"ל (תענית כ"ד.) אמר משיב הרוח ונשב זיקא אמר מוריד הגשם ואתא מטרא.

4061 / (תהלים לב,א) / נשוי
אינפרדוני"ץ / enpardonez / סלוח
כלומר מי שנסלחו לו עוונותיו. הצורה היא כפי הנראה יחסת-הנושא. משמעות הקידומת en- לא ברורה. חסר בכתבי-היד.