Commento su Salmi 32:9

אל תהיו כסוס כפרד. שאינו מבין בין העושה לו טובה לעושה לו רעה כשאתה ממתגם בו במתג הוא בולם פיו ומכסכס ברסנו וכשאתה מקרדו ומקרצפו אתה צריך לבלום ולסגור פיו ולייסרו במתג ורסן כשאתה מעדהו עדי ומיפהו:

אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום בל קרב אליך: לא תהיו כמו הבהמה שאין בה תבונה ולא תדע אם תעשה רע ותזיק ולא תבין, וצריך לבלום פיה במתג ורסן שלא תקרב אליך לנשוך אותך, שאין לה תבונה שתוסר ותוכח בדברים אם לא יעשו בה מעשה למנעה מן הרע; אבל אתם לא תהיו כן, אלא הבינו והתוכחו והתוסרו ושובו לאל ממעשיכם הרעים ויסלח לכם. וזכר הסוס והפרד שהם נרכבים, ויאחז הרוכב הרסן שהוא בפיהם בידו לכבשם ולהנהיגם אל מקום שירצה, ולמנעם מן המקום שירצו הם ללכת, ולמנוע פיהם מלהזיק. ומתג ורסן אחד; והוא כלי עשוי לבלום פי הבהמה, אלא שהם משונים זה מזה בתכונת מעשיהם. עדיו: פיו כמו (תהלים קג ה): המשביע בטוב עדיך.

ואל תאמרו ומה נעשה אם לא נרגיש ברמז רק אחוז בנו ולא תרפנו ואם נבא לחטא תעקץ אותנו באופן שנרגיש או מה נעשה ולא נרגיש עד עת בא היסורין קשים ועוקצים אותנו לזה אמר אל תהיו כסוס כפרד וכו' והנה הפסוק ההוא משולל ההבנה זולת יתורים ושינויים רבים. אך יאמר כי הנה סוס ופרד יש להם מתג ורסן ויש בם הרצועות המקיפות הראש ופה וחוטם והוא כעדי עליהם אך יש גם בו בלימה של ברזל שבולמים אותם בו בשום אותם תוך פיהם והנה יקרה שאם יושם מתג ורסן בראש סוס ופרד ותשאר הבלימה חוצה שלא יבלמו אותם בפיהם שאם בעליו ימשך ויאחוז בקצה המתג ורסן להגיש הסוס והפרד אליו ממקומו לא ימיש למה שלא יכאב לו באוחזו לכן מה יעשה בעליו יבלום פיו בברזל הרסן באופן שבאוחזו בקצה הרסן ידחוק ויכאיב הברזל תוך פיו וקל מהרה יקרב כדי שירפה הימנו אמר הוא ית' אל תהיו אתם הבלתי שמים לב כאשר איעצה עליך עיני כסוס כפרד כי למה שאין הבין כי דעה חסרו בהיותם במתג ורסן שאם עדיו מחוסר בלימה בפה שהוא עדיו לבלום שלא בלמו אותו בפיו כי אז שתאחוז ברסן שיקרב אליך לא יקרב וזהו בל קרוב אליך הסוס או פרד כי לא ייצר לו ליקרב עד תבלום עדיו בפיו ותעקיצנו הבלימה כשתאחוז ברסן אך אתם אל תהיו כאלה אשר אין להם הבין שלא תבינו ברמז לשוב עדי כי אאחוז בכם בעדיי קשורים רפים שאיעצה עיני עד שיתי שומי חחי בלחייכם ואיסרכם ביסורין שאז תקרבו אלי מתוך צרה:

במתג ורסן. שמות כלי בחל ההושם בפי הבהמה להוליכם ע״י ולקשטה:

עדיו. מענין הסרה, כמו מעדה בגד, ולא עדה עליו שחל למפרשים, הן עד ירח לפירושי :

אל תהיו - זאת היא העצה.

כסוס כפרד. אטומי לב כמותם:

בל קרב. חסר וא"ו:

בל קרב אליך. שלא יקרב אליך, להזיקך כשאתה מיפהו במתג ורסן עדיו לבלום. בשעת עדיו שאתה מקרדו ומקרצפו אתה צריך לסוגרו במתג ורסן שלא יקרב אליך, בלימה בלשון משנה לשון מסגר, פיו בלום רגליו מבולמות (במסכת בכורו'), ומנחם חבר לבלום וכן על בלימ' (איוב כ"ז) לשון תוכן (סא"א):

עדיו. פיו כמו המשביע בטוב עדיך (לקמן ק״ג):

לבלום. לחסום בל יסור מהדרך, או מענין עדי ותכשיט שהמתג והרסן הם תכשיט לו כי על ידם יבלמו אותו בל יקרב אליך להזיק :

כסוס כפרד - דרך צחות בלא וי"ו כרע כאח לי ופעמים יחסרו הכ"ף. א"ר משה: אל תהיו כדמות הסוס שהוא צריך למתג ולרסן ואמר עדיו כמו לחיו, וכמוהו המשביע בטוב עדייך.

במתג ורסן. אשר כשמקשטים אותו במתג ורסן אז מהצורך לבלום פי לבל יקרב אליך לנשוך כי אין לו חלק בבינה לדעת שלקשטו משימין בו ולא להכאיבו ואמר שאתה לא תהיה כן ובין תבין שהיסורים הבאים המה למרק העון ולא תבעט בהם:

לבלום. ענין חסימת וסגירת הפה ובדרז״ל מי שבולם עצמו בשעת מריבה (חולין פ״ט):

לבלום - מלה ידועה בלשון חז"ל.

וטעם בל קרוב אליך – להזיקך.

ויש אומרים: כי בל קרוב אליך – חלילה לך מהיותך כסוס, כדרך: ועצת רשעם רחקה מני.

ויש אומרים: כי תחסר מלת אותו, כאילו כתב: במתג ורסן תפארתו, לבלום אותו.

ועוד: עדיו - על דרך: למצוא עונו לשנוא.