Commento su Salmi 33:6

ברא. במאמר ולא ביגיעה. שנא' בדבר ה' שמים נעשו (תהלים לג ו).

בראשית ברא אלהים מאמר אחד. דכתיב בדבר ה' שמים נעשו (תהלים לג ו). מאמר ב' ויאמר אלהים יהי אור. ג' יהי רקיע. ד' יקוו המים. ה' תדשא הארץ. ו' יהי מאורות. ז' ישרצו המים. ח' תוצא הארץ. ט' נעשה אדם. י' פרו ורבו. אלו עשרה מאמרות. ועשרה דברים שבהן נברא העולם. דאמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב בעשרה דברים נברא העולם. בחכמה. בתבונה. בדעת. בכח. בגבורה. בגערה. בצדק. במשפט. בחסד. וברחמים. בחכמה ובתבונה. דכתיב ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה (משלי ג יט). בדעת. דכתיב בדעתו תהומות נבקעו (שם שם כ). בכח ובגבורה. דכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה (תהלים סה ז). בגערה. דכתיב עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו (איוב כו יא). בצדק ובמשפט. דכתיב צדק ומשפט מכון כסאך (תהלים פט טו). בחסד וברחמים. דכתיב זכור רחמיך ה' וחסדיך (שם כה ו). למדנו שבעשרה מאמרות נברא העולם. ובעשרה מדות. ועשרה דברים נבראו ביום ראשון. וכנגדן נתן לישראל עשרת הדברות. ולכפר עליהן ביום העשור. ולתת כופר עשרה גירות. ומצא נח חן לפניו בדור עשירי. ובחר באברהם אבינו בדור עשירי לנח. אשר התחיל במעשרות. דכתיב ויתן לו מעשר מכל (בראשית יד כ). וכן צוה לבניו לתת המעשרות. יצחק למה מדד מאה שערים. לתת מעשרות. יעקב עשר אעשרנו לך (בראשית כח כב). וכן כל ישראל מעשר דגן ותירוש ויצהר. ונתן לישראל שבעה עממים משבעים אומות. ולעתיד אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי. ופורענות עשרה יבוא על אויבי עמו. כמו שהביא במצרים עשר מכות. שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז טו) וקרניא עשר וגו' (דניאל ז כד). ואז ינגנו עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור.

בִּדְבַר יְהֹוָה אמר רבי אלעזר מניין שהדיבור כמעשה שנאמר בדבר ה' שמים נעשו וכו':
(שבת קיט ע"ב)

בדבר יהוה שמים נעשו כמו שנאמר ויאמר אלהים במעשה בראשית, והוא הרצון והחפץ; וכן:

בדבר ה' שמים כו' הנה לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל בפרקי רבי אליעזר כתבנוהו בביאור התורה וז"ל בלא עמל ויגיעה ברא הקב"ה את העולם שנאמר בדבר ה' כו' אבל בצבאם יגיעה כתיב בהו שנאמר וברוח פיו כל צבאם ע"כ. והנה הם דברים מתמיהין היעלה על לב לייחס יגיעה כלפי מעלה. אך הנה בביאור התורה הארכנו בביאורו והכונה בקוצר מלין כי למה שמה שנברא ביום הראשון היה בדקות נמרץ ככתוב אצלנו שמה כי על כן גם שבראשית נמי מאמר הוא לא נאמר ויאמר אלהים יהיו שמים וארץ יען כי עשרה מאמרות הם עשר כחות עליונים והראשון שבכולם יתייחס למחשבה לדקותו על כן לא נאמר בו אמירה וזהו בלא עמל כו' ברא הקב"ה את השמים שנאמר בדבר ה' כו' והוא כמ"ש בב"ר כדבר ה' וכבר שמים נעשו לומר כי טרם צאת הדבור אל הפועל כבר במחשבה שמים נעשו. ולבא אל ענין אומרו בלא עמל כו' וכן אל אומרו אבל בצבאם יגיעה כתיב בהו שנאמר וברוח פיו כל צבאם נאמר כי הלא כמו זר נחשב היות לו יתברך שייכות עם עולם גשמי לברא בו והוא רם על כל רוחניות. אך הנה בביאור התורה ביארנו כי דרך ברא יתברך העולם ע"י מאמרות הוא כי הבל פיו היוצא מלפניו משתלשל ומתעבה ומהוה מצואים מאין כאשר יורה מאמר הנביא באמרו כי כאשר ירד הגשם כו' כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי כו' הנה כי דבורו יתברך הוא העושה ומהוה כמדובר אך לא בכל הדברים בשוה כי אם בכל דבר ודבר לפי דקותו יש דבר צריך השתלשלות והתעבות רב ויש מעט והנה גם שאין לפניו יתברך יגיעה חלילה עכ"ז בערך עוצם גבוה רוחניותו מה שמתלבש על ידי התפשטות והתלבשות והשתלשלות יקרא לפי גדולתו יגיעה למה שהוא משתלשל ומתעבה הפך איכותו. ובזה נבא אל הענין אמר כי ביום הא' שלא נבראו צבא השמים והיה הכל בדקות נמרץ יש מאין המוחלט הכולל כל מה שנברא בכל ו' הימים שהיה הכל בכח במה שנברא בו יש מאין והיה הכל בדקות רב עד צאת מן הכח אל הפועל דבר יום ביומו בשאר הימים כנודע לכן כאשר ברא העולם בראשון לא הוצרך התפשטות והתלבשות הבל פיו רק בדבר ה' וכבר שמים נעשו וזהו בלא עמל ויגיעה כו' אך בצבאם כתיב בהו וברוח פיו כל צבאם כי היה להוציא מה שהיה בכח במה שנברא בראשון והיה צריך להוציא ולשלשל והעבות אשר היה בדקות אל העשות גשם מהרוח פיו הוא הבל היוצא מפיו היה יוצא ומשתלשל ומתעבה אשר זה לגבי דידיה יתברך ליגיעה תתייחס וזה יורה בעצם נוסח אחר הנמצא בילקוט וז"ל אבל בצבא השמים יגע מה עשה הקב"ה נפח ברוח נשמת פיו ע"כ והוא ענין מאמרנו למבין.

וברוח פיו. וכמליצה זו ישעיה (י''א ד' ל''ד ט''ז) :

בדבר - שב להזכיר הדבר, כי לא החלקים לבדם דבקים בדבר השם רק השרשים.

צבאם. הם המלאכים והגלגלים:

בדבר, מפרש מ"ש כי ישר דבר ה', כי בדבר ה' שמים נעשו, שהשמים נוסדו ע"פ חקים קבועים בלתי משתנים, וברוח פיו נעשו כל צבאם, יציין כאלו השמים בכללם נעשו ע"י הדבור, וע"י הרוח שיצא מפיו בעת הדבור שהוא קל מן הדבור עצמו נעשו כל צבאם, שהם הכוכבים והמאורות שנתלו ביום ד', וכבר בארתי בפי' בראשית שהיה הבדל בין בריאת השמים ובין בריאת הארץ שבהשמים לא שינה דבר רק נשאר הכל כמו שנברא בדבור הראשון, כי גם המאורות נבראו ביום הראשון עם השמים רק שנתלו ביום ד' כמ"ש חז"ל, לא כן בארץ שאחרי שנבראת הארץ ביום הראשון, באו בה כמה שנוים ע"י התשעה מאמרות, שהוסיף אח"כ מקרים חדשים על הנעשה ביום ראשון, הקואת המים והתהוות היבשה, ועליית האדים אל הרקיע, והברואים שנבראו עליה, כמ"ש כה אמר ה' בורא השמים (רק בריאה הראשונה לבד) הוא האלהים יוצר הארץ ועושה הוא כוננה, כי הוסיף בה תקונים ע"י המרת צורה בצורה, וע"כ בשמים אמר שישר דבר ה' כי לא הוסיף עליו דבר, אבל בארץ אמר כונס כנד מי הים, שהארץ לא נשארה על האמונה שהוא החק הקבוע שנעשה ע"י בריאה הראשונה, כי חסד ה' מלאה הארץ, שבבריאה הראשונה היה החק הטבעיי שיסוד המים יקיף את יסוד העפר, והוצרך ה' לשנות החק הזה לכנס מי הים לתוך הים שיעמדו שם כנד ולא ישובון לכסות הארץ, ונתן תהומות באוצרות שיהיו המים עצורים בתהומות ובימים, כדי שתראה היבשה, וגם כיון במ"ש נותן באוצרות תהומות אל מ"ש שם שהתגלות היבשה נעשה עיקר ההכנה לזה על ידי המאמר של יהי רקיע בתוך המים, שגבל החק שיעלו המים ע"י האדים אל הרקיע שהוא מקום הסגריר, ושם יצא מהם האויר שהיה מעורב עם יסוד המים, וע"י הופרשו מן היבשה כי נשארו רוב המימות תלוים במאמרו של מלך באויר, (כמ"ש בפי' בראשית ובפי' איוב סי' כ"ו וסי' ל"ח ולקמן סי' ק"ד) ועז"א שמי התהומות נתנו באוצרות ברקיע, ובזה יסד ה' ההנהגה האחרת שיתנהג עם יושבי הארץ כפי ההנהגה ההשגחיית המכונה בשם חסד, שיעצר במים וייבשו וישלחם ויהפכו ארץ, וכן נתינת המטר וכל הנתלה מזה שהוא הכל השגחיי כמ"ש ומעשה ידיו מגיד הרקיע, וזה מעשה תמידי כמ"ש כונס כנד, נותן באוצרות, בלשון הוה, כי זה יעשה ויפעל תמיד ע"י ההשגחה:

בִּדְבַר יְהֹוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ: ופליגא דר' שמואל בר נחמני דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל דיבור ודיבור שיוצא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך אחד שנאמר בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם וכו':
(חגיגה יד ע"א)

וברוח פיו כל צבאם: והוא כפל דבר. וזה מחסדי האל שהמציא הברואים בטוב מה שיוכלו להיות כפי גזרת חכמתו כמו שנאמר (בראשית א לא): וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. והנה השמים וכל צבאם נעשו בדברו והארץ בכללם, כי לא יסוב הגלגל אלא על דבר עומד, והיא הארץ; וכל אשר בארץ תלוי בצבא השמים, כי הם המנהיגים ברצון האל.

ובזה נבא אל ענין הכתוב והוא כי אחרי אומרו שאם אנו משוללי טובה בגליות אל נשית לב לאבד תקוה חלילה או לומר חלילה כי העולם קדמון לא חידשו השם יתברך או שאם בראו הניחו לחיצונים שרי מעלה כאשר כתבנו שחשב נבוכדנאצר במעשה הצלם והיא מלאכת מחשבת אנשי דור הפלגה או הוא מהוברי השמים וכסיליהם כי אם שנודה לה' ונטיב נגן על כל הטובה אשר עתיד יתברך לתת לנו חל עליו חובת סילוק היזק הסברות הריקות והרעות אשר יבא בהן יצר סמוך כאשר יראה בצרת אנשי אמת ובשלות הפושעים והנה האחת היא סברת הקדמות חלילה וזה מאשר יומרוהו למזמה לומר אי זה הדרך הלך רוח ה' לפעול בעולם הגשמי והעכור הלז על כן בא ויאמר אין זו טענה כי הלא הכל לפי מציאות הדבר הנברא וערך עביותו או דקותו כי הלא השמים שנבראו ראשונה בדקות לא הוצרך רק בדבר ה' וכבר שמים נעשו טרם הגמר הדבור כי לא הוצרך השתלשלות והתפשטות הדבור אך צבאם העבים יותר הוצרך רוח פיו שהיה הבל פיו יתברך הולך ומתפשט ומתעבה ומהוה דבר יום ביומו הנה כי הכל לפי מהות ואיכות הדבר הנברא וההיקש בזה בשאר הדברים שמצבאם ולמטה שלפי עביות כל דבר הוצרך התפשטות והתלבשות הבל פיו יתברך ועל כן לא דבר רק בשמים וצבאם ללמוד מק"ו אם לדברים קרובי האיכות היה הפרש בהתהוותם מה גם עתה בדברים עבי האיכות אצל השמים שיהיה הפרש על הדרך הנזכר באופן שעל ידי כן לא יפלא היות לו יתברך מבוא לחדש עולם גשמי כי החל בדקות מחשבה ואח''כ ממעשה יום ראשון בדקות עצום קרוב אל הרוחניות שהיה כל מה שנתהוה אחרי כן בכל שאר הימים בכח במעשה יום ראשון היה יוצא משתלשל ומתעבה יום יום דבר יום ביומו על ידי רוח פיו של כל מאמר ומאמר שהיה מושך ומהוה כל ענין שבמאמר:

והזכיר השמים וברוח פיו – כמו בדבר ה' - בעבור כי כל הנבראים בארץ וכל ההווה בם תלוים במערכת השמים.

בִּדְבַר יְהֹוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ: ורבי יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם הי נינהו ויאמר דבראשית הני תשעה הוו בראשית נמי מאמר הוא דכתיב בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם אמר רבא ראשון שקרא ד' משובח שני שקרא ד' משובח שלישי שקרא ד' משובח ראשון שקרא ד' משובח וכו':
(מגילה כא ע"ב)

בִּדְבַר יְהֹוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ: ר' יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם הי נינהו ויאמר (ויאמר) דבראשית ט' הוו בראשית נמי מאמר הוא דכתיב בדבר ה' שמים נעשו:
(ראש השנה לב ע"א)

כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ. שמא תאמר בו יגיעה, ת״ל בדבר ה׳ שמים נעשו (תהלים לג ו).

פעלת ה׳. בוא וראה חבת בית המקדש, שבבראשית כתיב בדבר ה׳ שמים נעשו (תהלים לג ו), ובמקדש כתיב פעולה, אוי להם לאומות העולם שהחריבו פעולת מי שאמר והיה העולם.

לקוטים על מאמרי חז"ל
איתא בדברי חכמינו ז"ל מנין שהדיבור כמעשה לענין שביתה שנאמר בדבר ה' שמים נעשו עד כאן. והוא תמוה. ויש לומר דקאי על קדוש השבת דאף הדיבור חול ואסור בו ומוכח מקרא דאת שבתותי תשמרו [עיין לעיל בפ' תשא] שצוה לשמור השבת על אופן שהוא עצמו משמר שבתו וזהו שבתותי כמדבר בעדו. כי הוא ית' לא עשה שום מעשה במעשה בראשית רק בדבר ה' שמים נעשו. ואם כן כששבת בשביעי על כרחך מן הדיבור שבת. וזהו מנין שהדיבור כמעשה לענין שביתה שנאמר בדבר ה' שמים נעשו שלא היה רק דיבור בלחוד ומכל מקום שבת ביום השביעי. אם כן מוכח שהשביתה צריך להיות גם מן הדיבור דהא כתיב את שבתותי תשמרו כנזכר לעיל: