Commento su Salmi 36:3

כי החליק. הפשע על הרשע בחלקלקות בעיניו כדי שימצא הקב"ה את עונו לשנוא אותו:

כי החליק אליו בעיניו מחליק אליו בעיניו ומיפה לו המעשה.

וכאשר החליק אליו לרשע בעיניו של רשע שהוא להביט אל מה שבעיניו ולא אל מה שאחר וזהו כי החליק כו' כי מלת כי הוא כמו כאשר כרוב כי שבמקרא כמו כי תבא כי תצא כי אין הפתוי וחלקת לשון בדברי הרצוי שמפתה אותו לאהוב אותו לקשור אהבה בו כיצר הטוב ביעצו את האדם לעשות מצוה כי אם אדרבה למצא עונו אשר יעשה בפיתויו עונו שהוא לכח הטומאה תראה לו כמציאה שאדם חושק אותה באמור כי לא כל שעה ימצאנה ולא לאהבו כי אם לשנא כי הלא זה דרך היצה"ר וכל כחותיו לירד ולהשטין ולעלות לקטרג וזהו למצא עונו לשנא שהוא למצא עונו של פשע הגורר אותו לעשות עון ולא שהשפע או העון קושרים אהבה עם עושיהם אלא אדרבה הוא לשנא כי אין לאדם שונא גדול מעונו אחר העשותו כי הוא קטיגורו ומשחיתו והוא המיסרו והמכה אותו כד"א ותמוגנו ביד עונינו:

החליק. את עונו הנזכר בסמוך :

כי החליק - מגזרת אמריה החליקה, כמו: ואנכי איש חלק, כי החליק דבר הרע בעיניו למצוא השם עונו וישנאהו על דרך: אלהים מצא את עון עבדיך.

כי החליק. כי בפתויו מחליק ומיפה לו הדבר הזה בעיניו וכל כוונתו למצוא בו עון להשניאו בעיני המקום כי אינו דורש שלום אליו:

כי, ונגד הצד הב' שהמצות והאזהרות הם לתועלת האדם ושיסכים השכל עמהם, הנה החליק אליו בעיניו, שם לפניו הרכסים לדרך חלק, מראה לו שאין השכל המעשי מכריח אל עשיית המצות ומניעת העבירות, ושואל ממנו למצוא עונו לשנוא, שימצא הטעם מדוע ישנא את העון ומדוע ימנע ממנו, והנה הטענה הראשונה ישתמש בה מדרך השכל העיוני, שעל אמונות ההשגחה והשכר והעונש ודומיה יעיין השכל העיוני ולנגדם יצא הפשע במופתים מזויפים עיוניים, והטענה השניה ישמש בה עם השכל המעשיי, שהוא יבחין על הטוב והרע במעשים ובפעולות, ובו יצא הפשע לחפות כסף סיגים על חרש להראות שאין עול בעשות הרע ע"פ טענות לקוחים מהתבונה המעשיית:

למצא עונו למצא יפתנו לחפש המעשה הרע עד שימצאנו, כמו: לך מצא את החצים (שמואל א כ כא).

לשנא: מרוב התמדתו יקוץ בעברה וישנאנה. ויש לומר: יפתנו למצא עונו לשנא להפך, והוא הדרך הטוב. וכן: כי את יי' עזבו לשמר (הושע ד י), שפרושו: לשמר דרכי אלהים אחרים. ובדרש (שוחר טוב בשנוים): הרשעים מסתכלים בעיניהם, ומחפשים בידיהם, ומהרהרים בלבם למצא איזה עון שהקדוש, ברוך הוא שונא, שיעשוהו. וכן הוא אומר (דברים יב לא): כי כל תועבת יי' אשר שנא עשו לאלהיהם.