Commento su Salmi 37:8

הרף מאף. הרף מהרשיע שלא יבא עליך אף:

הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה: דרש רבי יהודה בר ביזנא בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה באו אף וחימה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו מיד ותקח צפורה צור ותכרות את ערלת בנה מיד וירף ממנו באותה שעה ביקש משה רבינו להורגן שנאמר הרף מאף ועזוב חמה ויש אומרים לחימה הרגו שנא' חמה אין לי והכתיב כי יגורתי מפני האף והחמה תרי חימה הוו ואיבעית אימא גונדא דחימה וכו':
(נדרים לב ע"א)

הרף מאף אל תזעף על יי' אם לא יכונו דרכיך בחפצך, כי זהו דרך האויל, כמו שאמר (משלי יט ג): אולת אדם תסלף דרכו ועל יי' יזעף לבו. ומה שאמר:

הרף מאף כו' הנה כתוב אצלנו כמה פעמים כי אף קשה מחמה כי על כן האף הוא בלשון זכר וחמה בלשון נקבה וכי על כן על מעשה העגל הוא יתברך הוצרך לסלק האף ומשה את החמה. ונבא אל הענין אומר הוא יתברך הלא הזהרתיך לבל התחבר לרשעים והלא תאמר הלא טוב לי אתחבר לו אולי אוכל להשיבו אל אביו שבשמים לזה אמר עשה זאת אפוא בני והרף מאף שבלבך על טובו אם הגיעה הקנאה עד גדר אף ועזוב חמה לגמרי אם לא הגיעה רק עד גדר חמה ואז מה שאומר לך אל תתחר אינו כי אם אך להרע לא להשיבו מה שאין כן אם לא תרף מאף ותעזוב חמה כי אף גם לזה אל תתחר כי לא תוכל לסבול מלקנא ותבער בך חמתך:

הרף. מלשון רפיון:

מאף, חמה. התבאר בכ''מ שחמה היא בלב, ואף הוא הכעס המתראה :

הרף מאף - אם יכעיסך בעבור היותו עשיר ואינך כמוהו אל יחרה אפך להרע לו, ואם על פירוש אל תתחרה לא תתערב עמו להראות לו אהבה וטובה, ואין בלבך רק להרע לו.

הרף מאף. התרפה מלהתחבר עם בעל אף:

ועזוב. דבר המביא עליך חמתו של הקב"ה:

ועזב חמה הוא כפל ענין במלות שונות. והחכם רבי שלמה בן גברול פרש (תקון מדות הנפש בפתיחה) הרף מאף: הנח מדת הכעס, ועזב חמה: תתחרט על מה שעברה עליך זאת המכה והמדה.

ועזוב. איש חמה ואל תתערב במי שכל מחשבתו אך לעשות הרע:

אל תתחר אך להרע: אל תתערב עם הרשעים להרע מעשך כמו המרעים בעבור שתראה הצלחתם. וטעם אך כאלו אמר עשה מה שתעשה; ומה שאמרתי: אך אל תתערב במעשה הרעה. וכן (במדבר יד ט): אך ביי' אל תמרדו.