Commento su Salmi 4:67

למנצח בנגינות. מזמור זה יסד דוד שיאמרוהו בני לוי המנצחין בנגינות בשיר על הדוכן, לשון נצוח נופל במתחזקים בעבודה כענין שנא' (עזרא ג׳:ח׳) יעמדו הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית ה':

למנצח בנגינות מזמור לדוד: אמרו רבותינו זכרם לברכה (שוחר טוב במקומו): המזמור הזה נאמר בשלשה מיני שבח: בנצוח בנגון במזמור. והנראה: כי המנצח הוא אשר היה על המשוררים. ועל ידי המנצחים היו נאמרים המזמורים. והיו נותנים אותם למנגנים ולמשוררים, ולא תמצא בשום מקום למשורר ולמנגן אלא למנצח. וכן בתפלת חבקוק (ג יט) למנצח בנגינותי; וכן כתוב (דברי הימים א כג ד) לנצח על מלאכת בית יי'; וכתיב (שם טו כא) בכנרות על השמינית לנצח. ויש שהיה מנצח על כלי הנקרא נגינות, ויש על כלי הנקרא שמינית. ועם הכלים היו נאמרים השירים והנגונים והתהלות כל אחד לפי נגונו הידוע אצלם; כי חכמה גדולה היתה והיא תעורר הנפש החכמה, והיא נספרת בכלל החכמות החיצונות. והכלים שהיו בבית המקדש להלל הם נבלים וכנורות ומצלתים וחצוצרות ושופר. והיו הכלים נחלקים על נגינות ידועות אצלם. יש מהנגינות שנקרא עלמות כמו שכתוב (שם שם ג) וכתוב (תהלים מו א) על עלמות שיר. ויש שנקרא נגינות, ובו היה נאמר זה המזמור. ויש מהם נקרא משכיל. ויש מהם נקרא מכתם. ויש שגיון. ויש מהם נחילות. ויש שגיונות. ויש גתית. ויש נקרא מן הכלים עשור. ויש עוגב. ויש מנים. וכל אחד חלוק בנגינתו כמו שהוא ידוע אצל בעלי החכמה. ומצאנו כתוב אחד אומר (דברי הימים א כג ה): וארבעת אלפים מהללים ליי' בכלים אשר עשיתי להלל. ולא נודע אם אשר היו הכלים בידם הם אשר היו אומרים המזמור בפיהם, או אם היו יחד המשוררים בפה, וכנגדם אשר היו מנגנים בכלים. ומצאנו כתוב אחר אומר (שם ב ז ו) והלוים בכלי שיר יי' אשר עשה דויד המלך להדות ליי' כי לעולם חסדו בהלל דויד בידם והכהנים מחצצרים נגדם. ועוד כתיב (שם כט כח): והשיר משורר והחצצרות מחצצרים. והחצוצרות לבדם היו ביד הכהנים כמו שכתוב (במדבר י ח): ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצצרות; ושאר הכלים היו ביד הלוים. וכן כתיב (דברי הימים ב כט כו): ויעמדו הלוים בכלי דויד והכהנים בחצצרות.

למנצח. בעלי השיר יקראו מנצחים כי דרכם לנצח זה את זה בהרמת הקול ובהכרעתו:

למנצח בנגינות - אמר הגאון: כי זה המזמור לדוד ונתנו לאחד מן המשוררים לנגן אותו תמיד, כמו לנצח. ואחרים אמרו: כי המנצח הוא הפקיד שהוא שר על המנגנים כמו ומנצחים עליהם, וזהו הנכון ונפתח למ"ד למנצח בעבור היותו ידוע.

למנצח. ר״‎ל המזמור הזה של דוד נמסר לבן לוי המנצח לנגנו בנגון בבית המקדש:

למנצח, מזמור זה תקן בעת שהיה רעב בימי דוד שלש שנים, ולצני הדור אמרו שהוא בעבור חטא דוד, ודוד שאל אז בה' ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר הרג את הגבעונים, ופייסו את הגבעונים וירד הגשם, ואז הקריב זבחי צדק, רצה לומר זבחי תודה בעבור שנתברר צדקו שלא היה הרעב בעבור חטאו, ומזמור זה נחלק לג' חלקים המצוינים במלת סלה: (חלק א') בקראי אומר עת אקרא בתפלה ענני מפני שלשה דברים א. מצד שאתה אלהי צדקי, מצד שאתה יודע צדקתי ומעשי הטובים, ב. מצד הרחמים ומצד שאתה רגיל תמיד לענות בעת צרה, וזה שכתוב הלא תמיד בצר הרחבת לי, ג. מצד החנינה ומתנת חנם, כמ"ש וחנותי את אשר אחון אף על פי שאינו כדאי, וזה שכתוב חנני ושמע תפלתי:

בנגינות. מלשון נגינה וזמר העשוי בהכרעת הקול:

וטעם בנגינות – שיש לו שתי נעימות. ויש אומרים: כלי שיר נקרא נגינות. ולפי דעתי: שהיו בישראל נגינות ושירות על נעימות רבות.

וטעם בנגינות – שהיה תחלת שיר והנה נכתב עם זה המזמור הניגון וככה למעלות והמעלות ועל עלמות ועל אילת השחר ועל יונת אלם ועל מחלת.

בקראי ענני אלהי צדקי. במדרש. א"ר יהודה כך אמר דוד בקראי כו' ראוי לך להצדיקני הואיל שאני משבט יהודה. וכתיב שמע ה' קול יהודה כו' ובהעיר לב י"ל דהנה יהוד' הודה ולא בוש ואמר צדקה ממני. וע"י דיבורו הזה פעל לעצמו שיהא דיבורו נשמע בכל עת שירצה. כי נתקשר בעולם הדיבור. כי באמת כשאדם מקלקל מעשיו אז יש עליו קיטרוג ואינו נשמע תפלתו. אך כשהאדם מודה ומקדים א"ע לפרט החטא שעשה. אז אין להמקטרג לומר שום דבר וממילא נמתק ונעשה סניגור. ויהודה שהודה ואמר צדקה ממני עי"ז נתדבק בעולם הדיבור אך משה הוסיף להתפלל עליו ואמר לא זו בלבד שישמע הש"י לדיבורו. אלא גם לקולו לבד יקשוב ויאזין הש"י כי יש כמה ענינים שא"א לפרט בדיבור וצריך לכללו בקול דהקול הוא כלל מכל האותיות והדיבורים. וזש"ה וזאת ליהודה ויאמר ר"ל שכבר פעל לעצמו יהודה בחי' הדיבור הוא התגלות הדבר ע"י האותיות המכונה בתיבת זא"ת אך על דבר זה התפלל משה ואמר שמע ה' קול יהודה אפילו בקולו לבד תשמע ואל עמו תביאנו שיהא קשור בשורשו שיהא הקול נקשר במחשבה ידיו רב לו שיהיו הכוחות שלו רב. היינו שיהא בידו כח למשוך שפעל הכנ"י כל מה שירצה כל מיני השפעות טובים: חסר

בצר הרחבת לי. בימים שעברו עלי ומעתה חנני ושמע תפלתי:

בקראי ענני אלהי צדקי הנכון שנאמר המזמור הזה גם כן בברחו מפני אבשלום. ואמר: בקראי ענני אלהי צדקי שאתה יודע כי עמי הצדק ועם אשר כנגדי העול והחמס, ואתה אלהים שופט עלינו. כי כל אלהים ענינו שופט כמו שפרשנו אך יש אלהים שפטים בארץ (תהלים נח יב). וכן נקראו בני אדם השופטים (שמות כב ח) עד האלהים יבא דבר שניהם; והגישו אדניו אל האלהים (שם כא ו).

בקראי ענני וכו' הנה בבא שני אהובי מלך אחד או איש בבקשתם ויודע הדבר למלך ויאמר לאחד אל תדבר כי ידעתי מכאובך ואתן את שאלתך ולאחר עם יודעו שאלתו ועשית בקשתו מניחו להאריך בשאלתו עד תומו הנה למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר הוי אומר לשני שערבו לו דבריו כאשר שמעתי אומרים על פסוק תאות לבו נתתה לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה. עוד ידענו כי הנה בקבלת התפלה יש ג' סוגים יש שטרם יקרא וה' יענה ויש בינוני שבקראו יענהו ויש אחר הרבות תפלה ותחנונים יום יום ובבעלי הסוג הראשון יש שעם שכבר נענה שמח הוא יתברך לשמוע דברי תפלתו כי ישתעשע בשמוע קולו כענין וארשת שפתיו כו' ויש שלא יחפוץ לשמוע אחר שכבר נענה אמר דוד בענותנותו די לי במדה בינונית שבקראי ענני ואם תחשבני מהסוג הראשון שבעת בא הצרה טרם אקרא כבר הרחבת לי ועניתני חנני ושמע תפלתי שתשתעשע בשמוע דברי:

אלהי צדקי, המשגיח על צדקי ויודע כי צדקתי, ומוסיף

בקראי - וטעם אלהי צדקי – אתה הסבה הראשונה להראות צדקי.

בקראי. בעת אקרא לך ענני:

בקראי. הקו"ף בקמ"ץ לבד וכן חנני והם חטופים:

בקראי ענני אלהי צדקי. אפשר דר"ת ע"ב צ"א דכונתו להמשיך מחכמה שם ע"ב לשם הויה אדני גימטריא צ"א ליחדם:

בצר הרחבת לי הרחבת כמו תרחיב לי, כמו שפרשנו שבנבואות יאמר עבר במקום עתיד שהדבר כאלו נעשה. וכן היתה רוח הקדש מופיעה על לשונו ואומר: הרחבת לי חנני ושמע תפלתי.

או יאמר כי הנה דרכו ית' לייסר את אוהביו להנאתם ולבל יאמרו הרואים כי לא טובים המה בעיני ה' להסיר מלבם עונה אותם בכל קראם אליו למען יכירו כי אלהים קרובים אליו וכמאמרנו על פסוק אני אוהבי אהב וכו' שאומרת התורה אם תראו אוהבי ביסורין אל תאמרו שאיני אוהבת אוהבי כי הנה אני אוהבי אהב והראיה שאני אוהבם הוא כי ומשחרי ימצאונני ואם לא אהבתים לא הייתי עונה אותם בכל קראם וכן בגמרא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן חסידי הוו מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא בבי מר שתין הילולי ובבי מר שתין תכלי וכו' הנה שלא הוכיחו שגם בעל היסורין צדיק אלא שגם הוא נענה מצלי ואתי מיטרא. וזה יאמר דוד בצרתו ויסוריו מה שאבקש ממך אינו שתסיר היסורין ממני כי אם שבקראי ענני כענין מר מצלי ואתי מיטרא עם היותו בעל היסורין ואשר שאלתי זה ולא שתסיר הצרות ממני הוא כי בצר הרחבת לי שבצר שתצר לי מלמטה הרחבת לי מלמעלה שהקלתני מאשמותי על כן למען לא יחולל שם שמים ח"ו באמרם עלי זו תורה וזו שכרה או שלא יחשבוני לרשע על כן חנני ושמע תפלתי:

חנני. מצד החנינה, אף שלא ע''פ צדקי :

ובצר - שם דבר, כמו: בצר לי.

אלהי צדקי. אתה אלהי העושה עמדי צדקה הלא מעולם כשהייתי בצר ובדוחק העמדתני במרחב לכן גם עתה חנני:

בצר הרחבת לי חנני ושמע תפלתי. אפשר במ"ש רז"ל אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין גם אמרו פ"ק דברכות דבזכות התורה נשמעת התפלה כדכתיב ועץ חיים תאוה באה. וז"ש בקראי ענני. בצר בעבור הצר הצורר הוא יצה"ר. הרחבת גימטריא תורה ועוד ד' כנגד שם הוי"ה כלומר שבשביל יצה"ר נתן לנו התורה שנלמוד לשמה ליחד שם הקדוש הויה ובזה מתבטל היצה"ר וכתיב צופה רשע לצדיק וכו' ה' לא יעזבנו בידו. ומלבך שבזה ניצול מהיצה"ר וגם סגולה לשמוע תפלה הוא התורה וז"ש חנני ושמע תפלתי:

בני איש. בני אברהם יצחק ויעקב הקרוים איש, באברהם נאמר (בראשית כ׳:ז׳) השב את אשת האיש, ביצחק נאמר (שם כד) מי האיש הלזה ביעקב נאמר (שם כה) איש תם:

בני איש אמר כנגד גדולי ישראל שהיו עם אבשלום. וכן גם בני אדם גם בני איש (תהלים מט ג). בני אדם ההמון, בני איש הגדולים. וכן הלוא איש אתה ומי כמוך בישראל (שמואל א כו טו); גדעון בן יואש איש ישראל (שופטים ז יד).

ולפרש הדבר הפך פניו נגד המחללים ואומרים שוא עבוד וכו' בראותם צרה עליו או שיחשבוהו לרשע ואמר בני איש עד מה אשר הוא כבודי שהוא סבול הצרות תחשבהו לכלמה ואין זה רק שתאהבון ריק שהוא טובות העולם הזה ותאותיו על כן תבקשו כזב סלה למצא תואנות להחזיק ידכם באמור הלא הצדיק סובל יסורין למצא נפקותא של כזב לומר כל עושי רע טוב בעיני ה':

איש. ר״ל גדול וחשוב וכן הלא איש אתה (שמואל א׳ כ״ו):

בני איש, אתם הפך מבני אלהים,

בני - אמר רבי משה הכהן ז"ל: כי זה המזמור ככתוב למעלה וידבר עם בני איש בעבור גבהות לבם בבחרותם, עד מתי שמתם כבודי לכלימה ולא יעמוד זה שאביתם ולא יקום ולא יהיה, כי באמת תבקשו כזב. ועל דעת רבי משה: שהוא מדבר על עוזרי אבשלום.

בני איש. אתם בני אדם גדולים עד מתי תהפכון כבודי לכלימה ר״‎ל במקום הכבוד הראוי אלי תכלימו אותי וכאומר הלא משפט החשובים לכבד את מי הראוי לכבוד תאהבון ריק. מוסב על עד מה לומר עד מתי תאהבון לדבר דברי ריק וכזב מבלי הפסק:

בני איש. הנו"ן במאריך:

בני איש. שהיו בעצה עם אבשלום וכן בני איש בגימטריא אבשלם וכבר במקומו כתבנו משם ספר כנפי יונה דלפעמים יכול לדרוש ולחסר אות שיש לה נקודה כגון וי"ו או יו"ד. וכאן יש לרמוז דחסר וי"ו דוי"ו הוא אות מורה חיים וחסר להם. ואמר תאהבון ריק וכו' דגם מי שלא יש לו שכל שלם אם ירצה ידע שאתם יגעים לריק וכו' ודעו כי הפלה ה' חסיד לו. רוח הקדש חנ"ה היא מדברת שהקב"ה אמר כי ראיתי בבניו לי מלך וכל מקום שנאמר לי אין לו הפסק. ועוד הנה נדרש עלי מלך כמשז"ל כביכול וז"ש כי הפלה ה' חסיד לו:

בני איש אחרי ההקדמה הזאת מסב פניו אל לצני הדור שאמרו שהיה הרעב בעבור חטאו, אומר אתם בני איש, דרככם הפוך מדרכי ה', ראו עד מה כבודי לכלימה, עד כמה השתדלו להכלים כבודי, תאהבון ריק, תבקשו כזב רצה לומר או שתאהבו להכלים אותי על ידי דבר ריק שאין בו ממש ותעשו ממנו דבר גדול להגדיל עלי עקב, או אם גם דבר ריק לא תמצאו תבקשו ותמציאו דבר כזב ועלילת שקר: (חלק ב') ודעו, רצה לומר עתה דעו שה' ענני מפני שני דברים, א. מצד שהפלה ה' חסיד לו שהבדיל את החסיד בהפלאה והשגחה פרטית לברר צדקו, ב. מצד שה' ישמע תמיד בקראי אליו, ולכן:

עד מה כבודי לכלימה. עד מתי אתם מבזים אותי (שמואל א כ״ב:ט׳) הראיתם את בן ישי, (שם כה) מי דוד ומי בן ישי, (שם כב) בכרות בני עם בן ישי, (שם כ) כי בוחר אתה לבן ישי, אין לי שם:

עד מה כבודי נפשי כמו שאמר במזמור הקודם רבים אמרים לנפשי, או פרוש כבודי

עד מה. עד מתי כמו עד מה ה׳ תאנף (לקמן ע״ט):

עד מה. כמו עד כמה תשתדלו בזה שיהיה כבודי לכלימה, הפך מהשתדלות אלהים לכבדני :

תבקשו כזב. הכ"ף רפה:

תבקשו כזב. תרדפו למצוא כזבים כגון הזיפים שמלשינים עלי ולי היו מראים שלום וכיוצא בהם דילטורין שהיו בימי שאול (שם כג) הלא דוד מסתתר בגבעת החכילה וכן הרבה:

לכלמה שאני מלך ואתם מכלימים אותי ומבריחים אותי ממלכותי.

תאהבון ריק דבר שלא יתקים והוא מלכות אבשלום.

תבקשו כזב סלה: וזהו כזב דבר שאין לו קימא, כמו (ישעיהו נח יא): אשר לא יכזבו מימיו.

הפלה. הבדיל:

ודעו כי הפלה יהוה הפריש והבדיל. וכן והפלה יי' בין מקנה ישראל (שמות ט ד). ופרושו: הבדילני מכל ישראל להיות מלך. על דרך הבדיל יי' את שבט הלוי (דברים י ה). ולמה? כי ידעני

אך הביטו ודעו כי ע"י הצרה הפלה ה' חסיד לו וידבקהו בו בעצם במה שתראו כי ה' ישמע בקראי אליו כי זה ראיה שקרוב אני אליו ואם בן מה שהצרה עלי הוא לטובתי להפליאני אליו דבקות עצום:

הפלה. הפריש כמו והפליתי ביום ההוא (שמות ל״ב):

הפלה, ענין הבדלה והפרשה, כמו והפלה ה' בין מקנה ישראל, ובא על הבדלה שהוא בדרך הפלאה והשגחה בדרך הפלאיי :

ודעו כי הפלה ה' - כמו: אשר יפלה ה' הבדיל והודיע מי שהוא חסידו, כי ישמע בקראו אליו.

ודעו. תנו לב לדעת כי כמו שהבדיל ה׳‎ את כל חסיד להיות לו ולחלקו כ״‎כ הבדילני לחלקו וישמע בקראי אליו ולא תוכלו לו:

רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודמו סלה. עיקר השמירה צריך האדם לשמור עצמו קודם בואו לנסיון שיתגבר עליו היצר, כי בעדנא דיצר הרע לית מאן דמדכר ליצר הטוב כדאיתא בגמ' (נדרים ל"ב:), רק קודם בואו להתגברות התאוה. וזה שכתיב רגזו שירגז וירעש בו הלא תעשה של כל דבר ואז אל תחטאו שיוכל אחר כן לעמוד בנסיון. אמרו בלבבכם, אמרו, רומז על כל המצות שצריך לקיימם באמירה תורה ותפלה, ואם לפעמים קשה לפני האדם לקיימם על ידי אמירה יהיה על כל פנים בלבבו מחשבות דברי תורה ותפלה וזהו בלבבכם, ואף על משכבכם יהיה מחשבותיו מלאים ד"ת. ודומו סלה, שאף בעת שהולך בטל ודומם יהיה מחשבותיו חושבים ד"ת וזהו ודומו סלה שסלה לא יהיה לבו ריקם מדברי תורה ותפלה.

חסיד. והחסיד הוא מי שעושה טובה עם חברו לפנים משורת הדין, ודוד עשה עם כמה בני אדם לפנים משורת הדין, שהיו עושים עמו רעה והוא היה עושה עמהם טובה. כמו שמצאנו בשאול שהתודה אליו ואמר (שמואל א כד יח): כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה. והנה הוא הבדילני

לו ונתן לי המלוכה, ואיך תחשבו אתם לגזלה ממני ולהמליך אחר? ואף על פי שתראוני בצרה עתה, תדעו כי

יהוה ישמע בקראי אליו: ויוציאני מן הצרה הזאת.

רגזו. חרדו מלפני הקב"ה ואל תחטאו:

רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ: א"ר יהושע בן לוי אע"פ שקרא אדם ק"ש בביהכ"נ מצוה לקרותו על מטתו אמר רבי יוסי מאי קרא רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה וכו':
(ברכות ד ע"ב)

רגזו ענין פחד כמו ורגזו וחלו (דברים ב כה) פחדו מהאל אם לא תפחדו ממני

רגזו אז"ל במדרש דר' יוסי בן יועזר שהיה יוצא ליהרג וקרובו שהיה מין הוה רכיב על סוסיא בכבוד גדול ואמר לר' יוסי חזי סוסיא דארכבך מרך וחזי סוסיא דארכבן מארי אמר לו אם לעושי רצונו כך לעוברי רצונו על אחת כמה וכמה והקשה לו מגדולתו אמר לו אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. הנה כי הרשע המוצלח יש לו ללמוד מהצדיק בעל יסורין מקל וחומר שילקה אלא שיהיה אחרי מותו והצדיק ילמוד מהרשע המוצלח ק"ו שיצליח בעה"ב. ועל הרשעים השמחים בהצלחתם ודוברים רע ליסורי הצדיקים אמר אדרבה רגזו מצרת הצדיק כי מק''ו רעה תבא עליכם ואל תחטאו בנפקותא שאתם מוציאים באמור שוא עבוד אלהים או להרהר אחר הצדיק והן כל זה יפעל לכם מה שהמיתה רחוקה מכם בעיניכם אך אם היה עולה בלבבכם כי קרובה המיתה לכם לא הייתם אומרים כן לכן אמרו בלבבכם שכבר אתם סמוכים וקרובים אל המיתה הלא תכנעו ותשובו ממחשבותיכם וגם ודומו והמתינו המות סלה יום יום:

רגזו. ענין תנועת הרעדה כמו שמעו עמים ירגזון (שם ט״ז):

רגזו, מענין פחד, כמו ורגזו וחלו מפניך :

רגזו - בעבור שיכלימוהו תחת כבודו וידברו כזב עליו, אמר רגזו מהשם, פחדו כמו: אל תרגזו בדרך, כי המלך שואל הלעגות שלו. ויש אומרים: כי חשבתם כזב בלבבכם אל יצא מפיכם וזה איננו נכון. וכתוב: דובר אמת בלבבו, לב חורש מחשבות און, ודבור הלב הוא העיקר והלשון איננו, רק מליץ בין הלב ובין השומעים, רק הפירוש הוא שתחשבו בלבבכם בלילות על משכבכם, שאין לכם עסק בני אדם ולא תדברו כזב ביום, וזהו: ודומו סלה.

רגזו. חרדו מה׳‎ ואל תחטאו בי לדבר עלי כזב:

ואל תחטאו. הוא"ו בגעיא:

רגזו ואל תחטאו. אמרו רבותינו זכרונם לברכה שאמר להם אתם אומרים שבאתי מרות המואביה ואתם באים משתי אחיות ואפשר דרמז רגזו ואל תחטאו ר"ת רות וס"ת גימטריא מ"ב וכל מ"ב להעלות בירורים כלומר רות היה בירור הקדושה שהיה במואב. וכן רחל ולאה היו בירור שני טיפי אדה"ר שהיו בלבן ויפה אמר להם דרות דומה לרחל ולאה כי זה וזה לברר הקדושה:

רגזו מה', ואל תחטאו להוציא דבה על דוד, ונגד מה שאתם מזכירים עליו חטא בת שבע, אמרו בלבבכם על משכבכם עול של משכבכם, מה שאתם חטאתם במשכב, ודמו ושתקו מלהוציא דבה על דוד: (חלק ג') זבחו, מסב פניו אל הכהנים המקריבים את הזבחים, זבחו את הזבחים שהבאתי, (וקראם זבחי צדק שבאו להודות על שנתברר צדקו של דוד) ובטחו אל ה' שיתן מטר על הארץ:

אמרו בלבבכם על משכבכם. השיבו על לבבכם שהזהיר הקב"ה על כך:

רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ: א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה:
(ברכות ה ע"א)

ואל תחטאו עוד לרדוף אחרי ולמרוד בי.

או יאמר אמרו בלבבכם שהוא בכונת הלב מה שעל משכבכם שהוא הקריאת שמע ובזה ודומו סלה מלדבר סרה והוא כי הלא שם יאמרו ואהבת את ה' וכו' ובכל נפשך שהוא אפילו נוטל את נפשך ובכל מאדך בכל ממונך הנה שמצוה על הצדיק לשום נפשו בכפו וממונו מנגד לאהבת ה' ואין יסורין גדולים מאלו ואם כל הסובל יסורין רע בעיני ה' איך מצוה ית' את אוהביו יסבלו אבוד נפש וממון אך ודאי כי אדרבא זה הוא הצדקות והחסידות כי את אשר יאהב ה' יוכיח והזכיר קריאת שמע שעל המשכב לפי שאז היא עת ס' במיתה:

ודמו. ושתקו כמו וידום אהרן (ויקרא י׳):

על משכבכם. מלת על נגזר מן יעול ו -עו ילה כמו ישור על אנשים (איוב ל''ג) וכמו שפירשתי שם ומשכב כינוי לתשמיש, כמו למשכב דודים, משכבי אשה, עול שעשיתם במשכב עריות זאת חשבו בלבבכם ודומו :

אמרו וגו׳‎. בהיותכם על משכבכם שהיא עת אשר מחשבות האדם פנוים מן הטרדה אז חשבו בלבבכם אשר הכזב הוא רע בעיני המקום ושתקו לעולם מדבר כזב:

אמרו בלבבכם על משכבכם כי האדם על משכבו ימצא לבו יותר פנוי מעסקי העולם ואז תהיה כונתו זכה. ואמר דוד כנגדם: חשבו בלבבכם. וכן נקראת מחשבת הלב אמירה, האמרה בלבבה (ישעיהו מז ח). ואמר:

ודמו סלה: רצונו לומר: שתקו וחדלו למרוד בי. כי הדממה ענין שתיקת הדבור והקול, כמו וידמו למו עצתי (איוב כט כא); דממה וקול אשמע (שם ד טז). ויש שהיא שתיקת המעשה והתנועה, כמו יקם סערה לדממה (תהלים קז כט); מעי רתחו ולא דמו (איוב ל כז); וידם השמש (יהושע י יג); דמו עד הגיענו אליכם (שמואל א יד ט); לאבן דומם (חבקוק ב יט), והדומים להם. ומזה הענין הוא ודמו סלה, כלומר: חדלו לכם ממעשיכם. והרב מורה צדק רבנו משה בן מימון פרש (מורה הנבוכים א נ נט): שהפסוק הזה מצוה למשכילים החשובים שיכירו האמת ושבח האל בלבם כדי שלא ישיגם שגיאה בדבור; ואין זה מענין המזמור.

זבחו זבחי צדק. הצדיקו מעשיכם והרי אתם כמקריבים זבחים:

זבחו זבחי צדק מאשר הרעותם הנה צריכים אתם כפרה וזבחו ליי' זבחי צדק שתשובו ולא כזבחי רשעים שנאמר בהם (משלי כא כז): זבח רשעים תועבה, שישובו לרשעתם אחר הזבחים; לפיכך אמר: זבחי צדק.

זבחו זבחי צדק כו' הנה מאמרנו על מאמר התנא באמרו אם אין קמח אין תורה אם אין תורה אין קמח שיראו הפוכי דברים בלי ענין. אך יאמר כי דרך אנשים עוזבי תורה לומר אם אין קמח אין תורה ומי יתן ינסני ה' בתת לי עושר ונכסים ויראה את אשר אעסוק בתורה יומם ולילה לא אשבות כי הלא זאת ישיב לו ה' מי הוא יותר נאמן אני או אתה הלא לא יבצר ממך לומר כי נאמן אני ממך וא"כ למה תרצה שאקדים לך ממון ואאמין אותך שתעסוק בתורה הפוך בה ועסוק בתורה מתוך דוחק והאמין בי שאתן לך ממון מפירות התורה כי אשר אמרת אם אין קמח אין תורה אני מהפך ואומר כי אדרבא אם אין תורה תחלה אין קמח ועל דרך זה יאמר זבחו זבחי צדק וכו' יאמר הלא אמרת לנו בני איש כו' אמרו בלבבכם כו' שנחזור בתשובה ושמא תאמרו מי יגיד לנו שאם נעשה כן ונשוב מיד לה' שירצנו וייטיב לנו בעה"ז או בעה"ב וטוב טוב היה ייטיב לנו תחלה ונשובה אליו לז''א זבחו זבחי צדק ובטחו אל ה' ייטיב לכם כי יותר ראוי תבטחו שייטיב לכם אחר כשרונכם משייטיב לכם מעתה ויבטח בכם שתשובו כי טוב לבטוח בה' מבכם:

זבחי צדק, הזבחים נקראים ע''ש הדבר שיובאו עליו, זבחי תודה זבחי שלמים, וזבחי צדק מובאים על התברר צדקו :

זבחו זבחי צדק - הם השלמים שהם קרבים אמוריהם לא בעבור אשם, או חטאת או עולה על הלב, שהיא המחשבה ואין טענה מן אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל, כי הטעם ועולה כנגד ראובן ושמעון.

זבחו. הצדיקו מעשיכם ויחשב לה׳‎ כזבחים ואז בטחו בו כי יש תקוה ולמה תכזבו בו להחניף לשאול בעבור להנות ממנו הנאות ממון הלא טוב לחסות בה׳‎:

ובטחו אל ה'. שישפיע לכם טובה ואל תחטאו לו בשביל ממון שאתם מצפים לקבל שכר מאת שאול:

ובטחו את יהוה: לא על גבורתכם ועל היותכם המון רב, אלא ביי' תבטחו לבדו. וקשר הבטח עם מלת אל כמו עם מלת על. וכן בטח אל יי' בכל לבך (שם ג ה); אל תבטחו לכם אל דברי השקר (ירמיהו ז ד).

וטעם זבחו – הניחו דברי ריק והודו לשם, שנתן נעמו לכם.

רבים אומרים מי יראנו טוב. רבים מישראל יש שרואין רשעים בעושר ובשלוה ואומרים מי יראנו טוב להיות עשירים ומשיגי תאוה כאלו:

רבים אמרים אותם שאמר עליהם בני איש ואמר עליהם רבים אמרים לנפשי, הם מתאוים ואומרים במרדם:

הנה אמרתי כי הרשעים המוצלחים ראוי ירגזו בראותם יסורי הצדיקים באמור אם לעושי רצונו כך לעוברי רצונו על אחת כמה וכמה והנה הלימוד השני שיש גם כן לצדיק ללמוד מהצלחת הרשע לומר אם לעוברי רצונו כו' הנה ראיתי רבים טועים ואומרים מי יראנו בעה"ז טוב העה"ב למען יחם לבבנו בעבוד את ה' תחת אשר ירפו ידינו בראות הצלחת הרשע ויסורי הצדיק אך בראות דבר מה מטוב העולם הבא אז ינוח לבבנו וגם שאור רוחני אין לו מבוא בעולם חומרי הזה עכ"ז נסה עלינו בדרך נס אור פניך ה' כי בעל הרחמים אתה:

נסה. מלשון נס וכלונס וענינו הרמה והגבהה:

רבים - שב להזכיר דברי מבקשי כזב, כי בהיותי בצרה אני ואנשי אומרים מבקשים כזב עלי ועל אנשי.

רבים. ראיתי רבים מתאוים ואומרים מי הוא אשר יראנו טוב ר״‎ל חושקים עושר רב:

נסה עלינו. הנו"ן בגעיא ובמסורת ב' דין כתוב בסמ"ך וה"א וחד כתיב בשי"ן ואל"ף קומה ה' אל נשא ידיך והוא חד מן י"ב זוגין בקריאה חד מן ב' ב' חד כתיב אל"ף בסוף תיבותא וחד כתיב ה"א וסימן נמסר במזמור י' במ"ג:

רבים אומרים, בעת הרעב יאמרו מי יראני טוב שיבא הגשם, ושה' ינוסס עליהם אור פניו והשגחתו אשר נעלם מאתם בעת הרעב והסתרת פנים:

נסה עלינו. הרם עלינו לנס את אור פניך לשון הרימו נס (ישעיהו ס״ב:י׳) ארים ניסי ל"א נסה עלינו רפנבל"ר בלעז כמו (זכריה ט׳:ט״ז) אבני נזר מתנוססות אבל אני איני מקנא בהם כי שמחה נתונה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו בטוח אני אם למכעיסים כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה לעתיד לבא שהוא יום קבול שכרם:

מי יראנו טוב שיצליח מרד אבשלום וימות דוד וימלוך בנו. והרע שלי טוב להם ומתאוים אותו; ואתה

מי יראנו טוב - יש אומרים: כי מלת נסה – מהפעלים עלומי הלמ"ד נס והיה ראוי על משקל וראה ועשה ובא על דרך שהוא, כמו: ואשעה בחוקיך. ונכון הוא להיות הה"א כמו האל"ף והסמ"ך כמו השי"ן. יש פעלים שנקראים עלומי העי"ן, כגון כל הפעלים של שתי אותיות, כגון: קם שב, והם כלם כמו שיאמר: קום שוב שאות האמצעית עלומה, שהיא נגד העין של פעל. ונכון להיות הה"א כמו האל"ף והסמ"ך כמו השי"ן על דרך: ישא ה' פניו אליך וכמו: הנסה דבר אליך תלאה.

נסה. הרם עלינו אור פניך אתה ה׳‎ למלאות תאותינו:

עלינו. בספרים כ"י מדוייקים בטעם חונה:

נסה עלינו אור פניך יהוה: לא כפי מחשבותם. ומלת נסה בסמ"ך תחת השי"ן ובה"א תחת האל"ף, והוא כמו נשא. ויש לפרשו לענין שאמר: ובטחו אל יי'. אמר: רבים אין דעתם אלא לטובת העולם הזה ומתאוים אליה ואומרים: מי יראנו טוב; אבל אני ואשר עמי, אומרים: נסה עלינו אור פניך יי', כל תאותנו לאור פניך לעולם הבא.

נתתה שמחה בלבי והנה הם גומלים לי רעה תחת טובה, כי אני היתה לי שמחה בלבי בטובתם; וזהו

אך הם טועים כי הלא אין סימן גדול לטוב העה"ב כי אם הצלחת הרשעים פה ואיני מבקש סימן גדול ממנו והוא כי הנה נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו כי מאותו עת אני שמח על העתיד כי אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ"ו באופן שמהם עצמם יש להם סימן כי הם רשעים ומוצלחים ומה גם עתה הצדיקים:

תירושם. מלשון תירוש והוא ענבי היין:

נתתה - הם מתאוים שלא נראה טוב ואני הייתי שמח בראותי אותם בטוב.

נתתה. אבל לא כן אני כי אתה ה׳‎ נתת בלבי להיות שמח בחלקי יותר מהרבים ההם השמחים מעת שרבו דגנם ותירושם:

נתתה, ועתה נתתה שמחה בלבי מן העת שהתחילו להרבות דגנם ותירושם כשנפסק הרעב, ועל ידי כן בשלום יחדו אשכבה ואישן, מצייר כאילו שוכב ביחד עם השלום, כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני תפס המליצה ממ"ש וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל, רצה לומר אחר שנמצא טל ודגן ותירוש ישכון ישראל בטח בדד, שאין צריך לקנות תבואה מארצות אחרות:

מעת דגנם ותירושם רבו: והם שמחים לרעתי. וענין נתתה כענין שאמרו (בבלי יומא לח ב ובמקומות אחרים): בא לטהר מסייעין אותו. ודרך טובה היא לאדם שישמח בטובת חבריו. וההולך דרך טובה האל מסייעו ומדריכו; וזהו טעם נתתה.

וטעם נתת – כי אתה נתתה לי לב טוב להתאות טוב לכל. ויאמר רבי יהודה בן בלעם: כי מעת דגנם הפוך, והאמת מעת רבו דגנם ותירושם. ואין צורך להפך דברים נאמרים ברוח הקדש.

בשלום יחדו אשכבה ואישן. אם היו ישראל בשלום יחדו עמי הייתי שוכב וישן בטח ולא הייתי ירא מכל צר ואויב:

בשלום יחדו אשכבה ואישן אני הייתי מתאוה טובתם, ועדין אף על פי שהרעו לי אתאוה שנהיה בשלום יחדיו אני והם, ואם אשכבה ואישן שלא יהיה לי דבר המטריד אותי מהשינה אחר שהם ישובו לי.

בשלום יחדו כו' אמר רב אני שמח ובוטח ע"י ראותי טוב אויבי שלא בלבד לנפשי יופלג טובה לעה"ב כי אם שבשלום יחדו בגוף ונפש אשכבה ואישן שהוא הנודע מרז"ל שדוד מלך ישראל חי וקים שאם הוא אינו אלא שיהיה גופי לבדד בקבר אלא שיבטח מלשלוט בו רמה ותולעה זה בלעדי מה שנתת שמחה בלבי ידעתי כי אתה ה' אם אהיה לבדד בקבר לבטח תושיבני:

לבדד. יחידי כמו בטח בדד (דברים ל״ג:כ״ח) ור״ל מבלי פחד כי המתפחד מתירא לשבת יחידי:

בשלום - בלא פחד.

בשלום. מבלי פחד אשכבה ואישן יחדיו תכופים זה לזה כי הדואג ומתפחד נגזלה שנתו לבל יוכלו לישן מיד כאשר ישכב אבל אני בטחתי בה׳‎ ולא אירא ולזה אשכב ואישן יחד סמוך זה לזה:

בשלום יחדיו אשכבה ואישן. פירש בספר ארץ החיים כי היה מוחל תמיד קודם השכיבה וז"ש בשלום יחדו אשכבה ואישן כי מוחל תמיד קודם השכיבה:

לבדד לבטח. כמו (דברים ל״ג:כ״ח) בטח בדד עין יעקב לשון מבטח ושקט הוא שאינו צריך להושיב גייסות עמו:

כי אתה יהוה לבדד לבטח תושיבני: כי בטוח אני שתשלים חפצי ולבטח תושיבני עמהם. ופרוש לבדד: אתה יי' לבדך תעשה זה ובך בטחוני ולא באחר.

או יאמר הלא אמרתי כי אני במדת הדין ואויבי במדת רחמים בוטח אני ע"י מה שנתת שמחה בלבי שבשלום יחדו השתי מדות מדת הרחמים ומדת הדין יחד שהוא אשכבה עם אבותי ואישן שתהיה שינה ולא מות כי אתה ה' בעל הרחמים לבדד בלי מדת הדין ידעתי כי לבטח תושיבני בלעדי זה:

וטעם יחדו – הרבים והוא עמהם.

כי אתה ה׳‎. המושל בכל ובידך הוא להושיב אותי בבטח מבלי פחד:

או יאמר בשלום יחדו כו' והוא מה שכתבנו על מאמרם ז"ל בב"ר שעל ידי מה שמראה לצדיקים בעת מיתה מתן שכרן הרוחני בעוד שעדיין הנפש בגוף באחדות אחד נפשם שבעה והם ישנים כי הנפש שבעה מרוב טוב שכרה שמראים לה והחומר נהנה שע"י היתרון שמגיע לנפש עודנה מלובשת בחומר קונה החומר קדושה לבלתי יפסד בקבר ולהיות כישן ולבלתי שוב אל העפר עד שעה אחת קודם תחיית המתים ולכן נקראו הצדיקים ישני עפר. וזה יאמר בשלום יחדו כלומר ע"י השלום שיש לי טרם אמות בהיותי עדיין יחדו בגוף ונפש ע"י היתרון ההוא הנקרא שלום שהוא שפע מקשר הגוף והנפש אשכבה עם אבותי ואישן שאתיחס לישן ולא למת כי אתה ה' גם אחר צאת הנפש שאשאר לבדד לבטח מעפר רמה ותולעה תושיבני ע"י מה שהראיתני בהיותי יחד עם הנפש כי אהיה כישן:

ומלת בדד – בלמ"ד, או בחסרונה שוה.

או יאמר במה שידענו כי הנפש היא על הקבר שנאמר ונפשו עליו תאבל. עוד הודיעונו רז"ל שכשעלה שמואל מקברו ע"י בעלת אוב העלה את משה עמו מפחדו שמא היה יום הדין ולקחו עמו שיעיד שקיים כל מה שכתוב בתורה. ונבא אל הענין אמר איני כרשע שנפשו עליו תאבל ואינו בשלום עם הגוף כי אם בשלום יחדו הגוף והנפש שעל הקבר אשכבה ואישן הגוף כי במה שאחר הקבר שהוא דין שאחר התחיה לא ארגז כאשר היה מתרגז שמואל שקרא למשה שיעיד עליו שקיים הכל אמר שבהיותו בקבר לא יירא מזה כי ה' לבדד בלי עזר כנגדו לבטח מהעתיד תושיבני בקבר ולא אצטרך להעזר מזולתי:

וככה מלת לבטח – ויש בטח והנה ה' בדד ינחנו. ונכון הוא שהשם לבדו וככה זה או טעמו, או היו יחדו עמי, או הייתי לבדד והטעם לבדי תושיבני.

או יאמר הנני רדוף משאול מחוסר מנוחה ואיני חפץ רק שבשלום יחדו עודנו חי אני והוא אשכבה ואישן ואין מחריד כי ידעתי שאחרי מותי ואהיה לבדד שאתה ה' לבטח תושיבני:

או יאמר מזה העולם אקח מופת אל אשר יהיה אחרי מותי שאם בעה"ז בשלום יחדו אשכבה אדע שאתה ה' כשאהיה לבדד בקבר שלבטח תושיבני:

4022 / (תהלים ד,ז) / נסה
ריפלינבי"ר / reflenber / להתנוצץ

ועתה הלך הלכת כי נכסוף (כו) נכספת. לשון חמדה. כמו נכספה וגם כלתה נפשי (תהלים פד ג).