Commento su Salmi 45:26

על שושנים. לכבוד תלמידי חכמים יסדו השיר הזה שהם רכים כשושנים ונאי' כשושני' ומרטיבי' מעשים טובים כשושנים:

שושנים. כלי ניגון ששמו שושנה וזה המזמור נאמר על המלך המשיח ונקרא שיר ידידות כי בו אהבת ה' למשיחו:

שושנים. שם כלי נגון עשויה בתמונת שושן:

שושנים. שם כלי זמר :

למנצח על שושנים - פיוט ככה תחלתו.

למנצח, שיר זה יסדוהו בני קרח לכבוד המלך והמלכה ביום חתונתו וביום שמחת לבו, עם בת מלך צור שנתגיירה, ויכול להיות שנתיסד בימי שלמה שלקח בת מלך צור וגיירה, וע"ז קראו בשם שיר ידידות:

משכיל. ע"י תורגמן:

משכיל. מחוכם:

ידידות - כמו אהבות.

שיר ידידות. שיר אהובים שיר של שבח להם להאהיבם על הבריות ולהאהיב תורתם עליהם:

ידידות. אהובות:

רחש לבי. כך התחיל המשורר בשירו השריץ לבי בקרבי דבר טוב בשבחך את הת"ח:

רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ לְשׁוֹנִי עֵט סוֹפֵר מָהִיר: מאי טעמא דרבי יוסי אילימא מרחשת דאתיא ארחושי הלב כדכתיב רחש לבי דבר טוב ומחבת דאתיא אמחבואי הפה כדאמרי אינשי מנבח נבוחי אימא איפכא מחבת דאתיא אמחבואי הלב דכתיב למה נחבאת לברוח מרחשת דאתיא ארחושי כדאמרי אינשי הוה מרחשן שיפתותיה אלא גמרא גמירי לה:
(מנחות סג ע"א)

רחש. הניע לבי והלב מקור הדברים:

רחש. ענין תנועה ונדנוד ובדח״ל קא מרחשן שפוותיה (סנהדרין ס״ז) ומזה יאמר מנחת מרחשת (ויקרא ב׳:ז׳) ולפי שמעשיה רוחשים ומנענעים:

רחש. דבר חי מתנענע בדברי חכמינו ז''ל,

רחש - ידבר לבו דברי המשורר. ויש אומרים: דברים שהוא מוציא מלבו וזה המזמור נאמר על דוד או על המשיח בנו, שכן שמו ודוד עבדי נשיא להם לעולם.

רחש לבי. ר״‎ל לבי יחשוב מחשבת דבר טוב:

רחש לבי דבר טוב וכו'. אפשר לרמוז דרך אסמכתא כמ"ש הרשב"ץ ז"ל בתשובה ח"ג סימן ע"ח דקשה על מ"ש בתלמיד שאמר מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה מובטח אני שמורה הוראות דהא אמרינן לשנות דרך קצרה היכא דלדבר לשון נקי נפישי מילי. ופיר"ש מן האשה רבנית אחת דההיא דדרך קצרה היינו רב לתלמיד כדי שלא יתבלבל אבל תלמיך לרב אין צריך לדבר לשון קצרה שהרב לא יתבלבל ועדיף לומר לשון נקי עכ"ד. ואפשר שזה רמז רחש לבי כלומר נסב"ר לבי דכשאני מדבר להרב צריך לדבר לשון נקי וז"ש דבר טוב אומר אני מעשי למלך. צריך לדבר טוב ונקי כשאני מדבר למלך ר"ל חכם כמ"ש מאן מלכי רבנן שהחכם לא יתבלבל לשוני עט סופר מהיר שעל ידי המהירות אינו מדקדק לקצר. ואז הרב יאמר לתלמיד יפיפית מבני אדם חביריך שדברת לשון נקי ומובטח אני הוצק חן בשפתותיך שתתקיים תורתך כמ"ש בש"ס דבני יהודה נתקיימה תורתן בידם דהוו דייקי בלישנא. ע"כ ברכך אלהים לעולם:

רחש לבי, מעלת השיר יבחן בשלשה ענינים, א. מצד דברי שכל וחכמה הרצופים בו, עז"א רחש לבי דבר טוב, שתחת מכסה המליצה ודבור החיצוני של השיר רוחש דבר חי משכיל חכמה ושכל טוב, ב. בהשקף על איזה נושא נתיסד השיר כי יגדל מעלת השיר לפי מעלת הנושא אשר נכבדות מדובר בו, עז"א אומר אני מעשי למלך, שנתיסד לכבוד המלך, ג. בהשקף על המליצה ודבור השיר עצמו, אם המשורר יש לו לשון למודים להלביש משכיות לבבו בדבורים רמים ונשגבים, עז"א לשוני עט סופר מהיר, כמו שהסופר המהיר במלאכת הכתיבה (שטענעגראף) יעתיק בעט כל דברי המדבר ולא ישמיט מלה אחת מדברים אשר שמע, כן לשוני שהוא עט סופר של הלב, תעתיק כל מחשבת הלב, ותוכל לדבר כל אשר דבר הלב בדבור ההגיוני, -- מעתה מתחיל את השיר:

רחש. לשון נענוע וכן כל לשון שירוץ וריחוש:

אומר אני מעשי למלך. אני אומר בפתיחת דברי כי מעשה השיר הזה הוא בעבור מלך:

עט. קולמוס כמו בעט ברזל (איוב י״ט):

עט. קולמוס :

מעשי - זה השיר שעשה.

אומר אני. בפתיחת דברי אני אומר שמעשה השיר הזה הוא על מלך המשיח:

אומר אני מעשי למלך. השיר הזה שיסדתי ועשיתי אני אומרו למלך שנאמ' (משלי ח׳:ט״ו) בי מלכים ימלוכו:

לשוני עט סופר מהיר. לשוני מדבר עליו במהירו' כמו עט סופר מהיר אשר הוא כותב בלא עיכוב:

לשוני עט סופר מהיר. לשוני מהירה לדבר בשיר כעט של סופר מהיר:

לשוני. צח בשירים כעט סופר מהיר, ראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן מהיר בלשון ערבי בקי:

יפיפית מבני אדם. העוסקים במלאכת חיי שעה, למה לפי שהוצק חן בשפתותיך להורות כהלכה, הוצק כמו נשפך כמו מוצקות (זכריה ד'), ויצק עליה שמן (ויקרא ב׳:א׳):

יפיפית. אראה אותך שאתה יפה מאד בצורתך משאר בני אדם, וכן כשאתה מדבר דבריך הם דברי חן כאילו הוצק חן בשפחותיך:

יפיפית. מלשון יפה:

יפיפית - יש אומרים: כי הוא כפול, כמו: שחרחרת וסחרחר לחסרון, לבנה אדמדמת כי אינה אדומה, אם כן איך יהיה יפיפית לחסרון?! והתשובה: כי כפל העי"ן והלמ"ד הוא לחסרון רק הפ"א והעי"ן שהם כפולים, הם באים ליתרון והעד תשגשגי שהוא יותר מן תשגי.

יפיפית. אתה מלך המשיח הנך יפה במעשיך מכל בני אדם ודברי פיך המה בחן כאלו נשפך החן אל שפתותיך ובעבור זה ברכך אלהים לעולם:

יפיפת מבני אדם, דרך המליצים בספור המעלות והתהלות להשאיל להם תוארים ומשלים מצאצאי הטבע, כמו שיאמר על גבוה הקומה, כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים, עז כנמר, ורץ כצבי, וגבור כארי, וקל כנשר, וכדומה, אולם זה רק במעלות חומריות, אבל אם בא להלל במעלות נפשיות שלא נמצא כמוהו בין ילדי הטבע, כמו במעלת הדבור והחכמה, צריך לקחת משלים מבני אדם, כמו שיאמר ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל, הנה חכם אתה מדניאל, עז"א אם ארצה לתת ציור ודמיון אל מעלתך, לא אוכל לומר שאתה נעלה מא' מילדי הטבע רק אצטרך לקחת ציור מן המעולים בבני אדם, ואומר אליך שאתה יפיפית מבני אדם, כי לא אשבח אותך במעלה חומרית כמו בגבורה וכדומה, שאומר עליך שאתה גבור מן הארי, רק מה שאהללך הוא כי הוצק חן בשפתותיך, שהוא במעלת הדבור והשכל שבך, שע"ז לא אוכל לקחת ציור ודמיון מבע"ח רק מבני אדם שהיו חכמים גדולים ואתה יפיפית ונעלית עליהם, על כן ברכך אלהים לעולם, שהמעלות החומריות ששרשם בכח החיוני הם נפסדים עם הגויה ואין קיימים לעולם, אבל אחר שמעלתך היא מעלה אנושיית נפשיית, שהיא נצחית ואינה נפסדת, א"כ ברכתיך היא לעולם, נצחיית:

על כן ברכך. כמו שנאמר ה' עוז לעמו יתן ומה שכרן ה' יברך את עמו בשלום (לעיל כ"ט):

על כן. אני אומר כי ברכך אלהי' לעולם כי מצאת חן בעיני כל:

הוצק. מלשון יציקה:

יפיפית - בתארו וצורתו.

הוצק חן - מגזרת ויצקו על העולה כאילו החן הוצק בפיו, והנה בגלוי יספר צורת גופו ודבורו שהוא נאה, ועל דרך משל יגיד נשמתו שהיא נכונה וחכמתו שהיא רחבה, כי הדבור הפנימי ימצא בנשמת האדם.

חגור חרבך על ירך. להלחם מלחמתה של תורה והוא הודך והוא הדרך:

חֲגוֹר חַרְבְּךָ מ"ט דר"א דאמר תכשיטין הן לו דכתיב חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך וכו':
(שבת סג ע"א)

חגור. כי יש חרבות יחגרו אותם במתני' ויש שיחגרו אותם על הירך:

הודך והדרך. עי' הבדלם לקמן סי' ק''ד :

חגור - גם יספר גבורותיו כי ככה ראוי להיות הגבור התמים.

חגור. וזאת (היא) הברכה אתה הגבור חגור חרבך על ירכך והיא הודך והדרך כי בה תנצח במלחמה:

חגור חרבך על ירך. כ"כ:

חגור, והגם שעם מעלת השכל והדבור יש לך גם יתר המעלות הצריכות למלך, שבראשם היא הגבורה והחרב למלחמה נגד אויביו, אולם אני אומר, שהגם שאצוך לאמר חגור חרבך על ירך אתה הגבור, כי גם לך זרוע עם גבורה, אבל לא למלחמה תחגור חרב, רק יען שהוא הודך והדרך, שהוא מהדר מלכות שיהיה לו גבורי חיל וכלי נשק, אבל בכל זאת והדרך העיקרי אם תצלח לא בחרב ולא במלחמה, רק ע"י שתרכב על דבר אמת, כאלו הסוס שאתה רוכב עליו לא יהיה סוס מוכן ליום מלחמה רק האמת יהיה הסוס שתרכב עליו ובו תצלח, ולא תרכב על הסוס המתגאה, רק תרכב על הענוה של צדק, (ר"ל דבר אמת בעיון, וצדק במעשה), ותורך נוראות ימינך, ר"ל והענוה צדק שהוא הסוס ההגיוני שתרכב עליו ותצליח, היא תורך את נוראות ימינך, כאילו הנוראות שהיית יכול לעשות ע"י ימינך, ע"י מלחמה וקרב תראך הסוס הזה שהוא הענוה בלא מלחמה, ר"ל שע"י האמת והצדק שעליהם תרכב ותנהיג אותם תנצח את אויביך ותעשה נוראות, כי חציך, שיעור הכתוב בלב אויבי המלך, חציך שנונים עמים תחתיך יפלו, שאויבי המלך, ר"ל אויביך, יחשבו בלבם, כי חציך שנונים באופן אשר עמים תחתיך יפלו, וכן יחשבו בלבבם ויתיראו מלמרוד ומהלחם בך:

גבור. הוא קריאה כמו אתה גבור:

וטעם גבור – אתה הגבור או יחסר כ"ף כדרך: ויקרא אריה שהוא כאריה, או יהיה חסר כ"ף בראיה גמורה וזה הוא הודך.

הודך והדרך. והחרב תהיה הודך והדרך אע"פ שימות המשיח יהיה שלום בתחילת מלכותו תהיה מלחמת גוג מגוג:

על דבר אמת. להורות כדת ולהתנהג בענות צדק:

וַהֲדָרְךָ צְלַח א"ר ירמיה א"ר אלעזר שני תלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה הקב"ה מצליח להם שנאמר והדרך צלח אל תקרי והדרך אלא וחדדך ולא עוד אלא שעולין לגדולה שנאמר צלח רכב וכו':
(שבת סג ע"א)

וצלח. כמו ועבור ר"ל כשתעבור על אויביך ותרכב לא תהיה מרכבתך בגאוה ובגדול לבב אבל בדבר אמת וענוה צדק, ואז תורה לך נוראות ונפלאות שתעשה באויביך:

על דבר. בעבור:

וענוה. כמו וענות,

והדרך - חסר בי"ת, כמו: כי ששת ימים עשה כאילו אמר: ובהדרך צלח כטעם גבר לא יצלח בימיו והטעם, שיצלח בעת שירכב. ויש אומרים: כי צלח הוא מגזרת: פן יצלח כאש והנה יספר עם גבורתו אמונתו וענוותו וצדקתו.

והדרך. ר״‎ל ההדר אשר יהיה בך במה שתצלח ותרכב בגבהי הממשלה זה יהיה לך בעבור האמת שעשית ובעבור שהיית עניו בצדק לא להתיהר:

על דבר אמת. כ"כ:

ותורך. התורה ודבר האמת שתעסוק בו היא תורה אותך טכסיסי המלחמה לעשות ימינך נוראות לפי שהזכיר תלמוד תורה בלשון מלחמה נופל בו ל' ימין המיומנת להלחם, (כלומר הסדר להלחם ביד ימין):

וַהֲדָרְךָ צְלַח: יתיב רבי זריקא וקא מיבעיא ליה כשהוא נותן בה שמן כמדה ראשונה או כמו שחסרה אמר רבי ירמיה פשיטא דכמדה ראשונה דאי כמה שחסרה מנא ידעינן מאי חיסר וכי תימא דמשער ליה א"כ שבע מדות נפיש להו מדות טובא קרי עליה והדרך צלח רכב על דבר אמת וענוה צדק וכו':
(מנחות פח ע"ב)

וענוה. בה"א כמו וענות בתי"ו כי הוא סמוך או יהיה וענוה ממשקל אחר בשקל אחוה ויהיה מלת צדק חסר וי"ו והיה משפטו ענוה וצדק:

ותורך. ותלמדך:

ותורך. מוסב על הענוה היא תורך נוראות של ימינך :

ומלת וענוה צדק – בין עומדת ובין נסמכת והטעם ענוה עם צדק.

ותורך. לזה ימינך שלמד אותך לעשות מעשים נוראים ומבלי למוד ועזר מזולת:

ותורך - ימינך הפועל והפעול חסר כאילו הוא כתוב ימינך תורה אותך לעשות גבורות ונוראות מלחמות, על דרך נכבדות מדובר בך. ורבי יוסי אמר: כי ותורך מגזרת ויורם אלהים והאות שאחריו כתוב: חציך שנונים. ונכון היה לולי שמלת ויורם ירה להם לגנאי וזה לשבח.

חציך שנונים. בלב אויבי המלך שנונים אגיישוץ בלע"ז, והרי זה מקרא מסורס מצינו שהתלמידים קרוים חצים שנאמר כחצים ביד גבור כן בני הנעורים (לקמן קכ"ז) ותלמידי חכמים (המזויינים) בהלכה קרוים אויבים זה לזה לפי שעה שנאמר לא יבושו כי ידברו את אויבי' בשער (שם):

חציך. מחודדים היו לא קהים:

שנונים. חדודים כמו אם שנותי ברק חרבי (דברים ל״ב:מ״א):

חציך - בתחלה הזכיר חרבך ואמר גם חציך שהם שנונים בעת שהעמים תחתיך.

חציך. החצים אשר תשליך יהיו מחודדים ועי״‎ז יפלו אויביך תחתיך כי החצים ההם יפלו בלב אויבי המלך (ומלת יפלו מוסב למעלה ולמטה):

עמים תחתיך יפלו. בשכר התורה יפלו העובדי גלולים תחתיהם של ישראל:

יפלו. קשור למעלה ממנה ולמטה ממנו ולפיכך אמר יפלו בלב אויביו ובשו"א אע"פ שהוא באתנחתא לקשר טעמו עם בלב אויבי המלך: כאלו אמר חציך יפלו בלב אויביך:

יפלו - יפלו חציך בלב - אויביך, על כן באה מלת יפלו במקום אתנח, כאילו היא סמוכה, כי היא תשרת בעבור שתי מלות.

כסאך אלהים. כסאך שר ושופט לעולם ועד כענין שנאמר נתתיך אלהים לפרעה (שמות ו') ולמה בשביל ששבט מישור שבט מלכותך שמשפטיך אמת וראוי אתה למלוך:

כסאך. יכין אלהים:

שבט. המושל יקרא שבט כי בידו שבט המוסר וכן לא יסור שבט מיהודה (בראשית מ״ט:י׳):

כסאך. עומד במקום שנים, כסאך כסא אלהים :

כסאך - יש אומרים: כמו: אלהים לא תקלל. והגאון אמר: כסאך יכין אלהים. ולפי דעתי: שמלת כסאך תשמש בעבור אחרת, כדרך והנבואה עודד הנביא שהוא כמו והנבואה נבואת עודד הנביא וככה זה, כסאך כסא אלהים, כמו: וישב שלמה על כסא ה' והאומר כי כסאך לנוכח השם, הפסוק הבא אחריו יכחישנו.

כסאך אלהים. כסא המלוכה הנתון לך מאלהים יתקיים עולם ועד:

כסאך, אחר שכסאך הוא כסא אלהים, כי תשב על הכסא לעשות משפט אמת וצדק כאלהים, ולכן יעמוד הכסא עולם ועד, כי הדברים האלהיים לא יבלם הזמן ולא יהרסם שבט מישור שבט מלכותך, במליצתו, ידמה את המישור כעצם חי מנהיג בשבטו את המלוכה, וכאלו שבט הזה שאחז המישור בידו ונוהג בו, הוא עצמו שבט מלכותך, ר"ל שהנהגתך הוא הנהגת היושר בעצמו אהבת צדק, ר"ל מה שאתה נוהג מלכות ביושר וצדק שב להיות קנין בנפשך עד שאהבת צדק ותשנא רשע, שלכן א"א כלל שתטה מן הצדק והיושר, על כן משחך אלהים אלהיך באופן אשר תשיג שמן ששון מחברך, שהאוהבים אותך ימשחו אותך בשמן ששון כי ישמחו על הצלחתך:

שבט מישור. לפי ששבט מלכותך הוא שבט מישור לפיכך יהי' כסאך עולם ועד:

שבט. בעבור כי ממשלת מלכותך היא ממשלת מישור כי תנהג את המלוכה בצדק ובמישור:

משחך וגו' שמן ששון. כל לשון גדולה נופל עליה ל' משיחת שמן כדת המלכים:

אהבת, שמן ששון. כי כל העולם שמחו כאשר משחך אלהים:

אהבת - אם המזמור על דוד, יהיה מחבריך שאול. ואם על המשיח, חסידים אחרים בדורו.

על כן. בעבור כשרון מעשיך משחך אלהים למלך:

אהבת צדק ותשנא רשע וכו'. אפשר במ"ש המפרשים דבהיות אחדות בישראל והיה זה שלום על ישראל מלבד התועליות הנגלות כי זהו עיקר התורה והגאולה תלויה בזה עוד זאת יתירה דבהיות אחדות בישראל באמת אהני גם לקיום המצות כי כל רמ"ח מ"ע הם שעור קומה והוא נמנע לקיים כל רמ"ח מ"ע אך יש תקון אם יקבל האדם כל המצות בלב שלם והוא מקיים כל מצות הבאות לידו והנשארות אם יש לו אחדות ומחשיב עצמו כאלו הוא אבר אחד מישראל כי כל ישראל נחשבים גוף אחד וא"כ יש לו חלק במצות שקיימו אחרים והוא לא קיים וז"ש אהבת צדק מ"ע כמ"ש הרב ן' יחיא על פסוק הולך תמים ופועל צדק ותשנא רשע לקיים ל"ת. בקבלה זו בלב שלם על כן משחך אלהים אלהיך. שמן ששון אור המצות מחביריך כלומר מחלק חביריך שקיימו המצות שלא קיימת. ובזה יהיה לבוש נר"ן שלך שלם וז"ש מר ואהלות קציעות כל בגדותיך פירוש בגדיך כמו שפירש רש"י כל דייקא שכל מלבושיך הרוחניים יושלמו בזה:

מחבריך. כאשר הקימך מתוך חביריך ובחרך למלך:

שמן ששון. כאשר תהיה נמשח בשמן למלוך על העם יהיה עליך ששון מחבירך כי הכל יחפצו בך:

מר ואהלות קציעות. קידה מתרגמינן קציעתא:

קציעות כמו וקציעות ומור. הוא המו"סק כדברי רוב המפרשים, ורבים פירשו שהוא שרף עץ שיש לו ריח טוב ונקרא בערבי לוב"ני:

מור ואהלות קציעות. שמות מיני בושם:

כל בגדותיך. מ''ם מחבריך נמשך לשתים, ובגדותיך מענין בגידה :

מור - מחלוקת במלת מר, והאומרים כי אהלות הנמצא עם דגי הים איננו נכון, כי כתוב: כאהלים נטע ה'.

כל בגדותיך. כולם יהיו מקוטרים במיני בושם כי כן דרך הגדולים לגמר בבושם להביא להם הריח:

בגדותיך. מתחלפת בגדתיך חסר וא"ו:

מור ואהלות קציעות מכל בגדותיך, וגם אלה שבגדו בך ולא רצו במלכותך ישליכו עליך מור ואהלות וכל ראשי בשמים בעת שתלך מן היכלי שן, שאז הלך לקראת כלתו, מני שמחוך, בעת שתלך ממקום השמחה לשמחת חתונים ביום שמחת לבך, אז גם הבוגדים השליכו לפניך כל מיני בשמים לכבודך:

כל בגדותיך. כל בגדיך מריחים כריח בשמים, ומדרשו כל בגדותיך וסרחוניך מתכפרים ומריחים ריח ערב:

אהלות. פי' בו כי הוא הבושם הנקרא בערבי עמ"בר:

בגדותיך. מלשון בגד:

ויש אומרים: כי גם קציעות מין אחד שיש לו ריח טוב ודרך לשון הקדש לומר: אדם פטדה וברקת להיות הוי"ו עם האחרון או בלא וי"ו, כמו: אדם שת אנוש, אם כן היה ראוי להיות מר אהלות קציעות, או מר אהלות וקציעות, אולי באה זאת המלה על דרך זרה. והנכון שקציעות מגזרת המקצועות והמלה סמוכה אל בגדותיך. וטעם לדבק טעם בגדותיך עם היכלי שן, ששם הם שמורות בתיבות.

מן היכלי שן. מן השמחה והרחבת הדעת שיש למי שיושב בהיכלי שן מן השמחה ההיא יהיה לך מן הדברים אשר ישמחו אותך בהם ר״‎ל כל מיני שמחה שיהיה לך יהיה מעין השמחה שיש למי שיושב בהיכלי שן שהיא שמחה גדולה ומרובה:

מן היכלי שן מני שמחוך. יותר מהיכלי שן משובחים ההיכלות המתוקני' לך בגן עדן לשמחך בהם, שן איבוייר"א בלע"ז:

קציעות. תרגום קידה קציעתא והוא הנקרא בערבי סנדל:

שן. שן הפיל מני. כמו מן והיו״ד נוספת:

והטעם כשה' מוצאות מהיכלי שן ותחסר מלת אשר, כאילו הוא מן היכלי שן מן אשר שמחוך או ישוב מן היכלי שן, כי משם היו מובאים.

מני שמחוך. היכלות אשר מני הם שמחוך הנותנים שכרך:

כל בגדותיך. יש להם ריח טוב כאלו הם אלה הבשמים:

והאומר כי מני שם גוי או מדינה איננו נכון, בעבור היות שן נקוד בקמץ קטן על דרך כל מוכרת בטעם שאיננו סמוך אל אחר.

מן היכלי שן. והבגדים מוציאים לך מן היכלי שן שמוצאים שם:

מני שמחוך. היו"ד נוספת ופירושו מאשר שמחוך ר"ל היכלי שן אשר שמחוך כי הדירה הנאה מרחיבה לבו של אדם, ויש לפרש כי כל הפסוק הוא משל על המעשים הטובים:

בנות מלכים. יהיו מבקרות אותך כענין שנאמ' ושרותיהם מיניקותיך (ישעיה מ"ט):

בְּנוֹת מְלָכִים: אלא מעתה דכתיב בנות מלכים ביקרותיך נצבה שגל לימינך בכתם אופיר ואי שגל כלבתא היא מאי קא מבשר להו נביא לישראל הכי קאמר בשכר שחביבה תורה לישראל כשגל לעובדי כוכבים זכיתם לכתם אופיר וכו':
(ראש השנה ד ע"א)

ביקרותיך. החיר"ק בבי"ת והיו"ד נעלמת בקריאה והקו"ף דגושה, ופי' בנשים היקרות שלך יהיו בהם בנות מלכים כל מלך יתפאר בתתו בתו לך:

ביקרותיך. מל׳ יקר:

ביקרותיך. משפטו ביקרותיך :

בנות, ביקרותיך - מגזרת יקר, ששפחות היקרות שלך עמהם, הן בנות מלכים. והאומר שהוא מגזרת בקורת תהיה לא דיבר נכונה, כי אין מחלוקת שהוא ביו"ד כתוב, רק המחלוקת בין בעלי המסורת והקריאה כי האחד יקרא ביקרותיך על דרך בימינו, והשני כדרך מישיני עפר.

ביקרותיך. ביקרת שלך בהן יהיו אף בנות מלכים:

ביקרותיך. כתב החכם אבן עזרא שיש מחלוקת בין בעל המסורת והקריאה כי האחד ביקרותיך על דרך בימינו והשני כדרך מישני עפר ורש"י כתב ביקרותיך קו"ף דגש לפי שהוא לשון בקור ואע"פ שכתוב יו"ד לפניה ראיתי בנקוד רב סעדיה תיבה זו סדורה עם מי נתן למשיסה יעקב (ישעיה מ"ב) שכתוב בו יו"ד והסמ"ך מודגשת ורד"ק כתוב במכלול ד' ס"ה שלקריאת ב"נ הבי"ת בחירק והיו"ד נחה והקו"ף דגושה ובשרשים הוסיף שלקריאת ב"א הבי"ת בשוא והיו"ד בחירק כמשפטו ביקרותיך וכ"כ בעל לוית חן בפ' ראשון מהשער השני ובעל מכלול יופי תמה על הרד"ק שבפירוש תילים לא הזכיר כי אם קריאת ב"נ וגם בהגהות שרשים א"א קשה לי מאחר שאנו סומכים על קריאת ב"א למה הוא נקוד בכל הספרים כפי קריאת ב"נ ע"כ ובמכלול שקל פעל הובאה מלה זו עם מלות אחרות שהדגש בהן לתפארת ועיין עוד בשרשים שרש ילל:

בנות מלכים, הנה לשמחת כלולות הלזו, התאספו כמה בנות מלכים שבאו לכבודו, ועז"א בנות מלכים באו עתה ביקרותיך, בין הבנות שבאו לכבודך אולם נצבה שגל לימינך בכתם אופיר, השגל העומדת לימינך, היא נצבה על כולם ומתרוממת עליהם, בכתם אופיר, ימליץ שכמו שהכתם אופיר יקר מן הזהב, כן היא נצבה על כולם בפאר והוד, ואמר לימינך, כי דרך המלכים שהאשה המיועדת לו לפי ערכו תעמוד בשעת הקדושין לצד ימינו, והאשה אשר אינה לפי ערכו וכבודו תעמוד אז לצד שמאלו, ועז"א נצבה שגל לימינך הראויה לכבודך:

ביקרותיך. קו"ף דגוש לפי שהוא לשון בקור ואף על פי שכתוב יו"ד לפניה, ראיתי בנקוד רב סעדיה תיבה זו סדורה עם מי נתן למשיסה יעקב (שם מ"ב) שכתוב בו יו"ד והסמ"ך מודגשת, ומנחם חברו לשון יוקר כמו יקר מכלי פז (סא"א):

בְּנוֹת מְלָכִים: אתא ההוא פריסתקא דמלכא א"ל קום דקבעי לך מלכא כי נפיק ואזיל א"ל עינא דבעי למיחזי לכו בישותא תיפקע א"ל רבא אמן פקע עיניה דבר שישך אמר רב פפי איבעי ליה למימרא ליה מהאי קרא בנות מלכים ביקרותיך נצבה שגל לימינך בכתם אופיר וכו':
(עבודה זרה סה ע"א)

נצבה. אף ע"פ שבנות מלכים מנשיך מ"מ המלכה שהיא מישראל תהי' יושבת לימינך והיא הנקרא' שגל לפי שהיא מיוחדת תמיד למשכבו והאחרות באות אליו לעיתים כשתקרא ונקראת שגל מן ישגלנה:

שגל. כן תקרא האשה כי מיוחדת למשגל וכן והשגל יושבת אצלו (נחמיה ב׳:ו׳):

והשגל - היא המוכנת העתידה למשכב, והעד מלת ישגלנה. ועל דעת האומר כי זה המזמור נאמר על דוד הוא כמשמעו, ועל המשיח - בנות מלכים היקרות והשגל – מדינתו.

נצבה שגל. המלכה תהיה נצבה בימינך מקושטת בכתם אופיר והכל הוא משל לגודל התענוג והממשלה:

שגל. מלכה כמו והשגל יושבת אצלו (דניאל ה׳:ב׳) וישתון בהון מלכא רברבנוהי שגלתיה ולחינתיה אשתך תתיצב לימינך:

בכתם אופיר. והוא הזהב הטוב הבא ממדינת אופיר:

בכתם אופיר. בקבוצת עדי זהב הבא מאופיר:

שמעי בת וראי. שמעי כנסת ישראל וראי דרך הטוב:

שִׁמְעִי בַת וּרְאִי: אמר ר"ל ר"מ קרא אשכח ודרש הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי רב חנינא אמר מהכא שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך וגו' קשו קראי אהדדי לא קשיא הא בגדול הא בקטן וכו':
(חגיגה טו ע"ב)

שמעי. לכל בת ובת מבנות המלכים הוא אומר, ופירושו שמעי זה המוסר:

בת. ר״ל עדה וכן בת בבל (לקמן קל״ז):

שמעי, והטי אזנך. מוסיף שגם תטי אזנך מרחוק לשמוע, כמ''ש הטה אזנך ושמע, שהטיית אזן קודם אל השמיעה (עמ''ש ירמיה ל''ה ט''ו) :

שמעי - אם על דוד אמר המשורר לשגל וטעם ושכחי עמך כדרך עמך עמי שתתגייר ותשוב לתורת דוד. ואם על המשיח ידבר, יהיה פירוש בת – קהלה, כמו: בת יהודה על דרך: לעבוד השם שכם אחד.

שמעי בת. יאמר לכל עדה ועדה שמעי וראי בהבנת הלב והטי אזנך לשמוע לכל אשר יצוה מלך המשיח:

שמעי בת, עתה יסב המשורר פניו אל הכלה, שמעי מה שאומר לך ושכחי עמך, היינו שתתגייר ותהיה מעם ישראל, ושכחי בית אביך כי תשאר אצל אישה:

והטי אזנך. לתורה:

וראי. והביני:

ושכחי עמך וגו׳‎. ר״‎ל לא תהיה בעצת הנמשכים אחר גוג להלחם עם מלך המשיח:

ושכחי עמך. מעבר הנהר שאת גדילה ביניהם:

ובית אביך. ע"א שעבדו אבותיך בעבר הנהר:

ויתאו המלך יפיך. ואם תעשי כן יתאוה המלך הקב"ה לנויי מעשיך:

כי הוא אדניך. אין לך אדון אחר א ע"פ שאתה מעם אחר:

ויתאו. מלשון תאוה:

ויתאו. בנינו קל והתי''ו שורש, כמו תתאו לכם לבא חמת, עד תאות גבעות עולם, המלך יצייר ויגביל ויסמן את יפייך :

ויתאו - אם על דוד כמשמעו ואם על המשיח המלך הוא השם, או המשיח.

ויתאו. אז יתאוה מלך המשיח יופי כפי כשרון מעשיך ואז ינוח לך כי הוא יהיה אדוניך ואז תשתחוי לו ולא יאונה לך רעה כי יסך עליך בצלו:

ויתאו המלך יפייך, המלך הוא יתו ויתאר את יפיך במה שהוא אדוניך, עקר יפיך יהיה מה שהמלך הוא אדוניך, ולכן שמעי בת וראי ושכחי עמך ובית אביך והשתחוי לו:

ובת צר במנחה פניך יחלו. כמו (שמות ל״ב:י״א) ויחל משה ובשכר זה תזכו שיביאו לך אשכרים ודורון אותם שהם עכשיו עשירי עם:

ובת צור. עדת צור אומר לכל בנות מבנות המלכים כי עדת צור תבא לך במנחה תמיד וגם כן פניך יחלו עשירי כל עם ועם. וזכר צור בפרט לפי שהיא סמוכה לארץ ישראל:

יחלו. יבקשו:

ובת צור. שם הקריאה, את בת צור :

ובת - אם על דוד יחסר הבי"ת וככה הו' ובבת צר עם בת צור והפעול כל כבודה ואם על המשיח דרך משל.

ובת צור. גם עדת צור בהבאת מנחה יבקשו פניך למלאות שאלתם ועם כי המה העשירים שבכל עם וחשובים:

ובת צור, המשורר מצייר הענינים כסדר, שאחר שדבר מכבוד המלך, מצייר איך המלך הולך מהיכלי שן שלו אל אכסניא של רעיתו, ושם נצבה עם בנות מלכים והיא עומדת לימין המלך, והמשורר מדבר אליה שתקבל דת ישראל, ותשתחוה למלך אדוניה -- עתה הגיעו גדולי צור ועשיריה והביאו לה מנחה יקרה לכבודה, המשורר אומר, את בת צור! הנה עשירי עם מצור יחלו פניך במנחה, ומספר מה היה המנחה כל כבודה בת מלך פנימה, בארגז שהביא למנחה הונח פנימה כל כבודה של בת מלך, כל דברים היקרים ונכבדים הראוים לבת מלך, תכשיטין יקרים וכדומה, וגם הונח שם לבושה ממשבצות זהב, לבוש יקר הנעשה ממשבצות זהב, זה המנחה שהביאו עשירי עם:

כל כבודה בת מלך פנימה וגו'. אותם שכל כבוד תלוי בהם והם כנסיו' של מלך אשר נהגו עצמם בצניעות עתה בגדיהם חשובים ממשבצות זהב של כהני' גדולי', משבצות קאטונ"ש בלע"ז:

כָּל כְּבוּדָּה: ה"ק ואם מספקת ואמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי מספקת מאי למימרא מהו דתימא כל כבודה בת מלך פנימה קמ"ל וכו':
(גיטין יב ע"א)

כל כבודה. בוי"ו עם הדגוש אמר כל כבודה בת מלך העומדת בפנים בהיכל:

ממשבצות. מקום מושב אבני יקר כמו משובצים זהב (שמות כה):

כבודה. כמו ואת הכבודה לפניהם (שופטים י״ח:כ״א)

כל כבודה - וטעם פנימה, שהיתה שוכנת לפנים בארמונה ולא היתה נראית לכל.

כל כבודה. כל אשה מכובדה ובת מלך היושבת פנימה בחדרה לפי רוב כבודה אשר לבושה עשוי ממשבצות זהב:

כבודה. נכתב בוא"ו עם הדגש ועיין שופטים י"ח:

כָּל כְּבוּדָּה: והאמר רבי אבא אמר רב כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו שאני הכא דהא שמואל ובית דינו קיים מכל מקום קשיא הכא תרגמו כל כבודה בת מלך פנימה וכו':
(יבמות עז ע"א)

פנימה. בתוך דבר רצונו לומר בפנים של הארגז נמצא כל כבודה של בת מלך :

כל - מצאנו דוד שלקח בת תלמי מלך גשור.

כָּל כְּבוּדָּה: תניא אידך ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר אתה אומר בעדים או אינו אלא בבעלי דינין אמרת וכי אנשים באין לדין נשים אין באות לדין ואם נפשך לומר נאמר כאן שני ונאמר להלן שני מה להלן בעדים אף כאן בעדים מאי אם נפשך לומר וכי תימא אשה לאו אורחה משום כל כבודה בת מלך פנימה נאמר כאן שני ונאמר להלן שני מה להלן בעדים אף כאן בעדים וכו':
(שבועות ל ע"א)

לרקמות תובל למלך. בבגדי רקמה יביאום מנחה למלך על כל הארץ, רקמות אברודי"ץ בלע"ז, זה שנאמר והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה וגו' (ישעיהו ס״ו:כ׳):

לרקמות. כמו ברקמות כלומר בבגדי רקמות תובל כל אחת למלך כשיחפוץ בה:

לרקמות. מלשון רקמה והוא כמו ברקמות וכן ישבת לכסא (לעיל ט) ומשפטו בכסא:

לרקמות, למקום המרוקם :

לרקמות - הלמ"ד תחת בי"ת.

לרקמות. בבגדי רקמה תהיה מובאה למלך המשיח:

בתולות. עיין מ"ש במגלת אסתר סימן ב':

לרקמות, מן האכסניה של הכלה שהיא מבית אביה ששם בא המלך לקראתה וארשה בקדושין אחר שקבלה דת ישראל, ולשם באו שלוחי צור במנחה, משם הובילו הכלה, אל חופה מרוקמת העשויה ממשי ורקמה, ושם באה עם נערותיה, ומשם הובלה אחרי זה להיכלי מלך, על זה אמר לרקמות, רצה לומר, עתה תובל לרקמות, להחופות המרוקמות, הובילו הכלה לחופתה, ומשם תובל למלך, גם יובלו בתולות אחריה אשר הם רעותיה - מסב פניו אל המלך ואומר אליו מובאות לך הכלה עם רעותיה כולן מובאות לך, כי גם הבתולות האלה רעיות המלכה היו לפלגשים אל המלך:

בתולות אחריה רעותיה. ילכו אחריהם כענין שנאמר (זכריה ח׳:כ״ג) והחזיקו בכנף איש יהודי וגו' לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם:

ובתולות. שהן ריעותיה של בת מלך אחריה מובאות:

תובל. תובלנה ענין הבאה כמו יובל שי (ישעיה יח):

תובל - בת מלך.

בתולות אחריה. ר״‎ל עם הבתולות אשר תלכנה אחריה לשמשה ועם רעותיה ההולכים עמה כאחת כולן תהיינה מובאות מארצם בשמחה ותבואנה בהיכל מלך ר״‎ל בשמחה יקבלו עול מלכות המשיח:

מובאות לך. כלפי הקב"ה אמרו המשורר:

ולך. הוא כנגד המלך:

תובלנה. יובילם יבואו אל המלך בשמחות וגיל:

תובלנה - אם על המשיח, הנה הטעם שהם בעצמם יבואו לא באונס ובת מלך עם ריעותיה שהם בארמון המלך, תבואינה בהיכל מלך, הוא דוד או המשיח.

תובלנה בשמחת. חסר וא"ו וכן נמסר עליו:

תובלנה, מצוה שכולן תובלנה בשמחות וגיל, בכל מיני כלי זמר ושמחות, ומשם תבואינה בהיכל מלך להשאר שם בארמונו:

תבאנה בהיכל מלך. כלומר בהיכל המלך יושב בו כי הן יושבות בבית הנשים עד שיחפוץ המלך, ויש לפרש כל הפסוקים האלה דרך משל והוא הנכון ובנות מלכים הם האומות שהיו כולם סרים למשמעת מלך המשיח. המלכה, היא כנסת ישראל. ואמר שמעי בת, לכל אומה ואומה שלא יעשו אלא רצון המלך המשיח. ומשל הבתולות, כי כמו הבתולות שלא ידע אותן איש עד שתבאנה אל הבעל כן תהיינה האומות בלי דת כאלו לא ידעו תורה כשיקבלו עליהם דת ישראל:

תחת אבותיך וגו'. לכל אחד מישראל אמר:

תַּחַת אֲבֹתֶיךָ: אלא אי איתמר הכי איתמר בן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות וזו היא שקשה בדיני ממונות ולימרו ליה אבוך מזבין ואת מפיק ומאי קושיא דלמא מצי אמר מכח אבוה דאבא קאתינא תדע דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך תשיתמו לשרים בכל הארץ וכו':
(בבא בתרא קנח ע"ב)

תחת. לפי שהמלכות תבא למלך המשיח מן דוד דור אחר דור וכן לא תפסוק ממנו לפיכך אמר תחת אבותיך יהיו בניך:

תשיתמו. תשים אותם:

תחת - הדור שעבר יבוא דור אחר, כי דורך הוא אמצעי וזה נכון גם על דוד גם על המשיח.

תחת אבותיך. אל מול המשיח יאמר תחת אבותיך המלכים יהיו בניך ר״‎ל כמו שבא לך המלוכה על היותך מזרע דוד כן בניך ירשו המלכות ממך:

תחת, עתה יברך פרי בטן אשר יולדו מהם, בניך יהיו תחת אבותיך, כי המלך יורש כבוד אבותיו, אבל אחר שגדולתו גדול מכבוד אבותיו, יניח לבניו את הכבוד אשר ירש מאבותיו למשל אביו היה במדרגת אדון, והוא במדרגת מלך גדול, יהיו בניו שרים כפי התואר שירש מאביו, ועל זה אמר שתשיתמו לשרים בכל הארץ:

תַּחַת אֲבֹתֶיךָ: אמר רב פפא אפילו למאן דאמר חטאת צבור שכפרו בעליה מתה חטאת צבור שמתו בעליה אינה מתה לפי שאין הצבור מתים מנא ליה לרב פפא הא אי נימא משום דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך אי הכי אפי' יחיד נמי אלא היינו טעמא שאין הציבור מתים משעירי רגלים וראשי חדשים דאמר רחמנא אייתינהו מתרומת הלשכה ודלמא מתו מרייהו דהני זוזי אלא לאו ש"מ אין הצבור מתים וכו':
(תמורה טו ע"ב)

תשיתמו. אל מול ה׳‎ יאמר אתה ה׳‎ תשים בני מלך המשיח לשרים ומושלים בכל א״‎י:

תַּחַת אֲבֹתֶיךָ: אמר רב פפא כי גמירי חטאת שמתו בעליה במיתה הני מילי ביחיד אבל לא בצבור לפי שאין מיתה בצבור מנא ליה לרב פפא הא אילימא מדכתי' תחת אבותיך יהיו בניך וכו':
(הוריות ו ע"א)

תַּחַת אֲבֹתֶיךָ: דאמר רב נחמן אמר שמואל האחין שחלקו אין להן לא דרך זה על זה ולא סולמות זה על זה ולא חלונות זה על זה ולא אמת המים זה על זה והזהרו בהן שהלכות קבועות הן ורב אמר יש להן צריכא דאי אשמועינן בההיא בההיא קאמר רב משום דא"ל בעינא למידר ביה כי היכי דדרו ביה אבהתי תדע דכתיב תחת אבותיך יהיו בניך אבל בהא אימא מודי ליה לשמואל וכו':
(בבא בתרא סה ע"א)

אזכירה שמך. כלפי הקב"ה אמרו המשורר:

שמך כנגד מלך המשיח כי בכל דור ודור זוכרים גדולת שמו ומצפים בואו על כן עמים יהודוך שתהיה לך המלוכה והגדולה כלומר יודו אותך למלך עליהם:

אזכירה - יש אומרים: לנוכח דוד, כי בעבור בניו שהיו שרים, יעמוד זכר שמו ודור אל דור יספר הוד דוד. ויש אומרים: כי שמך לנוכח השם הנכבד, כי המשורר יודה השם על גדולת דוד וזרעו.

אזכירה. בעבור כל זאת אזכיר שמך בכל דור:

אזכירה, וגם אחרי מותך אזכירה שמך בכל דור ודור, כי השם טוב שלך ישאר לדור דורים על כן עמים יהודוך לעולם ועד:

על כן. בעבור הגדולה הזאת אשר תגדל את מלך המשיח יודוך עד עולם ויקבלו אותך לאלוה:

תהילים פרק-מה על דרך המושכל (א) למנצח, אחר ששיר זה בא בין תהלות דוד ותפלותיו לצורך הנהגת המתבודד, בהכרח כי תחת לבוש החיצוני נצפן בו גם כן ענין פנימי, ומדבר בשני פנים נגלה ונסתר משל ומליצה, ועל זה רמז שנאמר השיר הזה לנצח על שושנים, שהשושנה מלבד יפיה החיצוני יש לה גם כן ריח טוב ועונג, וכן תחת יופי השיר בחיצוניותו יריחו המשכילים רוח חכמה ודעת ועז"א משכיל שיר ידידות שהוא שיר ידידות אל המשכיל בשכל טוב, שזה מליצה על התגברות השכל ברוח ה' להשכיל באמתתו ולדבר כל כחות יצרי מעללי הגויה תחת רגליו, ובא במשל כאלו הנפש השכליית וכחותיה הם ימשל בעיר הקטנה שהיא הגויה, והנפשות האחרות יכנעו תחת ידו כאשה כשרה העושה רצון בעלה וכבר המשילו הנביאים והחכמים את השכל וכל כחתיו כבעל האשה שהיא הנפש המתוקנת לקבל חקי החכמה ולהתנהג על פי השכל ועצתו, שאז ימלוך מלך השכל בגויה והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ ובית הגויה, ובת מלך זקן שהיא בת הכח המתאוה והמתעורר תכנע תחתיו ויארשה לו באמונה באהבת כלולות להנהיגה כפי עצתו וחכמתו, וע"ז לקח למשל את השיר אשר הוסד לשלמה ביום חתונתו את בת מלכי ארץ, כמו שיתבאר: (ב) רחש לבי דבר טוב, הגם שהנגלה מן השיר הוא שיר של חול על אהבת כלולות עם בת נכר, בלבי ומחשבתי רוחש דבר טוב וסגולה יקרה מאד, הגם שאומר אני בפה שמעשי למלך בכ"ז לשוני (הלשון מרמז תמיד על התבונה), דבר התבונה הנעלם בשיר, דומה כעט סופר מהיר היודע להלביש דברי התבונה בעדי המליצה ובמכסה המשל והחדה עד שצריך חכם לב אשר יביט ויבין משכיות לב: (ג) יפיפת תחלה ידבר אל הבעל, שהוא השכל שהוא המלך החכם אשר ימלוך עתה בבתי הנפש, ואמר יפיפת מבני אדם היופי שלך אינו דבר הנמצא בין כחות הנפש החיונית והצומחת שהם בהמה המה להם, רק יפיפית בסגולה המיוחדת אל האדם לבדו שנברא בצלם אלהים ובדמותו, והוא כי הוצק חן בשפתותיך, במה שהיא נפש מדברת, כמו שתרגם ויהי האדם לנפש חיה לרוח ממללא, והתבאר אצלי שהשפה היא המיוחדת אל הדעת שהוא שידע חקי החכמה בידיעה ברורה, שזה יושג על ידי רוח אלהים ועזר מקדש אשר ילוה אל הנפש השכליית להשכילה באמתו, על כן ברכך אלהים לעולם, אחר כי היא ברכת אלהים ועוז משמים ישוה עליו, תקנה עי"ז ההשארה והנצחיית שתשאר לעולם: (ד) חגור, הנה ההשכלה הזאת שידובר בה עתה שהיא ע"י דעת אלהים ושכל טוב, שהיא ההשגה ברוה"ק, כמו שהשיג שלמה את החכמה וכל נתיבותיה ואמתיותיה ברוח אלהים, זה א"צ להשתמש בכח הבינה שענינה הוא עשות ההיקשים והמופתים ע"י החקירה והעיון, שזה יצוייר בכתובים כענין מלחמה, שהוא העורך מערכה ומתוכח עפ"י מופתי התבונה להפיל הדעות הכוזבות בחצים ואבני קלע שהוא בראיות ובהיקשים, ובכל זאת היה לשלמה גם תבונה הרבה כמבואר בכתוב, וידע לנצח במופתים ולהוכיח הכל בראיות, ועז"א חגור חרבך על ירך גבור, הנה יכולת ג"כ ללחום בחרב הוכוח ובאותות ובראיות, וזה הודך והדרך, כי תדע לברר את יסודות האמת גם על פי דרכי הפילוסופיא וראיותיה, ובכ"ז (ה) הדרך העקרית יהיה במה שתצלח ותרכב על דבר אמת, כי ההשגה ע"פ דרכי הראיות מן המאוחר אל הקודם יעביר תחלה לפני בקורת עיוני כל השקרים ויחקור ויעיין וילחם ויערך מערכה עד יברר האמת, ואתה שהשגתך העקרית היא מן הקודם אל המאוחר תרכב תכף על דבר אמת בעיון, וענוה צדק, במה שנוגע אל השכל המעשי, זה ישיג ע"י ענוה שיכניע כל מדות הגוף אל הצדק, ותורך נוראות ימינך שמה שתשיג ביגיעה רבה ע"י העיון והחקירה והיקשי התבונה תשיג בהשגה פתאומית ע"י רוח ה' בלא יגיעה ועמל: (ו) חציך, וגם אויבי הנפש המשכלת, שהם כח הדמיון והמתעורר והמתאוה, שצריך ללחום עמהם בחצים וכלי קרב להכניעם תחת משמעת השכל, הם יחשבו בלבם כי חציך שנונים עד שעמים תחתיך יפלו, כי באשר ישיג הכל בהשגה ברורה יהיו חקי החכמה חרותים תמיד על לוח לבו, עד שתקבל הנפש טבע שניה שלא תצייר רק ציורים טובים ויראת ה', וכן רק השגות אמתיות ונכונות בדעות, ולא יוכלו אויבי הנפש להתקומם נגדה כלל ולהרים ראשם כי חצי השכל שנונים תמיד לנצחם, כמ"ש טובה חכמה מכלי קרב: (ז) כסאך, ובזה ישב השכל על כסא אלהים למשול בבתי הנפש ממשל רב, ועיר גבורים עלה חכם ומשל והצליח, וכסא זה הוא כסא אלהים כי בא בעזר הרוח האלהי הנלוה אליו ממרומים, וע"כ ישב על הכסא לעולם ולא ימוט מצדקתו, שבט מישור שבט מלכותך, כי היושר בעצמו מה שנקבע בלבו טבע היושר, בין בדעות ואמונות להשיג הכל בדרך ישר בהשגה אמתיית, בין במעשים לעשות הטוב והישר בעיני אלהים ואדם, והא השבט שבו תנהיג מלכותך על כל כחות הנפש: (ח) אהבת צדק, וע"י היושר הטבוע בלבך אהבת צדק ותשנא רשע, כי הקבע טבע הלב אל הצדק עד שישנא את הפכו, על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחברך, שכחות המתחברים לך שהם הכחות הנלוים אל נפש השכליית כמו כח הערמה העצה והמזמה ודומיהם וכן הכחות הטובות במדות כמו הענוה והרחמים והנדיבות ודומיה, להם תהיה משוח בשמן ששון, שהשמן מרמז על ההשפעה האלהית ועל החכמה אשר יאציל על קדושיו, שאל השמן הזה יתחברו האבנים ויהיו למצבת קדש ויצוק שמן הדעת האמתי והרוח הנאצל ממרום על ראשה: (ט) מור, וגם הכחות הבוגדים בך ומתנגדים אל הנפש השכליית, כמו כח העקשות והסכלות העומדים לשטנה אל השכלת השכל, כח הקנאה והגאוה והתאוה וכדומה הנלחמים נגדו במעשים, גם הם יכנעו לרגליך וישליכו לך מור שהוא המובחר העולה מכחות נפש החיונית, ואהלות וקציעות שהם דברים הנותנים ריח טוב בנפש הצומחת, ר"ל שגם המדות והתאוה ששרשם מנפשות הנמוכות החי והצומח, יבררו טוב המדות להכנע לפני השכל, מן היכלי שן מני שמחוך, עת תצא מן היכליך ששם הייתי שמח בהשכלה להנהיג את הגויה, יכנעו גם המדות והתכונות הנוטות לרעה, ויתהפכו להיות עבדים נאמנים לשרת את הנפש השכליית ולעשות הכל כפי פקודתו בעבודת הקדש, כמו להשתמש במדות העזות נגד המלעיגים עליו בעבודת ה' ובגבהות הלב בדרכי ה', ובאכזריות וקנאה נגד מנאצי ה' ואויביו, וכדומה: (י) בנות מלכים, עתה יצייר עת יצא החתן הנשגב הזה מהיכלו לארוס את בת מלך צור ולקחתה לו לאשה, והוא שהשכל יקח את הנפש להיות לו לאשהה הסרה למשמעתו והוא ימשול בה להנהיגה כפי עצתו, והיא תהיה לו כאשה כשרה העושה רצון בעלה, ובאשר שורש הנפש החיונית וכחתיה הם נולדו על אדמת נכר, ע"י החומר והגויה, היא א"כ בת מלך צור, שהוא בן נכר, ובצד אחר יקרא החומר וראשי כחותיו שהוא הכח המתעורר בשם מלכים, שהם המולכים בגויה וכמו שהמליץ זה במשל הנאמר בשיר השירים, ובספר קהלת כנהו בשם מלך זקן וכסיל, וכל כחות המסתעפות מהם בנות החומר הם בנות מלכים, ובאים עתה ביקרותיך, לתת יקר למלך החכם אשר יתפוס מלכות להנהיג ע"פ עצת החכמה, ואז נצבה שגל לימינך שהנפש לא תהיה כנגדך רק תתיצב לימינך, לסייע לך בכל עניניך, כמ"ש זכה עזר לא זכה מנגדתו, והיא נצבת בכתם אופיר מקושטת בתכשיטין יקרים שהם מדות טובות ותכונות ישרות: (יא) שמעי בת, עתה ידבר אל הכלה שתשים לב להבין ועין לראות ואזן לשמוע לעצת השכל והחכמה, ושכחי עמך ובית אביך, שתעזב התאוות והתכונות הרעות והציורים הרעים שהם עמה ומשפחתה, כי הם מטבע מילדתה, ומכח בית אביה שהיא החומר וכחותיו שהוא אביה ומולידה: (יב) ויתאו המלך יפיך, והשכל שהוא ימלוך עתה בעיר הקטנה הלזו הוא יציין את יפיך, במה שהוא יהיה אדוניך, ובמה שתשמעי לעצת השכל והחכמה ותשל נעלי החומר מעל רגליך, והשתחוי לו להכנע לעצת החכמה והדעת: (יג-יד) ובת צור מעתה יתעצמו בה המדות אל דרך הטוב, והנפש תתלבש מחלצות שהם המדות הטובות שהם ימשלו לבגדים, כי כל כח וכח כשימשול בלב ויצטייר בו יכסה את הנפש כולה ותתלבש בו כאדם הלובש ומתעטף בבגדיו, ואם תתעטף בציורי החכמה והמוסר והמדות המשובחות נאמר שהתעטפה בבגדים יקרים ולבושי מלכות, ויצייר שהבגדים האלה הביאו לה מנחה עשירי עם מצור, כי זאת תשיג מכחות המשובחות של נפש היוהלאנית הנתלית בגויה שהם עם צור, והם יתקנו כחותיה ויארגו מהם בגדים יקרים, ועז"א שעשירי עם יחלו פניך במנחה, ומה היא המנחה כל כבודה בת מלך, דברים מכובדים וענינים נפשיים הראוים לבת מלך, שבתוך הארגז של המנחה נמצא לבושה ממשבצות זהב, לבוש מלכות שבו תלביש הנפש שהם מדות יקרות מאד מזהב ומפז: (טו) לרקמות, אחר שקנתה הנפש בגדים היקרים בגדי מלכות, שהם המדות המשובחות ותכונות טובות, אז תובל אל האפריון המרוקם אשר עשה לה המלך, ר"ל תוכן לקבל חקי החכמה וציורי דעת ולקח טוב, וגם בתולות אחריה רעותיה שהם כל כחות הנפשיות, כולם יהיו נמסרים אל משמעת השכל לעבוד עבודתו, הגם שהן בתולות שלא נכבשו עד הנה: (טז) תובלנה בשמחות וגיל, שלא יהיו במדרגת כובש, כי יסולק יצר הלב ויתגברו ציורי השכל והמוסר עד שיקבל חקי החכמה בשמחה וגיל, ויבואו בהיכלי מלך פנימה להשכיל סודות השכל וצפונותיו: (יז) תחת אבותיך, יהיו בניך ותלמידיך, שהתלמידים הם בני השכל אשר יוליד, תלמדם חקי החכמה שקבלת מאבותיך ומוריך, תשיתמו לשרים בכל הארץ גם הם יהיו מושלים על הארץ והחומר, ויכניעו את הארץ תחת ממשלת שכלם: (יח) אזכירה שמך בכל דור ודור, כי תהיה ממצדיקי הרבים שהם ככוכבים המאירים לעולם, וכל העמים יהודוך והוד והדר ישוו עליך ויאכלו פרי מעשיך ולמודיך:

4090 / (תהלים מה,ו) / שנונים
אגוישיי"ץ / aguisiez / מחודדים, מושחזים

4091 / (תהלים מה,ט) / שן
איוויר"א / iwoire / שנהב

4092 / (תהלים מה,יד) / משבצות
קטונ"ש / chatons / משבצות
היינו מצפים לכתיב chastons; אולי זו צורה מאוחרת, כמו הרבה לעזים שבספר תהלים.