Commento su Salmi 47:13

למנצח. גם זה המזמור לימות המשיח אחר מלחמת גוג ומגוג:

למנצח לבני קרח כו':

למנצח לבני קרח - זה המזמור לימות המשיח. ורבי משה אמר: כי בבבל נאמר. ויש אומרים: כי בימי דוד בהעלותם הארון, והעד עלה אלהים בתרועה ואיננו נכון, בעבור יבחר לנו את נחלתינו והמפרש זה השיב זה רמז להר המוריה, כי לא נדע כאשר נאמר זה המזמור.

למנצח. אין מאריך בלמ"ד:

למנצח לבני קרח, הוסד על עת העתיד המקוה שיכירו כל העמים מלכות ה' וילכו לבקש פני ה' בציון:

תקעו כף. התערבו יחד זה עם זה להריע לאלהים בקול רנה:

כל אומרים ישראל כל העמים יתקעו כף ושמחו עמנו כבר ידעתם כי הוא האלהים והוא המלך על כל הארץ:

ענין מזמור זה יסוב על הקדמה אחת ידועה מרז"ל הלא היא כי טוב לאומות העולם הקדמונים שעבדו לאלילים היות הוא יתברך מלך עלינו והיות מלכיהם תחת מלכינו ומלכותנו כי מתמצית טובתנו מצו שתו כלם יותר מאשר בהיות העולם להם לבדם והוא ית' מלך העולם והבית שלו חרב וכסברת שמואל כי אין בין הזמן הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד ונבא אל הענין אמר הנה כל העמים ראוי תקעו כף והכנעו לאלהים בקול רנה ושמחה:

תקעו כף. ענין הכות כף אל כף לשמחה וכן תקעו כף עליך (נחום ג׳:י״ט):

תקעו כף. להתחבר יחד, וכן (נחום ג׳:י״ט) :

כל - אם על ימי דוד יהיו כל העמים שהיו תחת יד דוד ואם על ימי המשיח כמשמעו, והוא הנכון.

תקעו כף. לשמוח בעת מלוך ה׳‎ על כל הארץ:

כל העמים, בזמן הזה העמים הם במלחמה תמידית גוי בגוי ממלכה בממלכה, וזה משתי סיבות, א. בסבת האמונה, שכל בעל אמונה מיוחדת ילחם וירצה להכריח בעל אמונה אחרת אל אמונתו, ב. בסבת המשרה והממשלה שכל עם רוצה להשתרר על עמים זולתו, עפ"ז יאמר לעתיד לבוא לא ישא גוי אל גוי חרב, רק כל העמים יתקעו כף זה לזה לעשות שלום ביניהם עד עולם להשבית חרב ומלחמה, כי אז יעבדו כולם אל אחד וה' יהיה מלך אחד על כולם, ועז"א הריעו לאלהים בקול רנה, שהיה דרכם להריע בתרועה וקול שופר בעת המלכת מלך חדש, ואז ימליכו כולם את האלהים למלך על כל הארץ, ויריעו תרועה גדולה, בענין שלא יהיו עוד לאמונות שונות, ולא יחצו עוד לכמה מחנות:

כי. הוא על כל והכל תחת ידו והוא נורא:

כאשר ה' עם היותו עליון נורא מלך גדול על כל הארץ:

כי - זה הוא קול הרנה הכרוז, כמו: ותעבור הרנה.

כי ה׳‎ וגו׳‎. כי אז ידעו שה׳‎ עליון נורא וכו׳‎ ר״‎ל שהוא עליון על הכל ונורא עליהם:

כי ה' עליון נור"א. אפשר נור"א גימטריא נזר שיושפע מכתר. ויהיה מלך גדול שיש יחוד עם מלכות כמ"ש בזהר הקדוש אימתי אקרי גדול כשהוא בעיר אלהינו וז"ש מלך גדול כי יש יחוד וז"ש על כל יסוד הארץ מלכות ואז נמתקות הגבורות. ואומות העולם נכנעים וז"ש ידבר עמים תחתנו ידבר גימטריא גבורה כי הדינין נמתקים לטוב לישראל ולכן ידבר גימטריא גבור"ה. ידבר עמים תחתנו ר"ת גימטריא לילית להכניעה. ואפשר ידבר עמים תחתנו שרי א"ה של מעלה. ואז ולאומים תחת רגלנו למטה:

כי ה' עליון נורא, הנה מצד האמונה, עתה יש מכחישים הסבה הראשונה לגמרי ואומרים שהכוכבים והמזלות המה היוצרים, ואז יהיה ה' עליון, ויש שמודים בסבה הראשונה וקרו ליה אלהא דאלהיא רק שאומרים שאינו נורא, אחר שאין משגיח בשפלים ואינו גומל ומעניש, וא"כ אין להתירא ממנו, כמ"ש רם על כל גוים ה', וע"כ היו מתיראים מהכוכבים בחשבם שלהם נתנה הממשלה, ואז יהיה נורא -- ומצד המלוכה והמשרה יהיה אז מלך גדול על כל הארץ עתה יבאר שני אלה. ידבר, ואז ידבר וינהיג את העכו"ם תחתינו מצד הנהגת המשפט, כמ"ש ושפט בין הגוים, ולאומים תחת רגלינו, מצד הדת והתורה, כמ"ש שם כי מציון תצא תורה:

כי ה' עליון נורא. כי ישראל אחיזתם בשם העצם ולכן גם הם עליון על כל האומות. ארץ החיים:

ידבר עמים תחתינו. יתן דבר בעובדי כוכבים תחת נפשנו להיו' חמתו מתקררת בהם ואלו נצולים כענין שנאמ' ונתתי כפרך מצרים וגו' (ישעיהו מ״ג:ג׳), ומנחם חבר ידבר ל' הנהגה:

יַדְבֵּר עַמִּים א"ר ירמיה אמר ר' שמעון בן לקיש שני תלמידי חכמים הנוחין זה לזה בהלכה הקדוש ברוך הוא מקשיב להן שנאמר אז נדברו יראי ה' וגו' אין דיבור אלא נחת שנאמר ידבר עמים תחתינו וכו':
(שבת סג ע"א)

ידבר. ינהג כלומר נהגם מקצה הארץ אל ירושלים:

ידבר עמים תחתינו של ישראל ולאמים עובדי אלילים שאין לאם אלא מלכות יהיו תחת רגלינו:

ידבר. ינהג כמו ורעו כבשים כדברם (ישעיה ה):

ידבר. מענין הנהגה שמנהיג בהכרח

ידבר - ינהג כעדר בתוך הדברו והטעם הוא מלך על כל הארץ, והנה הכל בידו.

יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ: למימרא דכל דיבור לשון קשה אין כדכתיב דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות והתניא נדברו אין נדברו אלא לשון נחת וכן הוא אומר ידבר עמים תחתינו דבר לחוד ידבר לחוד:
(מכות יא ע"א)

עמים לאמים. הבדלם למעלה (ב') :

יבחר לנו וגו'. ויחזירנו לתוכה ואז יתעלה בתרועה וקול שופ' שנתקע לפניו בשיר על עולות וזבחים שלמים ונאמר זמרו אלהים וגו':

יבחר. מה שהיה מקדם שלנו עתה גם כן בחר אותה לנו והשיבנו אליה, והארץ הזאת היא גאון יעקב ותפארתם כי בו יתפארו על כל הגוים:

אך אין זה מתמיד לא בזמן בית ראשון המתייחס לאברהם ולא בבית שני המתייחס ליצחק כי לא יתמידו רק בזמן הבית השלישי הנבנה בזכות יעקב שהוא קיים לעד שהוא כאשר יבחר לנו את נחלתנו שתהיה לעד נחלה לנו שהוא את גאון יעקב אשר אהב להיות סלה הוא בית המקדש הנקרא גאון סתם כד"א ושברתי את גאון עזכם זה בית המקדש ואמר על הבית השלישי שנקרא גאון יעקב שנבנה בזכות יעקב שהוא הנקרא בית שהוא קיים לעד כנודע מרז"ל כי אברהם קראו הר יצחק קראו שדה יעקב קראו בית וזהו את גאון יעקב אשר אהב להיות סלה כי מתמצית אותו השפע של הבית המקדש ההוא ייטב לאומות מ"ה יותר מאשר להם בזמן היותו חרב וישראל הולכים בגלות ביניהם כי שפע הקב"ה ההוא זולת ריבוייו הוא מתמיד מה שאין כן בבית ראשון ושני הנקראים הר ושדה שלא אהבו להיות סלה כי אם שמאז נבנה נעשה מקום תחתיו לגנוז הארון בהחרב הבית ונרמז בתורה בזאת יבא אהרן כמנין בזאת וכן השני מתחלתו חסרו חמשה דברים וכמפורש במזמור אם ה' לא יבנה בית כו' כי גם בבתים הראשונים שארז"ל אלו ידעו האומות מ"ה כמה טובה חסרו לא החריבוהו לא היה סלה ועל כן אמר מה שאמרתי תקעו כף כו' ושמחו בהכנע תחתנו הוא כאשר יבחר כו' את גאון יעקב כו' הוא ב"ה השלישי אשר אהב סלה וזה יצדק בעצם במאמר שמואל אין בין הזמן הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד שלא יהיה בינינו ובין האומות אלא שיבחר לנו את נחלתנו והאומות יהיו במקומותם שלוים והוא דעת הרמב"ם ז"ל.

גאון. מל׳ גאוה ורוממות:

יבחר - אם בבבל או על ימי המשיח, ישוב ישראל אל נחלתם.

יבחר לנו. ר״‎ל יחזיר לנו את נחלתינו ויבחר אותה לנו לשבת בה כמאז:

יבחר, מבאר מאיזה מקום תצא הנהגת המלוכה והדת, שזה יהיה מציון, שהגם שהיא חרבה עתה, עוד יבחר לנו את נחלתינו שהתחלת השראת השכינה שם הראה ליעקב במראה הסולם שראה בהר ההוא, (ששם ראה ג"כ את המקדש הבנוי לעתיד לבא כמ"ש חז"ל), וז"ש את גאון יעקב אשר אהב:

את גאון. את זה נקוד סגול והוא במאריך בלא מקף שלא כמנהג:

את גאון יעקב. זה בה״‎מ אשר אהוב הוא לעולם:

אשר אהב. המקום הזה אהבו האל והוא ירושלים:

עלה אלהים. יאמרו ישראל כשישירו לאל עלה אלהים בתרועה כלומר עתה נתעלה על הכל:

ושמא תאמרו והלא גם אפשר נחטא לה' וגם בנו יהיה קצף ומה גם לאומות מ"ה ואיך יבטחו שייטיב להם בשבילנו הנה אין מזה פחד כי הנה זה דרכו יתברך בהיות מדת אלהים היא מדת הדין עלינו בחטאינו כי בתרועה וקול שופר תעלה מדת הדין מעלינו ע"י מה שנכנע בקול התרועה ותתהפך לרחמים ע"י התקיעה וזהו עלה אלהים הוא שם אלהים הוא מדת הדין בתרועה ויעשה הוא ה' שיתהפך לרחמים בקול שופר הוא קול הפשוט של שופר הוא תקיעה שהיא רמז אל הרחמים וזהו עלה אלהים וכו' ה' בקול שופר כלל הדברים כי מתמציתם ייטב לכם טובה רבה שראוי לכם לתקוע כף ולזמר לה':

עלה - על ארון שנגנז שיעלה ויראה. ואחרים אמרו הטעם: כי השם ישים העמים תחתינו ועת שנריע עליהם בחצוצרות וקול שופר, השם יעלה ממנו, על כן קראו עליון.

עלה. אז יתעלה ויתרומם אלהים בתרועה כי יתקעו על הקרבנות:

עלה אלהים בתרועה. כתב הרב החסיד מהר"ר יוסף יעבץ ז"ל בפירושו יש מפרשים על הארון שנגנז ולזמן ההוא יעלה וכתב על הארון קומה ה' ויפוצו וזה טעם בתרועה ובקול שופר כי כן נתנה התורה ולזה זכר ה' פעמים זמרו כנגד ה' חומשי תורה. ויתכן דאחר שיעלה מדת דינו בתרועה ובקול שופר ר"ל שיקום מכסא דין וישב על כסא רחמים זמרו אלהים זמרו עכ"ל בקצור וכפי פירוש שנאמר על הארון אפשר להרחיב קצת כי תורה שבכתב נגד שם הויה קב"ה והארון רמז ליסוד ולכן אמר ה' פעמים זמרו נגד ה' שהיא השכינה ליחד קבה"ו. וכבר בעניותי כתבתי במקומו דתורה שבכתב שהיא נגד הקב"ה יש בה ה' ספרים כנגד ה' שהיא מלכות ליקבה"ו. ומעין דוגמא משנה שהיא כנגד השכינה יש בה שיתא סדרי נגד ו' שהוא קב"ה ליחדא קבה"ו ותורה שבכתב ותורה שבע"פ כחדא שריין ודין הניין:

עלה, עתה מצייר איך המלך הגדול הזה מקבל את המלוכה הזאת שהעמים ממליכים אותו, והוא מתעלה עתה מן הנהגתו הקדומה שהנהיג טרם המלך מפי בריותיו זה המלכות העצום, אל הנהגה אחרת נעלה ורמה מן ההנהגה הראשונה, כי הנהגת ה' בזה"ז תהיה לפעמים ע"י שם אלהים, והוא בעת שינהיג ע"פ הנהגת הטבע, ולפעמים תהיה ע"י שם הויה, והוא בעת שינהיג ע"פ הנסים והנפלאות, והנהגה זו תהיה בשביל ישראל, ונקרא אז בשם מלכנו, או גואלנו, אלהי ישראל, אלהי יעקב, קדוש ישראל וכדומה ואז יתנשאו שני הנהגות האלה ויתעלו עילוי רב, שע"י התרועה הזאת שהמליכו אותו עלה אלהים, התעלה ההנהגה שינהיג ע"י שם אלהים, כי הנהגת הטבע תשתנה אז אל טבע מעולה מהראשונה כמ"ש הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה, וכן ע"י קול שופר עלה ה', היינו ההנהגה הנסיית שהוא ע"י שם הויה, כי יהיה נסים נפלאים ונעלים ומתמידים יותר מהקודמים, ומפרש ע"י שעלה אלהים בתרועה:

ה׳‎ בקול שופר. מוסב על עלה לומר עלה ה׳‎ בקול שופר וכפל הדבר במ״‎ש:

זמרו אלהים. כמו לאלהים וכפל זמרו לחזק:

זמרו אלהים כו' הנה אפשר שבהיות לכם הטובה ע"י היותו יתברך מלך עלינו ואתם האומות עובדי האלילים תחת ידינו מהנאת תמציתנו אפשר תזמרו את ה' לאחד משלש בחינות או שתזמרו לו ית' סתם בלי החזיק טובה לנו שבאמצעותנו באה לכם הטובה או שתכירו כי במה שה' הוא מלכנו והוא מטיב לנו נמשך לכם אגב טובתנו טובה או דרך ג' שתחשבו כי גם ה' מלככם אשר הוא מלכנו ולא מתמציתנו תאכלו כי אם דרך כלל שהוא ית' מלך על כל הארץ כמונו ככם ומשביע לכל חי רצון אומרים ישראל הנה בשלש אלו הבחירה בידכם אם דעתכם היא הסברא הראשונה שהיא כי תזמרו לאלהים סתם זמרו ואם היא השנית והיא כי תזמרו למלכנו שתכירו כי ה' מלכנו ועל ידנו נמשכו לכם הטובות זמרו וזהו זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו:

זמרו - הטעם, זמרו השם שהוא נודע במעשיו בשקול דעת הלב, ולמלכנו שנודע לנו לבדנו בשכון כבודו עמנו.

זמרו אלהים. זמרו לאלהים:

זמרו אלהים זמרו, תתנו שבח לשם אלהים שעלה ונתעלה, וע"י שעלה ה' בקול שופר זמרו למלכנו זמרו, ששם מלכנו הבא בכינוי מורה על הנהגתו הנסיית, שעלה עתה ע"י קול השופר שהוא סימן אל קיבוץ גליות, כמ"ש והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, וטעם ההתעלות הזאת הוא כי מלך כל הארץ אלהים, שגם מצד הנהגתו הפשוטה שע"י שם אלהים, הוא עתה מלך כל הארץ, וכלם עובדים אותו, וע"כ זמרו משכיל שאז ישכילו כולם מלכות ה' וגדולתו:

למלכנו. כי עתה בנו נתייחד שמו בעולם והוא מלכנו אבל ביום ההוא יהיה מלך על כל הארץ:

זמרו. כפל הדבר להתמדתו:

משכיל. כל משכיל בין בישראל בין באומות העולם יזמרו לאל יתברך, אע"פ שלכל העמים אמר כל העמים תקעו כף בין משכילים ושאינם משכילים מ"מ תקיעת הכף ונשיאת הקול ברנה שוה לכל אדם אבל לחבר שיר וזמרה אינו אלא למשכילים:

ואם הדרך השלישי שהוא כי מלך על כל הארץ אלהים שתקראוהו מלך על כל הארץ דרך כלל כמונו ככם גם בלשון זה זמרו משכיל כלומר בכלי שיר הנקרא משכיל ג"כ תזמרו כי הלא בכלל הוא ישראל שכל הארץ בשבילם נבראת:

כי - בעבור שהזכיר למלכנו אמר: כי מלך על כל הארץ.

זמרו משכיל. זמרו זמר העשוי בהשכל:

זמרו - זה כל משכיל.

מלך אלהים על גוים. כך יאמרו הכל:

מלך. עד עתה מלך אלהים על ישראל לבדם אבל עתה מלך על כל הגוי', וישב על כסא קדשו כמו מלך על כסאו והכל תחתיו:

אמנם אל יעלה על רוחכם כי מלככם הוא ולא מלכנו כי זה אין לו שחר כי הנה דעו כי התייחסו ית' למלך הגוים בלבד אינו לטובתכם ולא יצדק כי הלא כאשר מלך אלהים על גוים הוא קודם בא אברהם וזרעו לעולם אז לא היה שם אלהים הוא מדת הדין מסתלק ועולה מעל כסא הדין רק אלהים ישב בקבע על כסא קדשו המיוחד לו והיו שפטים גדולים תמיד בנו בדור אנוש הוצף שלישו של עולם ואחריו דור המבול ודור הפלגה באופן שאינו טוב לכם התייחס הוא ית' למלך עליכם:

מלך - פעמים רבות בדורות שעברו, הראה השם מלכותו כאשר עשה משפט ונקמה בגוים, וזה טעם ישב על כסא קדשו, או ככה יאמר בדור המשיח, על כן יאספו.

על כסא קדשו. להראות ממשלתו על כל:

מלך, עד עתה סדר התחלת המלוכה, עתה מציין התמדת המלכות, כבר מלך אלהים על גוים, וגם ישב על כסא קדשו, שאינו יושב עוד על הכסא שישב עד עתה שהוא השמים והמערכת (כמ"ש ה' בשמים הכין כסאו) רק ישב על כסא קדשו, כסא הנהגה הפלאיית שהוא בקדש נעלה מן הטבע:

ישב על כסא קדשו. עכשיו הכסא שלם ובגדולה ניכרת ויגידו כי נאספו לעירו:

נדיבי עמים. שהתנדבו עצמם לטבח ולהרוג על קדושת שמו:

נְדִיבֵי עַמִּים דרש רבא מאי דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב מה יפו פעמותיהן של ישראל בשעה שעולין לרגל בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב שנא' נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם אלהי אברהם ולא אלהי יצחק ויעקב אלא אלהי אברהם שהיה תחילה לגרים וכו':
(סוכה מט ע"ב)

נדיבי. הגדולים אשר בכל עם ועם יהיו נאספים עם אלהי אברהם כי הוא הודיעי שמו בעולם תחילה כמו שאומר ויקרא שם אברם בשם ה':

וטוב לכם תגררו אחרינו לאכול מתמציתנו כי הלא אין פחד תהיה כסא מדת הדין יושב בקבע כי הנה כאשר נדיבי עמים נאספו אז נמנו וגמרו ואמרו כי עם אלהי אברהם הוא עם כ"כ חשוב עד גדר כי לאלהים הוא מדת הדין הם מגני ארץ הם מגויים מהדין וזה במה שהם עושים כי לאלהים שהוא מדת הדין היות מאד נעלה מכסא הדין הנז' נמצא כי עיקר העולם היה עובדי אל אחד. או שיעור הכתוב כאשר נדיבי עמים נאספו יחד באחדות הם הנקראים עם אלהי אברהם כי במה שהם עם לאלהים הם מגני ארץ מהדין והוא שעושים בהתאחדם היות אלהים שהוא הדין ורוגז מאד נעלה מן העולם כאשר אברהם היה מגן ארץ ומעלה מדת הדין ורוגז מן העולם.

נדיבי. הותרן בממון יקרא נדיב:

נאספו. נמשך לשנים, ויש לפרש עוד, שסדר הכתוב

נדיבי - הנכבדים מעמים.

נדיבי עמים. הנדיבים שבכל העמים יהיו נאספים לא״‎י וחוזר ומפרש שהם עם אלהי אברהם:

נדיבי, ועתה נאספו נדיבי עמים שהתנדבו לגייר א"ע, והם עם אלהי אברהם שהיה ראש לגרים, כי לאלהים (נאספו) מגני ארץ כל הצדיקים והחסידים שהם מגני ארץ, ובעת ההיא מאד נעלה, יתעלה בהנהגתו תמיד מעלה מעלה בנסים חדשים ואותות ונפלאות אשר לא נבראו:

עם אלהי אברהם. שהיה נדיב לב הראשון תחלה לגרים עתה נודע כי לאלהים מגיני ארץ היכולת בידו להיות למגן על כל הבוטחים בו:

נְדִיבֵי עַמִּים: דרש רבא מאי דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב כמה נאין רגליהן של ישראל בשעה שעולין לרגל בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם אלהי אברהם ולא אלהי יצחק ויעקב אלא אלהי אברהם שהיה תחילה לגרים וכו':
(חגיגה ג ע"א)

כי לאלהים יבאו מגיני ארץ. והם הגדולים והמלכים:

עוד יתכן דרך שני בכל המזמור אשר לא כדעת שמואל האומר כי אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד וכוונת בני קרח על זמן הגלות המר הזה אחר אמרם במזמור הקודם כי על צערנו לא יבצר כי ה' צבאות עמנו ואף שיש לנו צרות ע"י מדת הדין משגב לנו הוא אלהי יעקב סלה כי בצער הזה בגלות הוא משגב לנו מגיהנם וכן בכל זמן מדת הדין משגב מצרות גדולות אחרות והלא יתחמץ לבב אנוש באמת באמור מה זכות נערוך לגוים בגלותנו שגדולה הצלחתם וטובתם על כן באו בני קרח במזמור הלזה להעמידנו על האמת כמדברים עם הגוים:

נעלה. מלשון עלוי ושבח והרמה:

נדיבי עמים נאספו -

וטעם אלהי אברהם – להיות עם לאל אברהם והזכירו בעבור הנפש שעשה בחרן וקרא בכל מקום בשם ה'.

מגיני ארץ. הם השרים שהם למגן ולחוזק לתשושי כח ור״‎ל כל שרי העמים המה לאלהים ובידו להוציא את ישראל מתחת ידיהם ולהביאם אל ארצם:

נעלה. ביום ההוא יהיה מאד נעלה על הכל:

(ב) ואמור להם כל העמים תקעו כף לומר תקעו כף וגילו בשמחה על הצלחתכם אך הריעו והכנעו לאלהים הוא מדת הדין בקול רנתכם אשר תרננו בתקיעת כף כלומר כי אלמלא מדת הדין על ישראל לא היה לכם טובה כי למען יסרכם אותנו כי חטאנו לה' אתם מצליחים:

עם אלהי אברהם -

מגני ארץ - הם המלכים, כמו לה' מגיננו, אז יהיה השם לעיני הכל מאד נעלה.

מאוד נעלה. הוא מאוד מעולה ומרומם וכל אשר יחפוץ יעשה:

(ג) אך כאשר ה' מדת רחמים שהוא עתה עליון כי בזה הוא נורא כי עלה מן הארץ להניחנו ביד הדין כשיהיה ה' מלך גדול ניכר על כל הארץ:

כי לאלהים מגיני ארץ -

(ד) אז תפלו בנופלים ידבר עמים תחתנו כו':

מאד נעלה. שעל ידי שנאספו נדיבי עמים ומגיני ארץ לאלהים, על ידי עם אברהם שהם ישראל, יהיה נעלה ומרומם מאד שכולם יכבדו אותם :

(ה) ולא שאנו ישראל מבקשים מפלתכם כי הלא כל חפצנו אינה כי אם שיבחר לנו את נחלתנו היא ארץ ישראל וכן את בית המקדש הנקרא גאון כמאמרם ז"ל על ושברתי את גאון עוזכם זה בית המקדש וחשקנו הוא גאון יעקב הוא הבית של יעקב הוא הבית השלישי הרוחני וקיים לעד כי הראשון שבזכות אברהם ונעשה הר והשני שבזכות יצחק ושדה נחרש אינו קיים כאשר של יעקב אשר אהב להיות סלה שהוא קיים לעד:

(ו) ומה שאמרנו הריעו לאלהים שהוא תרועת הכנעה לטובתכם אמרנו כי דעו נא כי על ידי הכנעה מתהפך הדין לרחמים כאשר קרה לנו כי עלה אלהים ונסתלק מלנהוג דין עלינו ונהפך להתייחס ה' הוא מדת רחמים על ידי קול שופר וזהו ה' בקול שופר והנה זאת יעצתי הריעו לאלהים שתכנעו בתרועה לפניו ולא תהיה הרנה משוללת הכנעה:

(ז) ואם העולה על רוחכם הוא לזמר לאלהים בלי תרועה והכנעה עשו וזהו זמרו אלהים זמרו שאם רצונכם זמרו אלהים זמרו ואם העולה על רוחכם הוא כי מלכנו הוא ביחוד אלא שמהיותו כעוס עלינו מטיב אתכם ליסרנו בכם זמרו:

(ח) ואם העולה על רוחכם הוא כי מלך על כל הארץ אלהים בין על ישראל בין על הגוים הנה זמרו משכיל כלומר מי שהוא משכיל יזמר כך כי יוצר הכל הוא ית':

(ט) אך לומר כי מלך אלהים על גוים כשכעס על ישראל ולא רצה בישראל להיות מלכם זה לא כן הוא כי אם שאלהים לא עזב את ישראל עמו כי אם שישב על כסא קדשו לדון והוכיח בכסא דינו את ישראל ומייסרם:

(י) והטעם כי לא יחפוץ בגוים הוא כי הנה כאשר נדיבי עמים נאספו מכל העמים לא נמצאו נדיבים רק עם אלהי אברהם בלבד הם ישראל שלמדו מאברהם לעשות צדקה ומשפט ובהם הוא ית' חפץ כי הנה לאלהים יחשבו מגני ארץ ובהם הוא חפץ וגם בהם שם אלהים מאד נעלה כי מתעלה על ידן לעלות להתייחס והתחבר עם שם ה' והותר כנודע ליודעי חן:

ותאמר שתה אדוני. נדיבה ממשפחת נדיבים. דכתיב נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם (תהלים מז י).

יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה. נחלתנו הוא נחלת ישראל מה שישראל נקראו נחלה להשי"ת וכדאיתא בגמ' (ב"ב קכ"ט:) מה נחלה אין לה הפסק שלא תפסוק לעולם, מחמת שכל חמדות עולם הזה הם בגבול והפסק, וישראל מחמת שהם דבוקים בד"ת שהמה בלי גבול, לכן נחלת ישראל להשי"ת אין לה הפסק, וזה פירוש את גאון יעקב אשר אהב סלה, שמדתו של יעקב אבינו שלא אהב אלא דבר שהוא קיים ונצחי וזה שיבחר לנו את נחלתנו שהוא גאון יעקב שיעקב אהב רק דבר שהוא סלה.