Commento su Salmi 48:20

שיר. גם זה המזמור לימות המשיח וזוכר שבח ירושלים:

שיר מזמור לבני קרח כו':

שיר מזמור - לא יכולנו להפריש בין שיר מזמור למזמור שיר כמו: מצור החלמיש, מחלמיש צור.

שיר מזמור, מזמור זה נתיסד על סער גדול שהיה בעת ההיא מפוצץ הרים ומשבר סלעים, ובהר ציון ששם ג"כ היה הסער לא הזיק מאומה, כי ה' השוכן בהר הזה הגין עליה, והיה הסער הזה להם לטובה כי אז התחברו מלכי ארץ וירדו באניות תרשיש לכבוש את ארץ ישראל, והסער הזה שבר אניותיהם והכה בים חילם, והוא קרוב עם המזמור שלמעלה סי' מ"ו:

בעיר אלהינו. לעתיד לבא כשיבנה את עירו יהיה בשבילה גדול ומהולל:

גדול ה', בעיר אלהינו. כי שם יגדלוהו כל בשר:

אמר גדול ה' וגם מהולל מאד אשר אמרתי גדול ה' הוא בעיר אלהינו שהוא בהיותו בעיר אלהינו בישובה היה גדול בכל העולם ואמרי ומהולל מאד הוא בחרבנה בהיותה נקראת הר קדשו בל יאמר איש איה גבורותיו וגדולתו חלילה.

גדול ה' ומהולל מאד - גדול זה המזמור להזכירו שבח ירושלם.

בעיר אלהינו. ר״‎ל כשתשרה שכינתו בירושלים הר קדשו אז הוא גדול ומהולל בפי כל:

גדול ה' ומהלל מאד. י"ס ה' ומהלל בשני גלגלים:

גדול ה' ומהולל מאד וכו'. כבר כתבנו דבזהר הקדוש מפרש אימתי אקרי גדול ואימתי אקרי מהולל כשהוא בעיר אלהינו. ואפשר לרמוז יפה רמז יוד לאבא דבאבא יסד ברתא פה מלכות כנודע וזהו יפה נוף שיושפע מן' שערי בינה למלכות שהיא אלהים גימטריא פ"ו וזהו נוף משוש גימטריא כתר ונוסף כ"ו גימטריא הוי"ה כל יסוד הארץ מלכות. וא"ש ה' הטוב יכפר בעדי. ובספר ארץ חיים כתב גדול ה' הויה ודוקא נקרא כמו שהוא נכתב בעיר אלהינו הר קדשו בבית המקדש וזש"ה זמרו לה' שם העצם חסידיו שהם הכהנים מברכים בשם המפורש אבל כל ישראל הודו לזכר קדשו שם אדנות:

גדול ה' ומהולל מאד, לא כל גדול הוא מהולל, שלפעמים ע"י גדולתו לא ישים לב על השפלים ממנו ולא יהללו בשערים מעשיו אבל ה' במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו, עד שהוא גדול מצד עצמו, וגם מהולל מצד ענותו להשגיח על כל, וההילול תהיה לרוב רק מרחוק, כי מקרוב יראו שמעלתו יש לה גבול ולא יהללוהו כ"כ, אבל ה' הוא מהולל בעיר אלהינו, וביחוד הוא ההילול על השגחתו בעיר אלהינו, וביחוד על הר קדשו, ומפרש דברי התהלה שמהללים לאמר יפה, הגם שהר ציון י"ל כל המעלות, שהוא מצד עצמו יפה נוף, שהאקלים שההר שוכן בו הוא יפה מאד, וגם הוא משוש כל הארץ, וגם הוא קרית מלך רב, ששם עיר הבירה של מלך גדול, בכ"ז כל אלה המעלות אינם המשגב והתוקף של המקום ההוא, רק מה שאלהים בארמנותיה, עי"ז הוא נודע למשגב שעקר החוזק שלה מה שאלהים שוכן בארמנותיה, וזה פירוש על מהולל מאד, שבזה יהללו את ה' על ששכן שכינתו בציון והוא משגבה עתה יתחיל ספור המעשה שקרה בעת ההיא:

יפה נוף. עיר שהוא נוף יפה לשון נוף של אילן, דבר אחר כלת של יופי שכן קורין בכרכי הים לכלה ננפי, ומנחם חברו כמו שלשת הנפת קונטריא"ה בלע"ז (יהושע י״ז:י״א), אבל דונש פתר אותו לשון נוף של אילן ונקרא הר ציון יפה נוף כי הוא הר הזתים (סא"א):

יְפֵה נוֹף: ואמר ר"ע כשהלכתי לאפריקי היו קורין למעה קשיטה למאי נפקא מינה לפרושי מאה קשיטה דאורייתא מאה דנקי אמר רבי כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למכירה כירה למאי נפקא מינה לפרושי אשר כריתי לי אמר ר"ש בן לקיש כשהלכתי לתחום קן נשרייא היו קורין לכלה נינפי ולתרנגול שכוי לכלה נינפי מאי קרא יפה נוף משוש כל הארץ ולתרנגול שכוי וכו':
(ראש השנה כו ע"א)

יפה. הר ציון הוא יפה המחוז כלומר אין גדול בכל המחוז כמוהו. נוף פירושו מחוז. ואדוני אבי ז"ל פי' כי ידוע הוא כי היישוב נחלק לשבעה חלקים והחלקים האלה נקראו בלשון הקדש נופות ובלשון ערבי איקלימים אמר כי כל אדם שיצא מנוף אחד לנוף אחר יחלה בהשתנות האויר, ואויר כל א"י כל שכן אויר ירושלים היה יפה נוף והיה משוש כל הארץ כי אפילו היו באים שם חולים היו מתרפאים כי אוירה ממוזג וטוב:

ופירש ואמר הנה יכה נוף משוש כל הארץ כי מתמציתה היה נשפע בעולם שובע שפע גדול מאד כנמצא ברז"ל שאלו ידעו האומות מה חסרו לא החריבוה ויהיה נוף כד"א נופו של אילן והוא כי עיר אלהינו בערך כללות העולם הוא כערך סעיף א' מכללות האילן ואמר הנה יופי של נוף אחד היה משוש כל הארץ כי מתמצית יופי נוף שפע הנוף ההוא מתברכת כל הארץ הוא מיפי עיר אלהינו שהוא כנוף אצל האילן בערך כל העולם הרי שהיה גדולה בכל העולם ביישובה ואמרי שהוא מהולל מאד גם בהיותה הר הוא כי לא זז מחבבה כשהחריבה כי הלא כשנעשה הר ציון שהוא כשנחרבה אז ירכתי צפון הוא בבל נעשית קרית מלך רב עם היות שמתחלה כשדים זה העם לא היה ועתה גדלה מאד כי שם גלתה שכינה כ"י כנודע:

נוף. מחוז:

נוף. מחוז, כמו שלשת הנפת

יפה נוף - מחוז שלשת הנפת על משקל אשר זורה ברחת ולהיותו סעיף או מתנופת אין לו טעם.

יפה נוף. מחוז יפה ומשוש לכל הארץ הוא הר ציון העומד בצפון ירושלים והיא קרית מלך רב וגדול הוא דוד וכה״‎א קרית חנה דוד (ישעיהו כ״ט:א׳):

משוש כל הארץ. ומה היא משושה ירכתי צפון, אנגלא"ש בלע"ז, ירך המזבח צפונה ששם שוחטין חטאות ואשמות ומי שהיה עצב על עבירות שבידו מביא חטאות ואשמות ומתכפר לו והוא יוצא משם שמח ועל ידי הקרבנות טובה באה:

הר ציון ירכתי צפון. כי ציון בצפון ירושלים:

משוש. כולם שמחים בראותם נוי תפארתו:

מלך רב. מלך גדול :

הר ציון - בצפון ירושלם.

קרית מלך רב. מלך גדול והוא דוד או אמר רב על מלך המשיח:

ירכתי. ענין צד כירך הזה שהוא בצד האדם:

מלך רב - גדול, כמו על כל רב ביתו והוא דוד, קרית חנה דוד.

קרית. מל׳ קריה ועיר:

רב. גדול:

נודע למשגב. כשישכון בה לעתיד יאמרו כן:

אלהים בארמנותיה. ערים חזקים בבניין וגבוהים להשגב שם, אבל ארמנות ירושלים החוזק שלהם טוב מזה כי אלהים נודע בהם שהוא למשגב לכל המבקשים להשגב בו:

ואף על פי כן לא זזה שכינה מציון כי עדיין אלהים בארמנותיה כי לא זזה שכינה ממנה ומה שהוא מהלל על חרבנה עם היות ששלטו בה והחריבוה הוא כי היות אלהים בארמנותיה שהיה בה מדת הדין להרסה ולהחריבה נודע כי למשגב היה להגין על העם ישראל כד"א כלה ה' את חמתו כו' ויצת אש בציון כו' ואין לך הלול גדול מזה שעשה משפט לרחמים גדולים:

בארמנותיה. מלשון ארמון והיכל:

אלהים - הטעם אף על פי שיש לו ארמנות רבות, השם הוא משגבה וכבר נודע זה בגבורות שהראה.

אלהים. כשאלהים שוכן בארמנותיה אז נודע לכל שהוא לה למשגב:

המלכים נועדו. להלחם עליה במלחמת גוג ומגוג:

נועדו. העי"ן בשו"א אע"פ שהוא באתנחתא אמר תדעו כי אלהים בירושלים למשגב כי המלכים נועדו שם עם גוג ומגוג להלחם בירושלים ועברו בה יחדיו:

והראיה כי גם למחריביה יפלא מה שיכלו לה כי הנה המלכים עם היות שנועדו לבא להחריבה כי עודם במקומותם ערבו אל לבם להועד לבא להחריבה בלי פחד וגם עברו יחדו ולא אחד אחד שהיה ראוי שלהיותם יחד יתחזקו לבלתי ירך לבבם בהגיעם אליה לשלוח בה יד:

נועדו. ענין הזמנה כמו בלתי אם נועדו (עמוס ג):

כי הנה המלכים - שנועדו ובאו עליה.

המלכים נועדו. המלכים אשר עשו יום מיועד ויעברו אז לבא על ירושלים למלחמה:

כי הנה המלכים נועדו, שהתועדו ללכת לכבוש את ירושלים, וגם עברו יחדו שעברו באניות על ים תרשיש, אולם (ו-ז) המה ראו השגחת ה' בעיניהם, וכן תמהו ונבהלו עד שנחפזו לברוח, ואחזתם שם רעדה, ומה ראו? (ח-ט) ברוח קדים תשבר אניות תרשיש, איך ע"י רוח קדים נשברו אניותיהם, ושיעור הכתובים ברוח קדים תשבר אניות תרשיש, אלהים יכוננה עד עולם, הם ראו שע"י הרוח ששברה את אניות תרשיש ברוח הזה בעצמו כנן את ירושלים על מכונה בל תחרב ע"י האויבים, ומה שאמר כאשר שמענו וכו' הוא מאמר מוסגר, שכמו ששמענו שמע הרוח הזה, כן ראינו אותו בעיר ה', שגם שם היה הסער כמו על הים, וברוח הזה אלהים יכוננה עד עולם, סלה, נשלם הענין:

עברו יחדו. למלחמה:

המה ראו. את הקב"ה יוצא ונלחם בגוים ההם כן תמהו:

המה. כאשר ראו נפלאות האל ית' וגבורתו תמהו נבהלו ונחפזו:

אך לא כן היה כי אם גם שטרם יראו אותה נועדו בלי פחד על כל זה כאשר המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו:

נחפזו. מלשון חפזון ובהלה:

המה - כאשר ראו גבורת השם נבהלו.

המה ראו. והמה כאשר ראו שאלהים בארמנותיה כן תמהו וכו׳‎:

והנה שבע שבלים דקות ושדופות קדים. קדים בכל מקום קשה. רוח קדים עזה (שמות יד כא). רוח קדים חרישית (יונה ד ח). ורוח הקדים נשא את הארבה (שמות י יג). ברוח קדים תשבר אניות תרשיש (תהלים מח ח). אמרו רבותינו אין בכל הרוחות קשה מן הקדים שהוא חום וכבד.

נחפזו. פור"נט אטורדי"ץ בלע"ז, כמו ובחפזותה:

רעדה. שם באותו מקום שהיו חושבים להרוג הרג רב שם תאחזם רעדה וחיל כיולדה ויפלו שם כולם חללים:

ולמה נועדו מאז ולא פחדו לבא שם פחדו פחד הלא הוא כי רעדה אחזתם שם כלומר להיותם שם אשר לא זזה שכינה הטילה עליהם מורא ופחדו ממך:

רעדה. פחד:

רעדה - על כן ברחו וזה טעם נחפזו.

שם. בירושלים:

(ג) או שיעור הכתובים יפיפית כו' שאומרת רוח הקדש לאדם שהחל להראות חביבותו יתברך אליו כמדובר בפ' הקודם אמר הנה טרם אלמדך את אשר תעשה להיות יתרונך ניכר על כל גוים אקדים לך כי ד' מעלות הם א' עושר ב' חכמה ג' גבורה ד' יראת השם והנני שם לפניך כי בשלש ראשונות אל יתהלל המתהלל כ"א עשיר אתה שגדר העשיר הוא כמ"ש ז"ל על המקדש את האשה על מנת שאני עשיר שהוא כל שבני עירו מכבדין אותו מפני עשרו וע"ז אמר אם יפיפית מבני אדם שיכבדוך ומייפים אור פניך שהוא מחמת עשרך אז הוצק חן בשפתותיך שיפוצו מעינות תורתך חוצה אל תתהלל כי על כן ברכך אלהים לעולם כאמרם ז"ל ארבעים יום קודם יצירת הולד גוזרים על הטפה עשיר או חכם:

חיל. חלחלה:

(ד) וגם הגבורה שתתפאר בה כי היא באיכותך משא"כ עושר וחכמה גם היא אינה יתרון בך לומר כי בה יכנע צר ואויב מפניך מהגוים מ"ה כי הלא חגור חרבך על ירך גבור בלבד הוא הודך והדרך כי תתפאר שתחגור חרבך עליו ולא תירא אך אחרי כן מי יודע אם תנצח כי בעל בחירה הוא שכנגדך וכמה פעמים יפול הגבור לפני החלש:

(ה) אך והדרך לפי האמת שתתהדר בו אינו אלא צלח רכב שהוא יראת ה' וחסידות כי זה תלוי בבחירתך כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים והוא מה שבו תתהלל וזהו והדרך צלח רכב כו' כמפורש בקודם:

ברוח קדים. הוא לשון פורענו' שהקדוש ברוך הוא נפרע בו מן הרשעים כמו שנאמר ויולך ה' את הים ברוח קדים וגו' (שמות י״ד:כ״א) וכן בצור רוח קדים שברך בלב ימים (יחזקאל כ״ז:כ״ו) ברוח אפיצם לפני אויב (ירמיהו י״ח:י״ז):

ברוח. כאלו הוכו ברוח קדים עזה שתשבר אניות תרשיש:

פן ברוח קדים תשבר אניות תרשיש אשר בהן ישובו לארצם ויאבדו כאשר עשית למצרים בים ואין זה רק למען ידעו כי עודך שם ומה שהם עושים אתה הוא העושה כי ממך הכל:

אניות. ספינות:

תשבר. נסתר לנקבה, שרוח בא לפעמים בלשון נקבה, ופי' ברוח קדים אשר תשבר אניות תרשיש אלהים יכוננה :

ברוח - דמה החיל שאחזם כמו רוח קדים, בהיותו בים שישבר האניות.

ברוח קדים. אשר היא העזה שברוחות בה תשבר את האניות של חיל הבאים דרך ים תרשיש:

אניות תרשיש. הם שכיני צור היא אפריקא ומאדום היא:

תרשיש. כי היא היתה מבוא לספינות:

או יהיה ענין אומרו אהבת צדק כו' כי הנה כתבנו שחיבב הוא יתברך את ישראל יותר מהאומות ויותר ממלאכי השרת והנה עד כה דבר על החלוקה האחת איך חיבבם על יתר אומות עתה החל בשניה והוא כי חיבבם על מלאכי השרת והטעם הוא כי אין בהם בחירה להרע או להיטיב כי יצר סמוך אין בהם וז"א אהבת צדק ותשנא רשע שהוא כי יש בך היולאניות לבחור בטוב ולשנא את הרע על כן משחך אלהים זולת הקרא אלהיך ולא אלהי מלאכים שמן ששון היא מעלת בתענוג כי השמן רמז אל המעלה כד"א משח רבותא והוא של ששון יותר מחבריך משרתי ה' כמוך ונקראים חברי ישראל כד"א חברים מקשיבים לקולך שפירשו ז"ל במלאכי השרת:

כאשר שמענו. הנחמות מפי הנביאים כן ראינו:

כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ תנא דבי ר"א בן יעקב כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק עולמית נצח דכתיב כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף סלה דכתיב כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה' צבאות בעיר אלהינו אלהים יכוננה עד עולם סלה ועד דכתיב ה' ימלוך לעולם ועד:
(עירובין נד ע"א)

כאשר. יאמרו ישראל ביום ההוא כאשר שמענו הנביאים שנתנבאו על מפלת גוג ומגוג כן ראינו בעיר ה' צבאות:

כאשר שמענו כן וכו' הנה נא ידענו כמבואר אצלנו במקומות רבים כי בית ראשון נבנה בזכות אברהם והשני בזכות יצחק ועל כן על היות הראשון בבחינת חסד ורחמים היה מתייחס אל בית ה' הוא שם ההויה ישתבח לעד אך השני אשר היה בזכות יצחק היה על בחינת דין ועל כן חסרו ממנו חמשה דברים כנודע עוד ידענו מרז"ל כי ראותנו התקיים הצרות ששמענו מפי הנביאים הוא פתח תקוה להתקיים כל הטובות כי על כן בראות חברי ר' עקיבא שועלים הלכו על הר ציון בכו ור' עקיבא היה מצחק אמרו לו אנו בוכים ואתה מצחק אמר להם ממה שאתם בוכים אני מצחק כי כאשר נתקיימה נבואת הרעה תתקיים הטובה. ונבא אל הענין והוא כי אומרים כנסת ישראל ההולכים בגלות הנה אשר החרבת עירך והיכלך ידענו כי לא מגועל נפשך בהן עשית כי הלא ידענו כי אחר שכאשר שמענו התראות ויעודי צרות מפי נביאינו כענין ציון שדה תחרש וכל יתר הדברים הרעים שבירמיה וביתר נביאים כן ראינו בין בעיר ה' צבאות הוא בחרבן בית ראשון שהיה מתייחס אל שם זה בין בעיר אלהינו הוא בחרבן בית שני אשר היתה מתייחסת אל שם אלהים בזה אנו בטוחים כי גם מה ששמענו מהטובה יתקיים כי אלהים יכוננה עד עולם סלה כדברי הנביאים כי נחם ה' ציון וכו' וכיוצא אין מספר:

כאשר - אז יאמרו ישראל בדרך נבואה, לשובם אל ירושלם.

כאשר שמענו. את הדברים מפי הנביאים כן ראינו אותם בעיר ה׳‎ שהוא אלהינו:

צבאות. כי הוא אדון צבאות מעלה וצבאות מטה:

יכוננה. את ירושלים יכונן להיות עומדת על כנה ובסיסה עד עולם ועד:

בעיר אלהינו. כי הוא אלהינו ושפטינו מן הגוים העצומים, וכמו שהצילה והכינה כן יכוננה עד עולם:

דמינו אלהים חסדך. הנביא חוזר ומתפלל להקב"ה ואומר דמינו וקוינו אל חסדיך לראות תשועתך זו בקרב היכלך, ומנחם פתר אותו לשון מחשבה כמו אל תדמי בנפשך (אסתר ד'):

דמינו. חשבנו בלבנו בהלחם עלינו:

והן אמת כי מה שדמינו וחשבנו אלהים בתחלה הוא כי חסדך יהי תמיד בקרב היכלך שלא תניח ליגע בו יד אויב כמאמר ישראל לירמיה היכל ה' היכל ה':

דמינו. ענין תוחלת ותקוה כמו דום לה׳ (לעיל לז):

דמינו. ענין מחשבה, כמו והוא לא כן ידמה (ישעיה י') :

דמינו - אז יאמרו ישראל היינו מחשבים בלבינו ומדמים חסדך שהוא מלא היכלך, או בהיותך בקרב היכלך.

דמינו. אתה אלהים הן הוחלנו מאז אל חסדך אשר תראה בקרב היכלך:

דמינו, עד הנה לא היה לנו שום ציור ודמות מדין ומשפט, רק ציור של חסד, כי בקרב היכלך לא הרגשנו ממך שום דין ורוגז ועונש, אך טוב וחסד, עד כי בקרב היכלך לפי הנהגתך שם, לא דמינו רק חסדך, לא היה לנו דמות וציור רק ציור החסד, אבל עתה ראינו, כי כשמך אלהים כן תהלתך על קצוי ארץ, שתהלתך היוצא על קצוי ארץ חוץ מן ההיכל, היא מתיחסת אל שמך אלהים שהוא מורה שאתה דיין ושופט צדק להעניש להראוים לעונש, כי שם מהללים אותך שצדק מלאה ימינך, שם נגלית במדת הצדק שהוא תואר אל השופט הבלתי נושא פנים ובלתי עושה חסד לוותר לחייבים, רק שופט בצדק, (ור"ל שהנהגתו בקרב היכלו עם ישראל הוא חסד, אבל הנהגתו עם העולם הוא בדין, כי כן העניש את העמים שבאו באניות תרשיש וישראל נצולו בחסדו):

חסדך. שהוא חסד גדול יושיענו ר "ל על הכבוד השוכן בהיכל שהוא חסד גדול לישראל:

כשמך אלהים כן תהלתך. כאשר שמך גדול כן תהלתך גדול בפי כל:

כשמך. כמו שהיה שמך בפי הנביאים המתנבאים העתידות כן הוא היום על קצות הארץ כשיראו שנתקיימו יהיו משבחים לשמך ואומרים צדק מלאה ימינך:

אמנם לא יהיה זה לך להעדר כבוד אף בעיני הגוים חלילה מה ששלחת אש בציון ותחריבה כי אדרבה כשמך אלהים מדת הדין שהכילגת לעשות דין ורוגז בה כן תהלתך על קצוי ארץ והוא אמרם כי בזה צדק מלאה ימינך כי בעשותך דין ורוגז בציון נחשב לך לצדקה כי בזה פדית עמך והוא תהלתך באמת והוא מאמרנו על פסוק ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת מה חרי האף כו' שהוא כי יאמרו אם העם חטאו הארץ הזאת מה חטאה וזהו על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת כו' ואמרו אין זה רק אשר עזבו כו' ולכן לקתה הארץ והיה הריוח שוישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה שאין כן אם לא לקתה הארץ שלא היתה ההשלכה מספקת כי אם השמדם עדי עד הנה כי גם הגוים יכירו הדבר ויהללוך על זה:

ארץ. בא בסגו''ל, להורות שנמשך גם למטה שעל קצוי ארץ מלאה ימינך צדק :

כשמך - בהיכלך.

כשמך. כמו ששמך מורה שאתה מושל בכל כן מהראוי להלל אותך בזה על קצות הארץ:

וארץ. בסגול באתנחתא:

ותהלתך – היא צדק מלאה ימינך.

צדק. עם כי היכולת בידך לא תבוא בשטף אף כ״‎א בצדק:

תגלנה בנות יהודה. כל שאר ערי יהודה הם לציון בנות כמו וילכוד את קנת ואת בנותיה:

ישמח. ביום הישועה ישמח הר ציון דרך משל או יהיה גם כן פירושו ישמחו שוכני הר ציון:

ולא עוד כי אם גם ציון ובנותיה שעליהן נשפך כמו אש חמתך להציל את ישראל ישמחו ויחזיקו לך טובה כי ישמחם ה' לעתיד עם ישראל וזהו ישמח הר ציון כו' כי הר ציון ובנות יהודה הן עיירות יהודה הנחרבות והנהרסות כמד"א ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה ועל בנות ציון וערי יהודה נאמר ושלחתי אש ביהודה כו' וכיוצא אין מספר כי לנחם אותם ישוב הוא ית' לרחמם ברב טוב ושפע וזהו ישמח הר ציון תגלנה וכו' למען משפטיך וכו' אשר הרבתה בהם כי לעומת הרוגז יופלג אז הטוב או הוא בקשה שאנו מבקשים מאתו יתברך ואומרים ישמח כו' שופע שמחה וטובה למען משפטיך ה' תחת אשר עניתם בשבילנו על מה שלא חטאו המה:

בנות יהודה. ערי יהודה:

ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה. הגיל מורה על דבר חדש (כנ''ל כ''א ב'), לבנות יהודה יהיה זה דבר חדש, אבל הר ציון שרואה נסי ה' תמיד אינם חדשות אצלו רק ישמח בשמחה תמידית :

ישמח הר ציון - השוכנים בערים סביב ציון, כי ירושלים היא כאם.

למען משפטיך. אשר תעשה בחיל גוג:

ישמח, הר ציון ישמח למען משפטיך, כי המשפטים האלה היו לטובתם להצילם מאויביהם:

למען משפטיך. שתעשה דין באומות:

תגלנה בנות יהודה. הערים אשר סביבות ירושלים שהם כבנות לה:

וטעם למען משפטיך – בעבור שאתה עושה משפט כאשר עשית במלכים שנועדו.

למען משפטיך. שעשות בצובאים על ירושלים:

סבו ציון. אתם הבונים אותה:

סובו. אמר כן על בניין ציון וירושלים וזכר ציון כי הוא העיקר ואמר לעמים לכו סביב לציון והקיפו אותה וראו ביופי בניינה וספרו המגדלים אשר סביבותיהם:

סבו ציון והקיפוה כו' אמרו בני קרח ברוח קדשם הנה תראו מעתה אשר ייטיב ה' לעתיד עמנו כי הנה סבו ציון כו' והוא כי הנה בבנין ב"ה שהיה בזמן בני קרח בבית ראשון על דרך נס היה ישוב ציון כי שיעור עמה וארמנותיה לפי הטבע היה צריך אלף פעמים שיעור רוחב ואורך העיר על אשר היתה וזה אמר סבו ציון פעם אחת והקיפוה פעם שנית כדי שתהיו חזקים בדעת שיעורה ואחר כך ספרו מספר מגדליה כמה הם:

סבו, והקיפוה. יש הבדל בין היקף ובין סבב כמ''ש (התו''ה ויקרא סי' מ') שמסבב בא גם על הסבוב הבלתי שלם, והיקף בא על ההיקף השלם, לזה מוסיף והקיפוה מכל צד :

סבו - דברי ירושלם לעמים. אמר רבי משה: זה היה בימי דוד. ורבים אמרו: כי זה לימות המשיח.

סובו ציון. וראו תפארתה:

ספרו. המסורה עליו ספרו בי"ת רפין וחברו לכו ספרו את ישראל (ד"ה א' כ"א):

סבו, אומר אחרי הסער הזה שהפיל מגדלים והרס מבצרים בכל ערי העמים, סבו את ציון והקיפוה, סביב, וראו אם נהרס שם איזה בנין, ספרו מגדליה אם נמצאו כולם ולא נהרס אחד מהם, אולם שיתו לבכם לחילה, ראו נא מי היא החומה המקפת את העיר ולא הניח את הסער ליכנס לתוכה, פסגו ארמנותיה עלו על ראש הפסגה של ארמנותיה, וראו מי השומר העומד בראש הארמונות לשמרה, למען תספרו לדור אחרון ותודיעו להם:

ויט משה את מטהו וגו׳ וה׳ נהג רוח קדים כארץ. (יג) כל הפורעניות מרוח קדים, שנאמר ברוח קדים תשבר אניות תרשיש (תהלים מח ח), רוח קדים חרישית (איוב ד ח), רוח קדים עזה (שמות יד כא).

ספרו. לשון מנין דעו כמה מגדלים ראוים לה:

ספרו מגדליה. ותראו כי רבים המה:

לחילה. לחומותיה כמו חיל וחומה, (איכה ב'):

לחילה. היא החומה הקטנה אשר סביב החומה הגדולה:

ואחר כך שיתו לבכם לחילה הוא חיל העם שבתוכה כי רב מאד מהכיל אותם שיעור העיר ההיא וכן פסגו ארמנותיה כי זולת מגדליה יש ארמנות לשבת בהן חילי עמה והנה לפי שיעור אורך ורוחב העיר הלואי יהיה מקום למספר מגדליה ונמצא כי הארמנות הם כמרוממים באויר העיר כי לפי הטבע אין העיר מחזקת אותם וזהו פסגו ארמנותיה והוא ענין ולא אמר אדם לחבירו צר לי המקום כו' כי שלא בטבע היה ישוב ירושלים כרז"ל ועל כן אמר כי מאשר היה בבית הזה הוא הוראה מקל וחומר על העתיד בבית השלישי וזהו למען תספרו לדור אחרון שיהיה לישראל אמונה אומן ומבטח על העתיד:

לחילה. היא החומה הנמוכה שלפני הגבוהה וכן ויאבל חיל וחומה (איכה ב׳:ח׳) פסגו. ענין הרמה וחוזק כמו עלה ראש הפסגה (דברים ג׳:כ״ז):

לחילה. החומה הקטנה, כמו ויאבל חיל וחומה :

שיתו, לחילה - כמו חומות וחיל.

שיתו. שימו לבבכם לבנין החיל ליפותה ולחזקה:

לחילה. בגעיא. לחילה. לא מפיק ה"א והוא חד מן י"א זיגין חד מפיק וחד לא מפיק וכ"כ בהגהת שרשים שרש חיל א"א הה"א של לחילה רפה והיא נוספת אבל והכה בים חילה (זכריה ט׳:ד׳) הה"א במפיק שהיא לכינוי הנקבה הנסתרת ע"כ. ובירושלמ' פ' ב' דמגילה ושילהי מועד קטן עתיד הקב"ה להעשות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבא. מה טעמא שיתו לבכם לחילה לחולה כתוב והרי איתא בויקרא רבה סוף פרשה י"א ובמדרש חזית פסוק על כן עלמות אהבוך ופסוק שובי שובי השולמית ומדרש קהלת פסוק אין זכרון לראשונים וכן בתיקוני הזוהר בריש תיקונא חד ועשרין. וההוא זימנא שם רמש ואין מספר וגו' שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו ויהי חדי עמהון הה"ד שיתו לבכם לחילה וגו' לחולה כתוב ע"כ. ובכל ספרים שלנו כתוב וקרי לחילה ביו"ד והכי איתא באגדת תילים. וכן מסכימות כל המסרות:

פסגו ארמנותיה. הגביהו בירנותיה, כמו אשדות הפסגה, (דברים ג׳:י״ז) דמתרגמינן רמתא:

פסגו ארמנותיה. כלומר ראו ארמנותיה שהם גבוהים נראים כמו פסגה:

פסגו. מענין עלה ראש הפסגה, ראו על פסגת הארמון :

פסגו - הביטו ארמנותיה שהם פסגה.

פסגו. הגביהו וחזקו הארמנות:

למען תספרו. את גובהה ואת יופיה לדור שאחריכ':

למען תספרו לדור אחרון. כלומר דור אל דור שלא ראו בנין יפה כאותו בנין שיהי' בציון ובירושלים לעתיד לבא:

למען תספרו. מגודל יופי הבנין הנעשה בעזר אלוה:

עלמות. כאדם המנהיג את בנו קטן לאט, ומנחם פתר אותו לשון עולם וכן פתרונו ינהגנו לעולמי':

כי. לפי שהוא אלהינו תהיה לנו הטובה הגדולה הזאת:

כי זה אלהים העושה פלא עתה הוא אלהינו עולם ועד להפליא גם כן לעתיד מעין זה ומזה יצא לנו בטחון שהוא ינהגנו עלמות כי כאשר בבית הראשון ובשני היה יתברך מראה לנו שפע טובו בירושלם הוא הוראה שכן ירבה וכן יפרוץ לעתיד גם שביני ביני בחרבן נבלעה וצר המקום על כל זה יחזור ויתרחב לעתיד בלי שיעור כך הוא ינהגנו על דבר המות כי גם שנמות ונפשנו יוצאה גדול יהיה כבוד הנפש בגוף אחר מות בזמן התחיה מאשר היתה באמנה אתנו הנפש טרם מותנו כי מזה נקח לבטחון אושר התחיה כי אשר גזר מות עלינו אינו שפועל בנו ענין נקמה חלילה כי אם כאשר שב ורפא לציון ובנותיה כן יעשה עמנו כי זה יבחן בדורו של משיח בראותם כי בתחלה היתה ציון רחבה וצמקה ובימות המשיח חוזרת להתרחב כד"א הרחיבי מקום אהלך כו' אז יאמרו אין זה כי אם שבהיות ה' בקרבה היתה מחזקת הרבה מחמת הרוחניות ככתוב אצלנו על פסוק ששם עלו שבטים כו' ובהסתלק הקדושה חסר זה ממנה כי אין קדושה להחזיק מועט את המרובה והוא כמי שהיתה נפשו בו ובצאתה ממנו מתייבש ואחרי כן בימות המשיח חוזר הוא יתברך להיות בה כנשמה בגוף היא חוזרת להחזיק מרובה והנה ציון ידוע כי היא חביבה תמיד לפניו יתברך ולא מאשר געל בה מחמתה נסתלק ממנה כן תהיה התחיה אמונה אומן בדור אחרון הוא של משיח כי האמר שקרה לנו בציון היא שהיתה נפש בה ותרחב והוסרה ממנה ובאחרונה שבה כן בנו אם הוסרה נפשנו ממנו תשוב ונחיה כי לא משנאה היה רק כאשר לארץ שהוא דרך הנהגה לפי העת כן הוא ינהגנו על מות כמדובר:

על מות. כמו עולמית:

זה החיל והארמון

כי עלמות - כמו עולמית, כי הוא עומד עולם ועד, הוא יהיה מנהג לעולם. ובעל המסורת אומר: כי הם שתי מלות והטעם עד מותנו. ורבי משה אמר: שהוא מגזרת עלם ינהגנו תמיד, כמנהג הנערות והטעם כאשר נהגנו בימי נעורינו. ויש אומרים: מגזרת ונעלם דבר, במנהג טוב נעלם מהנבראים.

כי זה אלהים. העושה לנו כל זאת הוא אלהינו עד עולם ובדרך זה ינהגנו עולמית:

על מות. שתי מלות כמ"ש בריש מזמור ט' וכ'כ רד"ק ביהושע ב':

כי זה אלהים אלהינו, הוא חילה וחומתה, והוא השומר העומד על פסגת ארמנותיה (כמ"ש אלהים בארמנותיה נודע למשגב) והוא העומד לעולם ועד, והוא ינהגנו עלמות היינו עד עולם:

הוא ינהגנו על מות. כמו עד מות כלומר עד מותינו ינהגינו בזה הכבוד, וי"ל כמו מלה אחת וחסר כ"ף הדמיון וענינו ינהגנו כמו ימי עלומינו כלומר כמו שנהגו מקדם:

עלמות. כמו עולמית, ויש עוד פירושים, ולי נראה שמזמור זה ומזמור שבסי' מ''ו נתיסד על ענין אחד או על שני ענינים דומים, איך על ידי סער ושטף מים נצולו, ובני קרח שרו תחלה שיר הזה, ואח''כ שרו שיר שבסי' מ''ו שהוסד לאמרו על עלמות, וע''ז ציין במלת עלמות, שהשיר השני יזמרו על עלמות :

4095 / (תהלים מח,ג) / נוף
קונטריד"א / contrede / חבל ארץ
חסר בכתבי-היד. בדפוסים: קונטריא"ה contree, צורה מאוחרת, המצביעה לכאורה על זמן חיבור הלעזים, שאינם מצויים בכתבי-היד. מעניין, שבין שלושת הפירושים של רש"י, אחד "כלה של יופי" מסתמך על דמיון הצלילים עם היוונית Nymphe ("כלה"), "שכן קורין בכרכי הי לכלה נגפי".

4096 / (תהלים מח,ג) / (ירכתי)[ירכתים]
אנגלי"ש / angles / פינות, זוויות

4097 / (תהלים מח,ו) / נחפזו
פורינ"ט אטורדי"ץ / furent atordiz / נדהמו