Commento su Salmi 52:28

למנצח משכיל כו':

למנצח משכיל - טעם פיוט תחלתו משכיל. והטעם להגיד כי אחרית רשע רעה.

משכיל. בו ישכל את העם להזהיר מלשון הרע:

בבא. נקרא אדומי שהתגורר בארץ אדום:

בבוא וכו' הנה אומרו ויגד ויאמר הוא כפל ענין ובמלות שונות שהם שתי קושיות למה כפל הענין ולמה שינה הלשון ומה גם שהיה לו לומר תחלה בא דוד אל בית אחימלך ואח"כ יאמר מה שהגיד לו. אמנם הנה דואג היה במשכן כמאמר הכתוב ושם איש מעבדי שאול נעצר לפני ה' ושמו דואג כו' והנה גם שהיה מגיד כל אשר עבר בין אחימלך ודוד במקום ההוא לא היה דבר רע ולא הוראה שידע אחימלך כי מלפני שאול היה בורח כי אדרבה שם אמר אליו מדוע אתה לבדך ואין איש אתך ויאמר אליו דוד לאחימלך הכהן ויאמר המלך צוני דבר ויאמר אלי איש אל ידע מאומה כו' ואת הנערים יודעתי אל מקום פלוני אלמוני שיורה מכל זה כי לא ידע אחימלך כי מפני שאול היה בורח ועוד שכעני המחזר שאל ממנו מה יש תחת ידך חמשה לחם כו' ואם כן אין בזה דבר רע לחייב את אחימלך כי אפילו מה ששאל לו באלהים יכול לומר כי להיותו חושב שהיה שליחות שאול ומה גם שהיה צורך הצבור בו ומהיכן יצא לשאול שקשר אחימלך עם דוד אך אחשוב כי זה גלה דוד באמרו ויגד כו' ויאמר כו' לומר כי ויגד לשאול את אשר שמע בבית ה' אשר היה דואג עצור שם ומפני שאין מהדברים ההם הוראה שהיה קשר בין שניהם על שאול חזר ואמר לו בא דוד אל בית אחימלך לומר לו אלו לא נמצא דוד עם אחימלך אלא במשכן אשר שם דואג אפשר שלא המתיקו סוד לעשות קשר ביניהם אך הנה בא דוד גם כן אל בית אחימלך אל ביתו ממש ולמה הלכו ממש שם אם לא להמתיק סוד הקשר מה שלא היה אפשר בבית ה' אשר שם דואג ועל כן שאול יגזור אומר כי כל אשר דברו במשכן שיורה כי לא ידע אחימלך בדבר תחבולה היתה להסתיר דבר בפני דואג וזהו ויגד לשאול כלומר ועדיין כל זה אין רע אלא שויאמר לו בא דוד אל בית אחימלך:

האדומי. מתגורר היה באדום:

בבוא - קיצר הכתוב לספר המעשה, כי ידוע הוא.

האדמי. ברוב המדוייקים חסר וא"ו:

בא דוד אל בית אחימלך, כבר בארתי (בפי' שמואל א' כ"ב) שבזה היה תלוי עיקר המלשינות כי באמת בא דוד אל בית ה' לא אל בית אחימלך, ודואג שמע שדוד אמר שהולך בשליחות המלך, ושהוא רעב שאחזו בולמוס, וששאל לו באורים דבר סתמי ולא הודיע להכהן עקר שאלתו, באמרו שהמלך צוהו להעלים הדבר, ולא בקש חרב גלית כלל רק חרב סתם, ורק מפני שלא היה בידו חרב אחרת לקח חרב גלית, מכ"ז מבואר שהכהן עשה זאת בתום לבבו ובנקיון כפו, ורק דואג שינה הדברים, ואמר בא דוד אל בית אחימלך, שמשמע שבא לביתו, וע"ז לא אמר אל בית אחימלך הכהן, כי אמר שלא בא אליו מצד כהונתו רק מצד שהוא עמו בקושרים, ועל יסוד זה הוציא כל דבתו, שנדמה לשאול שבהיותו בביתו שלא בפני דואג גלה לו סתרו כי בורח הוא, גם שינה סדר הדברים ממה שהיה (כמו שבארתי שם ששינה בששה דברים את אמתת הענין) ועי"כ נתפסו הכהנים להריגה עי"ש:

בא דוד אל בית אחימלך. ולא ספר לו יותר מן הענין כי ידוע הוא בספר שמואל:

ד״א לפי שאמר פרעה הרשע מי ה׳, לפיכך סוס ורוכבו רמה בים, מ״י י״ם למפרע. וכן שמו של פרעה הפרע, זה שאמר יתרו כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות יח יא) בדבור שאמר מי ה׳ בו נפל, כן יאבדו כל אויביך ה׳, ארורים הם הרשעים שבזמן שהקב״ה נותן להם גדולה מיד מחרפין ומגדפין, פרעה נתגאה ואמר מי ה', ונבוכדנצר אמר ומאן הוא אלה די ישזבינכון מן ידי (דניאל ג טו), סנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם (ישעיה לו כ), חירם אמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיה יד יד), לכן יפלו בנופלים (ירמיה ו טו), אבל צדיקים שבישראל כל מה שמתגדלין, ענוה מתוספת להם, אברהם אמר ואנכי עפר ואפר (בראשית יח כז), משה אמר מי אנכי (שמות ג יא), ונחנו מה (שם טז ז), דוד אמר ואנכי תולעת ולא איש (תהלים נב ז), לכך נאמר ואת דכא ושפל רוח (ישעיה נז טו).

מה תתהלל. ותתפאר ברעה שאתה עושה אתה הגבור בתורה:

מַה תִּתְהַלֵּל בְּרָעָה: א"ל מר בריה דרבינא לבריה בכולהו לא תפיש למדרש לבר מבלעם הרשע דכמה דמשכחת ביה דרוש ביה כתיב דואג וכתיב דוייג אמר ר' יוחנן בתחילה יושב הקב"ה ודואג שמא יצא זה לתרבות רעה לאחר שיצא אמר ווי שיצא זה (סימן גבור ורשע וצדיק חיל וסופר) א"ר יצחק מאי דכתיב מה תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל היום אמר לו הקב"ה לדואג לא גבור בתורה אתה מה תתהלל ברעה לא חסד אל נטוי עליך כל היום וכו':
(סנהדרין קו ע"ב)

מה. ה"א הגבור ה"א הקריאה ואמר מה תתהלל אתה הגבור כי אביר הרועים היה מתהלל ברעתו כי כן דרך הרשע:

מה תתהלל ברעה כו' אמר מה עלה בדעתך בדבר ההוא האם גבורה תחשב לך עשות רעה שיהיה לך הלול ממנה ודאי שאינה גבורה ואם הוא על מה שאמר שאול אין חולה מכם עלי ואין גולה את אזני והיה בדעתך שהיית עושה חסד עם שאול להורות כי היית חולה עליו ומצטער בצערו והיית בעיניך כעושה חסד הלא בזה עשית חסד אל כל היום והוא כי הנה אל זועם בכל יום ששיעור רגע כמימריה אל זועם בכל יום ויום והוא הרגע שהיה יודע בלעם לכוין לקלל בו והנה על זה אמרו וכי זה החסד שעושה שם האל בעל החסד להיות זועם והוא הפך מדתו אך הוא כי אם היה הזעם בא פעם אחת לא היה אפשר לעולם לסובלו על כן חסד גדול עושה שמחלקו רגע אחד בכל יום ובזה יאמר דוד לדואג אם חסד חשבת לעשות עם שאול הלא אדמה אותו לחסד אל שעושה בכל יום שזועם בכל יום אך הוא רגע ואתה עשית החסד אל שהיא הזעימה כל היום שהיה כלה זעם על כל כהני ה' להמיתם ביום תמים כי חסד אל שהוא שיהיה רגע בלבד אתה עשית חסד שעושה אל מתמיד כאלו כל היום הוא ולא כמו רגע:

חסד. מלשון פן יחסדך שומע, מענין חרפה, וב' של מלת ברעה נמשך לשנים :

מה - אומר לנוכח דואג, מה תתהלל ברעה אתה הגבור לעשות רע.

הגבור. אתה דואג הגבור בתורה מה תשתבח עצמך בהרע שעשית לי בחושבך שמעתה הכל ימנעו מלתת לי צידה ואהיה נלכד ביד שאול:

מה אתה הגבור! מה תתהלל ברעה שעשית, מה תתהלל בחסד וחרפת אל כל היום, בחילול השם שעשית להרוג את כהני ה':

חסד אל כל היום. להציל את הנרדף על ידך, ד"א חסד אל כל היום אילו לא נתן לי אחימלך לחם מדומה אתה שאמות ברעב, יש חסד בהקב"ה על ישראל כל היום ואם לא נתן לי יתנו לי אחרים:

חסד אל כל היום. עמי הלא כמה פעמים הצילני מידו שחשב להרגני כן הצילני עתה מידו:

וטעם חסד אל כל היום – רק יש להלל חסד אל שהוא כולל אותנו, או טעמו הלא ידעת כי חסד ה' עמי כל היום והעד שאמר באחרונה: בטחתי בחסד אלהים עולם ועד. ויש אומרים: שהוא חסר כ"ף, כחסד ה'.

חסד. וכי לא ידעת שחסד אל הוא בכל עת וימצאו לי מרחמים:

מלוטש. מחודד:

הוות. לפי שהלשון מספרת מחשבת הלב אמר לשונך כאלו הלשון חושבת שהיא קולמוס הלב:

ואם תאמר שלא נתכונת על הנוגע אלי רק על אחימלך שנראה לך שהיה בן מות על ששאל לי באלהים ואין שואלין אלא למלך וקנאת על הדין ועל האמת גם זה שקר כי האמת הוא כי הוות תחשוב לשונך שהן שתי הוות עלי וגם על אחימלך לאחימלך היית כתער מלוטש לשוחטו ולי היית עושה רמיה שכונת לשיחרה אפו עלי ויתחמם לרדפני בכל תוקף המצאות שבעולם וזהו הוות כו' כתער מלטש כו':

הוות. דברי שבר:

מלטש. מחודד :

הוות - אמר על הלשון תחשוב, בעבור כי הלשון כמו מליץ ועל ידו תראה המחשבה.

תחשוב לשונך. לפי שהלשון תגלה מחשבת הלב אמר תחשוב לשונך:

עשה רמיה. בס"ס השי"ן בצירי וכן ראוי על פי המסורת בפרשת בשלח ומלכים ב' ז':

הוות תחשב לשונך, הלשון שלך חשבה מחשבות לעשות הוות ושבר, עד שהיא כתער מלוטש שהיא עושה רמיה, שתחת שיחשוב להסיר בו השער והנוול חותך בו את הראש, כן תחת שרצית להסיר מכשלה מבית שאול שפכת דם נקים:

עושה רמיה. חותך הבשר עם השער:

הוות. שבר וענין רע בין במעשה בין במחשבה:

כתער. סכין שמגלחין בה:

וטעם הוות – דברים ההווים כפי מחשבותיך. יש אומרים: כי רמיה, מן: רמה בים. ויש אומרים: מגזרת מרמה, כי השורש אחד.

עשה רמיה. שחותך הבשר עם השער וכן אתה כי משנאתך האבדת לכהני נוב:

כתער. כמו התער המחודד שיחשוב אדם לחתוך בו מעט וחתוך הרבה וזהו רמיה כאלו התער מרמה כן לשונך דברת דברים רעים ומעט היו הדברים והמעשה הבא מהם היה גדול שנהרגו שמנים וחמשה כהנים לבד הטף:

מלוטש. מחודד:

אהבת רע מטוב כו' אמר אם תאמר שלא היתה כונתך רק להחזיק במדת דבר אמת ועל כן ספרת כל המאורע כאשר היה אין זו טענה כי הנה אהבת כו' לומר מי יתן ובתום לבב ספרת האמת אך לא היה כי אם שאהבת רע מטוב ומה הוא הטוב שלא אהבת הלא הוא כי שקר הוא טוב בעתו מדבר צדק ואמת סלה והוא כי מותר לשנות מפני השלום והאמת בקצת מקומות הוא חורבן עולם שהוא לשון הרע באופן שטוב הוא שקר לפעמים מפני השלום מהיות מדבר אמת וצדק סלה בלי השקפה אל הפרש העתים וזהו אהבת רע מטוב ומה הוא הטוב הלא הוא שקר שטוב לשעתו מדבר צדק סלה כלומר שהיה לך לומר שקר לשנות מפני השלום אך אהבת הרע יותר מהטוב:

אהבת - יותר. ויש אומרים: תחת, רק בלשון הזה לא מצאנו.

מטוב. מלעשות טוב:

אהבת רע. בא הרי"ש בדגש במלה זעירא בבא עליה מלה מלעיל מכלול דף ע"ב והוא קמ"ץ עפ"ה:

אהבת רע מטוב שקר מדבר צדק סלה. י"מ שאם ידברו על האדם רע וטוב הוא לוקח הרע לומר פלוני יש לו רעה זו והטוב שבו יכחידנו תחת לשונו. וכן אם ידברו שקר ואמת הגם שהוא מרגיש איזה שקר ואיזה אמת בחר בשקר ותשלך אמת. ואפשר לרמוז ס"ת תערב כי יערב לו הרע והשקר ומתוק לחיכו. ותערב יהפך תבער כי יבער בגהנם. אהבת כל דברי בלע אם איש יאמר אין רצוני לדבר בפלוני זה אתה אוהב הרבה וזהו דברי בלע אדם שאומר שאינו רוצה לדבר על פלוני ואעפ"י שאתה יודע שהוא לשון מרמה ואין לו רע לדבר. מכל מקום תאוה נפשך לזה כדי שתבנה בנין על זה ולומר שאינו רוצה לדבר ממדה רעה זו ומאיסור זה. וכמה עבירות אתה עושה:

אהבת, כי לא נוכל לאמר שטעית באמת וחשבת שאחימלך אשם בדבר, כי למה אהבת את הרע מן הטוב? למה לא ספרת את הטוב? ולמה אהבת את השקר מדבר צדק, למה ספרת שקרים שבא אל ביתו וששם שאל לו באלהים, ולמה לא ספרת את הטוב ששמעת שאחימלך לא ידע דבר, ושדוד אחזו בולמוס, ויתר הענינים שבארתי בפי' שמואל שם, שבזה לא היה מאשים את הכהנים:

שקר - שדבר שידע אחימלך כי בורח היה דוד על כן נהרג.

שקר. מוסב על מלת אהבת לומר אהבת לדבר שקר מלדבר צדק שהוא דבר המתקיים לעולם:

אהבת - הטעם אתה אהבת רע.

אהבת. הרע והשקר שאמר כי אחימלך ידע כי דוד היה בורח ועזרהו אחימלך שנתן לו לחם לאכול ושאל גם כן באלהים וזה היה שקר כי הוא לא ידע כי דוד בורח וזה ר"ל דואג אע"פ שאינו כתוב בפי':

ולא עוד אלא שביררת פסולת מתוך אוכל וזהו אהבת כל דברי בלע והוא שאמרת וישאל לו בה' וגם חרב נתן לו וגם צידה נתן לו ואשר עבר בינתים ששאל לו מדוע אתה לבדך ואין איש אתך ואשר השיב לו דוד המלך צוני דבר ויאמר אלי איש אל ידע מאומה כו' שיורה מזה כי בתום לבו עשה אחימלך וכן מאשר שאל דוד מה יש תחת ידך חמשה לחם למלא נפשו כי ירעב ולא הודה לו כי אם אדרבה אמר לו שלא היה לו רק לחם קדוש ועכ"ז לקחו דוד את כל זה לא הגיד כי אם השמיט ענין שאלת אחימלך ותשובת דוד לבל הראות כי בתום לבו עשה וכן ענין הלחם כי אם אמר וצדה נתן לו וזהו אהבת כל דברי בלע לאמרם לבדם וזה יורה היות לשון מרמה ולא להגיד אמת מה שראה בתמימות לב:

בלע. מענין השחתה כמו ודרך ארחתיך בלעו, וי''מ מענין הסתר, דברי מרמה ותוך, כמו כבלע את הקדש :

אהבת, דברי בלע - שיבלעוך וישחיתוך אתה לשון מרמה, על כן אחריו.

דברי בלע. הם לשון הרע הנאמר בבליעה ובחשאי:

אהבת, לפי דברי חז"ל הגר העמלקי שהגיד לדוד ממיתת שאול ושהוא הרגו, היה דואג האדומי, וכבר בארתי בפירושי (ש"ב א') שבאמת לא הרג דואג את שאול (כמש"ש ש"א למ"ד ששאול נפל בעצמו על חרבו) והוא אמר כן שחשב שעי"כ ימצא חן בעיני דוד, ודוד אמר לו דמך בראשך כי פיך ענה בך לאמר אנכי מותתי את משיח ה', ר"ל הגם שעתה דברת שקר, עכ"פ אתה חרצת מיתה על עצמך ע"י דברי פיך, ורמז לו, שבכ"ז כבר הרג את משיח ה' שהוא אחימלך הכהן הגדול שהיה משוח בשמן המשחה ונהרג ע"י, וז"ש אתה לשון מרמה! אתה אהבת כל דברי בלע, ועי"כ תכשל בלשונך בעצמך:

אהבת. דברי השחתה כי דבריו השחיתו אחימלך ומשפחתו:

לשון מרמה. כי לשון הרע שאמר במרמה היה מיום ראותו הדבר, כי אם היה מודיעו כי היה עושה רע בעיני שאול בתתו לו לחם וחרב חדה נמנע אחימלך אבל צפונה הדבר במרמה כדי שילשין עליו:

יתצך. ל' נתיצה:

גַּם אֵל יִתָּצְךָ לָנֶצַח: וא"ר יצחק מאי דכתיב חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע ימות דואג אמר לו חיל בלע ויקיאנו אמר לפניו מבטנו יורישנו אל וא"ר יצחק מאי דכתיב גם אל יתצך לנצח אמר הקב"ה לדוד ניתי דואג לעלמא דאתי אמר לפניו גם אל יתצך לנצח מאי דכתיב יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה אמר הקב"ה לימרו שמעתא בי מדרשא משמיה אמר לפניו יחתך ויסחך מאהל ליהוי ליה בנין רבנן ושרשך מארץ חיים סלה וכו':
(סנהדרין קו ע"ב)

גם. כמו שאתה נתצת משפחת הכהנים מאהל ה' כן יתצך האל ויסחך מאהלך שלא ישאר לך זכר:

גם אל יתצך לנצח כו' אמר אצ"ל מדת אלהים או מדת ה' כי אם גם אל שהוא מדת חסד יתצך ויסחך מאהל הוא בית המדרש כד"א זאת התורה אדם כי ימות באהל ופירשו ז"ל על בית המדרש ויתכן רמז מאמרם ז"ל ששיכח הב"ה את תורתו ממנו וגרשוהו מבית המדרש וזהו יחתך שהוא ע"י השכחה שנשאר ניחת ונכנע ועל ידה ויסחך מאהל ובהעבירך ממנו יהיה מקום להשתרש מארץ חיים סלה כי עץ חיים אין אתו כי נעקר מן שרשו וזהו ושרשך כו' ואם יאמר איש הלא טוב היה לבקש עליו רחמים שיחיה אולי ישוב אל ה' והוא יתברך לא יחפוץ במות רשע כי אם בשובו ולא עוד אלא שאמרתי שגם אל הוא מדת חסד יסכים לנותצו לנצח כו':

יתצך. מלשון נתיצה והריסה:

יחתך. ענין לקיחה, כמו היחתה איש אש בחיקו, והוא מבנין הקל או הכבד

גם אל - בעבור היותו נעצר לפני השם, על כן אמר: יחתך השם ויסחך מאהלו.

גם אל. כמו שעל ידך נתץ שאול כהני נוב כן גם אותך יתצך האל:

גם אל יתצך לנצח, הוא מה שנהרג ונתץ בנין גופו, יחתך ויסחך מאהל, הוא איבוד כבודו, שעד עתה היה בין יושבי אהל ה' שהוא בין הסנהדרין כמ"ש חז"ל, ועתה נתן את רשעים קברו, ושרשך מארץ חיים, הוא אבוד נשמתו ושרשו מארץ החיים העליונה, סלה, סיום הענין:

יחתך. לשון שבירה:

גַּם אֵל יִתָּצְךָ: יתיב רב כהנא קמיה דרב יהודה ויתיב וקאמר הא מתניתין כדתנן א"ל כנה יתיב ההוא מרבנן קמיה דרב כהנא ויתיב וקאמר גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה א"ל כנה תרתי למה לי מהו דתימא ה"מ מתניתין אבל בקראי אימא לא מכנינן קמ"ל:
(שבועות לו ע"א)

ושרשך. יעקר שרשך שלא ישאר לך ובביתך שרש וזהו מארץ חיים כי כולם ימותו או פירושו מעולם הבא:

לנצח. לעולם:

ייסחך, כמו בית גאים יסח ה' :

ושרשך מארץ חיים סלה - כאשר שרשת משפחת אחימלך.

מאהל. מביתך:

ויסחך. ויעקרך:

יחתך. ה' יקחך:

יחתך. מלשון חתת ושבר כמו ואל תחת (יהושע א׳):

סלה - באמת דרך תפלה, או ברוח הקודש.

ושרשך מארץ חיים. ועד עולם מבלי חזרה:

ושרשך. ישרש אחריך לעקור כל השרשים דיראריצינע"ר בלע"ז:

יסחך. ענין הריסה:

ויסחך. ענין הריסה ועקירה כמו בית גאים יסח ה׳ (משלי ט״ו:כ״ה):

ועליו ישחקו. וזה השחוק שיאמרו עליו הנה זה הגבר אשר לא שם מבטחו בהקב"ה ראו מה עלתה בו:

וְיִרְאוּ צַדִּיקִים: אמר ר' אמי אין תורתו של דואג אלא משפה ולחוץ ואמר רבי יצחק מאי דכתיב ויראו צדיקים וייראו ועליו ישחקו בתחילה ייראו ולבסוף ישחקו וכו':
(סנהדרין קו ע"ב)

ויראו צדיקים. הנקמה שיקח האל ממך על דם הכהנים ויוסיפו ליראה מהאל וישחקו על דואג ויאמרו:

ואיזה חסד נמשך לעולם במותו הלא הוא כי יראו צדיקים כו' והוא לומר הנה חסד גדול עושה הוא יתברך עם כל הצדיקים במיתתו של זה כי אם יתקיים וחי בעולם אף צדיקים אפשר ח"ו יהרהרו ויתפקרו באמרם מי שע"י רשעו נהרגו כהני ה' שלמים וכן רבים והוא שלאנן ושלו ואיה אלהי המשפט חלילה אך עתה בהכרתו ימשך חיים לצדיקים כי יראו צדיקים וייראו מה' כי יקנו יראת שמים ואדרבה ועליו ישחקו באופן שחסד גדול לעולם הוא הכרתו שהוא כחולי הידוע שאם יבא ביד כריתת היד היא חיים לכל הגוף בל יתפשט עד הלב:

ויראו צדיקים - ויוסיפו ליראה השם.

וייראו. יוסיפו יראת ה׳‎:

ויראו צדיקים, אחר שהיה בזה עונש השגחיי מדה כנגד מדה, שדואג שהיה השליח של שאול לפגוע בכהני ה' אמר על עצמו עתה שהיה שליח מאתו להרוג את משיח ה' שנית שהוא שאול, ואמר כי אחזני השבץ שהוא חטא הריגת הכהנים לבושי תשבץ כקבלת חז"ל, והוא נהרג ע"י דוד שבסבתו הרג את הכהנים, הנה הצדיקים שיראו זאת ייראו מה', בראותם השגחתו ומשפטו, ועליו ישחקו ויאמרו בשחוק:

ועליו. על דואג ילעגו:

יעז בהוותו. מתגבר היה ברשעו:

הנה הגבר. שלא שם אלהים מעוזו ראו אחריתו:

ומה הוא השחוק שעליו ישחקו הוא אמרם הנה הגבר כו' והוא כי יאמרו בראותם מפלתו הנה לפנינו הגבר אשר לא ישים אלהים מעוזו כו' יעז בהוותו בזה שחשב לו יהיה עוז ע"י הותו בהלשנותו כלומר ראו נא מה היה סופו ובזה ייראו פן יקרם כמוהו ויכשירו מעשיהם:

יעוז. תחזק:

בהותו, ענין שבר :

הנה - ויהיה דואג למשל ויאמרו הנה הגבר שבטח על עשרו.

הנה הגבר. יאמרו בלעגם הנה זה הגבר אשר לא שם את אלהים חזקו ובטחונו ראו מה עלתה בו:

מעוזו. בוא"ו עם הדגש:

הנה הגבר אשר לא ישים אלהים מעוזו, רק יבטח ברוב עשרו, שחשב שעי"כ יעשרנו שאול, ומה היה סופו יעז בהותו, דבר שרצה לעוז על ידו זה היה הותו ושברו, שחשב שימצא עי"כ עוז אצל דוד ומצא הוות ושבר:

מעוזו. בוי"ו עם הדגוש:

וטעם יעוז בהוותו – כאשר אמר: הוות תחשוב לשונך.

יעוז בהותו. היה מחזק עצמו במה שדבר הוות על כהני נוב כי בזה מצא חן בעיני שאול:

בהותו. בעריצתו וברעתו:

ואני. הנרדף עתה בידך אהיה כזית רענן בבנים ובבני בנים בבית הקב"ה:

ואני כזית רענן. הרשע יבול כנבול עלה ואין לו תקוה ואני אנצל מלשונו ואהיה כזית רענן שכל השנה עלה זית רעננים ולחים:

ואני כזית רענן כו' הנה אמרתי שע"י מפלת דואג הוא טוב לעולם כי יראו צדיקים וייראו שיקנו יראת שמים ואם יאמר איש למה ייחסתי הדבר אל זולתי ולא אל עצמי שע"י מפלת דואג אירא ואקנה כשרון יותר ולא אבא להרהר אם יחיה ויתמיד טובו לז"א ואני כזית כו' לומר מה שלא אמרתי שגם אני אקנה יראת שמים יתירה תחת מה שהיה אפשר לי להרהר הלא הוא כי אני אצ"ל שלא אהרהר על הדבר כי אם אדרבה ואני כזית רענן שהזית ידוע שטעמו מר והוא רענן ומפריח תמיד כך אני בבית אלהים והוא כי צדיקים בעה"ז דומים לאילן נטוע במקום טהרה הוא בעולם העליון במקום שורש הנשמה הנקרא בית אלהים לא אירא שאיבש מלחלוחית הפרחתי בהרהורי לבב כי הלא ע"י מרירות יסורין כזית בטחתי בחסד אלהים הוא חסד של מדת הדין שאני סובל יסורין שהוא חסד עולם ועד כי יסורין מקנים עה"ב כנודע שלא בלבד אבטח להיות בן הע"ה כי אם עולם ועד שהוא גם עזר מן עולם זה ועד הוא ע"ה ואמר כזית מה זית מקיץ גם חורף עלהו לא יבול כן ימי טובה כימי צרה לא אמוט ע"י שאטעם מרירות רוגז ולא אתפרד משרשי. או יאמר הנה שאלתי מפלת דואג והנה לא על שמיצר אותי אני חושש כי גם אני איני חפץ במנוחת ואושר העה"ז להיות שלו בביתי ורענן בהיכלי כי הנה די לי שאני כזית רענן בבית אלהים במקום שאני נטוע למעלה כי מה שבטחתי שאני כזית רענן במקום שאני נטוע למעלה במקום טהרה הוא בחסד אלהים הוא מדת הדין שעלי שהוא לי חסד מה שמתנהג עמי בתואר שם זה בו בטחתי שאני כזית רענן עולם ועד ושעור הכתוב ואני כזית כו' בטחתי בחסד אלהים שיהיה רעננותי עולם ועד מה שאני כזית רענן בבית אלהים:

רענן. לחה ורטובה:

ואני - שתול בבית השם בעבור היות דואג נעצר, על כן אמר: ויסחך ושרשך מהבנין הכבד. והטעם: להכרית השורש ומבנין הפעול להפך.

ואני. אבל אני אהיה נשרש בבית אלהים כזית רענן כי אני בטחתי בחסד אלהים עולם ועד ואינני כדואג:

ואני כזית רענן בבית אלהים. אפשר לומר שראה ברוה"ק דיואש הסתירוהו בבית המקדש ועי"ז לא כלה זרעו וזכה לזה בעבור הברכות שברכו הזקנות לרות כשארז"ל ואפשר לרמוז ואני כזית רענן בבית ר"ת ברכו רמז הרומז לזקנות שברכו לרות:

ואני דומה כזית רענן, המושרש במקום אחד, כן אני מושרש בבית אלהים, לא כדואג שישב אז נעצר בבית ה' ושרשו נטוע במקום טומאה, וכמו שהזית הוא רענן תמיד ועלהו לא יבול כן בטחתי בחסד אלהים עולם ועד, כי הטוב שיגיע לאדם מצד מעשיו וזכיותיו אינו בטוח שיתמיד לעולם כי ישתנה בהשתנות מעשיו, אבל הטוב הבא מחסד אלהים שלא עפ"י המשפט כפי המעשים טובים, הוא יהיה לעולם כי חסד ה' לא תשתנה, ודוד קבל מלכותו מצד החסד כמו שיתבאר באורך בסי' פ"ט:

בבית אלהים. לפי שהיה נעצר לפני ה': כי אני בטחתי בחסד אלהים. ולא הוא כי הוא בוטח בעשרו:

כי עשית. כשתעשה לי זאת וכלפי הקב"ה אמר מקרא זה:

אודך. כי עשית זה המשפט וברוח הקודש אמר זה כי האל ית' יקח משפט מדואג:

וראה נא איך אני חפץ ביסורין שהיא מדת אלהים כי הנה אודך לעולם כי עשית לי חסד אלהים הנז' שהוא שנתת לי יסורין ולא בלבד אשר עשית והבאת עלי מאליך כי אם גם ואקוה שמך של אלהים הנז' שיבואו עלי יסורין המיוחדין לשם אלהים אקוה אותם כענין בואו אחי כי טוב הוא לי אך לא שיהיו היסורין נגד מבקשי נפשי מריב לשונם כי יהפכו ללענה משפט רק נגד חסידיך שאדרבה ינחמוני ויחזיקוני בל אקוץ בם. או יאמר אודך כו' ענין נותן הודאה על העבר וצועק על העתיד לבא כאמור במשנה וזהו אודך לעולם על העבר כי עשית ואקוה שמך שעזרני עד כה שכן יעשה להבא ולא שאני כדאי רק ששמך זה שהוא דין עכ''ז הוא טוב נגד אשר הם חסידיך באופן שבין אם תעשה או תחדל לא אקפיד כי איני גוזר אומר שודאי תעשה לי כן רק שלחסידיך גם שם אלהים טוב להם. או יאמר הנה אודך לעולם שם אלהים הנז' כי עשית המיוחד לך שהבאת עלי צער ויסורין ועוד אני מקוה כי שמך זה יהפך לי לרחמים כאשר היסורין קבלתי על ידו כן אקבל הטוב בשם אלהים כדרכו יתברך לחסידיו להפך להם מדת הדין למדת רחמים וזהו ואקוה שמך כי טוב ומטיב הוא כי גדר טוב הוא שמטיב כנודע הוא נגד חסידיך שהוא. שמהפכים מדת הדין לרחמים כן אזכה להיות אני מגדרם:

אודך - כי עשית משפטי מדואג.

עשית. כאשר שאלתי:

אודך לעולם כי עשית, ר"ל שאתן תמיד הודאה על העבר, כי נסי ה' מתמידים וע"כ אתן תמיד הודאה חדשה על הטובה שעשה לי, וזה נגד מ"ש ואני כזית רענן בבית אלהים וגם ואקוה שמך כי טוב לעשות חסד בעתיד נגד חסידיך, שהם המוכנים אל החסד, וזה נגד מ"ש בטחתי בחסד אלהים עולם ועד:

ואקוה. ולעולם אקוה שמך ואודיע נגד חסידיך כי טוב עשית:

ואקוה שמך - שתעשה לו כמעשהו, שתנקמני ממנו.

ואקוה שמך. אשר תעשה עמדי עוד חסד כי הלא טוב אתה נגד חסידיך ולזה אקוה אשר גם תטיב לי בחסדך:

ואקוה. הוי"ו פתוחה שהמלה עתידה:

ויאהל אברם ויבא וישב באלוני ממרא אשר בחברון. היה ראוי לומר ויבא ויאהל וישב. לא ויאהל ויבא. אלא ויאהל הוא כמו הסעת האהל. ודומה לזה כמו ושרשך מארץ חיים (תהלים נב ז). והוא עקירת השרש. כך זה ויאהל עקירת האהל שנסע מביתו ובא באלוני ממרא ויבן שם מזבח לה'.

4104 / (תהלים נב,ז) / ושרשך
אישרציני"ר / esraciner / לעקור
הגרסה שבדפוסים היא כפי הנראה שחזור מאוחר.