Commento su Salmi 52:7

ד״א לפי שאמר פרעה הרשע מי ה׳, לפיכך סוס ורוכבו רמה בים, מ״י י״ם למפרע. וכן שמו של פרעה הפרע, זה שאמר יתרו כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות יח יא) בדבור שאמר מי ה׳ בו נפל, כן יאבדו כל אויביך ה׳, ארורים הם הרשעים שבזמן שהקב״ה נותן להם גדולה מיד מחרפין ומגדפין, פרעה נתגאה ואמר מי ה', ונבוכדנצר אמר ומאן הוא אלה די ישזבינכון מן ידי (דניאל ג טו), סנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם (ישעיה לו כ), חירם אמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיה יד יד), לכן יפלו בנופלים (ירמיה ו טו), אבל צדיקים שבישראל כל מה שמתגדלין, ענוה מתוספת להם, אברהם אמר ואנכי עפר ואפר (בראשית יח כז), משה אמר מי אנכי (שמות ג יא), ונחנו מה (שם טז ז), דוד אמר ואנכי תולעת ולא איש (תהלים נב ז), לכך נאמר ואת דכא ושפל רוח (ישעיה נז טו).

יתצך. ל' נתיצה:

גַּם אֵל יִתָּצְךָ לָנֶצַח: וא"ר יצחק מאי דכתיב חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע ימות דואג אמר לו חיל בלע ויקיאנו אמר לפניו מבטנו יורישנו אל וא"ר יצחק מאי דכתיב גם אל יתצך לנצח אמר הקב"ה לדוד ניתי דואג לעלמא דאתי אמר לפניו גם אל יתצך לנצח מאי דכתיב יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה אמר הקב"ה לימרו שמעתא בי מדרשא משמיה אמר לפניו יחתך ויסחך מאהל ליהוי ליה בנין רבנן ושרשך מארץ חיים סלה וכו':
(סנהדרין קו ע"ב)

גם. כמו שאתה נתצת משפחת הכהנים מאהל ה' כן יתצך האל ויסחך מאהלך שלא ישאר לך זכר:

גם אל יתצך לנצח כו' אמר אצ"ל מדת אלהים או מדת ה' כי אם גם אל שהוא מדת חסד יתצך ויסחך מאהל הוא בית המדרש כד"א זאת התורה אדם כי ימות באהל ופירשו ז"ל על בית המדרש ויתכן רמז מאמרם ז"ל ששיכח הב"ה את תורתו ממנו וגרשוהו מבית המדרש וזהו יחתך שהוא ע"י השכחה שנשאר ניחת ונכנע ועל ידה ויסחך מאהל ובהעבירך ממנו יהיה מקום להשתרש מארץ חיים סלה כי עץ חיים אין אתו כי נעקר מן שרשו וזהו ושרשך כו' ואם יאמר איש הלא טוב היה לבקש עליו רחמים שיחיה אולי ישוב אל ה' והוא יתברך לא יחפוץ במות רשע כי אם בשובו ולא עוד אלא שאמרתי שגם אל הוא מדת חסד יסכים לנותצו לנצח כו':

יתצך. מלשון נתיצה והריסה:

יחתך. ענין לקיחה, כמו היחתה איש אש בחיקו, והוא מבנין הקל או הכבד

גם אל - בעבור היותו נעצר לפני השם, על כן אמר: יחתך השם ויסחך מאהלו.

גם אל. כמו שעל ידך נתץ שאול כהני נוב כן גם אותך יתצך האל:

גם אל יתצך לנצח, הוא מה שנהרג ונתץ בנין גופו, יחתך ויסחך מאהל, הוא איבוד כבודו, שעד עתה היה בין יושבי אהל ה' שהוא בין הסנהדרין כמ"ש חז"ל, ועתה נתן את רשעים קברו, ושרשך מארץ חיים, הוא אבוד נשמתו ושרשו מארץ החיים העליונה, סלה, סיום הענין:

יחתך. לשון שבירה:

גַּם אֵל יִתָּצְךָ: יתיב רב כהנא קמיה דרב יהודה ויתיב וקאמר הא מתניתין כדתנן א"ל כנה יתיב ההוא מרבנן קמיה דרב כהנא ויתיב וקאמר גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה א"ל כנה תרתי למה לי מהו דתימא ה"מ מתניתין אבל בקראי אימא לא מכנינן קמ"ל:
(שבועות לו ע"א)

ושרשך. יעקר שרשך שלא ישאר לך ובביתך שרש וזהו מארץ חיים כי כולם ימותו או פירושו מעולם הבא:

לנצח. לעולם:

ייסחך, כמו בית גאים יסח ה' :

ושרשך מארץ חיים סלה - כאשר שרשת משפחת אחימלך.

מאהל. מביתך:

ויסחך. ויעקרך:

יחתך. ה' יקחך:

יחתך. מלשון חתת ושבר כמו ואל תחת (יהושע א׳):

סלה - באמת דרך תפלה, או ברוח הקודש.

ושרשך מארץ חיים. ועד עולם מבלי חזרה:

ושרשך. ישרש אחריך לעקור כל השרשים דיראריצינע"ר בלע"ז:

יסחך. ענין הריסה:

ויסחך. ענין הריסה ועקירה כמו בית גאים יסח ה׳ (משלי ט״ו:כ״ה):

ויאהל אברם ויבא וישב באלוני ממרא אשר בחברון. היה ראוי לומר ויבא ויאהל וישב. לא ויאהל ויבא. אלא ויאהל הוא כמו הסעת האהל. ודומה לזה כמו ושרשך מארץ חיים (תהלים נב ז). והוא עקירת השרש. כך זה ויאהל עקירת האהל שנסע מביתו ובא באלוני ממרא ויבן שם מזבח לה'.

4104 / (תהלים נב,ז) / ושרשך
אישרציני"ר / esraciner / לעקור
הגרסה שבדפוסים היא כפי הנראה שחזור מאוחר.