Commento su Salmi 59:6

הקיצה לפקד כל הגוים. ואת הרשעים שפוט כמשפטי הגוים ועליהם אל תחון:

ואתה פסוק זה אינו נקשר לא לפניו ולא לאחריו אא"כ נפרש אותו לעתיד אמר דוד כשראה שהיו רודפים אחריו בלא חטא ועון וראה שאין בשופטי ישראל שיאמרו לשאול כי שלא כדים עושה והיו מחניפים לשאול, אמר לא אראה שיהיה אותו הדור זכאי עד לעתיד לבא שהקב"ה יכלה הרשעים כי עתה הוא מאריך לרשעים והנה הוא כישן שאינו רואה מעשיהם לפיכך אמר הקיצה לפקוד כל הגוים כי אז יכלו הרשעים מכל הגוים ויעבדו את ה' הנשארים שכם אחד ולא יהיה חונן עוד כל ביגדי און ולא יאריך אפו:

ואתה ה' כו' מה שאמרתי שאיני מבקש רק הערה מה להצילני ולא שתמית אויבי הלא הוא כי חביבין ישראל לפניך כי הלא ואתה ה' אלהים של כל הצבאות ועל כל זה לא תכנה שמך רק על ישראל סבא ליקרא אלהי ישראל וזהו ואתה ה' אלהים צבאות אלהי ישראל ואם תאמר נא ה' כי הלא לא יבצר היות התעוררות מה על מה שעושים לי ואם כן מהערת מה שאמרתי עורה לקראתי תבא גם הקצה ולא תשוב ריקם מלעשות בהם משפט ואיך תבקש הצלה לי בלבד הנה התיקון הוא כי הקיצה שהיא הקצה שלמה לפקוד כל הגוים שהם עוברי רצונך והוא על דרך מאמר הכתוב שפוך חמתך אל הגוים וכו' לומר אם יש על ישראל חמה שפוך אותה על הגוים אשר לא ידעוך ועל דרך שסידרו לנו תפלת הימים הנוראים ובכן תן פחדך כו' לומר אם היום הוא נורא והיה פחד תנהו על כל מעשיך שייראוך כל המעשים הם האומות עובדי כוכבים ועל דרך זה הוא אומר פה אם הערה שאמרתי עורה לקראתי תרגז רוגזך על שאול וסיעתו הקיצה לפקוד כל הגוים שהוא גדר גדול מהערה ושפוך עליהם התעוררות רוגזך כי ישראל אם פעם אחד יחטאו לך פעמים אחרות עושים רצונך אך הגוים עובדי כוכבים אל תחנם כי הם בוגדי און סלה וזהו אל תחון כל בוגדי און סלה כי תמיד בוגדים בך בפסילי אלהיהם:

ואתה - טעם אלהים צבאות – כי אתה אלהי צבאות מעלה בשמים ואלהי צבאות מטה, שהם ישראל.

הקיצה. ר״‎ל כמו שאתה מעורר עצמך לפקוד את העובדי גילולים כן אל תתן חנינה לעולם לאלו הבוגדים מישראל העושים און:

ואתה ה' אלהים, צבאות. בפסיקתא דספר תהלים יש פסיק בין אלהים לצבאות וכן מצאתי בס"א כ"י ישן יותר מג' מאות שנה ונסחא זו ערבא עלי מהטעם שאכתוב במזמור פ"ח אצל חסין, יה:

ואתה, באשר החליט בדעתו אז לברוח, והוא היה עד עתה שר צבאות ישראל ללחום עם הפלשתים, מוסר צבאותיו אל ה' שהוא יהיה עתה שר צבא ישראל וילחם מלחמותיהם, וז"ש ואתה ה' אלהים צבאות מצד שאתה אלהי ישראל ומשגיח עליהם, הקיצה לפקוד כל הגוים הבאים להלחם על ישראל תהיה אתה הפוקד החיל כנגדם (כי אנכי אברח מן הארץ), ובכל זה אל תחון כל בוגדי און, אל תחון גם את שאול ואנשיו הבוגדים להרגני, שתציל את ישראל מאויביהם והם יאבדו במלחמה, כמ"ש או ה' יגפנו וכו' או במלחמה ירד ונספה, סלה סיום הענין:

אל תחון כל בוגדי און - באי זה גוי יהיו.

כל הגוים. בס"ס כל במאריך ובמקף וכבר כתבתי מזה סוף פ' ראה: