Commento su Salmi 61:20

נגינת. אף על פי שהוא בפת"ח אינו סמוך אלא הוא כמו נגינה בה"א: והמזמור הזה אמרו דוד כשהיה גולה ובורח מפני שאול, או אמרו על לשון הגלות:

למנצח כו':

נגינת. שם כלי נגון:

למנצח, במזמור זה רחש לבו דבר טוב, ויאמר כי בין בהיותו נרדף מפני שאול על צורי היעלים, ובין בעת הצלחתו שהגיע למלכות, אחת שאל ואחת בקש שישב תמיד בבית ה' לעבדו, כמ"ש למעלה (כ"ז) אחת שאלתי מאת ה' וכו' שבתי בבית ה' כל ימי חיי ונחלק לב' חלקים, חלק א' מה שהיה בימי עניו, וחלק ב' על ימי הצלחתו:

שמעה. הפסוק כפל ענין במלות שונות:

הנה יראה מרז"ל כי על גלות החיל הזה ידבר ויתכן שהם דברי בני ישראל הדואגים על הגלות עודם בארץ ואומרים הנה עתה עודני בארצי המוכנת לקבלת התפלה אבקש מלפניך ואומר שמעה אלהים רנתי כו' והוא ענין מאמרנו על פסוק והיה טרם יקראו כו' והוא שני ענינים גדולים בקבלת התפלה א' ענין רבי חייא ובניו שכשאמרו משיב הרוח ונשב זיקא מוריד הגשם ואתא מיטרא שהוא כי טרם שאלת המטר באמצעיות כ"א בשלש ראשונות עודנו מספר שבחו של מקום וזהו טרם יקראו שאתן להם שאלתם כ"א שעדיין הם בשלש ראשונות שהן שבח לה' ואני אענה כענין משיב הרוח ונשב זיקא והדבר הב' הוא כי לפי זה כשאחרי כן מתחילים לשאול ומשלימים התפלה עד תומה היה ראוי שלא יטה אזנו להיות שומע דבריו כיון שכבר נענה אמר כי כ"כ אתענג ואשתעשע בשמוע דברי פיכם שעם שטרם תקראו אתם נענים עכ"ז מה שעוד הם מדברים עד סוף התפלה ואני אשמע וענין זה אפשר הוא כוונת הכתוב והוא כי הנה ארז"ל על פסוק בשמך ירננו אין רנה אלא קלוס כמה ד"א קול רנה וישועה כו' הנה למדנו לפי זה כי פסוק לשמוע אל הרנה ואל התפלה הוא אל הקילוס שבג' ראשונות שהם קילוס ושבח לה' ואחר כך ואל התפלה הם האמצעיות שהם שאלה וע"ד זה יאמר שמעה אלהים רנתי הוא הקילוס שקודם השאלה כר' חייא ובניו שאמרו משיב הרוח ונשב זיקא ואח"כ אל תמנע מהקשיב דברי התפלה עם שכבר עניתני כ"א הקשיבה תפלתי שהוא ענין עוד הם מדברים ואני אשמע כמדובר:

שמעה, האזינה. הרינון והקינה הוא עקר אצלו, וע''כ אמר עליו לשון שמיעה כמ''ש ישעיה (א' י') ובכ''מ :

שמעה אלהים רנתי - נגינת פיוט, והעד שהא סמוך שהוא נקוד בפתח.

שמעה אלהים רנתי הקשיבה תפלתי. כמ"ש בגמרא במקום רנה שם תהא תפלה. מפרשים:

שמעה אלהים רנתי, הוא מה שמקונן בעת עניו בחלק הא' האזינה תפלתי, מה שמתפלל בימי הצלחתו בחלק הב': (חלק א') מקצה הארץ, בעת שהייתי בורח מפני שאול יושב מתחבא בקצה א"י, משם אליך אקרא בעטף לבי מרוב הצרות, בעת אשר תנחני בצור ירום ממני, שהוצרכתי לעלות על צורי היעלים הרמים להתחבאות שם, ואתה תנחני שם, יען כי היית מחסה לי, ולכן העלתני על צורים רמים מפני אויב, ואז אליך אקרא אגורה באהלך עולמים, היה עיקר תפלתי לא על הצלחת הזמן רק שאוכל לגור עולם באהל ה' ולחסות בצל כנפיו סלה סיום הענין: (חלק ב') כי, מעתה יספר כי גם אחר אשר נתת ירושת יראי שמך, ר"ל אחר שנתת לי המלוכה שהבטחתני שיהיה ירושה לזרעי בעת שיהיו יראי שמך, כמ"ש אם ישמרו בניך בריתי וכו' גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך, גם בעת ההיא שמעת לנדרי, הנדר שלי אמר אלה הדברים (יציין את הנדר כעצם מופשט מדבר בעד המלך):

שמעה רנתי - בגלוי ותפלתי בלב, כנגד חנה.

מקצה הארץ. אף ע"פ שאני רחוק מאנשי שאני משלח על אויבי למלחמה:

מקצה הארץ. אם על דוד, מארץ פלשתים ששהיה גולה שם. ואם על הגלות קורא כל אחד מישראל מארצו' הגלות:

מקצה הארץ אליך כו' הנה אמרתי מה שבקשתי ממך כי עודני בארצי המוכנת לקבלת התפלה שטרם אקרא ואתה תענה אל תאמר כי אך כאשר מקצה הארץ כשאהיה מפוזר ומפורד בגלות בקצה הארץ מקום רחוק מארצי המוכנת לקבלת התפלה כי אהיה בארץ בבל אדמה טמאה לא יהיה כן כ"א גם שם אליך אקרא כי עמי אתה אלהים כי בכל גלות שכינה עמהם ולא אצטרך רק קריאה וזה מב' טעמים א' שהוא בעטוף לבי מהגלות שהוא בלב נשבר ועוד כי לא אשאל לבטל הגלות כ"א בצור ירום ממני הוא המלכות המושל בי בגלות שירום ממני כי למה שרוממותו היא לו ממני מצדי כי עונותי רוממוהו למען יהיה לי רצועות מלקות על כן איני מבקש ביטולו כי פורע חובי אני כי אם שתנחני ותנהלני שיקל עול סובלו שאוכל לסובלו. או יהיה שיעור הכתובים כלם כי אומר איש ישראל העתיד להגלות במלכיות שמעה אלהים רנתי כו' על דרך הקודם ומה היא תפלתי ובקשתי הלא היא כי למה אחלה בחלי כבד שאקרא אחרי כן ותרפאני הלא טוב טוב היה תעשה לי מתחלה שלא אחלה והוא כי הנה מעותד אני בעונותי ללכת בגלות מפוזר ומפורד ושם מקצה הארץ אליך אקרא בעטוף לבי כי אז יכנע ואז מזרה ישראל יקבצנו הלא טוב טוב היה לתקן מעתה קודם הגלות שתתיש כח היצה"ר והוא הנודע מרז"ל כי היצר הרע בתחלה נעשה כאורח ועני המחזר ואחר כך נעשה בעל הבית משתרר על האדם ומחטיאו בעל כרחו אחר שהחזיק בו ויתנהו תחת רגליו וזהו בצור חזק הוא היצה"ר שירום ממני שמשפילני להיות אני כאורח וירום עלי לעשות בעל הבית מי יתן ובו תנחני שלא ירום עלי או בצור ירום והוא ממני מקרבי תנחני עם היותי בצור ההוא תנחני בדרכיך:

בעטוף. מלשון עטיפה ולבישה:

בעטף לבי. מורה על רוב הצרה, כמו בהתעטף עלי נפשי תפלה לעני כי יעטוף :

מקצה הארץ - שהוא רחוק מאהל ה' או הוא הטעם אע"פ שאני בקצה הארץ שהוא מקום שפל, בצור ירום ממני. והטעם: שיהיה רם ממני שם תנחני.

מקצה הארץ. כשהיה נלחם עם ארם אמר כשאני בקצה הארץ רחוק מא״‎י כאשר לבי מעוטף בצרות אקרא אליך שתנחם אותי:

אליך אקרא בעטף לבי. עליהם ועל מה אני קורא לך שתנחני בצור שהוא רם וחזק ממני:

בעטף לבי. רבוי התפלה בצרה תקרא עטיפה:

בצור ירום ממני. ר״‎ל שאנצח מלכים החזקים ממני:

בצור. בצור שהוא רם ממני שלא אוכל לעלות שם:

תנחני. אתה שם והצור הוא א"י, אם על דוד אם על גלות:

כי. פעמים רבות היית מחסה לי לפיכך אליך אקרא:

כי הנה אם היית מחסה לי מיצה"ר לא הייתי גולה תחת מלך מהמלכיות כי היית לי מגדל עוז מפני אויב באופן הייתי נצול משעבוד מלכיות:

כי - ותמיד היית למגדל עז על כן אתאוה אגורה ולהיותי חוסה בצל כנפיך באמת.

כי היית. מעולם היית מחסה לי כמגדל חזק:

כי היית מחסה לי. שהצלתני מכמה רודפים מגדל עז מפני אויב עיקרי והוא דומה שקטרג הרבה על דוד והקב"ה כביכול יצא לטעון כנגדו וזיכהו לדוד המלך ע"ה כמ"ש בהקדמת הזהר הקדוש. א"נ אפשר במ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה דמי שנגזר עליו איזה גזירה רעה איזה זמן קודם יעזוב הלימוד ע"ש וז"ש כי היית מחסה לי שלא להניח הלימוד ואדרבא הייתי מתעסק בהלכות חמורות וז"ש מגדל עז כי עז היא התורה ולהלכתא גברוותא קורא מגדל עז והוא אומרו כי היית מחסה לי שיכולתי ללמוד ואדרבא נתעסקתי במגדל עז הלכות המאוששות מפני אויב שידע שלא נגזרה גזרה רעה כיון שאני לומד ומחדש וז"ש אגורה באהלך עולמים שיאמרו דבר שמועה מפי ושפתותיו רחושי מרחשן. והנה לפום ריהטא צריך להבין שראיתי כתוב משם הרב עיר וקדיש מהר"ר יעקב צמח ז"ל במ"ש רז"ל דבעבור שאמר אליהו הנביא זכור לטוב כי עזבו בריתך בני ישראל א"ל הקב"ה חייך שתמצא בכל ברית מילה שיעשו בני והקשה הרב ז"ל דמה עונש הוא זה ותירץ דהעונש הוא דבזמן שהוא למטה במילות מאבד החידושים שמתחדשים במתיבתא דרקיעא עכ"ד והנה כי כן זה שאומרים שמועה מפיו מה שכר הוא זה דשפתותיו דובבות והרי אם אדם גדול דזוכה לישב במחיצת הצדיקים בג"ע בעוד דשפתותיו דובבות הוא מפסיד החידושים שמתחדשים במתיבתא דרקיעא ומי לא עסקינן שאומר כמה וכמה הלכות שאומרים משמו בכמה מקומות. והדבר פשוט וכמעט לא היה צריך הכתוב לזה דהצדיק הזוכה דנפשו רוחו ונשמתו למקומתם במושבותם מדושני ענג האי דישנ"א במתיבתא דרבנן. כשאומרים שמועה מפי הצדיק נר"ן אל מעונתם ירבצון כסדרן והלכתן. ונוסף על זה כי הגוף אשר בקבר כשאומרים שמועה מפיו יבא לו רוח חיוני ושפתותיו דובבות החידוש ההוא והכי דייקי רבנן לומר שפתותיו דובבות בקבר לומר דענין זה הוא בגוף אשר בקבר. וכן כתבו התוספות ביבמות דף צ"ו ע"ב וז"ל אגורה באהלך עולמים כשנשמתו בישיבה של מעלה שפתותיו נעות בקבר כאלו מדברות נמצא שבשעה אחת דר בשני עולמים עכ"ל ודברינו בכלל דבריהם. ועל דברי הרב מהר"י ז"ל שהבאתי יש לשאת ולתת בדבריו ואכמ"ל. וזה רמוז בקראין אגורה באהלך עולמים בשני עולמים דהיינו שפתותי דובבות נר"ן על מכון שבתם וז"ש אחסה בסתר כנפיך והרי הם בשני עולמים וכמ"ש התוספות ז"ל:

אגורה באהלך עולמים. זכני בעה"ז ובעולם הבא:

אָגוּרָה בְאָהָלְךָ: דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים וכי איפשר לאדם לגור בשני עולמים אלא אמר דוד רבונו של עולם יאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר וכו':
(בכורות לא ע"ב)

עולמים. זמנים ארוכים:

וגם ע"י כן אפילו חירות ממלאך המות היה לי אם היית מחסה לי מיצה"ר כי אגורה באהלך הוא העוה"ז ב' עולמים ולא אראה מות כי אין המות לי אלא מהיותי תחת חלאת טומאת זוהמת נחש משא"כ אם תהיה מחסה לי מהיצה"ר כי אגורה באהלך הוא העוה"ז עולמים שאגור בשני עולמות כאחד כי עודני באהל שמיך הוא העוה"ז שתחת השמים הנקראים אהל כמה ד''א וימתחם כאהל לשבת שהוא כאדם הראשון טרם יחטא שהיה בשני עולמים כאחד חי בגן עדן חירות עדיין ממלאך המות ואל תאמר נא אלהי אולי יקרני כאדם שחטא ויצא מצל כנפיו יתברך כי בעונו נסתלקה שכינה לרקיע ראשון כמ"ש ז"ל לזה אני נודר להכשיר מעשי עד שאחסה בסתר כנפיך סלה.

אגורה. וכ״‎כ אגורה באהליך עד עולם להיות נסתר בו מפני האויב והוא ענין מליצה:

אגורה באהלך עולמים אחסה בסתר. הביתי"ן רפי"ן:

אָגוּרָה בְאָהָלְךָ: ורבי יוחנן מ"ט קפיד כולי האי דאמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים אלא אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר וכו':
(יבמות צו ע"ב)

ואהלך. הוא בית המקדש ואם על דוד אהל מועד:

אחסה וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

אָגוּרָה בְאָהָלְךָ: ורבי יוחנן מאי כולי האי דבעי דימרון שמעתא משמיה דאף דוד ביקש עליה רחמים שנאמר אגורה באהלך עולמים אחסה בסתר כנפיך סלה וכי עלתה על דעתו של דוד שיהא חי וקים לעולמים אלא כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אזכה שיהו דברי נאמרין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וכו':
(שקלים ז ע"ב)

נתת ירושת יראי שמך. החזרת ערי ירושתם על ידי:

כי אתה שמעת. עבר במקו' עתיד וכן נתת והנדרים הם שהיה נודר דוד בהיותו גולה אם ישיבנו ה' יתב' אל א"י בשלום, ואם על הגלות גם כן שנודרים נדרים אם יעלם השם מהגלות:

ואל יקשה לפניך עשות חירות משעבוד מלכיות וממלאך המות על נדרי זה כי אין זה לך חדש עמדי כי הלא אתה אלהים שמעת לנדרי כאשר וידר ישראל נדר לאמר והחרמתי קדש את עריהם שהיה יושב הנגב צד מא"י ועל ידי הנדר נתת ירושת האבות הם יראי שמך ואומרו לנדרי לרמוז שגם נדר עתיד כענין יריחו ששמע לנדר העתיד אחר הכבוש ועליו הקדמת ונתת כו' וזהו מעין חירותנו משעבוד:

לנדרי. מצייר את הנדרים כעצם מופשט, מדבר ואומר, ימים על ימי מלך תוסיף, עד כן אזמרה שמך :

כי - למ"ד לנדרי נוסף כמו השלישי לאבשלום. והטעם: שנדרתי נדר אם תמלא שאלתי לשכון באהליך.

שמעת. מעולם שמעת לנדרי אשר נדרתי בעת הלחמי מול האויב כי נתקבל ברצון ונתת ארץ האויב להיות ירושת ישראל יראי שמך:

ירושת יראי שמך. אוהל מועד או בית המקדש הוא ירושת יראי ה' ונחלתם כלומר תתן ה' מתנה שאגור באהליך שהוא ירושת יראי שמך:

וטעם נתת ירושת – שאדור בארץ ישראל שנתת ירושה ליראי שמך.

ימים על ימי מלך תוסיף. אם נגזר עלי למות בחור הוסיף ימים על ימי עד ששנותי יהיו שבעים שנה כמו שני דור ודור:

ימים. אם על דוד אמר אמר זה על עצמו כי נמשח היה למלך ויתפלל על עצמו שיאריך יהיו ויוסיף לו ימים על הקצובים לו, ואם על הגלות:

ועל חירות ממ"ה כבר עשית כיוצא בזה כי ימים על ימי מלך דוד תוסיף שדוד מלך ישראל חי וקיים חירות ממלאך המות על מה שהיו לו שנותיו שבעים שנה שהוא כמו כל דור ודור שימי שנותם כך:

ימים - הטעם שתבקש שתחיה שנים רבות שישב בבית השם לעבדו, כנגד עולמים.

ימים. לזה גם עתה שמע לי ותוסיף ימים על הימים שאני בהם עתה ולא אמות ביד האויב ושנותי יהיו כשני כל הדורות והם שבעים שנה:

כמו דר ודר. ברוב ספרים מדוייקים שניהם חסרים וא"ו וכן נכון כפי המסורת דמזמור קמ"ה:

ימים על ימי מלך תוסיף, אם תוסיף ימים על הימים הקצובים למלך לחיות, ומוסיף לאמר שנותיו כמו דור ודור, אם תאריך ימיו כ"כ, עד שכל שנה ושנה שקצוב לו לחיות יתארך כמו דור שהוא שבעים שנה, עד שאם קצוב לו לחיות עוד עשר שנים, יחיה עשר דורות שהם עשר פעמים שבעים, אני נודר כי ישב עולם לפני אלהים, שגם אם יחיה לעולם ישב תמיד לפני אלהים, יתמיד לשבת באהל ה' ולעבדו, חסד, ר"ל שישב לפני אלהים אשר מן והכין חסדו ואמתו לנצור את המלך, שלא ינצרוהו אנשי חיל ושומרי הסף רק חסד ה' ואמתו המה ינצרוהו, כמ"ש שבתי בבית ה' כל ימי חיי וכו' כי יצפנני בסוכו וכו', כ"ז דברי נדריו, עתה יאמר המשורר כן אזמרה שמך לעד, כפי דברי הנדר כן אזמרה שמך לעד ע"י שאשלם נדרי בכל יום ויום, שאשב בכל יום בבית ה' ושם אזמרה שמך ואהללך תמיד:

המלך. הוא מלך המשיח:

וטעם תוסיף – כמו יראת ה' תוסיף ימים רק התי"ו לנכח השם.

מלך. על עצמו אמר וכן כי אין המלך יוכל אתכם (ירמיה ל״‎ח) וצדקיה אמר על עצמו:

כמו דור ודור. שני דורות:

ישב. המלך לעולם לפני אלהים:

יֵשֵׁב עוֹלָם רבי מכבד עשירים ר' עקיבא מכבד עשירים כדדרש רבא בר מרי ישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרהו אימתי ישב עולם לפני אלהים בזמן שחסד ואמת מן ינצרהו וכו':
(עירובין פה ע"ב)

ישב. כל ימי חייו ישב לפני אלהי' כלומר מתעסק ביראת האלהים ובחכמה:

וגם ע''י שאלתנו זאת יש כבוד אלהים שאם ישאר העולם כך בשעבוד ומיתה יהיו חורבנות ובכל חרבן שכינה הוא שם אלהים מסתלק מן העולם ואלו תעשה שאלתנו ישב עולם תמיד לפני אלהים והוא כבודו יתברך שע"י עזר לנו מיצה"ר הג' דברים שהעולם עומד שבהם נשמר לא יעדרו כי חסד שהוא הא' ואמת הוא תורת אמת שהוא הב' דבר מוכן הוא שינצרוהו:

מן. ענין הזמנה כמו וימן (יונה ב׳):

מן. הכין :

ישב, מן - על משקל צו את בני ישראל ותחסר מלת אשר, כמו עם לבבכם שלם ורבים כמוהו, וככה הוא חסד ואמת מנה שיצרוהו, כמו: וימן ה'.

לפני אלהים. בבה״‎מ מבלי לכת לארץ העמים להלחם בם:

ישב עולם לפני אלהים וכו'. עיין בקונטרס אהבת דוד דף כ"ד ע"ב שהבאתי דברי הרב פרשת דרכים ז"ל במאמרם ז"ל ואני בעניי הוספתי נפך לפי קצורי ע"ש:

חסד ואמת. שהוא עוסק בהם יהיו מזומנים לנצרו:

מן. מנה לו חסדך ואמתך שישמרו אותי:

חסד ואמת. חסדי המקום ואמיתת הבטחתו יהיה מזומן לשמרו מן האויב מבלי מלחמה:

מן. הזמנה כמו (יונה ד׳:ו׳) וימן ה' קקיון:

כן אזמרה. כמו שתטיב לי כן אזמרה שמך להיותי משלם נדרי יום יום:

כן. בעושתך לי זה ששאלתי שאשלם נדרי יום יום בארץ ישראל כן אזמרה שמך על טובות שעשית:

ועל הג' שהוא עבודה אז יהיה עבודה משובחת שלא תהיה על עון כי על כן אזמרה שמך על שלמי נדרי שלא יהיו חטאת ואשם רק נדרים יום יום:

כן - וכמו זה המזמור אזמרה שמך לעד ואשלם נדרי כל היום.

כן. ר״‎ל כמו שאני מזמר כאשר אנצח המלחמה כן אזמר לעד כאשר לא תבוא עלי מלחמה כלל:

לשלמי. הלמ"ד בגעיא:

(ו) כי אתה אלהים כו' הנה כתבנו דרך שכל הפסוקים אלו הם דברי ישראל עוד יתכן שמכאן הם דברי דוד שאומר הנה שאלת עם בני ישראל שעל ידי הכשרון שתהיה עמהם נגד יצרם ויתבטלו שעבוד מלכיות וזה במה שנודרים לחסות תמיד בסתר כנפיך ולא בזולתך אינם מקשים לשאול ועשה להם כאשר אתה אלהים שמעת לנדרי שלהיות מדתך שטרם יקראו תשמע כן שמעת לנדרים שאני הייתי עתיד לידור לבנות בית המקדש שזהו אומרו לנדרי ולא אמר נדרי והוא אשר נשבע לה' נדר וכו' עד אמצא מקום לה' וכו' על כן מאז נולדתי עם שהייתי עתיד להיות נפל נתת לי ירושת יראי שמך הם אברהם יעקב ויוסף והוא הנודע מספר הזוהר כי שבעים שנה שניתנו לדוד משלשה אלה ניתנו משנותיהם:

לשלמי. בעת אשלם נדרי בכל יום אזמר אז לשמך כי מוטב לי לדור נדרים בכל יום עד שלא באה עלי המלחמה מלדור בעת המלחמה שאנצל מן האויב ולנצח אותו:

(ז) ועוד ימים על ימי מלך דוד תוסיף שהיה דוד מלך ישראל חי וקיים על מה שכבר שנותיו הם כמו דור ודור כלומר כשיעור כל דור שהוא ימי שנותינו בהם שבעים שנה כלומר כי גם להם היה מקום לעשות כאשר עשה לי:

(ח) אך מה נעשה שה' חפץ ישב עולם כו' שהוא כי אשר שואלין ודורשין העם המצטערים על הגלות שתנחם בצור ירום מהם הוא היצה"ר שתכניעהו לפניהם באופן שיהיה להם חירות משעבוד מלכיות וממלאך המות לגמרי אי אפשר זה כעת כי הלא ישב עולם לפני אלהים כו' והענין כי הנה שלשה מדות הן חסד לאברהם אמת ליעקב פחד הוא אלהים ליצחק כד"א ופחד יצחק היה לי והנה מה שהוא יתברך חפץ הוא כי ישב עולם לפני אלהים כי יהיה התיישבות העולם על פי שם אלהים שגם בדין נזכה לקיימו שהוא ע"י שאנו בבחירתנו נכניע יצרנו ונעבוד את ה' שהוא על פי מדת הדין מדת יצחק כי חסד ואמת שהם מדת אברהם ויעקב שהוא אם הוא יתברך מכניע יצרנו והוא עושה הכל ולא אנחנו דבר מוכן הוא בעצמו שינצרוהו את העולם ב' מדות אלו כלומר ומה יהיה להחזיק טובה את בני האדם אם לא שיעשו באופן יזכו בדין וישב עולם על פי מדת הדין בהכניע הם את יצרם:

(ט) כן אזמרה שמך כו' אחרי אומרו שישב עולם לפני אלהים שנזכה שאפילו במדת אלהים יתיישב עולם שנהיה כשרים עד גדר שנזכה בדין אמר כי בהיות כן אזמרה שמך לעד שיהיה הזמר לשם אלהים לעד בלי הפסק שלא יהיה הפסק שלא יהיה עוד חרבן וגלות שכינה כ"י שהוא שם אלהים וזה יהיה ע"י שלא יהיה בנו חטא ועון שלא נצטרך להביא קרבנות הבאים על חטא כ"א לשלמי נדרי יום יום. או הוא שמדבר על זמן הבית שהיה נבנה בימי דוד כן אזמרה שמך לעד בלי הפסק שום חרבן בהיות שנכנע יצרנו לבלתי נחטא ויהיה קרבנותינו נדרים ולא על חטאים וזהו לשלמי שהוא בשביל שלמי נדרי ויהיה יום יום כלומר שלא יהיה חרבן באופן שלא יהיה נודר על מנת לשלם כשיבנה בית המקדש כ"א יום יום נופל לשלם כי יהיה בנינו נמשך תמיד:

(ח) ורז"ל פירשו מן בלשון ארמי ולא חשו אל חסרון האל"ף ואמרו שאמר דוד ישב עולם לפני אלהים כלומר על פי הדין שלא יהיו עשירים ועניים כי אם שיתחלק מן השמים לכל בשוה והשיבה רוח הקדש אם כן יהיה חסד ואמת מי יצרם כ"א אין עניים אין עם מי יעשו חסד ועל פי דרכם תאמר רוח הקדש ישב עולם לפני אלהים שיתנהג העולם על פי מדת הדין משיב דוד אם כן יתבטלו שתי מדות חסד ואמת מן ינצרוהו לא ה' ולא ישראל:

(ט) וגם יתבטלו זמירותי על שילום נדרי על חסדים טובים שאתה עושה תמיד כי הנה בהיות כן שיש חסד ואמת אזמרה שמך לעד בשביל שלמי נדרי יום יום: