Commento su Salmi 70:8

לדוד להזכיר. ל' תפלה הוא, כמו ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר (לעיל כ'), וכן בדברי הימים להזכיר ולהודות לה' ובמדרש תהלים ראיתי משל למלך שכעס על צאנו וסתר את הדיר והוציא את הצאן ואת הרועה אחר זמן החזיר את הצאן ובנה את הדיר ולא הזכיר את הרועה אמר הרועה הרי הצאן מוחזר והדיר בנוי ואני איני נזכר כך למעלה מן הענין נאמר כי אלהים יושיע ציון וגו' ואוהבי שמו ישכנו בה הרי הדיר בנוי והצאן כנוס והרועה (זה דוד) לא נזכר לכך נאמר לדוד להזכיר אלהים להצילני:

למנצח. המזמור הזה חברו דוד בעת שהיה בורח מפני שאול או מפני אבשלום והוא הנכון בעבור המזמור הבא אחריו שיוכיח כי בברחו מפני אבשלום חברו כמו שנפרש:

למנצח כו' בגמ' א"ר חסדא משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו צאן וכעס עליהם הסיר את הצאן ואת הדיר ואת הרועה אחר ימים חזר המלך לצאנו התחיל מכנסם ובונה את הדיר ולרועה לא הזכיר אמר הרועה הרי הצאן מתכנסת והדיר בנויה ואני איני נזכר כך אמר דוד למעלה כי אלהים יושיע ציון כו' הרי הדיר בנויה וישבו שם כו' הרי הצאן ואני הרועה איני נזכר למנצח לדוד להזכיר עכ"ל. והנה אחרי דבריהם לא אשנה כי נעמו:

למנצח לדוד להזכיר - נועם פיוט תחלתו כן.

להזכיר. יאמר בו להזכיר את המקום למהר להושיע:

למנצח לדוד להזכיר. אפשר למנצח לנצח המקטרגים לדוד להזכיר דכיון דמזכיר נפלאותיו יתברך ה' מצילו כמ"ש רז"ל בשוחר טוב:

למנצח, קאפיטול זה הוא העתק של סופי החרוזים של סי' מ', וכן התחלת הסימן שאחר זה הוא עצמו התחלת סי' ל"א, כי מזמור זה (שכולל סי' ע' וסי' ע"א) התפלל בברחו מפני אבשלום כי מבואר מדברי המזמור שהתפלל אותו לעת זקנתו, והזכיר שה' עשה עמו נפלאות מנעוריו, ומבקש בל יעזבהו לעת זקנה, לכן צירף אל מזמור זה הסיום של סי' מ' שאמר על נס שנעשה לו בנעוריו בברחו מפני שאול, כאומר שגם עתה צריך הוא לנס כזה, וז"ש לדוד להזכיר, שמזכיר עתה ראשונות שלא ירף ידו ממנו גם עתה, ואחריו לקח שלשה חרוזים ממזמור ל"א שהתפלל ג"כ בברחו מפני שאול וישב במדבר, כי גם עתה ברח אל המדבר:

אלהים להצילני. ימהר להצילנו וחצי הפסוק שהוא כפל ענין יוכיח חסרונו, או יהיה פירושו בלא חסרון, ויהיה פעם חושה למלת להצילני ולמלת לעזרתי, וכמו שכפל הענין כן כפל הקריאה ואמר אלהים ואמר ה':

אלהים להצילני כו' אמר הנה מדת הדין מוכן להצילני ואם כן יאמר נא ישראל איזו הטבה תעשה לי מדת רחמים הלא הוא למהר הדבר וזהו ה' לעזרתי חושה ושעור הדבר אלהים כבר מוכן להצילני לכן אתה ה' לעזרתי חושה:

חושה. מהר:

חושה. נמשך גם על להצילני :

אלהים, חושה - בעבור אחר בתחלה כאילו כתוב: אלהים חושה להצילני, כדרך: נר אלהים נשמת אדם ורבים ככה.

להצילני. מלת חושה האמור בסוף המקרא מוסב גם על להצילני:

אלהים להצילני, מן הבאים להרגני, לעזרתי חושה מיתר רעות:

(א) או יאמר וימשך בו כל המזמור בענין מה שכתבנו מרז"ל בפסוק ראשון כי כל ישעו וכל חפץ בזה הוא על העתיד שהוא ירעה את ישראל כי הוא דוד הוא משיח ויתיישבו הערות רבות שבמזמור והוא כי הנה רז"ל אמרו כי על מלך המשיח נאמר עני ורוכב על חמור כי הוא כעני ואביון תאב אל ישועת ישראל ויש מאמרי רז"ל ידברו על זה כי הוא כעני ומצטער ונחלה על ישועת ישראל. ונבא אל הענין אמר דוד ה' תאבתי ליזכר להיות רועה ישראל לעתיד כאשר ייעד לי הוא יתברך וכמ"ש ז"ל שהיה מצטער על שלא נזכר במזמור הקודם בישועת ישראל כנזכר מרז"ל בפסוק הקודם אמר עתה הנה שתי ישועות אני צריך א' בזמן הזה כנודע שהיה נרדף מאויביו שנית לעתיד לבא בימות המשיח אמר הנה יותר בטוח אני על הזמן ההוא שישועתה לי באלהים יותר מבזמן הזה:

(ב) כי הלא עתה אלהים הוא מדת הדין להצילני ואיני חפץ יהיה מדה"ד המצלת אותי פן תעשה דין באויבי והם ישראל ואיני חפץ רעתם כי בכל צרתם לי צר ואיני רוצה יענשו אישי ישראל על ידי כי גם ענוש לצדיק לא טוב ולכן אני אומר ה' מדת הרחמים לעזרתי כלומר לעזרה לי ולא להצר לאויבי חושה באופן שאויבי לא יסתכנו כי אם שישובו בתשובה כי חפץ אני בתשובתם ולא במיתתם:

יבושו ויחפרו. כפל ענין במלות שונות לחזק הענין כמנהג:

והנה על ידי מה שתחוש לעזרתי לעיניהם שני סוגי אויבי בין מבקשי נפשי חפצי מיתתי בין חפצי רעתי שהוא יסורין ורעה בלי מות שני הסוגים ישובו בתשובה כי הנה יבושו ויחפרו מבקשי נפשי שהם הרוצים במיתתי בראותם פרי חפזון התשועה שבהיותך חש לעזרתי שיבושו ויחפרו בראותם כי ה' עמי וכן יסוגו אחור ויכלמו הסוג השני שהם חפצי רעתי שהיא רעה בלבד:

ויחפרו. מלשון חרפה בהפוך:

יבשו ויחפרו. התבאר (בסי' מ') :

יבושו - כאשר תעזרני מיד יבושו.

יבושו. בראותם כי לא יכלו לי:

מבקשי נפשי. אין דגוש בקו"ף:

יבושו ויחפרו מבקשי נפשי. והיא חלק אלוה והם רוצים להחטיאני אלו יבושו ויחפרו אך מבקשי רעות הגוף אלו יסוגו אחור לבד. ארץ החיים:

יבושו מבקשי נפשי להרגני, יסוגו חפצי רעתי בלב:

יסוגו אחור. ישובו אחור מחשבותם שחשבו להרע לי ואז יבושו ויכלמו:

יסוגו אחור. יחזרו אחור כמו ולא נסוג ממך (לקמן פ):

יסוגו אחור - בנין נפעל, כמו יכונו יחדיו מגזרת סיג יראה סיגם.

יסוגו. דרך הנכלם לחזור לאחוריו לבל יראה מי בבשתו:

ישובו על עקב בשתם. מדה במדה כמו שעשו לי:

יבושו אחור. בשתם שעשו לי המה יבושו ויכלמו בשובם אחור מדה במדה:

וע"י כן ישובו על עקב בשתם שהוא כי ישובו בתשובה ולהיות שכל תשובה צריכה עזר משדי שעל כן צריך יבא אדם ליטהר ויתחיל לשוב כדי שיסייעוהו מן השמים לכן אני אומר שישובו ויזכו לתשובה בשכר בשתם שיבושו ויכלמו על היותם מבקשי נפשי אז חפצי רעתי אחרי ראותם כי אתה עמדי וחש לעזרתי כי היא התחלת תשובה שיבושו ויכלמו תחת אמרם בתחלה האח האח ועתה נהפכו להכלם והנה הבוש על אשמתו היא חוטר תשובה חשובה כמ"ש ז"ל שעל שבוש שאול לבלתי אמור שלא ענהו ה' באורים ותומים לבל יהיה מזכרת עון נוב נושאי אפוד זכה להיות במחיצת שמואל הנביא נמצא כי בשכר בשתם ישובו כי יעזרו מן השמים וכפל האח האח על כל א' מהשתי סוגים בין על מבקשי נפשו בין על חפצי רעתו שכל אחת היתה אומרת האח בראותם אותו בצרה:

עקב. בשכר כמו והיה עקב תשמעון (דברים ז):

ישובו על עקב - כמו בעקבי הצאן. ויש אומרים: בעבור עונש ושכר שמביישים אותי, כמו: בשמרם עקב רב, כמו תגמול, וחלף ישישו כאשר יבושו הם, אז ישישו מבקשיך וירימו קול.

ישובו. בבושת פנים בעבור שכר הבושה שעשו לי אשר אמרו תמיד האח לשמוח על צרתי:

ישובו אלה שמביישים אותי להוציא עלי דבה ואומרים האח שמעידים שהם ראו ממני דברים רעים ישובו אחור על עקב בשתם:

על עקב. באותו מעגל עצמו אנציש"טראציש בלע"ז:

עקב. ענין שכר:

האח. הוא ענין לשון שמחה:

האומרים. עלי:

האח האח. שהיו אומרים בברחי שמחה שמחה:

האח האח. ל' חדוה בראותו באויבו כרצונו:

ישישו. הם יבושו וכל מבקשיך ואוהבי ישועתיך שתושיעני ישישו וישמחו:

והנה כל זה הוא על ישועתי על הזמן הזה כי הייתי מבקש בל תהיה הצלתי בשם אלהים פן יעשה דין על אויבי אך עתה אין צ"ל אני כי אם גם כל העם מבקשים אותו כי הדין שימשך לאויבינו היא שמחתנו אם עובדי כוכבים המה ולא ישראל באופן שישישו וישמחו בך כל מבקשיך שתצילם ויותר מזה אשר הם סוג בלתי מבקשים אותך להנאתם כי אם אוהבי תשועתך שכל ישעם וכל חפץ אינו כי אם שתצא שכינה מהגלות היא שם אלהים שאלה כל מאמרם תמיד הוא לומר יגדל אלהים בעולם שתוכר גדולתו מהרה בעולם שהוא אחר צאת שכינה מהגלות וזהו ויאמרו תמיד יגדל אלהים אוהבי ישועתך מהגלות באופן שהוא הפך הזמן הזה שאיני חפץ הצלתי בשם אלהים כי אם אדרבה מבקשים אותו:

בך. בישועתך:

כל מבקשיך. קו"ף רפה:

ישישו כל מבקשיך בשיראו שאתה מושיע חוסים ואוהבי תשועתך יאמרו תמיד יגדל ה' ע"י שיוסיף לעשות נסים חדשים, ועמ"ש בזה למעלה סי' מ' שם בארתיו:

ויאמרו תמיד יגדל. שמראה גדולתו לאוהביו ומושיעם:

ויאמרו וגו׳‎. האוהבים ומצפים לישועתך יהיו נושעים בכל עת ויאמרו תמיד בעת התשועה מאוד יגדל אלהים:

חושה לי. לעזרה:

ואני. קרא עצמו עני ואביון לפי שהוציאו בנו מן המלוכה:

ועוד כי בזמן ההוא זולת מבקשך גם ואני עני ואביון כי מלך המשיח לעני מתייחס כי אז לא אומר אלהים להצילני ה' לעזרתי חושה כי אם שגם אלהים חושה לי כלומר בשבילי עם שגם הוא צריך לאותו דבר כי שכינה בגלות כ"י ידעתי כי יחיש על הנוגע אלי והטעם כי להיותי עני ואביון עזרי ומפלטי אתה אך זה הוא על הנוגע לי כי מה שלא הזכרתני ברוח קדשך במזמור הקודם שאהיה אני הרועה בישועה העתידה ידעתי כי בשלי גם שם אלהים יחיש לי כי עזרי ומפלטי הוא כי שכינה מתייחסת לנפש דוד שעל כן אמרו המורד במלכות בית דוד כמורד בשכינה אך מה שאני מתיירא הוא פן על העדר זכות ישראל ליגאל תאריך הגלות לכן אחלה פניך ה' מדת רחמים אל תאחר התשועה כי אם יגולו רחמיך באופן שאל תאחר:

ומפלטי. ענין הצלה:

ואני - כמשמעו.

ואני עני. אני מוכנע כעני ואביון לזה אתה אלהים חושה לי למלאות שאלתי עזרי. מעולם אתה עזרי ומפלטי לזה גם עתה אל תאחר:

עזרי. זה כתוב עזרי ובמזמור מ' עזרתי ובמדרש קהלת רבתי פ' ראה זה מצאתי אמרה קהלת אמר ר' ירמיה זה רוח הקוד' פעמי' משיחה בלשון זכר ופעמים משיחה בלשון נקבה כתוב א' אומר אמר קהלת וכתוב א' אומר אמרה קהלת כתוב א' אומר עזרי ומפלטי וכתוב א' אומר עזרתי ומפלטי כתוב א' אומר רגלי מבשר וכתוב א' אומר מבשרת ציון וכן בילקוט קהלת רמז התקע"ז:

ואני עני ואביון אלהים חושה לי עזרי ומפלטי אתה. אפשר במ"ש רבינו האר"י זצ"ל דבעת צרה יזכיר זכיותיו וכתבנו בעניותנו שיזכירם ברמז שאם לאו יקטרגו. ואפשר שהכא אמר דוד המלך עליו השלום ואני עני ואביון וכונתו שהוא עניו כי תיבת עני עם ויו דואביון הסמוכה הוא עניו והוא כיוין לזה וקמי שמיא גליא ולכן אמר אלהים חושה לי כי לעניו מתבטלים גזרות רעות ומפלטי אתה ס"ת י"ה כי העניו י"ה שומרו כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל:

ואני מצטרף תמיד לישועה, כי אני עני ואביון, לכן חושה לי ואל תאחר את הזמן הצריך לישועה:

תאחר. מל׳ איחור והזמנה:

עני ואביון - או כעני ואביון, או כמחשבת האויבים ולא כמו: אמרי לי אחי הוא.

ומפלטי. קל הלמ"ד ברוב ספרים ויש מהם בדגש:

אל תאחר - עזרי פועל יוצא, או פועל עומד.

יהוה אל תאחר. זה כתוב ה' אל תאחר ובמזמור מ' אלהי:

אל תאחר – כמו מדוע אחרו, להיותך עזרי.

4119 / (תהלים ע,ד) / על עקב
אי"ן שי"ש טרצי"ש / en ses traces / בעקבותיו