Commento su Salmi 71:18

לכל יבוא גבורתך. לכל אשר יבוא אצלי אגיד גבורתיך:

וגם. כלומר לא עזבתני עד הנה כי לא תעזבני עד זקנה ועד שיבה והשיבה יותר מהזקנה:

אמנם הנה שאלתי כי וגם עד זקנה כו' אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור לכל יבא לפני ומה הוא שאחפוץ להגיד לדור נוסף על מה שהגדתי עד כה שעל כן אחפוץ בחיים שאל תעזבני הוא גבורתך לומר שהכל הוא גבורחך גבורה אחת ושלא נייחס הדבר לגבורות רבות כי להיותנו צריכים תשועה בכל רגע ורגע והם רבות תכופות עד אין חילוק כלם לאחת יחשבו:

זקנה ושיבה. שיבה הוא יותר מן הזקנה, זקנתי ושבתי זרועך, הזרוע הוא הפרק העליון של היד והיא המניעה את היד, מציין ראשית הסבה המנעת את המסובבים, ואצל ה' יציין לרוב מה שיעשה מעצמו בזולת עזר מעשה התחתונים וצדקתם כמ''ש בכ''מ.

זרועך - תוקף זרועך.

עד אגיד. ר״‎ל בכדי שאוכל להגיד ולהראות בעצמי כח זרועך להדור ההוא למען יודע גבורתך לכל הדורות הבאים כי האבות יספרו לבניהם:

וגם עד זקנה, ושיבה. בטעם גרמי' אחר מלת זקנה:

עד אגיד זרועך. אם אנצח אויבי בעת הזקנה הכל יאמרו כי זרועך היא שהושיעה לי לא גבורתי. וכן אני אגיד לדור. כלומר לדור שאני בו. וכן לכל יבוא. פי' לכל דור שיבוא אחרי יגידו הנשארים מהדור הזה אמרי גבורתך. או אני אגיד גבורתך בכל הדורות הבאים בכתבי אותה בספר:

(טו) או יאמר פי יספר כו' ענין רבי חנינא בן דוסא שכשהיה מתפלל על החולים היה אומר זה חי וזה מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף וזה יאמר כאשר פי מאליו יספר צדקתך ששגורה תפלתי בפי אז אין צריך לומר בעתות הידועות לתפלות שהן עת רצון כ"א כל היום בכל עת שיהיה היא תשועתך שיודע אני שהתפלה מקובלת והתשועה ודאית אך כאשר לא ידעתי ספורות שאין תפלתי שגורה בפי שמסתתם פי שלא אדע מה אומר שזהו כי לא ידעתי ספורות:

לדור. נמשך לשתים לכל [דור] יבא :

לדור - הבא.

לכל יבא. חד מן י"ד דסבירין יבואו לשון רבים וקרינן יבוא לשון יחיד מסורת סוף פרשה שמיני ועיין בפירוש רד"ק:

(טז) אז אני יודע כי אבא בגבורות כו' שהוא אני בא בב' גבורות של אדנות ושל אלהים שהם שתי בחינות דין עליונות מתוחים על הדבר ועל כן אין תפלתי שגורה בפי והנה אין זה רק כאשר אזכיר צדקתך לבדך שהוא בהתפללי ביחיד שאזכיר צדקתך כלומר ולא צדקת שלש עשרה מדותיך הבלתי נאמרים רק בעשרה שברית כרותה שלא ישובו ריקם:

לכל יבא - לכל אשר יבוא. הטעם: שיולד כמו: דור הולך ודור בא.

(יד) או יאמר ענין מאמרם ז"ל בגמרא על רבי חייא ובניו שבהוסדם יחד להתפלל טרם ישאלו מאת ה' מטר בברכת השנים כי אם בהזכרה בלבד בברכת גבורות אמרו משיב הרוח ונשב זיקא מוריד הגשם ואתא מיטרא ורגש עלמא שלא יאמרו מחיה מתים קודם זמן התחיה ויתכן כי את זה שאל דוד מאתו יתברך שאמר הנה אין צריך לומר טרם אשאל שאלתי כ"א גם טרם הזכיר תהלותיך בשלש ראשונות אני שוהה שעה א' והוא כחסידים הראשונים שהיו שוהין שעה א' ומתפללין כדי שיכוונו לבם למקום וזהו ואני תמיד איחל שאני שוהה ומיחל עד כוון לבי וגם בג' ראשונות אני ע"י טוב הכוונה אני מוסיף וזהו והוספתי על כל תהלתך שבשלשתן:

(טו) לכן מה שאחלה פניך הוא שלא אצטרך לשאול כדי שתענני כי אם שפי יספר צדקתך שהוא טרם אשאל תשועתי באמצעיות שאחר שלש ראשונות שאינני שואל עדיין כי אם שבעוד שפי יספר צדקתך בברכת אבות באמרי מלך עוזר ומושיע ומגן שהוא סיפור צדקתך כנודע מרבותינו ז"ל כי התשועה מתנה לעולם שנאמר ותתן לי מגן ישעך בתורת צדקה ואמר כי מאז פי יספר צדקתך אין צריך לומר בעתות קביעות התפלה כי אם כל היום בכל עת ממנו מיד תשועתך שהיא הצדקה הנזכרת כי מיד תושיעני ע"י הסיפור בלבד בהזכיר צדקת ישועתך תבא מיד וזהו בברכת אבות:

(טז) וכן כשאבא בגבורות אדני אלהים היא ברכת גבורות שבה גבורות גשמים ותחיית המתים גם שם לא אצטרך בקשה כ"א אזכיר צדקתך לבדך שהיא הצדקה אשר היא לך לבדך היא מפתח גשמים שלא ניתנה לזולתו יתברך והזכרה בלבד תספיק בלי שאלה ולא אמר צדקותיך לבדך שהם שני הדברים הנזכרים בברכת גבורות ושניהם בידו יתברך לבדו שהם מפתח של גשמים ושל תחיית המתים כי חש דוד פן יחוש הוא יתב' על התחיה קודם זמנה כאשר רגש עלמא על תפלת ר' חייא שלא יאמר מחיה מתים על כן אמר דוד כאשר אבא בגבורות שהיא ברכת שתי גבורות תחיה וגשמים לא על שתיהן הנזכרים שואל אני כ''א על האחד וזהו אזכיר צדקתך לבדך היא צדקת הגשמים אך לא של התחיה וזה כוון באמרו צדקתך לשון יחיד ולא צדקותיך על שתי הגבורות שהזכיר:

(יז) אלהים למדתני כו' זולת מה למעלה יאמר מעין ענין חנוך לנער וכו' כי בלמוד הנערות ישאר מלומד תמיד אמר אלהים למדתני מנעורי ועל ידי כן עד הנה אגיד נפלאותיך:

(יח) אך ירא אני פן לא יועיל לי גם עד זקנה ושיבה מחמת חולשה על כן אחלה פניך כי גם עד זקנה ושיבה אל תעזבני מללמדני כבנערות עד גדר יהיה בי כח להגיד זרועך לדור כלו שהוא ברבים מאד ואל אלאה לבלתי אגיד אחרי כן לכל יחיד ויחיד אשר לא הבין בהשמיעי לרבים ויבא אלי שאשוב ללמדו נפלאות אל וזהו לדור לכל יבא כו':