Commento su Salmi 72:16

אתה אמרת ואקחה פת לחם. חייך שאני פורע לבניך. במדבר. בארץ. ולעתיד. במדבר. הנני ממטיר לכם לחם (שמות טז ד). בארץ. ארץ חטה ושעורה (דברים ח ח). לעתיד. יהי פסת בר בארץ (תהלים עב טז).

פסת בר. ל' פסיון תוספת ורבוי, ורבותינו פירשוהו לשון גלוסקאות לימות המשיח וכל המזמור במלך המשיח, ד"א פסת בר ל' רצון כמו פייס שהבריות מתפייסין ומתרצין מאת המקום כשנותן שובע בעולם:

וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ: א"ר חייא בר יוסף עתידין צדיקים שמבצבצין ועולין בירושלים שנאמר ויציצו מעיר כעשב הארץ ואין עיר אלא ירושלים שנאמר וגנותי אל העיר הזאת וכו':
(כתובות קיא ע"ב)

יהי. בימי המלך הזה יהיה ברכה בעולם עד שיזרע אדם מלא כף תבואה אפילו בראש ההרים ויהיו השיבלים טובות ובריאות עד שירעשו ברוח הנושבת בהם כמו עצי הלבנון, ופריו פירוש כף התבואה:

יהי פסת בר כו' הנה אמרו רז"ל עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות כו' שנאמר יהי פסת בר וכו' והלא כמו זר נחשב לאזן שומעת וגם היכן הגלוסקא בכתוב אמנם אומר כי אין כוונתו כמו שהיא אפויה כי אם שכאשר הארץ תוציא תאנים וענבים גם תמר ותפוח הנאכלים כאשר המה בלקיטתן כי ילקוט הלוקט אותם ובעודם בכפו יבלעם ככה אין מעצור לה' להוציא לחם מן הארץ בלא מוץ וקש וסובין ומורסן או קמח כ"א כסולת נקיה ושיערב לפי אוכל בצאתו מן הארץ כיתר פירות מבלי טחינה לישה ואפיה והיה טעמו כטעם גלוסקא יפיפיה וכמאמר רבותינו ז"ל בבראשית רבה כי הלפת היה פת בתחלה ונתקלקל ונעשה לפת וזהו עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות שהוא שתוציא לחם נקי כטעם סולת אפויה משוללת תבן וסובין ומורסן וקמח ונאכל כמות שהוא וזהו יהי פסת בר בארץ ויתפרש כל הכתוב על פי דרכם זו והוא כמדובר שיהיה בארץ מצמח האדמה דבר נאכל כמו פסת בר שהוא בהגיע הבר להיות נעשה חתיכה שהוא אחר הלישה ואפיה ואצ"ל בבקעה אשר רבו מימיה והוא מקום דשן ושמן כי אם גם בראש הרים אשר היובש מצוי שם ומפני שלא יבצר מלתמוה איש שומע אמר כי גם בעיני כל רואה אז יתמהו ורעשו מראות שכל כך יפלא בעיני הרואים שירעשו מראות וזהו ירעש כלבנון פריו כי כקול רעש ארזי לבנון כי ינשב בם הרוח כן יהיה רעש פריו שישמיעו רואיו והנה רז"ל פירשו ויציצו מעיר על תחית המתים וצריך לדעת איזה קשר יש לסוף הפסוק עם ראשיתו לפי דבריהם ז"ל ונראה שהוא ענין מאמר אחר מרז"ל והוא אמרם שעתידין המתים לקום בלבושיהם בתחית המתים ק"ו מחטה שנקברת ערומה ויוצאת לבושה המת שנקבר בלבוש לא כל שכן. ובזה נבוא אל הענין נמשך אל האמור והוא שאומר יהי פסת בר בארץ שהוא משולל קש ומוץ ותבן המכסה את החטה וסובין ומורסן ולא בלבד בבקעה הדשנה ורעננה כ"א גם בראש הרים וירעשו לראות פריו כרעש עצי לבנון המשמיעים רעש ככה יתרעשו וישמיעו קולם הרואים ושמא תאמר א"כ אפוא למה עד כה לא עשה כן הוא יתברך ולא יוציא לחם מן הארץ בקש ומוץ ותבן הלא הוא ללמד דעת את העם למען ילמדו כי ככה יציץ הוא יתברך את המתים כעשב הארץ המכסה את הבר שהחטים יוצאים לבושי עשב עם שנזרעו ערומים כן יציץ ה' את המתים לבושים מק"ו שהוא להחזיק עיקר גדול מעיקרי הדת אמונה אומן מאשר יראו בחוש כמדובר כי מהחטה הנזרעת ומתעפשת ויוצאת בלבוש ק"ו לאיש שיוצא בלבוש וזהו ויציצו מעיר כעשב הארץ הוא קש ומוץ שהם עשב הגדל עם הפרי:

פסת. ענין רבוי מלשון פשה תפשה (ויקרא י״ג) ועם שהוא בסמ״ך:

פסת. פשיון של בר, כמו אם פשה תפשה, מעיר שם המין, מן הערים יציצו אנשים כעשב הארץ :

יהי - העני כפיסת בר כמו פס ידא כף זורעת בר בארץ, או בראש הרים וירעש זה הפרי שהוא הבר. והטעם: שיהיה גדול שירעש כעצי לבנון.

פסת בר. רבוי תבואה יצמח בארץ:

יהי, עתה באר השלום וההצלחה שיהיה במדינה, יהי פשיון ורבוי בר בארץ, והפשיון הזה יהיה בראש הרים, ששם ירעש פריו כמו רעש הלבנון המרובה בענפים, כמ"ש והכרמל ליער יחשב, והטעם שיהיה רק בראש הרים כי במקום שדי תבואות יהיה עתה הרים, ושם יציצו אנשים מן הערים כמו שצצו שם עד עתה עשב הארץ:

ירעש כלבנון פריו. חטין גסין כפירות האילן ככליות של שור הגדול שהיה בימי שמעון בן שטח:

וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ: כתנאי הכרת תכרת הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא דברי ר"ע אמר לו ר' ישמעאל והלא כבר נאמר את ה' הוא מגדף ונכרתה וכי שלשה עולמים יש אלא ונכרתה בעולם הזה הכרת לעולם הבא הכרת תכרת דברה תורה כלשון בני אדם בין ר' ישמעאל ובין ר"ע עונה בה מאי עבדי ביה לכדתניא יכול אפילו עשה תשובה ת"ל עונה בה לא אמרתי אלא בזמן שעונה בה שאלה קליאופטרא מלכתא את ר"מ אמרה ידענא דחיי שכבי דכתיב ויציצו מעיר כעשב הארץ אלא כשהן עומדין עומדין ערומין או בלבושיהן עומדין אמר לה ק"ו מחיטה ומה חיטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין צדיקים שנקברים בלבושיהן על אחת כמה וכמה וכו':
(סנהדרין צ ע"ב)

ויציצו מעיר. מחוץ בשדות תהיה הברכה וכן בעיר בבני אדם תהיה ברכה עד שיציצו מעיר לרוב כעשב הארץ:

בר. תבואה כמו לשבור בר (ברא׳ מ״ב):

ויציצו מעיר - כמו בעיר, הפך והנותר בבשר ובלחם. ויש אומרים: כי בר, כמו: כבור ידי ואין טעם לו.

בראש הרים. התבואה אשר תצמח בראש ההרים הנה מגודל הפירות ומרוב הרוח המצוייה בהרים ירעשו הפירות כמו רעש עצי הלבנון ויציצו מעיר. אנשי העיר יפריחו ממנה כעשב הארץ ר״‎ל יפרו וירבו ויתפשטו בארץ:

ויציצו. ישראל:

יְהִי פִסַּת בַּר יתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת שנאמר יהי פסת בר בארץ וכו':
(שבת ל ע"ב)

ויציצו. ענין פריחה כמו ויצץ ציץ (במדבר י״ז):

מעיר. מתוך ירושלים כעשב הארץ:

יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ דאמר רב הושעיא בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירות בזמניהן וכיון שהרוח מנשבת בהן היו נושרין פירותיהן שנאמר ירעש כלבנון פריו וכו':
(יומא לט ע"ב)

יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ והאמר רב אושעיא בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירותיהן בזמנן וכשהרוח מנשבת בהן נושרין שנא' ירעש כלבנון פריו וכו':
(יומא כא ע"ב)