Commento su Salmi 75:22

אל תשחת. את ישראל:

למנצח. זה המזמור נאמר על קיבוץ גליות:

למנצח אל חשחת כו' ראוי לשית לב אל אומרו למנצח ומזמור ושיר אך יאמר הנצוח והעוז לבל תשחת העולם ותקיימהו הוא מזמור שיזמרו לפניך על טובותיך ועל נפלאותיך ולא נהיה כפויי טובה ועם היות שהוא יתברך מחזיק לנו טובה במה שנזמרה לך עכ"ז לאסף שיר שאומר שיר והודאה לה' על שזיכהו לזמר לו:

למנצח אל תשחת - על נועם פיוט תחלתו אל תשחת.

אל תשחת. ר״‎ל בזה המזמור יתרצה לה׳‎ לבל ישחית את ישראל בהיותם בגולה:

למנצח אל תשחת וכו' ספרו נפלאותיך. אפשר במ"ש רבותנו זכרם לברכה במדרש שוחר טוב מזמור ע' דמזכיר נפלאותיו יתברך הקב"ה עושה לו נס. וז"ש למנצח לנצח למקטרגים. אל תשחת ה' ברחמיך אל תשחת ועשה לנו נס. הודינו לך אלהים הודינו וקרוב שמך פירש רד"ק ז"ל ויאמרו כי קרוב שמך לקוראיך עכ"ד ואפשר לפרש הודינו לך אלהים. אנחנו מודים על שהודינו ובעבור זה קרוב שמך לקוראיך ותעשה להם נס על אשר ספרו נפלאותיך. וז"ש אל תשחת:

למנצח אל תשחת, השיר הזה יסדו אסף בשם היושר והמישרים, בו חשפה המליצה את זרוע קדשה ותדבר נשגבות, בו יתיצב היושר והמישור והמישרים כעצם מופשט חי, וישיר שיר נשגב לספר כח המישרים, עד שמישרים הוא המחבר ומדבר זה השיר, הוא עשו ויכוננהו, להגיד בו גודל כח המישרים ותעצומו וגבורתו, וכפי הנראה חברו את השיר הזה בימי יהושפט, שאז היה בצרה מן האויבים שבאו עליהם, וע"י זכות המשפט והמישרים שהעמיד יהושפט שופטים בכל עיר ועיר, נצולו, וזה רמז במלת אל תשחת, אז ראו מה גדול כח המישרים והיושר, וידבר דבריו בשיר משכיל ושכל טוב ודעת:

הודינו לך אלהים. על הטובה הודינו אף על הרעה וקרוב בפינו שמך תמיד:

הודינו. יאמר ישראל בקיבוץ גליות הודינו לך. והכפל לחזק ההודאה:

והן הם דברי שירו הודינו לך וכו' והנה שמעתי אומרים הודינו לך אלהים הן ג' ראשונות של תפלה הודינו הן ג' אחרונות וקרוב שמך כר' חייא ובניו אין צריכין בקשה באמצעיות אלא ספרו נפלאותיך משיב הרוח ונשב זיקא כו' וקשה שהודינו היינו ספרו נפלאותיך. ועוד שהוי ליה למימר שהכלל אומרים אמצעית וקרוב שמך ספרו כו' אך אחשוב יאמר ענין מאמרם ז"ל בגמרא שעיקר הנוסחא כששליח צבור שוחה לומר הצבור מודים אנחנו לך על שאנו מודים לך כי כל שאר הדברים הם תוספת על זה ופירושו מודים אנחנו לך על שזיכתנו להיות מודים לך וזה מאמר אסף הודינו לך אלהים הודינו שהוא הודינו לך אלהים ועל זה הודינו שזכיתנו לכך כי מה האדם שיחשבהו יתברך להשתבח מפי מי שמחומר קורץ ולא עוד אלא שקרוב שמך אל אותם שספרו נפלאותיך שאתה עושה להם שעם שהוא העושה מחזיק להם טובה על שמספרים אותם להורות שמחזיקים טובה אמר המשורר הלא זה הוא שהחשיב אותנו בזה:

ספרו. לדעת המפרש היל''ל ספרנו :

הודינו - בדבק למ"ד וגם בחסרונו נכון הוא כמלת זמרה אזמרך ויזמרו לך. וטעם פעמים להזכיר כי נודה לך פעם אחרי פעם, או בכל זמן.

הודינו. בכל עת אנו מודים לה׳‎:

הודינו לך אלהים. האל"ף בגעיא בספרי ספרד:

הודינו, הפסוק הראשון הוא כעין הצעה, יאמר אנחנו מודים לך אלהים על התשועה שעשית לנו, וקרוב שמך ספרו נפלאותיך, ר"ל הגם שאם נראה ההנהגה בדרך הטבע נדמה לנו ששמך רחוק מזה העולם, כי ידומה שהעולם כמנהגו נוהג, אבל אם נראה נפלאותיך, עת שתפליא פלאות ותשדד את הטבע, אז נראה ששמך קרוב ומשגיח על העולם השפל, ושעור הכתוב נפלאותיך ספרו כי קרוב שמך, הנפלאות שלך הם יספרו ויודיעו לנו כי שמך הוא קרוב אל בריותיך ושאתה קרוב לכל קוראיך:

ספרו. דורותינו נפלאותיך תמיד:

וקרוב שמך. ויאמרו כי קרוב שמך לקוראיך:

וקרוב שמך - לענות כי כן ספרו לנו אבותינו ולא הזכיר המספרים, כמו: אשר ילדה אותה. והנכון שאלה המספרים הם נביאים שספרו לנו על שמך.

וקרוב שמך. וכן בכל עת קרוב לנו שמך להציל ולהושיע:

ספרו נפלאותיך. ואז יספרו כל הרואים הגאולה יספרו נפלאות שעשה האל עם ישראל ויספרו מה שאמרת כבר על ידי נביאך כי אקח מועד:

ספרו. ר״‎ל כאשר אבותינו ספרו נפלאותיך:

כי אקח מועד. כשיש לנו יום טוב אין אנו עסוקים בנבול פה וקלות ראש:

כי. דבר האל יתברך, אמר כי אקח ברצוני מועד לישראל שיצאו מן הגלות אני משרים אשפוט כלומר במישרים אשפוט אויבי:

אך גדולה מזו היא שע"י מצוה אחת שיחיד עושה כראוי הוא מחשיב אותי כאלו קיימתי העולם בכל עמודיו והוא מאמר ז"ל כל הדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה בברייתו של עולם שהשותפות הוא שהקב"ה בראו וזה מקיימו וזה יאמר כי אקח מועד לכוין הדין אני מישרים אשפוט שהוא לאמתו:

מועד. זמן:

מועד. מלשון ולא מעדו קרסולי, התמוטטות, וכן פרשתי מ''ש (צפניה ג׳:י״ח) נוגי ממועד, ואמר אקח מועד, כי היושר לא ימעד מעצמו רק ע''י המעדה של האנשים אשר את הישרה יעקשו

כי - כדרך כי אביא הקץ אשפוט מישרים.

כי אקח מועד. ר״‎ל לא אשפוט מישרים באקראי לבד כ״‎א אקח זמן קבוע על הדבר:

כי אקח מועד אני משרים אשפוט נמוגים ארץ וכו'. פירש בספר ארץ החיים כי אקח מועד הנה ישראל היה להם להיות ת' שנים ולא היו אלא רד"ו וכו' והיו ישראל יוצאים בזכות התורה שאלולי קבלתה נמוגים ארץ וכו' רק מכח התורה אנכי תכנתי עמודיה סלה עכ"ל בקצור. ואפשר לומר דרך דרש ורמז במ"ש בסדר עולם דמה שהיו בגלות במצרים היו קי"ו שנה ולמה שלא ישבו בגלות ת' שנה יש כמה תירוצים וחד מינייהו שהשכינה שהיתה בגלות היא השלימה החשבון. וידוע שאות ד' רומז לשכינה ויש לרמוז כי אותיות עמו שהם גימטריא קי"ו עם אות ד' הוא צירוף תיבת מוע"ד וזה רמז כי אקח מועד דהיינו קי"ו שהיו בגלות עם ד' שהיא השכינה אני משרים אשפוט שנשלם הגלות כאלו ישבו ת' שנה והיה מועד בצאת ישראל ממצרים. ועוד בזכות התורה נמוגים וכו' אנכי תכנתי כמ"ש בספר ארץ החיים כמדובר. וזה רמז עמו שהם קי"ו אנכי בצרה דעמו בצירוף אנכי שהוא רמז לשכינה בצרה אחלצהו ובזה יצאו ממצרים:

(ג-ד) כי אקח מועד, ימליץ שהמישרים והיושר הוא היסוד שעליו העולם עומד, ויצייר כאלו הארץ עומדת על עמודים, ועמודי הארץ מכוננים על בסיס אחד שהיא המישרים והיושר, כמו שהמליצו חז"ל על עמוד אחד העולם עומד וצדיק שמו, ועפ"ז אם נצייר כי יתמוטט וימעד ממקומו המכון והבסיס שעליו תתכונן הארץ, והוא אם המישרים והיושר ימעד ויתמוטט ממקומו, ממילא תתמוגג הארץ ממקומה ויכלו כל יושביה, עפ"ז שם המשורר בפי המישרים, לאמר אני מישרים כי אקח מועד היושר אומר, אם אנכי מישרים ויושר, אקבל המעדה והתמוטטות, אם אני מישרים אמעד ממקומי, אז אשפט ואחליט בדעתי, כי נמוגים ארץ כל יושביה, שבודאי נמוגו והתמוטטו הארץ ויושביה, כי אנכי (מישרים) תכנתי עמודיה, אחר שאני מישרים אני הוא הכן והבסס שעלי מכוננים עמודי הארץ, א"כ אם אני מישרים אמעד ממקומי בהכרח שתפול ותמוג הארץ שהיא מכוננת ונסמכת עלי סלה נשלם הדבור הראשון, של מישרים:

אני מישרים אשפוט. אנו נותנין אל לבנו להללך ולשבחך מעין המאורע ליום:

אני מישרים. מישרים הוא שם המופשט של היושר, היושר אומר על עצמו אני מישרים כי אמעד

אשפט. בא גם על שפיטת הרעיון והמחשבה, כמו הנה נא ערכתי משפט (איוב י״ג:י״ח) :

נמוגים ארץ וכל יושביה וגו'. ביום מתן תורה כשהיו נמוגים הארץ וכל יושביה מתנאי שהתנית עם מעשה בראשית אם לא יקבלו וכו' תחזרו לתוהו ובהו:

נמוגים ארץ וכל יושביה. ואז יהיו נמוגים ארץ וכל יושביה, ירעשו וירעדו כי יראו נקמות ישראל שעשה באויביו:

אז עי"כ אפילו נגזר שיהיו נמוגים ארץ כו' שהוא חרבן עולם אנכי כאלו תכנתי עמודיה סלה:

נמוגים. מל׳ המגה והמסה:

תכנתי. כמו ויעמידו בית האלהים על מתכונתו, העמדתי עמודים על מכונם, אולם לדעתי שרשו כון, כמו וכנו נחשת, וכנה אשר נטעה ימינך, והתי''ו בא להוראת הבנין, כמו תרגלתי (הושע י''א ג') כמש''ש שיש עוד בנין תפעל וסימנו תי''ו בראש, אנכי הכן והבסיס של העמודים שלה :

נמוגים - אז תמוג הארץ וכל יושביה.

נמוגים. כשלא רצו העובדי כוכבים לקבל התורה והיו נמוגים מוסדי הארץ וכל יושביה כי היו קרובים לחזור לתוהו ובוהו:

נמגים. בגעיא:

תכנתי עמודיה. כשאמרתי נעשה ונשמע:

תכנתי עמודיה סלה. ואז יכירו כי אנכי תכנתי עמודיה כי ברצוני תעמוד וברצוני תמוג:

תכנתי. מל׳ כן ובסיס:

וטעם אנכי תכנתי – אז ידעו שאנכי הוא שתכנתי עמודיה לפנים באמת.

אנכי. הנה אנכי תכנתי עמודי הארץ להשאר על עומדם עד עולם כי אני קבלתי התורה:

עמודיה. הם ההרים:

ועמודיה – הם הריה שלא תמוט, ועתה בהתמוטטה ידעו כי לי הארץ אעשה חפצי.

להוללים. לרשעים המערבבים את ישראל:

אמרתי. דברי המשורר:

אמרתי להוללים כו' אמר הלא הגדתי כמה וכמה מעלת האדם לפניו יתברך שזיכהו ה' להודות לו ולימצא עמו שמו יתברך ושכח ביד האדם לכונן עמודי הארץ סלה אמר עתה הנה מי גבר ידע הדבר הגדול הזה ויטפל בהבלי העולם ולא ידבק תמיד בו יתברך שזולת רעתם כמה הם אובדים טובה ע"כ אמר אמרתי להוללים כו' והוא בשום לב שהל"ל אל תהוללו אך הוללים הם העוסקים כל ימיהם בהבלי העולם שהוא הוללות חושביהשבחריצות תלוי העושר אל תהולו הוללות אחר גדול מזה שהוא לסלק ההשגחה ולא תהיו סיבת הרים הרשעים קרן שלהם וזהו ולרשעים אל תרימו קרן במה שתהולו שעי"כ תארך פקודת הרשעים ותרומם הצלחתם משא"כ אם לא תהולו:

להוללים אל תהולו. ענין סכלות ורשע כמו קנאתי בהוללים (לעיל ע״ג):

אל תהולו. אל תתעסקו בדברי הוללות :

אמרתי - דברי המשורר.

אמרתי. לזה אמרתי לרשעי עובדי כוכבים אל תרשיעו את ישראל להעבירם מה׳‎ ומתורתו כי פן יוחזר העולם לתוהו:

(ה-ו) אמרתי, גם זה דברי היושר ומישרים, הנה היושר הוא נטוע בטבע כל אדם ובנפשו, שנפש כל אדם נבראת באופן שנטוע בלבה אהבת היושר והצדק, והרשע הנוטה מן המישרים הוא דבר שהוא נגד טבע נפשו, ונפשו תיסרהו ותאלצהו בכח היושר הנטוע בה להשיבו אל הטוב, וע"כ הרשעים מלאים חרטה, עפ"ז יאמר מישרים במליצתו, אני מישרים אמרתי להוללים אל תהולו, אני מישרים מיסר את ההוללים מוכיח אותם בל יהולו, ואני האומר לרשעים אל תרימו קרן ואל תרימו למרום קרנכם ואל תדברו בצואר עתק, אם תראה שהרשעים נותנים אל לבם ומתחרטים על מעשיהם, ונפשם תיסרם בל יהולו, ובל ירימו קרנם נגד המרום ובל ימרו בה', מי הוא המיסר אותם והאומר להם כן? אני מישרים, אני אני הוא האומר כן לרשעים, ר"ל טבע היושר הנטוע בנפשם הוא האומר להם ומיסרם לבל יהולו ובל ירימו קרנם, כי היושר שבטבע האדם ייסרהו וישים בלבו שישוב אל היושר והטוב ולא ירים קרן נגד ה':

להוללים. הם המתענגים בטובת העולם הזה:

קרן. ענץ ממשלה והתחזקות שהקרן הוא לחוזק לבעלי הקרן:

אל תרימו קרן. על ישראל להחטיאם:

אל תהלו. אל תעסקו בדברי הוללות:

ולרשעים. ג"כ אומר אל תרימו קרן, אל תרימו ראש כלפי מעלה כמו שאתם עושים תחשבו כי הוא המטיב לכם ולא כחכם:

אל. כפל הענין לחזק:

ומה שאמרתי אל תהולו הוא אל תרימו למרום קרנכם שהוא שאל יעלה על רוחכם כי הצלחתכם ומעלתכם מהוברי השמים היא לכם וזהו אל תרימו למרום הוא עולם הגלגלים קרנכם לומר כי משם הוא לכם כי זו קשה מהראשונה כי במה שהייתם הוללים חושבים שיש בהשתדלות ממש אינו סילוק השגחה לגמרי אך בתת ההשגחה למזלות מזה ימשך לכם תדברו דברי קושי בצואר עתק כי תשמנו ותדברו נגד ה' כמאמר שלמה פן אשבע וכחשתי שהוא סילוק השגחה מה' חלילה וזה אומרו תדברו לשון קושי כטבע לשון דבור כד"א דבר הריש כו':

עתק. ענין חוזק כמו ידברו עתק (לקמן צד):

אל. נמשך לשתים, אל תרימו, אל תדברו :

אל תרימו קרן - על שהוא כגילכם והם בני אדם כמוכם.

אל תרימו. אל תתגאו עם התרוממות ואל תדברו כלפי מעלה בחוזק הצואר ר״‎ל בגאוה רבה:

תדברו בצואר עתק. תדברו עתק ודברים חזקים כנגד האל:

אל - הטעם לא די לכם שתרימו קרנכם על חביריכם, עד שגאוה לבכם להרימו על רמים עליכם ועתה תדברו בצואר עתק - כמו ירוץ אליו בצואר.

בצואר. כלומר תדברו בפיכם עם צוארכם שהוא עב ושומן: וטעם עתק. לדבר וכן ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגיניו כי ברוב טובה יכחשו באל:

ועתק - תאר, כמו: יצא עתק מפיכם, או יהיה תואר הצואר.

כי לא ממוצא. השמש וממערבו ולא מן המדברות שאתם מפרשים בשיירא להרבות ממון לא בכל אלה להרים קרן:

הרים. הוא לשון הרמה והגבהה. אמר הגדולה וההגבהה וההרמה לא תבא לו לאדם לא ממוצא השמש ולא ממערבו ולא ממדבר כלומר מרוב השתדלות לכאן ולכאן לא תבא לו הגדולה כי אם על ידי האל יתברך כמו שאור כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים, ומה שיעזור הפירוש הזה כי הרים לשון הרמה כי ממדבר קמו"ץ ואינו סמוך:

כי האמת הוא כי לא ממוצא שלא מחמת המוצא שיצא אדם לעולם אם היה במזל המורה רוממות וגם לא ממערב מעבור ימים שבמערב להסתחר ולא ממדבר מהליכה במדברות נמשך הרים קרן ומעלה:

הרים. מלשון הרמה:

כי - אל תחשבו כי בשבת השם לשפוט, כי יש במזרח או מערב או במדבר הרים, שהוא נגד ארץ ישראל מי שיושיעכם. ורבי משה אמר: כי כל מה שיש במזרח או במערב הכל ברשות השם. ויש אומרים: כי זה רמז לחכמת המזלות החושבים כי הטוב והרע והכבוד והקלון הבא לאדם, הכל במערכת הכוכבים והיתד הראשון הוא המזרחי, גם המערבי גם הדרומי שהוא כנגד מדבר הרים הם המושלים על כל האדם, ולא הזכיר היתד הרביעי כי אין כח לו בעבור היותו תחת הארץ.

כי לא. וכו׳‎ הרים ר״‎ל ההרמה לא באה לכם מרוח מוצא השמש ולא ממערב ולא ממדבר כי איננה באה מאליה:

ממדבר הרים. בקצת הספרים הבי"ת קמוצה וכן פי' רד"ק בפי' תילים ובשרשים הוסיף שבמקצת הספרים ממדבר פתח ואם כן יהיה הרים מגזרת הר לפי שהוא סמוך והנכון בקמץ ואיננו סמוך וא"כ יהיה הרים מענין רוממות וכן במדרש תנחומא ובבמדבר רבה פרשת כ"ב אמר ר' אבא כל הרים שבמקרא הרים חוץ מזה שהוא רוממות לומר שאין אדם מתרומם מדרכים הללו מה הקב"ה עושה נוטל מזה ונותן לזה וכו':

(ז-ח) כי לא, גם זה דברי היושר והמישרים, אני אמרתי להרשעים בל ירימו קרן, כי ההגבהה וההתרוממות אינה ביד האדם רק הוא מה' שהוא ישפיל והוא ירים את מי שירצה והאדם לא יוכל להרים קרנו בכחו כי המגביה א"ע הקב"ה משפילו, כן ידבר המישרים אל לב הרשע, ר"ל שהיושר הנטוע בלבו ייסרהו כן ויתן בלבו שלא ירים קרן נגד ה', ואמר כי לא ממוצא וממערב (הרים) ולא ממדבר הרים, ר"ל כי בסבת מה שנמצא בכדור הארץ מקומות מלאים הרים גבנונים רמים ונשאים, ומקומות מלאים עמקים ובקעות, נחלקו חכמי הטבע, שהקדמונים היו אומרים שרוב ההרים הם אצל הצירים, אצל ציר הצפונים והדרומי ששם הוא מדבר ואין בו ישוב מצד הקור ושם ישתרעו רוב ההרים, עד שאמרו כי ממדבר הרים, ר"ל שהמדבר וחסרון הישוב אשר שם הוא סבת ההרים, והאחרונים (אשר דעתם שהארץ תסובב בכל יום ממערב למזרח סביב קוטרה כדעת קופערניקוס) יאמרו שרוב ההרים נמצאו במוצא ובמערב, ר"ל על קו המשוה, ששם תזרח השמש ותערב, (כי יראו שאם יסובב כדור סביב קוטרו יפלו כל חלקיו אל אמצעו, באשר מהירות הסיבוב תגדל יותר באמצע הכדור ממה שהוא בשני ציריו, וע"כ יאמרו שע"י סיבוב הארץ התנענע ראש עפרות תבל אל האמצע סביב קו המשוה) כי ידוע שהארץ הוגבהה סביב המשוה כמה פרסה, ולפי דעתם יאמרו כי ממוצא וממערב הרים, אולם האמת כשנשקיף על מפת הארץ נראה שאין להחליט בזה שום סבה, כי ההרים ישתרעו בלי סדרים, ואינם מיוחדים לא לצד המשוה לבד, ולא לצד הצירים לבד, עד שאין בידינו שום סבה למה במקום זה יש הר ובמקום זה יש עמק ושפלה, רק שכן גזר ה', ועז"א שהאמת הוא כי לא ממוצא וממערב סבת ההרים כדעת האחרונים, ולא ממדבר סבת ההרים כדעת הקדמונים, רק כי אלהים שופט, והוא גזר על כל מקום ומקום ואמר, מקום זה ישפיל, ומקום זה ירים, ומזה ילמדו תוכחת מוסר שההשפלה וההתרוממות אינו דבר תלוי ביד הטבע רק בגזרת ה', הוא ירים והוא ישפיל את אשר ירצה:

כי אלהים שופט. על כל הרעה שעשיתם:

כי אלהים שופט זה ישפיל כלומר אלהים זה שהזכרתי ישפיל וזה שהוא האלהים זה עצמו ירים לפי משפט כל איש ואיש לפי מעשיו בכל זמן וזמן כמו שאמרו ז"ל כי משנברא העולם הקב"ה עושה סולמות משפיל לזה ומרים לזה ולא מהוברי השמים ולא מהשתדלות כי הכל בהשגחה מאתו יתברך באופן שטוב לכם אל תהולו ובטחו בה' ולא תוציאו ימיכם על מה שאינו בידכם כ"א בידו יתברך:

כי - הנה השם הוא השופט, על כן אין ראוי לכם להרים קרן בחכמתכם או בגבורתכם או בעשרכם.

שופט. הכל בא במשפט לפי הדין ישפיל את זה וירים את זה:

כי אלהים שפט. חסר וא"ו ועיין מה שאכתוב בד"ה ב' כ"ז:

זה ישפיל וזה ירים. הגבוהים ישפיל והנמוכים ירים:

(ו) או שיעור הכתוב על דרך זה אל תרימו כו' לומר ירא אני פן מאשר תהולו תבאו להתגאות עד הרים למרום נגד ה' קרנכם שתדברו נגדו בצואר עתק כי תשמנו ותבעטו כי אל יעלה על רוחכם כי ההצלחה תלויה במזל או בהשתדלות כי לא ממוצא וממערב כו' כי אלהים שופט כו' כמדובר בקודם:

כי כוס. התרעלה בידו:

כי כוס ביד ה'. להשקות העמים בקיבוץ גליות ואז ישפיל אויביו וירים ישראל כי בידו הוא הכל. והכוס הזה כבר שתו ישראל בגלות, ובקיבוץ שלש גליות ישתו הגוים הרשעים שבהם. ואמר יין הכוס הזה חמר ופירושו אדום כי מעלת היין הוא האדמומית:

כי כוס ביד ה' כו' שמא תאמרו אם אלהים שופט והכל בהשגחה מאתו יתברך למה ישפיל את הצדיק וירים את הרשע כי הלא נגד עינינו יסורי הצדיקים והצלחת הרשעים אל תתמהו על החפץ כי הנה דעו אפוא כי כוס ביד ה' כו' שהוא כי כוס יין חמת הדין והרוגז הוא מעוכב ביד ה' הוא בעל הרחמים שלא ימהר להשקותו ולמעלה משמרי הרוגז והדין יש בה יין צלול חמר הוא אדום דין אך מלא מסך היא מזיגת מימי רחמים ואשר תראו יסורי הצדיקים הוא כי דגר מזה שמה שמגיר ומשקה הוא מהמזג שהוא לצדיקים יסורין מזוגים ברחמים שהם לטובתם לרחמם באחריתם אך שמריה בלי מזיגת מימי רחמים ימצו ישתו לעתיד כל רשעי ארץ באחרונה אחרי טובם אשר להם כעת ולא אמר ישתו ימצו להורות שעל ידי מה שאכלו זכיותם פה כשיבאו לקבל ענשם לא יהיה רק עב טיט הדין שיצטרכו למצוץ לשתות שהוא נמשל שמתוך עביות השמרים לא יוכלו לקבל רק מעט מהנמצא רך מתוכם ויספו טרם קבל עובי הרוגז:

חמר. משובח בטעם כמו תשתה חמר (דברים לב):

חמר. היין הטוב המעלה רתיחות

כי, חמר - פועל עבר מגזרת חומר מים רבים, כמו עכור.

כי כוס. אל תחשבו שעד עולם תהיו בהרמה לא כן הוא כי מוכן הוא ביד ה׳‎ כוס עם יין משובח ממולא במזיגה לפי הראוי (המשיל הפורעניות לשתיית היין המבלבל דעת האדם):

ביד ה'. הבי"ת בגעיא:

כי כוס, גם זה דברי היושר ומישרים, מצייר שה' הוא משפיע בתמידות אך טוב וברכה וחסד בלי הפסק רגע, ומה שלפעמים יקבל אדם את הרע, לא מה' יצא זאת רק מפני שהוא לא רצה לקבל את השפע הטוב היורד מאת ה' והוא מקבל את השמרים והרע, עפ"ז ידמה במליצה שה' יש בידו כוס ההשפעה, ובו נמצא יין חמר, היין היותר מובחר, והכוס הזה מלא מסך ויגר מזה, הגם שה' יגר וישפך וישקה בתמידות מן הכוס ומתמיד להשפיע בלי הפסק, בכל זאת נשאר המסך של הכוס מלא ואל יחסר המזג, והמקור מלא טוב וברכה, ומה שתראה שבני אדם מקבלים שמרים ופסולת לא יין חמר, דהיינו שמקבלים רעות, הוא מפני שאך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ, מפני שהרשעים אינם רוצים לשתות את היין הטוב רק את השמרים, ר"ל שאין מכינים מעשיהם לקבל ברכת ה' הטובה ויין המשומר והטוב, ושותים דברים המזיקים כשמרים:

ויין חמר. חזק ווינו"ש בלע"ז:

חמר. פועל עבר, ואדום הוא אחמר בערבי. ואמר כי הכוס מלא מסך ופירושו מזוג:

מסך. ענין מזיגה כמו מסכה יינה (משלי ט):

מסך. כמו מסכה יינה

ויגר מזה - ומזה כל כך הוא הכוס מלא, ואמר על הכוס מלא, גם שמריה כדרך רוח גדולה וחזק, והנה היין העליון ישתו הרשעים, שאינם גמורים והשמרים כפי מעלתם.

ויגר מזה. מהכוס הזה יזיל וישפוך לפי הרשעים:

מלא מסך. הכוס מלא מזג למזוג ולהשקות את כל הגוים:

ויגר מזה. כי כל כך יהיה מלא הכוס עד שיגיר היין שבתוכו מזה ומזה. וזכר הכוס בלשון זכר באמרו מלא ויגר והוא בלשון נקבה ברוב:

ויגר. ענין הזלה ושפיכה כמו מוגרים במורד (מיכה א):

ויגר. יציקה והתכה :

אך שמריה. סרס המקרא לומר אך כל רשעי ארץ ימצו וישתו כל הכוס עם השמרים אבל לא הצדיקים:

ויגר מזה. מזה הכוס יפיץ ויקלח את משתיהם ל' כמים מוגרים (מיכה א'):

שמריה. הוא הנופל בקרקעית הכוס אשר בו המשקה:

ימצו. מל׳ מציצה:

ואני אגיד לעולם. מאז והלאה את נקמתו וגבורתו:

ואני. אמר ישראל ואני אגיד לעולם נקמת האויבים שאראה ואזמרה על זה לאלהי יעקב שלא הניחם בגלות:

ואני אגיד לעולם כו' יאמר הלא אמרתי להוללים ההולכים אחר טובות העולם הזה אל יהולו ושלא יתנו זו כחם להוברי השמים כי הכל בהשגחה והן אמת שחוששני שלא ישמעו אך מה אעשה אני אעשה את שלי כי אגיד דבר זה לעולם וגם אקבל מוסרי לעצמי כי אזמרה לאלהי יעקב הנותן בלבו להסתפק בלחם לאכול ובגד ללבוש:

ואני. מוסב על שם מישרים, כמ''ש אני מישרים, שמישרים והיושר עומד כעצם המופשט, ומשיר כל דברי השיר הזה מן פסוק ג' עד סופו, והמפרשים נלאו ולא מצאו סודו מי המדבר פה ונטו כולם אל הדרוש ושם המדבר מפורש יונח בפסוק ג' אני מישרים, אני המדבר :

ואני - דברי המשורר.

ואני. אבל אני אגיד לעולם צדקתו אשר יעשה עמנו:

ואני אגיד לעלם. במקרא גדולה נמסר במסורת לעלם י"ח חסרים וסימן במסרה רבתא בערך ע"ו. ובמסרא רבתא לעלם ח"י חסרים וסימנם נמסר בתילים ע"ה ונמצאינו קרחים מכאן ומכאן ועברתי עליהם עד שמצאתי כל הענין ואלו הן וחי לעלם. באדם לעלם. זה שמי לעלם. ימלך לעלם ועד. ועבדו לעלם. אות הוא לעלם. אתן לזרעכם ונחלו לעלם. לעלם בהם תעבודו. למען ייטיב להם ולבניהם לעלם. ואמרתי חי אנכי לעלם. יחי אדני המלך דוד לעלם. (מלכים סוף סימן אל"ף) ושבו דמיהם בראש יואב ובראש זרעו לעלם (מלכים א ב׳:ל״ג) ממלכתך על ישראל לעלם (מלכים א ט׳:ה׳) באהבת ה' את ישראל לעלם (מלכים א י׳:ט׳) עמים יהודוך לעלם ועד (תהילים מ״ה:י״ח). ואני אגיד לעלם (תילים ע"ה) ואתה מרום לעלם ה' (תהילים צ״ב:ט׳). מאסתי לא לעלם אחיה (איוב ז׳:ט״ז). וכן במסרה כ"י בלשון קצר ועיין מ"ש בפ' כי תשא סימנן ל"א:

ואני (מישרים) אגיד לעולם, המליצה תמליץ תמיד שאומרים שירים וזמירות על הכוס, כמ"ש כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, וכמ"ש חז"ל אין אומרים שירה אלא על היין, עפ"ז יצייר שה' אוחז בידו כוס של ברכה, ומי הוא המשורר והמברך את ה' על הכוס, אומר היושר והמישרים כי כוס ביד ה', ואני מישרים אגיד לעולם, ואני הוא המשורר על הכוס הזה, ומגיד לעולם גבורות ה', ואזמרה לאלהי יעקב, והמליצה שהיושר והמישרים יודיעו לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו:

לעולם - כל ימי אגיד זאת הנבואה לבני אדם, אולי יוכחו וזה הוא מדת השם הנכבד.

וכל קרני רשעים. של עמלק:

וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּע: ומה ראו לומר קיבוץ גליות לאחר ברכת השנים דכתיב ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא וכיון שנתקבצו גליות נעשה דין ברשעים שנאמר ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך וכתיב ואשיבה שופטיך כבראשונה וכיון שנעשה דין מן הרשעים כלו הפושעים וכולל זדים עמהם שנאמר ושבר פושעים וחטאים יחדיו (יכלו) וכיון שכלו הפושעים מתרוממת קרן צדיקים דכתיב וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק וכו':
(מגילה יז ע"ב)

וכל. כשתרוממנה קרנות צדיקים אגדע כל קרנות רשעים שלא תשאר מלכות כי אם לה': ואמר אגדע. כי ישראל יגדעו אותם במלחמות גוג מגוג:

וכל קרני רשעים אגדע כו' משיבה רוח הקדש ואומרת בשמו יתברך על ידי מה שאר מאריך לרשעים הוא לרעתם כי הלא תרבה רעתם שאקום בעצם בקום עשה שכל קרני רשעים אגדע וממה שדחקו הצדיקים יהיה סיבה שיזדככו ויתלבנו כל כך עד שמאליהם תרוממנה קרנות צדיק. או יאמר כל קרני רשעים אגדע במה שתרוממנה קרנות צדיק שמקנאת טוב הצדיק יכנעו ויוגדעו רשעים רבים:

אגדע. ענין כריתה וחתוך כמו שקמים גדעו (ישעיה ט):

וכל, אגדע - בדיבור כמו: וילחם בישראל, על בלק, גם תנו עז לאלהים.

וכל קרני. אז יתן הכח בידי ואכרית כל ממשלות הרשעים ולא תרומם עוד כי מעתה תרוממנה קרנות הצדיק וממשלתו:

וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק. אפשר דידוע דקרן האדם הוא חייו והוא מאבד הקרן שלו וז"ש וכל קרני רשעים שהם חייהם אגדע שאבדו הקרן בהבל ובעבירות. תרוממנה קרנות צדיק שעסק בתורה ובמצות והשביח הקרן וגדולה תורה שנותנת חיים לעושיה. ודרך הלציי אפשר כי תיבת רשעים ראש תיבה וסוף תיבה הם הקרונות והם אותיות מר ואם תוציא אותיות מר מתיבת רשעים ישאר ישע. והם קרנות תיבת צדיק דראש תיבה וסוף תיבה הוא קץ הגאולה. ר"ל שיסלח לרשעים וישובו בתשובה ויצאה מר שבהם והיו נכונים לישועה והוא הקץ הרמוז בתיבת צדיק:

וכל קרני, גם זה מדברי יושר ומישרים, ואני מישרים אגדע קרנות רשעים ועל ידי תרוממנה קרנות צדיק, שעל ידי היושר הנטוע בטבע האנשים יכירו כבוד ה' וגדולתו, וילמדו לעשות צדק ומישרים, ויגדעו קרן רשעים הנושאים קרן אל היושר והצדק לזרותם, ויכניע את הרשעים וירוממו את הצדיקים, כ"ז מיוחס אל המישרים השתולים בטבע הנפשות, בכח זה צדק למדו יושבי תבל להרחיק עול ולפעול צדק ויושר, ולהגדיל כבוד הצדיקים ומעלתם:

אגדע. כענין שנא' (יחזקאל כ״ה:י״ד) ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל ישראל יגדעו קרן עמלק וגו' ואז תרוממנ' קרנות צדיקו של עולם ישראל שהם שבחו של הקב"ה:

(א) והנה מרז''ל ומהמפרשים יראה כי המזמור הזה על הגלות ידבר ולפי זה יתכן יאמר הנה למנצח על העדר השחת כאלו צוה יתברך אל תשחת בגלות את ישראל יאות מזמור שהוא כי הטיל הקב"ה האף וחמה על ציון וביהמ"ק כד"א כלה ה' חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון ועי"כ לא השחית האף את ישראל והנה לאסף על זה שיר ביחוד כי כן קרה לו גם הוא כי הטיל הוא יתברך כעס קרח על כספו וזהבו וכל כלי ביתו וכל קנינו ואשתו והציל את בניו מהם אשר אסף מהם כי ובני קרח לא מתו:

תרוממנה קרנות צדיק - הפך אגדע.

ד"א כנגד ד' גאולות. ד' מלכיות. ר' יהושע בן לוי אמר כנגד ד' כוסות התרעלה שהקב"ה משקה את עובדי כוכבים. קח את כוס היין החמה (ירמיה כה טו). כוס זהב בבל ביד ה' (שם נא ז). כי כוס ביד ה' וגו' (תהלים עה ט). ימטר על רשעים פחים וגו' מנת כוסם (שם יא ו). וכנגדן ארבע כוסות של ישועות. ה' מנת חלקי וכוסי (שם טז ה). דשנת בשמן ראשי כוסי רויה (שם כג ה) כוס ישועות אשא (שם קטז יג). ישועות תרי. הא ד' כוסות של ישועות. אחת לימות המשיח. ואחת לגוג ומגוג. אמר לו אתה בשרתני בשורות טובות. אף אני מבשרך בשורה טובה. שנאמר ויאמר לו יוסף זה פתרונו בעוד שלשת ימים.

(ב) הורינו לך כו' הן זה פתח דברי בני הגלות החיל הזה לפניו יתברך בהיותנו אסירי התקוה נוגי ממועד אשר לא נגלה קצו ואין עוזר על אריכותו עד יערה עלינו רוח ממרום הנה הודינו לך אלהים בגלות מצרים אשר הוצאתנו ממנו בהלל מצרי וכן בגאולת בבל הודינו בשתי תודות חגי זכריה ומלאכי כו' מסבבים ארץ ישראל לקדשה ובזמן היות קרוב שמך כאשר הוצאתנו והושעתנו מהמן לא הוצרכנו להלל כ"א לספר נפלאותיך כי קריאתה זו היא הלילא וקרא לתשועה ההיא קירוב שמו יתברך למה שהוא יתברך אמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק כי על ידי מפלת עמלק שמו יתברך מתרבה ומתקרב חציו על חציו שהוא מעמלק שמתחיל ליפול ובזה יאמר וקרוב שמך בזמן ששמך קרוב ולא רחוק חציו מחציו כאשר היה עד כה עם שלא נגמר הסמיכות עד דור אחרון הוא מתקרב בהתחלת מפלת עמלק ואומרים כי אז לא הצטרכו להלל רק ספרו נפלאותיך כי קריאתה זו הלילא ועל כל זה שהודינו בהלל ביציאת מצרים וכן ביון וסיפר נפלאות במדי על כל זה בזה האחרון הגדול והארוך על העדר השחתתנו יהיה מזמור ושיר כאמור.

(ג) משיבה רוח הקדש בשמו יתברך ואומר אם מה שאתם כל כך אסירי התקוה בזה האחרון הוא על בלתי היות לו מועד ידוע כי ליבא לפומא לא גלי' אל תשיתו לב כי הלא גם כי אקח מועד לאו בזמן תליא מלתא כי אני מישרים אשפוט לפי מעשיכם לקצר כי זכו אחישנה.

(ג) כי הלא כאשר היו נמוגים ארץ וכל יושביה במצרים אם הייתם משלימים מועד הת' שנה כנודע מספר הזוהר כי אם היו שוהין שם יותר היו נשקעים בטומאת מצרים עד אפס תקוה ונאבדים המה וכל העולם הנברא בשבילם על כן אז אנכי תכנתי עמודיה סלה בקצר הזמן והחשב חשבונות מיצחק הנה כי לא במועד תלוי הזמן.

(ד) או יאמר ראו כי לא מחשבותי מחשבותיכם כי כאשר נמוגים ארץ וכל יושביה במבול אז תכנתי עמודיה סלה על ידי כחי וקיום השבועה והברית כן אל תשיתו לב אל הצרות ואריכותם כי לטובתכם יהיה ואל תיראו.

(ה) כי הנה אמרתי להוללים אל תהולו לומר מי ה' ולעכב את ישראל נגד מאמרו יתברך ולרשעים כנ"נ האומר השמים אעלה אל תרימו קרן כי אך אל שאול תורד:

(ו) ולהמן וסיעתו אל תרימו למרום קרנכם בדברם על ה' חלילה באמרו כבר הוא זקן כו' כבמדרש ועל יון אמר תדברו בצואר עתק נגד ישראל להעבירם על דת כנודע מתוקף גזרותם על כך:

(ז) ועל שר אדום אשר ראהו יעקב עולה ואינו יורד אמר כי הלא ממוצא שהוא מצד אברהם שהוא ממזרח אבי אביו של עשו ולא ממערב שהוא מיצחק אביו שהיה בארץ פלשתים מערבה של ארץ ישראל ולא ממדבר שחטאו ישראל בעגל באה לו הרוממות לאדום כי הלא ביצחק ולא כל יצחק נקרא לאברהם ויצחק זרע וגם לא ממדבר שחטאו בו תבא לך הרמה כי לא מאסם שם כי שם שב את שבותם ויצו עשות משכן ויקרבנו אליו:

(ח) אך כל גדולתך אינה תלויה רק עד יקום יעקב כי כשזה נופל זה קם וזהו כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים כי כשזה נופל זה קם:

(ט) ומה שישראל סובלים הגלות וכל האומות הצרים אותם בנחת הלא הוא כי כוס כו' והוא כי יש דין וצרה נעשה על ידו יתברך ויש על ידי כלי זעמו כחות הטומאה חרשי משחית כאף וחמה כו' ואמר הנה בהוה בצרת ישראל כוס ביד ה' שממנו תשתו ולכן אם היין חמר ודין ואדום הוא מלא מסך מימי רחמים שתוכלו לסבול זעם כל המשך גלותכם אין כל הכוס עד השמרים הנז' תשתו רק ויגר מזה המלא מסך הנזכר ולא עוד אלא שיבא לכם נגר ורק בלתי עב וקשה לשתותו אך שמריה הם כלי זעמו יתברך הנקראים שמרי הדין והרוגז של כוס הדין אשר למטה הם ימצו ישתו כל רשעי ארץ הצרים אתכם ולא יספיקו לשתות כל השמרים כי הם יכלו וחצם לא יכלו כענין ויסרתיך למשפט כו' הפך האומות מ"ה להיות כל רעתם שמור להם יחד וזהו ימצו ישתו כי מציצה אחת תספיק להאבידם וכל השמרים ישארו:

(י) משיבים ישראל כמתלוננים ואומרים ואני האם אגיד לעולם אזמרה לאלהי יעקב אשר היה עמו עם הכנעו לפני עשו הוא אדום האם אעשה כן גם אני תמיד ומתי תכלה הרעה מעלי כי הלא תאבתי אזמר לאלהי יעקב:

(יא) משיב הוא יתברך ואומר וכל קרני כו' ואז מאליהם תרוממנה כו' והוא באחרונה יקים אלה שמיא אבן די לא בידין ומחת לצלמא והדקת פרזלא נחשא חספא כספא ודהבא שכל המלכיות יגדע אז כאחת ואז תרוממנה קרנות צדיק:

נמוגו. נמסו, כענין שנאמר נמוגים ארץ וכל יושביה (תהלים עה ד), למען נמוג לב העם (יחזקאל כא כ).

4120 / (תהלים עה,ט) / חמר
וינו"ש / winos / ייני
רש"י רואה ב"חמר" תואר (או אולי שם סמוך) המצביע על חוזק היין. כפי הנראה הוא רואה ניגוד בין "יין ייני" לבין "יין מימי" (eveis?).