Commento su Salmi 77:5

אחזת שמורות עיני. שמורות לשון אשמורות הלילה שאדם נעור משנתו ודעתו מיושבת ולבו חוזר עליו ואני איני כן בלילה זו של גלות תמיד עיני נדבקות כאדם נרדם מאוטם לב בצרות שאני רואה נפעמה רוחי ואין הדבור בי:

אחזת שמורות עיני. הם העתות והקצות כמו שנקרא הער בלילה שומר וכן נקראו עתות ההקצה משמרות ואשמורות, אמר כאילו אחזת והחזקת בשמירות עיני שיהיו עירות תמיד ולא אישן מרוב צרות לבבי:

אחזת שמרות עיני כו' הנה המפרשים פירשו שמורות על העפעפים ואם כן הל"ל שומרות ואחשבה הוא על בת עין ואמר שמורות לשון רבים על השנים שבשתי העינים שהן שמורות מהעפעפים ומקרא מלא הוא שמרני כאישון בת עין מכלל שהבת עין היא שמורה ויאמר הנה מתחלה לא הייתי מביט רק בצרתי ולא במה שאתה עמי בצרה אך עתה אחר נוחנו לב אליך אחזת שמורות עיני אחריך שכל עיקר הבטתם עליך עד גדר שאשבה משומם כי נפעמתי ולא אדבר אז כל כך גדלה צרת גלות שכינה בעיני שנפעמתי ולא אדבר על גלותי:

נפעמתי. ענין שבירה והכאה כמו ותפעם רוחו (בראשית מ״א:ח׳) והוא מלשון פעמון שמקשקש ומכה:

אחזת שמורות עיני. כמו ויאחז את הבית בעצי ארזים, שסגרת שומרי עיני שהם העפעפים, ונפעמתי כמו ותפעם רוחי :

אחזת - אמר רבי משה: כי שמורות תאר השם, כמו עצומות, כי העפעפים שומרות העינים בהסגרם והטעם אחזת אותם עד שלא נסגרו עיני ולא ישנתי.

אחזת. מגודל התוגה לא אוכל לישן כאלו אחזת מכסי העין השומרים אותם מן האבק ולא אוכל א״‎כ לסגרם כדרך הישן:

אחזת, מצייר שמן החולשה הגדולה הזאת הגיע עד שערי מות והוא גוסס, עד שנאחזו ונסגרו שמורות עיני, העפעפים השומרים את העינים, וגם נפעם רוחי עד שלא אוכל לדבר עוד, כגוסס בעת יציאת הנפש שחדל לראות ולדבר:

נפעמתי ולא אדבר. אני ער בלילה ומחשב על צרותי ובבקר אני נשבר ולא אוכל לדבר:

נפעמתי - כמו ותפעם רוחו, כל כך הוכיתי עד שלא יכלתי לדבר.

נפעמתי. אני נשבר ומוכה עד שלא אוכל לדבר: