Commento su Salmi 8:3

יסדת עוז מפי עוללים ויונקים השרית שכינתך במקדש ותקנת להודות לך עוז מפי הלוים והכהנים שהם בני אדם גדלים בליכלוך, כעוללים ויונקי שדים, עוללים לשון ועוללתי בעפר קרני (איוב ט״ז:ט״ו) וע"ש הלכלוך נקראו כל תינוקות עוללים:

מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים: תנו רבנן דרש רבי יוסי הגלילי בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה וכיצד אמרו שירה עולל מוטל על ברכי אמו ותינוק יונק משדי אמו כיון שראו את השכינה עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד מפיו ואמרו זה אלי ואנוהו שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז וכו':
(סוטה ל ע"ב)

מפי עוללים וינקים יסדת עז תחלת הנפלאות אשר באדם אחר יצאו לאויר העולם היא היניקה. כי צריך האדם להודות הבורא ולהכיר כחו ויכלתו מצד מעשיו הנראים בשמים ובארץ, ומתכונת גופו שנברא מטפת הזרע אשר תהפך לדם, ומשם יגדל מעט מעט עד שישתלמו אבריו ויצא לאויר העולם. וכבר זכר זה במזמור יי' חקרתי ותדע (קלט למטה). ובזה המזמור אמר: מתחלת צאתו לאויר העולם ומיניקתו נכרות נפלאות הבורא וחסדו על האדם. לפיכך אמר יסדת: כמו שהיסוד תחלת הבנין, כן היניקה תחלת ההכרה בחסד הבורא על האדם אחר צאתו לאויר העולם שעשה לו הקדוש, ברוך הוא, נקב בשדים כעין נקב מחט דקה. לא יותר רחב מכך, שאם היה יותר רחב פן יזרום החלב בלא מיץ ויבוא לתוך פיו יותר מן הצורך עד שיחנק בו; ואם יהיה יותר דק ממה שהוא יכבד המיץ על הילד ותכאבנה שפתיו, אלא הכל בשעור ובמדה. והפליאו משאר החיים שנתן לאמו דדים במקום בינה, כמו שאמרו רבותינו, זכרם לברכה (בבלי ברכות י א). לפיכך אמר: מפי עוללים וינקים יסדת עז. שיכול האדם להכיר, כי הכל בכונת מכון; לא כמו שאמרו אויבי יי', כי הכל בטבע ובמקרה, בלא הנהגת מנהיג וכונת מכון. וזהו שאמר:

ואומר דוד ברוח הקדש הנה מפי עוללים ויונקים יסדת עוז לנו לנצחם והוא כי עוללים יקראו אחר השלם ימי היניקה כד"א עוללים שאלו לחם ויונקים הם תוך כ"ד חדש של יניקה. והנה ארז"ל כי בגלות מצרים היו מעוברות יוצאות ויולדות בשדות והיה הקב"ה מבליען בארץ והיה מזמין הקב"ה לכל אחד בחלל הארץ כשני דדין והיו יונקים מאחד דבש ומאחד חלב ולא בלבד כ"ד חדש של יניקה כי אם עד שהיו גדולים והיו יוצאים אחר זמן שהיה הקב"ה פותח הקרקע ויוצאים עדרים עדרים וכל אחד מכיר את אביו ואלה היו אשר על הים היו מורים באצבע ואומרים זה אלי ואנוהו כי ראוהו צח ואדום כאשר בהיותם יונקים שהיה הקב"ה מתראה להם כבחור צח ואדום וזה לא נעלם ממלאכי השרת ואין לנו טענת עוז לנצחם גדולה מזו כי מ"ה עם היותם רוחניים אין רואים את הקב"ה ואומרים איה מקום כבודו ואותם הנערים מלובשים בחומר הורו באצבע ואמרו זה אלי הנה כי גדולה מעלת האדם השלם ממעלת מ"ה להיותם מקבלים גם סוד התורה וזה יאמר מפי אותם שהיו עוללים ויונקים שאחר זמן יניקתם בהקראם עוללים כד"א עוללים שאלו לחם עדיין היו יונקים אשר לא היה זה כי אם שם כי עד שהיו גדולים ראויים ללכת מצרימה עדרים עדרים לבקש אבותם היו יונקים דבש וחלב מתחת לארץ מפיהם של אלו שהוא באמרם זה אלי ואנוהו יסדת עוז לנו נגד מלאכי השרת ולמה היה מאמר פי עוללים ויונקים למען צורריך הם עוזא וסיעתו הבאים נגד ישראל לעזור את פרעה שנאמר עליו אמר אויב ארדוף אשיג כו' שהיה בא להנקם מישראל וע"י מאמר פי עוללים ויונקים רחם ה' והכניע צורריו והושבת אויב ומתנקם:

עוללים. אף במעי אמן יקראו עוללים כמו כעוללים לא ראו אור (איוב ג׳:ט״ז):

יסדת, היסוד הוא העקר להבנין, וה' לקח יסוד לעזו מפי עוללים, ומאבני המופת שלקח מפי עוללים יסד עזו נגד צורריו,

מפי - א"ר משה: כי טעם מפי עוללים אם לא ידברו בפיהם, הם בעצמם יודו לחסדיך כי תכלכלם ותפרם ותרבם בגופם באורך וברוחב. והנכון בעיני: בעבור היות אדם נכבד מכל נבראי מטה אמר כן, כי מעת שיחל הנער לדבר וזה טעם מפי עוללים אז תחל מתכונתו לקבל כח הנשמה החכמה עד שתשכל בשקול דעתה כח בוראה, כי תחזק הנפש יום אחר יום וזה טעם יסדת עוז.

מפי עוללים ויונקים. מן פי העוללים אשר הם סתומים במעי אמן ובהולדם נפתח פיהם ויונקים תדיר משדי אמן מן הפלא הזה יסדת יסוד מוסד לדעת עוזך כי הוא דבר שאין הטבע מתחייב:

מפי עוללים ויונקים. בס"ס הוא"ו בגעיא ובקצת ספרים ויונקים מלא וא"ו:

מפי עוללים ויונקים יסדת עז למען צורריך להשבית אויב ומתנקם. רז"ל אמרו במדרש חזית שהקב"ה במעמד הר סיני שאל לישראל תנו לי ערבים ואמרו ישראל בנינו ערבים עלינו אמר הקב"ה הא ודאי ערבים טובים שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עז. וחקרו המפרשים דקי"ל לא יפרע מן הערב תחילה והרי הלווים הם חיים וטובים ולמה הקב"ה אינו נפרע מן הלוה והרי הכל ברשותו כנפש האב וכנפש הבן ויש בזה כמה תירוצים. ואני בעניי אמרתי דאעיקרא דמילתא אין כאן חקירה דהכא מיקרי אין ללוה לשלם כי הנה אלה רשעים עושים מצות וקצת תלמוד תורה והכל הולך לסט"א ולו חפץ ה' להמיתם יענשו עונשים מרים אבל מי יעלה לנו ניצוצי הקדושה מתורתם ומצותם אשר בסט"א וא"כ אין ללוה לשלם. ונפרע מן הערב הם הבנים קטנים שאין להם חטא ונשמתם נקיה והיא טהורה ובקרבתם לפני ה' וימותו בו בפרק החלו עולין ניצוצות הקדושה שנטמעו ע"י אביהם. וזה כונת הכתוב בדרך אפשר מפי עולללים ויונקים יסדת עז כי בפיהם ירצו כשנשמתם עמדה בהר סיני שנתרצו הבנים קטנים להיות ערבים כמו שכתב הרב מהר"ש יפה ז"ל בספר יפה קול. וכי תימא אמאי צריך ערב והרי הקב"ה יכול ליפרע מכל חי אבות על בנים. לז"א למען צורריך הם גונדא דחימה כי צוררים הם לטרוף טרף התורה והמצות. ובכי הא אין ללוה לשלם מיקרי ולכן לוקח הבנים נקיים ונעימים ובזה יתבררו ניצוצי הקדושה ויוסר חיות הסט"א וז"ש להשבית אויב הסט"א ומתנקם לגנוב הניצוצות ולכן מועיל הערב דיש לו לשלם מיקרי כי לו במותו יקח כמה ניצוצות אשר שם והמה יעלו לקדושה:

למען צורריך. להודיעם כי עמך אנחנו:

למען צורריך להשבית אויב ומתנקם: ואף על פי שזה החסד גם כן בבהמות ובחיות, באדם נתן האל בינה ושכל להכיר מעשה האל ולהודות לו ולשבחו על הכל, וכלם נבראו לתועלתו; אם כן עליו להתבונן ולהכיר מעשה האל ולהודות לו על הכל. והחכם רבי אברהם בן עזרא פרש (במקומו): בעבור היות האדם נכבד מכל נבראי מטה אמר כן, כי מעת שיחל הנער לדבר, וזה טעם מפי עוללים, אז תחל מתכונתו לקבל כח הנשמה עד שתשכיל בשקול דעתה כח בוראה, כי תתחזק הנפש יום אחר יום: וזה טעם יסדת עז. וטעם למען צורריך לבטל דברי המכחישים האומרים אין אלוה. ורבנו משה הכהן בן גיקטילא פרש: מפי עוללים אשר לא ידברו בפיהם, הם בעצמם יורו על רוב חסדיך, כי תכלכלם ותרבם בגופם באורך וברוחב.

והצורר. הוא בפועל,

וטעם למען צורריך – לבטל דברי המכחישים האומרים: אין אלוה, וזה טעם להשבית אויב ומתנקם, על המאמינים בשם בדבור או במעשה.

למען צורריך. למען הכחיש צורריך אשר כחשו בה׳‎:

להשבית חרפת אויב ומתנקם האומר לא טובים אתם מהאומו' ואני כשאני רואה שמיך וגו' אני תמה בלבי מה אנוש כי תזכרנו:

והאויב. הוא בלב, והכתובים יציירו שונאי ה' והמכחישים כאויבים, והעושים בפועל מעשים להכעיסו כצוררים (כמ''ש בפי', ישעיה א' כ''ד, נ''ט י''ח ובכ''מ) :

להשבית. לבטל דברי האויב והמתנקם את המאמינים בה׳‎:

את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך. א״ר שמואל בר נחמני אמר ר׳ נתן שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים, ומלאכת נשים לאנשים, דרש ר׳ עקיבא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים, בשעה שהולכות לשאוב מים, הקב״ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן, ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות לשתי קדירות, אחת של מים ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ורוחצות אותם, וסכות אותם, ומאכילות אותם, ומשקות אותם, ונזקקות להם בין שפתים, עליהם הכתוב אומר, אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ (תהלים סח יד), בשכר שתשכבון בין שפתים, זכו ישראל לביזת מצרים, שנא' כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ, וכיון שמתעברות באות לבתיהן, וכיון שמגיע זמן מולידיהן, הולכות ויולדות בשדה, שנאמר תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך ושמה חבלה ילדתך (שה״ש ח ה), והקב״ה שולח משמי מרום ומניק אותן ומשפיר אותם, כחיה זו שמשפרת את הולד, שנאמר ע״י יחזקאל, ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ובמים לא רוחצת למשעי והמלח לא הומלחת והחתל לא הותלת (יחזקאל טז ד), ומלקט להם שגי עגולים, אחד של שמן, ואחד של דבש, שנאמר ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור (דברים לב יג), וכיון שמכירים בהם מצרים באין להורגם, ונעשה להם נס ונבלעים למקומם בקרקע, לאחר שהולכין מבצבצין ויוצאין כעשבי השדה, שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך (יחזקאל טז ז), [וכיון שמתגדלים באים עדרים עדרים בבתיהן, שנאמר ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים וגו׳ (שם)], וכשנגלה הקב״ה על הים, הם הכירוהו תחילה, שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח ג), וכיון שהכירו שכינה, אומרים זה אלי ואנוהו (שמות טו ב).